מים לשלמה המלך

0

האתר הארכיאולוגי תל גזר שבעמק איילון יפתח לציבור בקרוב, אחרי חמש שנות חפירה אינטנסיביות שהניבו פלא — מערכת מים כנענית קדומה. מבט אל העיר שהשאירה חותם בהיסטוריה המקומית: מפרעה ושלמה המלך ועד למלחמת השחרור

ידין רומן

גזר הייתה אחת הערים העתיקות החשובות ביותר בארץ. היא מוזכרת לראשונה בכתובת של תחותמס השלישי (משנת 1490-1436 לפנה"ס), על קירות מקדש אמון בכרנך. על קירות המקדש תיאר תחותימס השלישי את מסעו הראשון אל קדמת אסיה ואת נצחונותיו הרבים על העמים שעמדו בדרכו. בין הדמויות המעטרות את הכתובת נראים גם שבויים כפותים שמוצאם מגזר. במאה ה–14 לפנה"ס, תקופת אל עמרנה, שוב מוזכרת גזר במקורות המצריים כאחת הערים הכנעניות הראשיות שהייתה כפופה למצרים. במכתבי אל עמרנה התגלו עשר או אחד עשר איגרות ששלחו למצרים שלושה מלכים שונים שמלכו בגזר.
המעניינים ביותר מבין המכתבים הללו הם חליפת המכתבים בין מלכיאל (מילכילו), מלך גזר לבין פרעה, כנראה אמונחותפ הרביעי, הוא אחנאתון.
"אל מלכיאל, נסיך גזר" — כותב אחנאתון על לוח הטין "אלה דברי המלך. עתה שלחתי אליך לוח זה לאמר: ראה הנני שולח אליך את חניה, מפקד הקשתים, יחד עם סחורות, כדי להביא פלגשים נאות, כסף, זהב, חליפות, אבנים יקרות, כסיאות שנהב וכן כל דבר טוב, שערכם הוא 160 דבן סך הכול. שלח לי תמורתם ארבעים פלגשים, שמחיר כל אחת הוא 40 שקל כסף, פלגשים נאות מאוד שאין בהם פגם. והמלך, אדונך, אומר לך: טוב הדבר. חיים הוקצבו לך. תדע נא ששלום למלך, כמו אל השמש [האל של אחנאתון. י.ר.], חילותיו, מרכבותיו וסוסיו שלום להם. ראה, האל אמון נתן תחת שתי רגלי המלך את מצרים העליונה ואת מצרים התחתונה, זרחית החמה ושקיעתה".
אל המכתב התקיף הזה, יחד עם האזהרה על כוחו הרב של המלך (חיילותיו, מרכבותיו וסוסיו שלום), עונה מלכיאל בסגנון המתרפס המקובל של מלכי כנען אל מול הפרעונים במצרים:
"למלך, אדוני, אלוהי, שמשי", כותב מלך גזר, "כה אומר מלכיאל עבדך, עפר רגליך. לרגלי המלך, אדוני, אלוהי, שמשי, אפול ארצה שבע על שבע פעמים. הדברים אשר המלך, אדוני, אלוהי, שמשי, שלחי לי, אכן אדאג לכך עבור מהלך אדוני, השמש שבשמים. ידע נא המלך, אדוני, שמשי, שעיר המלך, אדוני, שניתנה לדאגתי, שמורה היטב".
