קיאק ישראלי, עבודת יד

0

אילן סהר ואייל ורדי החליטו שהגיע הזמן ליהנות יותר משייט בקיאק. שניהם אוהבי ים והחליטו לנסות ולבנות בעצמם קיאק מסורתי.  כעת אפשר ללמוד אצלם איך בונים את הכלי המיוחד הזה ולקפוץ אתו למים

מאת: אילן סהר

הקיאק המסורתי של האסקימואים מוכר כיום בשם קיאק גרינלנד או קיאק אלסקה. הקיאקים הראשונים נבנו לפני אלפי שנים על ידי התושבים המקומיים של האזורים הארקטים, אסקימואים ואינואיטים, שבטים שהתיישבו באזורים של גרינלנד, צפון רוסיה , אלסקה הצפונית והאזורים הצפוניים של קנדה.
האינואיטים הקדמונים בנו את כלי השייט על מנת שישרתו אותם בחיי היומיום . המילה " קיאק" בשפתם פירושה  "סירת צייד". הקיאק נבנה משלד של עצי סחף שנמצאו בגדות הנחלים או בחופי הים, כאשר את השלד עטפו בעורות כלבי ים. בחלק הפנימי של הקיאק הונחו שלפוחיות של כלבי ים או ליוויתנים ששימשו כבלוני ציפה כדי למנוע את טביעת הקיאק במקרה של חדירת מים. קיאקים מוקדמים אלה שימשו את האינואיטים לציד ודייג, בעיקר במהלך חודשי הקיץ כאשר הים יחסית נוח.
העיצוב הבסיסי של הקיאק שונה בהתאם לצרכים ספציפיים. למשל אינואיטים שהתגוררו באזורים הסמוכים למיצרי ים ברינג בנו קיאקים רחבים וקצרים יותר, עיצוב שסיפק שטח גדול לאחסון צייד ואספקה. המבנה הרחב של הקיאק הזה יציב יותר בים גלי וסוער כמו זה של אזור המיצרים. לעומת הקיאק הרחב והקצר, קיאקים צרים וארוכים מיועדים לשייט מהיר וארוך במטרה להגיע ממקום אחד למשנהו במהירות וכדי להימנע ממזג אויר וים סוער.
הרעיון המקורי לבניית הקיאק כשלד מעץ או מעצמות לוויתנים בציפוי עור בעלי חיים היה פרגמטי והתבסס על זמינות חומרי הגלם. באזור הארקטי והתת ארקטי, העץ נדיר ויקר ערך. מבחינת התכנון, שלד הקיאק דומה לשלד של לוויתן, כיפופי העץ לצלעות בוצעו על ידי ריכוך העץ במים ולעיסתו בשיניים. חיבורי השלד בוצעו על ידי קשירות ותפרים ידניים אשר פועלים כיחידה הומוגנית ותורמים לקיאק חוזק, גמישות ושרידות גבוהה בתנאי סביבה קשים.
החתך נמוך מעל פני המים של הקיאק נועד לאפשר לו לצוף גם במים סוערים, ובמידה והקיאק יתהפך בים סוער, אפשר יהיה להפוך אותו בחזרה במהירות וללא יציאה מהקיאק. הטכניקה זו נקראת כיום "אסקימו רול", גלגול חוזר שבו רק חצי גוף השייט, המוגן בחליפה, נמצא במים למספר שניות בלבד. אחרת השייט היה נפגע באופן קטלני מהמים הקפואים.
בעידן המודרני כאשר גילו את הרבגוניות של הקיאק, עוצבו כלי השיט האלה במבנה דומה אבל עם כסוי סינטטי של בד ניילון. הקיאק משמש בעיקר לצורכי ספורט ופנאי.

