סיור בתל גזר

0

הדרך הטובה ביותר להגיע לתל גזר היא מכיוון כרמי יוסף. נוסעים בכביש ההקפי שעובר מדרום למרכז המסחרי הקטן של היישוב, ובקצהו ממשיכים בדרך העפר המסומנת באדום עד להצטלבות על דרך המסומנת בירוק. נוסעים בדרך המסומנת בירוק עד לראש התל (יש שילוט).
שביל מתוחם בתיל ברזל מוביל אל נקודת תצפית בראש התל. מנקודת התצפית השביל ממשיך לעבר אזור מערכת המים. אפשר לרדת אל תוך מערכת המים במדרגות מתכת במקום עד לראש המנהרה. בעתיד תאובטח אפשרות להיכנס לתוך המנהרה וללכת עד לסופה. מדרום למנהרה ניצב ביצור גדול, והשביל מוביל ממנו אל שער העיר מהתקופה הכנענית שהשתמר לגובה מרשים. מערכת המים ניצבה משמאל לשער וכנראה הייתה קשורה אליו.
השביל ממשיך מהשער לאורך החומה אל אזור בו יש שער נוסף ו"ארמון" גדול מהתקופה הישראלית. כאשר נחשף השער הזה לראשונה, על ידי מקאליסטר, התגלה רק חלקו המערבי שזוהה כ"מצודה חשמונאית". בזמן החפירות בחצור שיער יגאל ידין שהפסוק על מפעלי הביצורים של שלמה — גזר, מגידו וחצור — מרמז גם על בנייה אחידה של ביצורים. בעקבות גילוי שער שיוחס לשלמה במגידו, סימן ידין על הקרקע את מתווה השער מימי שלמה בחצור — בדיוק באותו גודל וצורה כמו השער במגידו. כאשר חפרו הפועלים לאורך הסימון של ידין התגלה שבאמת מידות השער דומות להפליא. מכאן יצא ידין לגזר, לחפש את השער השלישי. בבדיקה שערך בדוחות החפירה הבין שמה שזוהה כמצודה חשמונאית אינו אלא חציו של שער. בחפירה שערך בשטח המצודה החשמונאית התברר שצדק, והמצודה היא אכן חציו של שער מימי שלמה, הדומה להפליא למידות השערים במגידו ובחצור (אף כי כיום יש המטילים ספק שהשערים האלה הם אכן מימיו של שלמה).
זמן קצר לאחר שהוקם השער, באמצע המאה העשירית לפנה"ס, חלו שינויים בגובה מפלס הרחוב המוביל לשער. מתחת לשער נוספה תעלת ניקוז ומפלס השער הורם. הבנייה הנוספת הזו נראית בבירור בחפירות בשטח. ממערב לשער משתרע בניין גדול המזוהה כארמון מימי המלוכה או מימי שלמה.
השביל מ"שער שלמה" ממשיך מסביב לתל ומגיע לנקודת תצפית הבנויה על ביצור עתיק בפינה הצפון מזרחית של התל. מכאן תצפית נאה על כל בקעת לוד, עמק איילון והרי ירושלים — מקום נאה המדגים את חשיבותה האסטרטגית של גזר.
השביל כעת מתחיל לחזור מערבה ומגיע אל "הבמה" — משטח שטוח ועליו עשרה מונליתים (אבנים גדולות) מסודרים בשורה. ממערב לשורה ניצבת אבן הדומה לאגן גדול שהייתה אולי בסיס למונולית נוסף. המקום תוארך על ידי מקאליסטר לתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת. חפירות חדשות במקום, בשנת 1968, הוכיחו שהמצבות אמנם הוצבו בתקופה הברונזה התיכונה (II), ושיש לראות בבמה מקום פולחן שיתכן והיה קשור לטקס חידושה של ברית בין שבטים או ברית בין ערי מדינה.
מבמת המונוליתים השביל ממשיך מערבה ומגיע לנקודה הגבוהה ביותר בתל שייח אל ג'זארי — נקודת תצפית מרשימה ביותר. במצפה פסל סביבתי בו משולבים כלי הקשה המתנוענעים ברוח. פירוש שמו של השייח, "בעל המספרים", לא רק משמר את שמו של המקום אלא מסביר את אופיו של תל גזר — הגזור מתוך שרשת הגבעות מדרום לו וניצב בודד מעל הנוף.
מכאן קצרה הדרך חזרה למכונית.
מהמכונית נרד מהתל בדרך שבאנו. כאשר נגיע לדרך המסומנת באדום נפנה שמאלה (הפוך לכיוון ממנו באנו) ונמשיך עם הדרך מסביב לתל עד למעיין עין ורד הנחבא בין קבוצת שיחים. בתוך השיחים בריכת מים עגולה שמימיה מגיעים לעומק מטר וחצי בחורף, וכחצי מטר בקיץ. בבריכה המטוייחת חי טריטון הפסים הנאה, שנמצא בסכנת הכחדה. בשנים האחרונות החלו הטריטונים להיעלם לאחר שהוכנסו לבריכה דגים. אלה כנראה חוסלו בשנת 2013 וכיום אין דגים בבריכה. מקאליסטר חפר במקום הזה בית מרחץ רומי שמכוסה כיום, ואת בית המעיין — מבנה רומי נאה נוסף. מצפון מערב למעיין משתרע בית הקברות של העיר גזר.
בשנת 716 נבנתה מכאן וממעיינות אבו שושה (שיבשו מאז) אמת מים באורך של 10 קילומטרים לרווחת העיר רמלה. סביר להניח שהאמה נבנתה על ידי מייסד רמלה, החליף סולימאן בן עבד אל מאלכ.
המעיין וסביבתו אומצו על ידי איתי שטינברגר ז"ל שגדל בכרמי יוסף. איתי נפל בקרב על הסלוקי במלחמת לבנון השנייה, וגבורתו בקרב הזה זיכתה אותו בציון לשבח. חבריו ובני משפחתו בחרו להנציח את זכרו מסביב למעיין: מעין ורד ועד לתל גזר עובר "שביל איתי", העובר דרך מטעים, גת עתיקה, בורות מים ומסתיים סמוך לתצפית בשיח אל ג'זארי.
אנא שמרו על המעיין וסביבתו — זו אחת מפינת החמד באזור.
לא מומלץ להמשיך בדרך האדומה, המגיעה לכפר בן נון. הדרך הופכת לקשה יותר וסלעית ואינה מתאימה לכלי רכב רגילים. מי שאין בבעלותו רכב רב מינוע או רכב גבוה מומלץ לחזור על עקבותיו לכרמי יוסף. בימי החורף הדרך דרכה הגענו מתל גזר לעין ורד חלקה וקשה למעבר, בעיקר בעלייה בדרך חזרה. ■

Share.

Comments are closed.