ואכן, במכתב אחר, מלכיאל מדווח שהוא שלח לפרעה 46 נערות, 5 גברים ו–5 שבויים אל המלך.
היחסים הטובים בין מלכיאל לפרעה מתחילים להתערער כאשר המצרים לא רק תובעים עוד ועוד משלוחים של עבדים וסחורות, אלא גם מכבידים את המסים על הערים הכנעניות שבשליטתם. מתוך המכתבים אנו לומדים שמלכיאל יורד למצרים למפגש אישי עם פרעה על מנת להקל בנטל תשלומי המס והסחורות, אולם כנראה שהמאמץ הזה לא צלח.
"ידע נא אדוני המלך" כותב מלך גזר לאדונו במצרים,
"על המעשה שינחמו [הנציב המצרי בכנען. י.ר.], עשה לי מאז עזבתי את נוכחות המלך. ראה, הוא תובע מידי אלפיים שקל כסף, ויאמר אלי: תן לי את אשתך ואת ילדך, או בחיי אכה אותך. אכן ידע נא המלך באמת על המעשה הזה, ויישלח המלך מרכבות וייקח אותי אליו, פן אובד".
פרעה אינו נענה לתחנוני מלכיאל, ומלך גזר מצטרף ללבאיה מלך שכם ולשוורדתה מלך קעילה, והם מורדים בפרעה. "מלכיאל חפץ להחריב את ארץ המלך, אדוני", מדווח אחד ממלכי כנען לפרעה. מלך ירושלים, עבדי–חפה, מתחנן שפרעה יישלח יחידה של קשתים עיר להגן עליה מפני המרד שבהנהגתם של מלכיאל ולבאיה.
סופו של המרד וסופו של מלכיאל אינם ידועים, אולם לפתע אנו שומעים שאשה מושלת בגזר — כנראה אשתו של מלכיאל.
"אל המלך, אדוני, אלוהי, שמשי", כותבת לפרעה בעלת לביא, מושלת גזר, "כה אומרת בעלת לביא אמתך. לרגלי המלך, אדוני, שמשי, אפול שבע על שבע פעמים. ידע נא המלך שאיבה שוררת בארץ, וכלן ארץ המלך, אדוני, נחרבת ושייכת לאנשי החבירו [שבטים נודדים שפשטו על הארץ]. ידאג נא המלך, אדוני, לארצו, וידע נא המלך שאנשי החבירו שלחו לאיילון וצרעה, וששני בני מלכיאל כמעט ונהרגו. אכן, ידע נא המלך אדוני, מעשה זה".
בהמשך מופיע מלך חדש בגזר, יפיע, שייתכן שהיה אחד מבניו של מלכיאל. יפיע שומר נאמנו לפרעה, אבל באחד המכתבים אנו שומעים: "ידע נא המלך, אדוני, שאחי הצעיר מרד נגדו ונכנס למחזו ונתן את שתי ידיו לראש החבירו…"
אולם מצרים, כמצרים, היא משענת קנה רצוץ. הבן המורד, בעל–שפט, משתלט על גזר וממשיך במדיניות התוקפנית נגד המצרים עד שלבסוף פרעה נאלץ להגיב. פלוגת עונשין נשלחת לכנען, גזר נשדדת ורבים מאנשיה נלקחים בשבי. בעל–שפט אמנם נשאר לשלוט על גזר — אבל הסדר הושב על כנו ושפחות, סחורות, כסף וזהב חוזרים להישלח בצורה מסודרת כמס למצרים.

