חבצלת השרון, שושנת העמקים

0
צוות ארץ וטבע

"אני חבצלת השרון שושנת העמקים", התפייט מחבר שיר השירים (ב,1), ומאז מנסים הבוטנאים להתחקות אחר זהותו של הפרח שהפך לאידיאל היופי המקראי. יש המזהים את החבצלת עם הסתוונית, אחרים גורסים כי היא הנרקיס, הצבעוני ואפילו השושן הצחור. הרוב מזהים כיום את חבצלת השרון עם חבצלת החוף. כמובן שהמילה "בצל" נרמזת בשמה של החבצלת, ויש הרואים במילה "חבצלת" גם רמז למילה "לבן" שהיא צבעה של הפריחה הנהדרת של חבצלת החוף.
אבל כל מי שראה את הפריחה הנפלאה הזו, יצא לטייל לאורך החוף בסוף הקיץ ולפני ההתקררות של החורף יודע בודאות כי זו, עם הפריחה הבולטת, שאי אפשר שלא לראות אותה, היא "השושנה בין החוחים" שאפשר "לדגול עליה אהבה".
בצל החבצלת שימש בימי קדם כתרופה ומרקחת. היוונים השתמשו בבצל להכנת תרופה להמרצת פעולת הלב ולהשפעה על דרכי הנשימה. הערבים תושבי החוף הפיקו מהבצל תרופה נגד נזלת.
החבצלת מאכלסת את אזורי החוף של הים התיכון, בשטחי חולות מיוצבים ועל רכסי הכורכר שלאורך החוף. לחבצלת בצל גדול, עליו היא מתקיימת במשך כל השנה. לקראת סוף הקיץ, ביולי, כאשר האדמה והצמחייה יבשות ואין כל תחרות על תשומת ליבם של החרקים המאביקים, מוציאה החבצלת את פרחיה הגדולים והנאים. הפריחה נמשכת עד סוף חודש אוקטובר.
"אור חבצלות, זמר שושנים, בשרון עלה ריח עדנים" הם מילות השיר העממי הידוע, שהוא למעשה במקור לחן עממי בבלי עם מילים שכנראה הגיעו מפיוט עתיק. ואכן ריחה של חבצלת החוף נעים ביותר, בעיקר בעונה הזו ובעיקר לאורך חופי השרון — "חבצלת לך ולי השושנים, בשרון עלה ריח עדנים" — הוא הבית השני של השיר הפופלארי הזה.
חבצלות החוף פרחו בעבר לאורך כל החוף, כולל בחופי תל אביב. אולם בימינו של שמלת בטון ומלט הצטמצמה לה החבצלת לכמה אזורים לאורך החוף. שם, באיזורים שהפכו ברובם לשמורת טבע, היא פורחת בעוצמה מרתקת. עכשיו הזמן לצאת לסיור לאורך החוף במרדף אחר החבצלת, ובאותה הזדמנות לגלות גם קטע חוף פחות מוכר.
***
ישנן כמה דרכים להתחיל את הסיור הזה. לבעלי רכב רב–מינוע מומלץ להיכנס לחוף מאזור מכמורת. ממשיכים עד סוף הכביש הראשי של מכמורת ושם פונים שמאלה לתוך דרך עפר מסומנת בכחול הנמתחת לאורך מצוק החוף. לאורך הדרך הציבה רשות הטבע והגנים גדר מכוערת להפליא, המונעת מהרכבים לרדת אל הים. נתעלם מהלכלוך הרב וניסע לאורך הדרך עד לרחבת חנייה קטנה למרגלות גבעה גדולה.
כאן נשאיר את הרכב ונרד לחוף דרך הנקיק הקטן שמולנו. זהו חוף נפלא עם גושי כורכר גדולים שהתמוטטו מהמצוק ונפלו לתוך המים. נלך צפונה לאורך החוף, כאשר אנחנו משרכים דרכנו בין גושי האבן לים (יש להמנע מהליכה בצמוד ממש למצוק מחשש לנפילת גושי אבן!). השביל עוקף חצי אי קטן הבולט לתוך המים ומגיע למפרץ נאה מתחת לתל גדור (על התל בהמשך).
מי שאינו בעל רכב רב–מינוע יכנס לשכונה החדשה (הדרומית) של  גבעת אולגה, יסע בכביש המערבי ביותר של השכונה (שדרות מנחם בגין ההופכות לדרך רחבעם זאבי), יפנה ימינה ברחוב גבעת הלבונה ובקצה הרחוב ייפנה ימינה, לכיוון הים. הדרך תוביל אותנו למתחם חנייה, גם הוא מתחת לכף הקטן. כאן נצעד מעט דרומה ונרד בדרך שתוארה קודם אל הים (אפשר גם להיכנס בדרך היוצאת מדרך רחבעם זאבי לכיוון תל גדור ולחנות שם — הכל באותו עניין).
באזור החוף הזה — בין מכמורת למקום אליו ירדנו אל החוף – נמצא אתר הטלה של צבי ים. זהו אתר מבוקר אליו אוספים פקחי רשות הטבע והגנים את קיני צבי הים המתגלים לאורך חופי הארץ. צב הים הוא בעל חיים בסכנת הכחדה, והסיבה העיקרית לכך היא פגיעה בחופי ההטלה — תוצאה של נסיעת רכבים על החוף ובלבול בין נצנוץ הירח על אדוות גלי הים לבין אורות החוף  המבלבלים את הצבים הקטנים הבוקעים מהביצים ועושים דרכם אל עבר האור. חוף מכמורת, מתחת למצוק, מוגן מתאורה המגיעה מהחוף ומאפשר לרכז את ביצי הצבים בבטחה, בניסיון כמעט נואש להציל את צבי הים מהכחדה.
נחצה את המפרץ הקטן שמתחת לתל גדור, שוב נשרך דרכנו בין גושי הסלע הגדולים, ונגיע למפרץ נפלא נוסף. זהו "המפרץ הסיני". שמו ניתן לו על שמה של קבוצת העולים שהגיעה משנחאי בסוף שנות הארבעים, לאחר שברחו מאירופה לשם בעקבות השואה. הקבוצה "הסינית" רצתה להקים יישוב משל עצמה, אבל נשלחה להתגורר בגבעת אולגה המתפתחת. המפרץ הזה שימש את העולים מסין לרחצה ובילוי, ועל כן זכה לשמו הלא רשמי.

