שביל המעפילים מעוספיא ליגור

0

אחד הקטעים המקסימים ביותר של שביל ישראל יורד מעוספיא ליגור. בעונה הזו, השביל מקבל מנה נוספת וגדולה של יופי כאשר פרחי החורף מתחילים לפרוח, פטריות היער מתוגדדות בתחתית העצים והיער ירוק מתמיד

ידין רומן
 

מתאים: לכל המשפחה.
מפה: מפת סימון שבילים ושביל ישראל מספר 4, הכרמל.
אורך השביל: 6 קילומטרים.
זמן הליכה משוער: כשלוש שעות.
נקודת יציאה: עוספיא
נקודת סיום: קיבוץ יגור. חוות הסוסים.
המסלול אינו מעגלי. אפשר להשאיר רכב אחד בנקודת הסיום שיחזיר את הנהגים לנקודת ההתחלה בסוף המסלול, או להיפך.

שמו של השביל הזה, שביל המעפילים, נגזר מתפקידו בבריחת המעפילים בשנת 1945 לאחר הפריצה למחנה מעצר המעפילים בעתלית. לאחר הפריצה הוסעו המעפילים דרך הכביש העולה לבית אורן אל פאתי הכפר הדרוזי עוספיא. משם והובלו על ידי הפלמ"ח באחד השבילים המנדטורים שנבנו על ידי שירות היערות הבריטי, השביל היורד מעוספיא לקיבוץ יגור. בקיבוץ השתלבו המעפילים בין חברי יגור כך שאי אפשר היה להפריד בינם לבין הקיבוצניקים ותושבי הסביבה שנקראו להתאסף בחצר הקיבוץ. במבט לאחור זה נראה קצת תמים, בריטים מנומסים עומדים בצד אחד של המתרס ושואלים את הבורחים מי מעפיל ומי מקומי. אבל זה בהחלט חלק מהמורשת ההיסטורית של ארץ ישראל.
מה שנותר מהסיפור הזה הוא נחל המעפילים, שנודע במשך שנים רבות כנחל נחש, עד שוועדת השמות קיבלה החלטה לשנות את שמו לנחל המעפילים. הנחל חוצה את אשדות יגור, המצוק המרשים המהווה את פרשת המים המזרחית של הכרמל. השם נחל נחש נגזר מתרגום שמו הערבי — ואדי אבו אלחיה. שמו החדש, נחל המעפילים, נגזר מפרשת הברחת המעפילים בשנת 1946. תחילתו של הנחל בשני ערוצים רדודים שבאפיקיהם דרגשי סלע ומפלונים קטנים. אחרי מפגש היובלים הנחל מעמיק, שיפועיו הופכים לתלולים יותר, ואפילו נוצרים בו כמה מפלים בגובה של עד 8 מטרים.
שביל הטיול מתאים בדיוק לעונה הזו של השנה. הליכה נינוחה של כשלוש שעות במורד מצוק הכרמל, תחילה דרך חורש נטוע ובהמשך חורש ים תיכוני, מהיפים בארץ. הפריחה בשיאה, בינות לעצים נשקף נוף מפרץ חיפה, גבעות שפרעם אלונים והרי הגליל התחתון. הדרך נעימה ולא סבוכה, וקטעי ההליכה בתוך החורש הסבוך בהחלט מזכירים נופים אחרים — אולי של אגדות קדומות — שלל פטריות היער בשלל צבעים (ממש לא לאכול!), אדומות, כתומות, חומות, צהובות — מרהיב ביותר.
הדרך עוברת לאורך מספר שבילי הליכה בצבעים שונים — אבל אותנו ינחה הסימון של שביל ישראל. לתחילת הדרך נוסעים על כביש 672 לכיוון הכפר עוספיא. בכניסה המערבית לכפר, בצומת הדרכים שמדרום לה חורשת יער ומצפונה מגרש חנייה גדול, נזהה את הסימון של שביל ישראל. נסע עם הסימון צפונה, בין בתי הכפר עד לסופו של כביש האספלט. כאן משאירים את רכב. מחנים ליד אחד הבתים.