גזר המקראית

על פי ספר יהושע, גזר לא הצטרפה לברית הערים הכנעניות שנלחמו בישראל. בראש הברית עמדה צרתה משכבר הימים, ירושלים, ויתכן שגזר גם לא רצתה להסתבך עם הפולשים החדשים. הברית הכנענית נגד שבטי ישראל ניגפה בפני יהושע בגבעון ועל גזר אנחנו לא שומעים דבר. רק כאשר שמו בני ישראל מצור על לכיש, בת בריתה הותיקה של גזר, יצא הוהם מלך גזר לעזרת לכיש וניגף על ידי בני ישראל (יהושע, י 33). מסיבה זו נמצאת גם גזר ברשימת 31 המלכים שניגפו על ידי שבטי ישראל המופיעה בספר יהושע (יב 12), אולם העיר עצמה אינה נזכרת כעיר שנכבשה על ידי בני ישראל.
ימי ההתנחלות הישראלית בכנען הם גם ימי של דעיכת האימפריה המצרית. רעמסס השני, מגדולי מלכי מצרים, מיצה את 67 שנות שלטון. כאשר מת בגיל 90, בשנת 1225 לפנה"ס, כבר תש כוחו לשמור אל האימפריה הענקית שיצר. מכל הכיוונים איימו פולשים על האימפריה הגדולה בעולם, ומצרים הייתה זקוקה לאדם צעיר שיעלה על כס המלכות ויפיח רוח בה רעננה. אולם על כס השלטון עולה פרעה מרנפתח, בנו ה–13 של רעמסס השני (האחרים כבר נפטרו ולא בדמי ימיהם). עם עלייתו לשלטון ניצלו ערי כנען הגדולות את ההזדמנות למרוד באיש הזקן. אשקלון, גזר וינועם פצחו במרד יחד עם ההתנחלות של בני ישראל לשטחי הממלכה האחרים בכנען.
מרנפתח, על פי כתובת נצחון שהוא עצמו ציווה על הקמתה, יצא לכנען בשנה השלישית למלכותו ונלחם במורדים. "נבוזה כנען", רשם המלך על אסטלת הנצחון שלו, "לוקחה אשקלון, נתפשה גזר, ינועם הייתה כלא הייתה. ישראל הושם אין לו זרע". איש לא היה מייחס חשיבות רבה מדי לכתובת ההתפארות הזו לולא הייתה האיזכור הקדום ביותר של "ישראל" במקור חיצוני. האם הכוונה לשבטים נודדים או לעם מגובש בארצו? תלי תלים של דיונים כבר נערכו בעניין הזה ולא נראה שכאן המקום להוסיף על זה דבר.
לימים יצרה גזר עם ירושלים מובלעת כנענית שהפרידה בין שטחי ההתנחלות של השבטים בצפון ובדרום. במקביל להתנחלות שבטי ישראל חוברת גזר הכנענית ליישות הפלישתית הקמה לאורך החוף "ויך את הפלשתים מגבע עד בואך גזר" (שמואל ב, ה, 25) נאמר על דוד.
גזר כנראה שהצליחה לשמור על עצמאותה גם בימי התחזקות הממלכה תחת דוד, אולם המקרא מוסר לנו פריט מידע מעניין, אף כי מעט סתום: "פרעה מלך מצרים עלה וילכוד את גזר וישרפה באש, ואת הכנעני יושב בעיר הרג, ויתנה שילוחים לבתו, אשת שלמה. ובין שלמה את גזר ואת בית חורון תחתון" (מלכים א', ט 16 — 17). בפסוק שקודם לפסוק הזה נאמר: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המילוא ואת חומר ירושלים ואת חצור, ואת מגידו ואת גזר". מה היה סדר העניינים כאן? האם, כמשתמע לפי סדר הפסוקים במקרא, שלמה קודם בנה את חצור, מגידו וגזר, ורק אחר כך קיבל אותה מתנה מפרעה, או שקודם היא ניתנה מתנה לשלמה, לרגל נישואיו עם בת פרעה, ואחר כך נבנו שלושת הערים הללו — גזר בדרום הממלכה, מגידו במרכזה וחצור בצפונה. מפעלי הבנייה הללו של שלמה משמשים כאחד הטיעונים בדבר גדולת ממלכתו, שהשתרעה מגזר בדרום ועד חצור בצפון. ועוד נחזור לזה בהשתלשלות החפירות.
אולם על פי הנרטיב המקראי גזר הישראלית לא החזיקה מעמד זמן רב. "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים… וילכוד את ערי המצודות אשר ליהודה" (דברי הימים ב, יב 2 — 4). בין אותן ערי מצודות שלכד שישק מוזכרת גזר — שכנראה, על פי החפירות שנערכו בה — נחרבה לחלוטין כתוצאה מזעמו של המלך המצרי. גזר לא התאוששה, ועד לתקופה החשמונאית אין לנו ידיעות על גורלה.

