התפוז המכני

0

האנגרים ענקיים ונטושים ברחבי השרון הם עדות דוממת למיליוני התפוזים שארזו עובדי חברת יכין ותרומתם לתעשייה וההתיישבות העברית בעשורים שלפני קום המדינה — וגם קצת לאחריה

מאיה קולסקי

יכין הוקמה ב–1927 על ידי ההסתדרות הכללית בנסיון להזרים ידיים עובדות חדשות למשק החקלאי בארץ בתקופת העליה הרביעית. בדומה לסולל בונה, גם יכין נועדה לספק מקומות עבודה (שלא במסגרת קיבוצית) לעולים חדשים ולא מיומנים, ולעשות זאת תוך סיפוק תנאי עבודה הוגנים. 80 פועלים עבדו בשתילה, השקיה, טיפוח, קטיף ואריזה של הדרים במושבים.
בתקופת העליה החמישית התרחבה החברה והעסיקה מאות פועלים בעבודות נטיעה וקטיף בפרדסים. קיבוצים ומושבים השתמשו בשירותיה על מנת לבסס תשתית חקלאית ומסחרית (שימוש בקבלן חיצוני שלא היה עולה על הדעת בתקופת העלייה השנייה). יכין השתתפה ביוזמות ציוניות לעידוד עלייה והוציאה לפועל מפעלי נטיעת פרדסים עבור קבוצות מתיישבים מהמעמד הבינוני ואפשרה את עלייתן המוצלחת של מאות משפחות.
בעשוריה הראשונים העסיקה יכין בקטיף ואריזה את תושבי המושבים, עבורם שתלו הפועלים הותיקים יותר את הפרדסים מלכתחילה — צמיחה עסקית שתומכת בהתיישבות והתיישבות שתומכת בצמיחה העסקית, עד שהשרון כולו התמלא במושבים ופרדסים. לצד המושבים והפרדסים נבנו בתי אריזה גדולים — מעין האנגרים מאורכים בהם נערמו התפוזים — בתחילה על הרצפה ובהמשך במכולות גדולות על הגג — וחיכו לידי הפועלים שיארזו אותם בידיהם, ישובים על הרצפה. מאוחר יותר נכנסו לשימוש מכונות ופסים נעים שהפכו את עבודת הניפוי והאריזה לקלים הרבה יותר.
ב–1942 הוקמה חק"ל — חברה קבלנית לחקלאות — שיועדה לתאם בין המשרדים הקבלניים המקומיים בשלל המושבים והקיבוצים. חק"ל היתה יוזמה של הסוכנות היהודית וההסתדרות, ולקחה על עצמה את רוב העבודה החקלאית — פיקוח, ארגון, מימון והדרכה מקצועית — בעוד יכין התמקצעה בשיווק פירות ההדר ופיתוח וההתיישבות העממית. שתי החברות התאחדו ב–1952, במטרה לתפקד ביעילות גדולה יותר מול זרם העולים החדש — להכשיר אותם לעבודה חקלאית, לספק מקומות עבודה ומיקום במושבים החקלאיים. עד אותה נקודה יכין עסקה בעיקר באריזת פירות הדר ועיבודם לרסק ושימורים, ולפיכך רוב המבנים התעשייתיים של יכין עסקו בדיוק בעיבוד ובאריזה של פירות הדר. החברה המאוחדת התמקדה בפרדסנות — נטיעה, גינון, קטיף, שיווק ועיבוד של תוצרת פרדסים. בתי האריזה של יכין המשיכו לפעול במרץ עד שהגיע גל מודרניזציה בשנות השבעים והשמונים, אז ננטשו לטובת מפעלים משוכללים יותר או שנסגרו מטעמי חוסר רווחיות. יכין חק"ל נקנתה ב–1992 על ידי איש העסקים סמי שמעון. עם הירידה ברווחיות תעשיות החקלאות ועליית ערך הקרקע במרכז הארץ החלו תהליכים לפירוק וצמצום הפעילות החקלאית של יכין ופיתוח נכסי הנדל"ן שברשותה.
בין נכסיה של יכין נמנים "בניין יכין" בתל אביב, קרקע בהיקף של 6,000 דונם מצפון לאזור התעשייה עתידים בתל אביב; 1,000 דונם קרקע חקלאית בסמוך לתל מונד בשרון ופרדסים באזורים שונים. לפני מותו של שמעון הוא פעל על מנת להפשיר את הקרקעות החקלאיות שברשות החברה לבניה, בהצלחה חלקית. יכין חק"ל ממשיכה לפעול בשוק התוצרת החקלאית, אולם דרך חברות בת בלבד. היום היא מסווגת לרוב כחברת נדל"ן, תזכורת לחלקה הכביר בהתיישבות העברית בין אשקלון לנתניה.

גיליון 156
Share.

Comments are closed.