עכשיו זהירות. למרות שיש לנו נטייה ללכת עם הדרך, שביל ישראל לא עושה את זה. אלא הוא פונה כמה מטרים לפני סוף כביש האספלט לדרך עפר היורדת בחדות מהכביש שבו באנו, לתוך היער שמצפון לדרך. הדרך מוסתרת מעט מהכביש אך הסימון של שביל ישראל בכניסה לדרך ברור, אם כי מוסתר מהכביש. כמה צעדים לאחור בכביש שבאנו ונתחיל לרדת במורד דרך העפר שהופכת תוך כמה מאות מטרים לדרך סלולה המוליכה למצפור דוד איזן, אנדרטה לזכרם של 11 לוחמים שנפלו במלחמת ההתשה בתעלת סואץ (1970-1967). כאשר נבנתה האנדרטה, לפני עשרים שנה ויותר, עצי החורש מסביב עוד היו קטנים והנוף הנשקף ממנה לעבר מפרץ חיפה ועמק זבולון היה מרשים ביותר. כיום הנוף מוסתר מעט על ידי העצים, אבל מבין העצים עוד אפשר לראות חלקיקי נוף.
מכאן ממשיך שביל ישראל לרדת בדרך היער שאנו הולכים לאורכה. השביל יורד בפיתולי הדרך (שימו לב לעקוב אחר הסימון) עד שהוא עוזב את הדרך (שימו לב לסימון!), יוצא מתוך היער הנטוע ונכנס לתוך החורש הטבעי, ומפלס לו שביל עצמאי נאה בתוך היער. מבין עצי החורש בולטים כאן במיוחד הקטלבים, העצים עם הגזע החום–אדמדם, שאגדות רבות נרקמו על שמם — הרועה שקטל את אביו ביער והעץ שהאדים מרוב בושה וכיו"ב. שמו המדעי Arbutus andrachane והוא מוכר באנגלית כ"עץ התות היווני" — אולי בגלל פירותיו. בכל מקרה זהו אחד העצים הנאים ביותר בחורש הים תיכוני וכאן, במורדות האלה מספר הפרטים שלו רבים עד כדי כך שאחד מעיקולי הדרך זכה לשם "עיקול הקטלבים" או "גבעת הקטלבים".
אנו ממשיכים לרדת בין עצי החורש, לאורך הסימונים של שביל ישראל, עוברים בקטע ישר, ומגיעים אל רחבה קטנה — עם צמחייה טבעית, עץ עתיק שאפשר לשבת למרגלותיו, והפתעה – מבנה שירותים. הגענו לדרך נוף כרמל, העוברת ליד מבנה השירותים. כאן המקום למנוחה קצרה לפני שנמשיך.
שביל ישראל, שעליו אנו הולכים, מתחבר כעת לשביל המסומן בכחול, שאיתו אנו עוברים לצד השני של דרך נוף כרמל ושוב נבלעים, עם השביל בתוך החורש. בקטע הזה פריחת החורש בעיצומה וראוי שנזכיר שאם נערוך סקר של סוגי הפרחים והצמחים הגדלים בכרמל, או אפילו רק אלה שאותם אפשר למצוא בנחל המעפילים, נגלה שמדובר ביותר מאלף וחמש מאות מינים. בתוך החורש הטבעי שאליו נכנסנו כעת, שהאלון המצוי הוא העץ העיקרי בו נגלה גם סימנים לבעלי החיים הרבים הרוחשים בחורש. הברור בעדויות חיים אלה הם סימני הנבירות באדמה שאותם עושים חזירי הבר בחיפוש אחר מזון. חברת העצים השולטת במסלול היא כמובן זו של האלון המצוי. הקטלבים הנאים המבצבצים בין העצים לאורך השביל בהחלט מהווים נקודות נוי יפות בחורש, אבל באביב יפרחו כאן עצי כליל החורש בסגול עז, ויגנבו את ההצגה. על מנת לא לקפח את יתר עצי החורש נזכיר גם את הלבנה רפואי, שפרחיו לבנים ועדינים ועליו בעלי צד תחתון לבנבן הבוהק ביער. לא נקפח את הער האציל, העץ שממנו עשו בעולם העתיק את זרי הדפנה ועליו הם עלי הדפנה של תבליני המטבח.