מבצר חשמונאי

בראשית מלחמות החשמונאים הייתה גזר בסיס יווני חשוב. בשני הקרבות הראשונים בין יהודה המכבי ליוונים, נמלטו האחרונים לגזר. העיר הייתה גם אחת הנקודות שביצר המצביא הסורי בכחידם. בשנת 143 לפנה"ס הצליח שמעון, אחיו של יהודה מכבי, לכבוש את העיר, כפי שתואר בספר חשמונאים א' (יד, כו, לד): "בימים ההם שם [שמעון] מצור על גזר ויסגור אותו סביב סביב עם חילותיו. ויבנה צריח למצור ויקרב אותו אל העיר ויבקיע אחד מן המגדלים וכיבשהו. ויפרצו אלה שהיו על הצריח אל תוך העיר ותהיה מהומה גדולה בעיר. ויעלו אנשי העיר עם נשיהם וטפס על החומה, קרועי בגדים, ויצעקו בקול גדול, ויבקשו מאת שמעון לתת להם את יד ימינו (לשחרר אותם). ויאמרו: אל נא תעש לנו ברשעתנו, כי אם בחסדיך. ויעתר להם שמעון ולא נקם בהם ויגרשם מן העיר ויטהר את הבתים אשר היו בהם אלילים. ובא לתוכה בשירים ובתהילות, ויסר ממנה כל טומאה, וישבו בה אנשים שומרי תורה. ויחזק את ביצוריה ויבנה לו בית בתוכה" (חשמונאים א, יג, 43 — 48).
בימי שלטונו של שמעון ישב בנו, יוחנן הורקנוס, בגזר. כאשר נרצחו שמעון ושני בניו על ידי תלמי בן חבובו ביריחו, הצליח יוחנן הורקנוס להינצל ולגבור על האנשים שנשלחו לרוצחו.
בתקופה הרומית ננטשה העיר.
בתקופה הצלבנית הוקמה בגזר מצודה חזקה, בסמוך לה ניצח מלך ירושלים הצלבני, באלדווין הרביעי, את צלאח א–דין ב–1177. עשר שנים מאוחר יותר התיישב במצודה צלאח א–דין בעת שניהל משא ומתן עם ריצ'ארד לב הארי. לאחר התקופה הצלבנית הפכה גזר לתל עזוב, ובמדרונו הצפוני הוקם כפר קטן בשם אבו שושה. בראש התל ניצב קבר קדום שנשא את שמו של "שייח מוחמד אל ג'זרי", תזכורת לשמו הקדום של המקום.
ב–1850 רכש יהודי מומר מירושלים את אדמת גזר על מנת להקים במקום יישוב חקלאי. אגודה ציונית מלונדון, "המכבים הקדמונים", רכשו את המקום ממנו בשאיפה להקים במקום יישוב עברי. ב–1925 הוכנה תכנית להושיב במקום חיילים משוחררים מהגדודים העבריים, אולם זו יצאה אל הפועל רק בשנת 1941, כאשר התיישבה למרגלות התל קבוצת גזר. במלחמת העצמאות הייתה אבו שושה שעל תל גזר נקודת מפתח בדרך לירושלים, והכפר נכבש ב–14 במאי 1948 על ידי חטיבת גבעתי.

מגלים את גזר מחדש

בשנת 1887 הגיע הארכיאולוג הצרפתי קלרמון–גאנו לתל במטרה לגלות את גזר העתיקה, שעל פי המקורות הייתה צריכה להיות בסביבה הזאת. בביקור שני שערך במקום, במרחק 800 מטרים מהתל, גילה כתובת חקוקה בסלע: "תחום גזר, אלקיון". אלקיון הוא כנראה המושל שקבע את תחום העיר או בעל הקרקע. מאז נמצאו מסביב לגזר 13 כתובות כאלה מהתקופה החשמונאית, האחרונות שבהן נמצאו בעונת החפירות הנוכחית.
הראשון שחפר בגזר היה הארכיאולוג האירי רא"ס מקאליטסר, מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל. הייתה זו אחת החפירות הראשונות שנערכו בארץ, והיא נערכה בשני מחזורים עם הפסקה ביניהם. מקאליסטר החליט לחפור את התל חפירה יסודית בסדרה של שלושה בורות שירדו עד לסלע האם. מאות אנשים עבדו בחפירה, והם רוכזו מכל הכפרים שמסביב. בסוף השנה הראשונה של החפירות נאלץ מקאליסטר לפזר את מחנה החופרים בגלל התפרצות של כולרה: "המחלה התפשטה צפונה מעזה", הוא כותב, "ובשבוע הראשון של נובמבר הגיעה לאבו שושה. הסגר חמור ביותר הוטל על הכפר והחלטתי להפסיק את החפירות ב–8 בנובמבר. כמה ימים לפני פיזור המחנה אחד השומרים נפל למשכב באחד האוהלים, וביום שלפני סיום החפירות שני פועלים חלו, אחד מהם מת למחרת בבוקר. בכפר אבו שושה מתו 31 איש במגפה, בכפר הקרוב של אל–קובאב (כיום משמר איילון), מתו כמה מאות".
שנה אחר כך, בקיץ של 1903, הייתה התפרצות של מלריה בכפרים מסביב לתל. כל יום נפל פועל או שתים בעבודות החפירה, וגם מקאליסטר נפל למשכב ובילה שבוע של קדחת קשה באוהלו במחנה.
בשנת 1934 שוב חפרו בתל אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל, הפעם בראשות א' רוו. בשנת 1964 החלה בגזר סדרה של עשר עונות חפירה מטעם בית הספר לארכיאולוגיה מקראית על שם נלסון גליק בירושלים (היברו יוניון קולג'), בשיתוף המכון הסמיתסוני בוושינגטון והמוזיאון לעתיקות שמיות בהרווארד. בחמש השנים האחרונות נערכה שוב חפירה במקום על ידי משלחת משותפת של רשות הטבע והגנים והסמינר התיאולוגי הבפטיסטי של ניו אורלינס בראשות אריק מיטצ'ל וג'ייסון זאן. מטעם רשות הטבע והגנים ממונה על החפירה הד"ר צביקה צוק, ארכיאולוג הרשות.