בשנת 1936, באולימפיאדת ברלין, שייט קיאקים הפך  לספורט תחרותי מוכר במשחקים האולמפיים. הקיאקים השתתפו במירוץ שנקרא Flatwater Racing . עם הזמן נפתחו מועדוני קיאקים ברחבי אירופה ובארה"ב והפכו לפופולריים. בשנת 1950 פותח אב טיפוס של קיאק עשוי פיברגלס, ובהמשך פותחו מודלים ומבנים שונים המותאמים לשימושים שונים. קיאקים מחומרים על בסיס פלסטיק הוכנסו לשוק בתחילת שנות ה–80. כיום קיים מגוון רחב רב של של קיאקים הבנויים מחומרים מורכבים, חזקים מאוד וקלים, שמקורם בתעשיית התעופה והחלל. קיאקים מודרניים אלה המתאימים למגוון רחב של סוגי שייט ותחרויות.
במקביל לקיאקים התעשייתים החלו חובבים בארצות הברית ובקנדה לבנות קיאקים עם המסגרות והצורות המסורתיות על מנת לשמר את המסורת רבת השנים של בניית קיאקים. בעולם מתקיימות סדנאות בבניית קיאקים וכן תערוכות וירידים שבהם מציגים את כלי השייט ומוכרים חומרי בסיס לבנייתם.