השביל מתחיל כעת לרדת אל תוך חלקו העמוק יותר של נחל, ועובר קטע ארוך ונאה של חורש, לאורך השביל הכחול. בקטע הזה, המתחיל לאחר השער המסתובב המופיע לפתע באמצע השטח, מתגלים, בתוך אפלולית החורש גם מינים רבים של פטריות. קודם כל אזהרה. בעלי חיים או צמח עם צבע מושך ונאה הם בדרך כלל מסוכנים — רעילים. לגבי פטריות, מי שלא מכיר במדויק את מה שהוא רואה אסור לאכול. בעונה הזו רבים יוצאים לקטוף אורניות, אבל אלה גדלות ביערות של עצי אורן, לא ביער של חורש טבעי. זאת ועוד, מבין 400 מיני פטריות הכובע שיש בישראל יש רק כארבעים מינים הראווים למאכל. אלה דומים מאוד לאלה שאינם ראויים למאכל ולכן מי שלא ממש מבין בפטריות שלא יקטוף ולא יאכל כי יש גם פטריות שיכולות לגרום למוות. לאחר האזהרות הנה כמה מהפטריות המשונות שתגלו בקטע הזה של השביל. בבסיסי העצים צומחת פטריה חומה בצורת גביע מאורך, מאין יצירת קרמיקה שנמעכה. זו אולי הגביעונית הנאכלת או אולי טבורית הזית. הטבורית היא רעילה ביותר. על מנת לשכנע אותכם לא לחסל את פטריות היער להלן סימני ההרעלה בעקבות אכילת טבורית הזית, מתוך אתר המנסה להגדיר איזה פטריות אפשר לאכול ואיזה לא. ובכן על טבורית הזית נאמר כך: "רעילה, לא עד סכנת מוות, אבל גורמת להרעלת קיבה. תסמיני ההרעלה מופיעים כחצי-שעה-שעה אחרי אכילת הפטריות: בחילות, כאבי ראש, כאבי בטן, סחרחורת, התכווצויות שרירים, הקאות ושלשולים". בקיצור לראות ולא לאכול. פטריה נוספת שתגלו כאן בין עצי החורש היא גושית הזאב. למרבה חוסר המזל היא דומה להפליא לאורנייה המצוייה אותה פטריה שאותה אוספים ביערות האורן למאכל. ובכן הגושית גדלה ביערות אלונים והיא רעילה ביותר.
לאחר שעברנו את קטע הפטריות השביל מבצע פיתול חד בשלוחה שבין נחל יגור — הנחל עם הקניון הנאה שבו הלכנו כאשר היינו בתנועת הנוער (ואם לא — אז הפסדתם), לנחל המעפילים. מכאן אפשר לראות יפה את המצוק העליון של אשדות יגור, שזכה לכינוי "מצוק הכתר". השביל מוביל אותנו כעת לאורך הדופן הדרומית של נחל המעפילים ויורד לעבר קיבוץ יגור. על כיפה בולטת מדרום לשביל מצויים שרידי יישוב עתיק, כנראה מהתקופה החשמונאית, אבל אנחנו כבר בנקודת סיום של מסלול, ליד חוות הסוסים של הקיבוץ ואין לנו כוח לטפס לעוד גבעה. השביל יוביל אותנו אל פתח בגדר הקיבוץ שמעבר לו כמה עצי אורן עתיקים ומתחתיהם שולחנות עץ וספסלים. מקום טוב לעצירה, מנוחה ואוכל לאחר הירידה.

גיליון 157
Share.

Comments are closed.