מפעל המים

מערכת המים של תל גזר תפתח בקרוב לציבור הרחב, לאחר שנים ארוכות של חפירה באתר. אף שיתכן ואיננה היחידה בתל, מערכת המים הזו, משנת 1650-1550 לפנה"ס — תקופת הברונזה התיכונה השניה — היא מפעל הנדסי מרשים ביותר המדגים את ההבנה ההידרולוגית וההנדסית של התושבים הקדמונים של הארץ. המערכת חפורה לעומק של חמישים מטרים מראש התל, בתוך מנהרה ענקית המסתיימת בשכבה עוצרת מים. המערכת מהווה את מפעל המים הכנעני הגדול ביותר הידוע עד כה בעולם, והיא כולל פיר כניסה גדול, חצוב בסלע ובתוכו גרם מדרגות הפונה בעומק של כ–12 מטרים מתחת לפני התל בזוית חדה אל תוך מנהרה ענקית באורך של חמישים מטרים ובשיפוע של 39 מעלות. גובה המנהרה 7 מטרים, רוחבה 4 מטרים, ובתוכה נחצב גרם מדרגות רחב שאיפשר ירידה ועליה סימולטנית ונוחה על מנת לשאוב מים מתחתית המנהרה.
מפעל המים של גזר נחשף בחפירות של מקאליסטר כבר לפני כמאה שנה, אך נחסם שנית לאחר החפירות הראשונות. המשלחת הנוכחית פתחה מחדש את מערכת המים, ואף העמיקה בה עוד יותר כאשר התגלה מערה תת–קרקעית בקצה המנהרה. זו נחפרה על מנת להעצים את שפיעת המים, ולמעשה יצירה מעין בריכה תת–קרקעית גדולה. בחודשים הקרובים תוכשר האפשרות לא רק לרדת לפתח המנהרה, אלא גם לרדת עד לסופה ולהתרשם מהמפעל עצום הממדים הזה.
אי אפשר לסיים רשימה על תל גזר מבלי להזכיר את לוח גזר, לוח אבן קשה שהתגלה בשפך העיים של העיר. על הלוח שבע שורות בכתב עברי וזה פירושו:

שני ירחי אסיף
שני ירחי זריעה מאוחרת
ירח קציר פשתים
ירח קציר שעורים
ירח קציר ומדדיה
שני ירחי זימור
ירח פירות קיץ

הכתובת מונה את חודשי השנה לפי המלאכות החקלאיות הנעשות בהם, והיא אחת הכתובות העבריות הקדומות ביותר המוכרות כיום. הלוח מתחיל עם חודשי האסיף ומסתיים בקיץ. דעות שונות הושמעו על מטרת הלוח, אולם ההסבר המקובל הוא שאין זה אלא תרגיל של תלמיד שכתב חיבור על חודשי השנה ועונותיהם החקלאיות. הסבר אחר, רומנטי יותר, הוא שזהו לוח חקלאי מימיו של שלמה, אולי הסמל החשוב ביותר של מה שהייתה גזר לתולדותיה — מרכז של חקלאים ועובדי אדמה הנישא מעל לאדמות הפוריות של העמקים מסביב.

Share.

Comments are closed.