***

נמשיך מכאן דרך הסלעים שעל החוף ונגיע לחוף אולגה. הסלעים כאן רוחשים בעלי חיים המשגשגים בסביבה הקשה הזאת – בין גלי הים השוטפים, באזור שלפעמים מוצף במים ולעיתים יבש. מיד כאשר נגיע לחוף אולגה נגלה בריכה טבעית בין הסלעים, מקום אהוב במיוחד על הקהל המבוגר יותר המגיע לחוף.

***

והיכן החבצלות, אתם ודאי שואלים. ובכן, הן פורחות בהמוניהן לכל אורך המצוק. פרחי החבצלות ניעורים בדמדומי הזריחה, ומגיעים לשיא פריחתם בשעות הבוקר. מחוף אולגה נעלה במצוק ונלך בזהירות רבה לאורך המצוק, דרומה, בחזרה למקום שבו השארנו את הרכב. בדרך נעבור קודם בשרידי המטווח המפורסם של אולגה. הבריטים הקימו את המטווח, ובמשך עשרות שנים כל יחידות צה"ל והכוחות המיוחדים למיניהם התאמנו במטווח הזה, המרוחק מכל מקום יישוב. קיר הבטון של אחורי המטווח עוד עומד מיותם בשטח (אפשר עדיין לראות את קווי המתאר של המטווח עצמו). במסדרון שמאחורי הקיר הזה עמדו החיילים שטיפלו במטרות, העמידו אותם מחדש, וספרו את הפגיעות.
מה ששימש למעשה כקיר פגיעה של המטווח הוא תל גדור. התל עצמו מתנשא לגובה של 33 מטרים מעל פני הים ומראשו תצפית נאה אל עבר המפרצים שנמצאים משני צדדיו. התל לא נחפר. יש המזהים אותו עם מקום הנקרא "אוגדור" שנזכר בתלמוד. חכמי התלמוד אסרו על יהודים לשתות יין מאוגדור, כי היה סמוך ליישוב שומרוני ולכן נחשד כיין נסך. "בראשונה היו אומרים יינה של אוגדור, למה הוא אסור? מפני כפר פגש" (ירושלמי, עבודה זרה ה, ד, בבלי עבודה זרה, לא, א).
בצידו הדרומי של התל, בירידה אל החוף, ניצבת עמדת בטון נושנה, השומרת על החוף. לא הצלחנו למצוא מידע על העמדה. האם זו עמדה בריטית שהוצבה על מנת למנוע כניסה של מעפילים? האם זו עמדה מתקופת מלחמת העולם השנייה? או שזו בכלל עמדה בריטית או ישראלית שנועדה רק לשמור על המטווח (ואם זה המצב, למה הייתה מבוצרת כל כך?). תעלומה.
ואם אנו כבר מטיילים לאורך המצוק, כדאי לשים לב לפריחה נוספת, אותה ניתן לראות משעות הערב ועד לשעות הבוקר המוקדמות — פרחיו הצהובים של נר הלילה החופי. נר הלילה פורח בכמויות גדולות עד סוף ספטמבר, אולם פרטים מעטים פורחים במהלך כל השנה.
נר הלילה החופי הוא צמח מהגר שהגיע ארצה מדרום ארצות הברית, במאה התשע עשרה, והתאקלם היטב השטחים החוליים שלאורך מישור החוף. כמו החבצלת גם הוא עמיד לרסס מי הים ומצליח לצמוח במצוקים הקרובים לחוף. למרות היותו מין פולש פרחיו הצהובים והגדולים משלימים את הפריחה הנאה לאורך קטע החוף הזה, טיול נעים לימי הסתיו.

גיליון 156
Share.

Comments are closed.