נרות מצדה

0

כמו בכל חנוכה, גם השנה בנר שישי (22 בדצמבר), ייערך טקס הדלקת נרות בארמון המערבי במצדה. יודעי חן מתכנסים בארמון בשעה 16.30, כמה מילות ברכה, הדלקת נרות ואחר כך קטע נגינה ושירה קצר. סופגניות ותה בהמשך וירידה בלילה דרך השבילים המוארים אל הרכבל (העלייה והירידה מההר החל משעה 15.30 ללא תשלום).

זה הזמן לחזור ולסייר במצדה בתקופה היפה ביותר שלו. האוויר צלול, ההרים מעבר לים המלח נראים ברורים ביותר ומשנים לעת שקיעה את צבעם. ים המלח כחול מתמיד וכך, בדרך כלל, גם השמים. מסלולים במצדה יש הרבה. העלייה הפשוטה ביום הזה הוא לעלות מצד שביל הנחש, ברגל או ברכבל. לאחר שעברתם את שער שביל הנחש לפנות ימינה לעבר המחסנים העצומים של הורדוס. בתחילה מגיעים אל מרכז השליטה של המחסן – שם הוכנסו הסחורות ונבדקו – לעבור משם אל המסדרון המקיף את המחסנים (פתח בקיר של אחד המחסנים מוביל אותנו דרך המחסן ולא בדרך האמתית מסביב למחסנים), להגיע למסדרון המרכזי של המחסנים. משם מומלץ לעלות אל גג בית המרחץ על מנת להשקיף על המחסנים מלמעלה.

נכנסים לבית המרחץ הגדול (יש עוד שנים קטנים בארמונות עצמם), ומשם פונים אל המרפסת העליונה של הארמון הצפוני. שימו לב למודל היצוק הקטן הניצב במרפסת התצפית המשחזר כיצד נראה הארמון. עכשיו יורדים למטה (בצד המערבי של החצר שלפני הארמון) ומגיעים למדרגה האמצעים של הארמון, ומשם למדרגה התחתונה המדהימה. מה הייתה המדרגה הזאת? מרפסת פנורמה בסך הכול. אין בה חדרים, אין בה מקום לישון אלא רק מרפסת אירוח. מתחתיה בית מרחץ קטן. זה המקום הטוב ביותר להיכנס לנבכי מחשבתו של הורדוס. ארמון תלוי מעל צוק מדברי, שממנו אפשר לראות את הנוף וליהנות מיפי הטבע. הצד הצפוני של ההר מוצל יותר, הרוחות נעימות בו יותר – אכן פאר הרודיאני (וכל זה מבלי לציין את העמודים והפנלים הצבעוניים שנראו כאילו עשו אותם משייש). בדרך חזרה למעלה שימו לב לגרם המדרגות המקורי.  בתוך חריץ בקיר גרם המדרגות עוד רואים את העצים התוקעים בסלע הצוק ששימשו לחבר את המדרגות אל ההר. תפקיד הנדסי דומה היה גם לשני הקירות העגולים במדרגה המרכזית – שתפקידם לפזר את לחצי הבנייה על המדרגה ולמנוע התמוטטות.

בעוד אנו עולים ויורדים נשקפים למולנו מחנות הצבא הרומי וחומת המצור שהקיפה את מצדה סביב. החומה בנויה בקצה טווח הדרדור של אבן מראש מצדה. הצבא הרומי צריך לזכור היה הצבא המסודר והיעיל בעולם. עובדים לפי הספר. סוללים דרך, בונים מחנות, מקימים חומה, מרימים סוללה, מעלים את כלי המצור, ופורצים פנימה. עובדים לפי הספר. כך גם במצדה. בדיוק לפי הספר. המחנות, החומה והסוללה הם שרידי מצור רומי השלם ביותר שנותר בעולם. אם תשימו לב למחנה הגדול שממערב להר (שבתוכה מחנה קטן יותר, שהוא מחנה המאסף שנשאר לטפל בפעילות שלאחר המצור), כמו גם למחנה הקטן שבדיוק מצפון להר, תראו שמחוץ לריבוע של חומת המחנה נמצאים גם מבנים עגולים ומלבניים קטנים מחוץ לחומות. אלה היו מבנים שבהם החייל הרומי יכל היה להפיק את המתחים לאחר יום קרב ארוך או יום עמידה במגדלי השמירה לאורך החומה. כאן היו מסעדות קטנות ובעיקר בתי הזונות (בחפירות התגלו בסיסי המיטות בחלק מהמבנים האלה). הוא שאמרנו מצור רומי שלם.

למה הגיע הצבא הרומי למצדה, שנתיים ויותר לאחר חורבן ירושלים וסיום המרד, זו שאלה פתוחה שאין עלייה תשובה מניחה את הדעת. אפילו יוסף בן מתתיהו שמספר לנו על האירועים במצדה בספרו מלחמת היהודים, לא נותן לכך מענה.