בונים קיאק

איל ורדי ואילן סהר הם אוהבי שייט ימי ובמקביל אוהבים לעבוד ולייצר בעץ. ורדי הוא על נסיון רב בשיט קיאקים בארץ ובחו"ל וסהר בוגר קורס סקיפרים ומשיט יאכטות, במפרשיות וקיאקים. במהלך אחד המפגשים ביניהם עלה הרעיון לבנות קיאק מסורתי — כלי שנחשב יחסית קל לבנייה עצמית ובמקביל הוא בעל ביצועים מעולים ומשקל קל. הרעיון היה להיצמד לשיטות המסורתיות של האינואיטים בבנית הקיאק, (למעט צייד כלבי ים ושימוש בעורם). בשלב ראשון ביצעו השנים מחקר מעמיק על קיאקים מהסוג הזה כולל היסטוריה, מודלים, שימושים, תוכניות וטכניקות בנייה. מידע רב נמצא כמובן ברשת אך חלקו התגלה כחובבני ולא מדוייק.
לאחר איסוף החומרים ועיבודם חיברו ורדי וסהר חוברת הוראות המתארת את העבודה, טכניקת הבניה, החומרים והכלים שלב אחר שלב. החוברת הייתה להם לעזר רב בכל מהלך הבנייה ואליה הם צירפו ספרי הדרכה אחרים בבניית קיאקים.
העבודה התחילה בצורה חלקה וברורה. אולם עד מהרה הסתבר שאפשר לכתוב ספרי הדרכה אולם עד שלא מבצעים בפועל את העבודה, פשוט לא יודעים… לעיתים מה שנראה ברור בתיאוריה מתגלה כמורכב ביותר במציאות. היו מקרים שבהם הם נאלצו לחזור על אחד השלבים מספר פעמים, או ליישם שיטה אחרת לביצוע
מצויידים בחוברת וברשימת חומרי הגלם הדרושים הם נסעו למחסן עצים בשרון שם רכשו את קורות העץ והחומרים הנדרשים. בדרך חזרה ממחסן העצים לסדנה, כאשר ערמת העצים קשורה על גג הרכב, הם קלטו לראשונה שהם יוצאים לדרך, לעבודה יצירתית ומאתגרת.
השלב הראשון היה בניית הסיפון העליון כחלק משלד הקיאק שכלל מדידת מידות הגוף של ורדי וסהר – שעבורם תוכננו שני הקיאקים שהם החלו לבנות. קיאקים אמיתיים נבנים בהתאמה מדויקת למידות השייט. אורך הקיאק נקבע לפי הנוסחה של פעמיים וחצי גובהו של השייט. הרוחב לפי המידה של שני אגרופים בצידי האגן. כך הגיעו למידות הקיאק שהם עמדו לבנות 500 סנטימר אורך ו–58 סנטימר רוחב.
לאחר קביעת המידות נחתכו שתי קורות הצד הראשיות שעליהם בנוי הסיפון וביניהם מוקמו קורות התמיכה אשר יוצרים את מבנה הסיפון העליון. לכל קורה יש שם מספר וגודל שונה וכמובן תפקיד בחוזק הקיאק. שלוש מהקורות ממלאות תפקיד מרכזי בשלד: קורת הגב התומכת בגב השייט, קורת הברכיים נקראת גם "מסיק", קורה מרכזית התומכת באזור הברכיים וקריטית לחוזק הקיאק, וקורת הרגליים שתומכת באזור כפות הרגלים. חיבור וקיבוע קורות הרוחב וקורת המסיק בוצעו באמצעות דיבלים מעץ וקשירות מיוחדות המעניקות חוזק וגמישות למחברים. השלב זה נמשך מספר שבועות כולל תיקונים ושיפורים חוזרים על מנת להגיע למידות מדויקות, לחוזק ולתבנית מתאימה, כל זה בשאיפה למזער את משקל הקיאק.
השלב השני היה נוסף לשלד החלק תחתון הקעור, שבו נדרד לכופף את צלעות העץ בתנור אדים ולקבע אותם לשתי צלעות האורך המרכזיות של הקיאק. לצורך כיפוף הצלעות הם בנו תנור אדים הפועל בדומה לתא סאונה. לאחר כעשרים דקות בתא האדים העץ מתרכך וניתן לכיפוף בגודל המתאים ובקלות יחסית ולקבעו לשלד.
בשלד הקיאק יש 22 צלעות מכופפות, כל אחת במידה וקשת רדיוס שונה. האתגר הוא להתאים את רדיוס הכיפוף לכל צלע וקיבוען לקורות האורך. תהליך הכיפוף חייב להיות מהיר אך עדין כדי שהצלע לא תשבר, עבודה הדורשת מיומנות, טכניקה נכונה ונסיון.  במהלך הכיפוף הם שברו לא מעט צלעות עד שנרכשה  המיומנות הנדרשת.
לאחר סיום בניית שלד הקיאק וקשירתו לסיפון ניגשו השנים לבניית הקוקפיט הממוקם בין קורת התמיכה בגב לבין קורת המסיק. מסגרת הקוקפיט מעוצבת כטבעת אובלית ואת כיפוף הרצועות לקבלת המבנה האובלי הם ביצעו בעזרת גיהוץ רצועות העץ עם מגהץ אדים.
לאחר סיום בניית השלד והקוקפיט ניגשו השנים למעטפת. הם החליטו להשתמש בשני סוגים שונים של יריעות ניילון לשני הקיאקים האחד ניילון רגיל והשני ניילון בליסטי שנרכש אצל סיטונאי בדרום תל אביב. תהליך העיטוף היה מורכב למדי. מתיחת היריעה לאורך ולרוחב הקיאק ולקבע זמנית לשלד כהכנה לקראת התפירה הידנית. לאחר לבטים ונסיונות הם בחרו בטכניקת תפירה יחודית אשר מותחת את הבד תוך כדי התקדמות התפירה. השלב האחרון בבנייה הוא איטום הבד על ידי מריחה יסודית של דבק אפוקסי. לאחר ייבוש של כמה ימים הבד נאטם למים, אולם נשאר שקוף למחצה ומבריק באור השמש.
הקיאק היה מוכן לטבילה הראשונה בים. בכל זאת ורדי וסהר חיכו, בחוסר סבלנות, מספר ימים עד לטבילה הראשונה בים. הרגע המיוחל הגיע, הקיאק הועמס על הרכב והובל לחוף תל ברוך. הים היה שקט וצלול, הים של חודש מרץ היה קפוא. שני הקיאקים הוכנסו למים והמשימה הסתימה.
מאז הם לא מפסיקים לשוט.

אילן סהר
Ilan.isbc@gmail.com
055-883-5649

גיליון 157
Share.

Comments are closed.