לאחר שנעלה חזרה להר נעשה את דרכנו לאורך החומה המערבית. נעבור ליד בית הכנסת, נצפה על הסוללה מלמעלה, נעבור דרך הארמון המערבי ובית המרחץ הפרטי של המלך בתוך הארמון (שימו לב ליסודות הקירות על רצפת פסיפס בית המרחץ, שנבנו על ידי הקנאים שישבו במצדה בימי המרד).

משם נמשיך דרומה. הרבה דרומה. לחומה הדרומית. ליתר דיוק לקצה הדרום מערבי של מצדה. נעלה אל המרפסת הקטנה הצופה את המקום הדרמטי ביותר בהר – הצוק הדרומי. כאן, תאמינו או לא, הייתה ירידה נוספת מההר, עם שער מיוחד (בהמשך מזרחה של החומה). המחנה הרומי המשונה על צלע ההר ממולנו הוא מחנה שנבנה אל מול השער הזה – ללמדכם שהרומים לא התכוונו לתת לאיש לברוח מההר. ממולנו הר אלעזר, שגם בראשו מחנה רומי – כנראה מחנה תצפית, ומתחתינו נחל מצדה על המפל הנאה שבו – בדיוק מתחת למקום שבו אנו עומדים.  מעט מאוד שלדים התגלו במצדה – למרות שהיינו צריכים למצוא לפחות 900 ויותר על פי סיפור ההתאבדות של יוסף בן מתתיהו. שלושה נמצאו במדרגה התחתונה של הארמון הצפוני – עשרים נוספים נמצאו במערה ליד השביל היורד מהמצוק הדרומי, היכן שאנו עומדים. עשרים השלדים האלה הם כנראה נצורים שמתו תוך כדי הקרב ואי אפשר היה לקבור אותם בבית הקברות של מצדה, שנמצא במקום שבו הקימו הרומים את המחנה העיקרי שלהם.

נלך עתה מעט מזרחה לאורך החומה ונגלה מקווה טהרה קטן – בנויה בדיוק לפי ההלכה (בתוך המגדל הבנוי בחומה). זהו אחד השרידים המרשימים של המורדים היהודים שישבו בהר לאחר המרד.

מכאן נעשה דרכנו חזרה לארמון המערבי לטקס הדלקת הנרות. בעודנו יושבים זה הזמן לחשוב על מעשה המרד וההתאבדות במצדה. זה האירוע הסוגר את ספרו של יוסף בן מתתיהו, שכותב לנו בהקדמה שהספר נועד להזהיר את היהודים מפני מרידה ברומאים. ואכן סוף הספר הוא ההתאבדות – כלומר מרד ברומא כמוהו כהתאבדות. ואם לא הבנו את העניין הזה לא נותר לנו אלא לחזור ולקרוא בנאום בן שני החלקים של אלעזר בן יאיר מפקד ההר כאשר הוא משכנע את רעיו להתאבד. בנאום מסביר אלעזר לשומעיו כי מעשה המרד ברומאים היה נגד רצון האלוהים, וסופו התאבדות.

מה באמת קרה שם? לעולם לא נדע. אולם יש בסיפור מצדה מסר גם לימינו. התקופה הרומית הייתה תקופה של עולם גלובלי חדש. כולם הוזמנו להצטרף. לאבד את זהותם ולהתחבר אל העולם החדש הזה. להיות אזרחי העולם. חלק מהעם היהודי היושב ביהודה רבה בזה הזדמנות. ניסה ללמוד כיצד להיות חלק מהעולם תוך כדי שמירה על זהות ייחודית יהודית. הורדוס היה כזה, כך גם המעמדות הגבוהים, בני משפחת החשמונאים, הכוהנים. מנגד קמה קבוצה של אנשים שגרסו שהתחברות לעולם הרומי יביא לידי התבוללות. לידי איבוד ייחודה של היהדות. יחד עם התחושות האלה היו גם תחושות של ניכור. המעמדות העליונים התעשרו מהעולם הגלובלי החדש, האחרים, ובעיקר תושבי הפריפריה, נכנסו לחובות, איבדו את רכושם אל מול הגלובלזציה והכלכלה העולמית החדשה. המרד נגד רומא היה למעשה מרד חברתי. מנותקים נגד מחוברים, פריפריה אל מול מרכז, רצון להיות עם לבדד ישכון אל מול הצורך להכיר בעולם מודרני אחר וללמוד לחיות עמו.

בעקבות המרד החל רבן יוחנן בן זכאי לבנות את ההלכה. את היהדות כפי שאנו מכירים אותה כיום. לבנות עולם יהודי חדש שיוכל לשרוד בעולם גלובלי, לשרוד בתפוצות. בעקבותיו תבוא המשנה, ואחר כך התלמוד. ירושלמי שנחתם בטבריה, ובבלי שכבר נחתם מחוץ לגבולות הארץ.

אכן, בעיקר בימים אלה, בעודנו יושבים אל מול נס החנוכה, תקומתה של מדינה ישראל, חשוב שנחשוב על האירועים שהובילו במרד. מעשה של בימים ההם בזמן הזה.

Share.

Comments are closed.