סופרים דגים

0
משהו קורה מתחת לפני הים – בין הדגים, צמחיית המים והסרטנים על טבלאות הגידוד. בימים אלו מתבצע לאורך חופי ישראל סקר ימי, הנרחב ביותר עד כה, שמטרתו לבחון את מצבן של השמורות הימיות בים תיכון.  בעקבות ראיון עם ד"ר רותי יהל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים.

"שנפרה ונרבה כדגים" היא אחת מהברכות של סעודת ליל ראש השנה. וגם בסתם סעודות ערב שבת הדגים מככבים. דגים נחשבים כחלבון בריא במיוחד. ובמסעדות תמיד שמחים להגיש ממבחר דגי הים התיכון.

אך, בשנים האחרונות שלל הים בעולם ובים התיכון בפרט, הולך ופוחת. 424 מיני דגים זוהו בשטח הימי של אירופה, כולל הים התיכון, מתוכם 58 נמצאים בסכנת הכחדה כתוצאה מדיג יתר. בישראל חלה ירידה של 45% בשלל הדגה.

התמעטות הדגה בים משפיעה על המערכת האקולוגית הימית. דגים הם חלק ממארג מזון מורכב וכאשר הם מתמעטים או נעלמים המינים הניזונים מהם, כרישים, דולפינים ולווייתנים נפגעים. מנגד מינים בחלק הנמוך במארג המזון – מדוזות, סרטנים ואצות – יכולים להתרבות מאוד. להתמוטטות מארג החיים הימי יש השפעות שהן מעבר למקומי. הים הוא אחד הווסתים החשובים של המערכת האקלימית ופגיעה במאזן האקולוגי בו תגרום לפגיעה בהרכב ובאיכות המים שתייצר שרשרת של פגיעות סביבתיות נוספות.

יש סיבות רבות לירידה בשלל הדגה ולכמות הדגה מעבר לדיג. חדירה של מינים פולשים לדוגמא. התופעה הזו קיימת בכל העולם. בישראל היא נגרמת על ידי מעבר של מיני דגים מהים האדום לים התיכון דרך תעלת סואץ. התחממות הים כתוצאה משינויי האקלים מהווה אף הוא סיבה לשינוי בהרכב הדגה. בנוסף משפיעים על הדגה מפגעים חמורים מעשי ידי האדם. מזה 200 שנה, מאז המהפכה התעשייתית, האדם שופך כמויות גדולות של ביוב ופסולת מכל הסוגים אל הים. בשנים האחרונות אמנות שונות ברחבי העולם מצליחות לצמצם את הזרמת הביוב והפסולת לים, אבל את התמורות שנגרמו וייגרמו מההזרמה הגדולה הזו אנחנו רואים כיום ועוד נראה בעתיד. גורם נוסף הוא הקמת תשתיות חוף ותשתיות ימיות (מי שחושב שהנחת אלפי קילומטרים של כבלים וצינורות על קרקעית הים היא נטולת אפקט סביבתי – שיחשוב שוב).

דיג יתר הוא מצב שבו כמות הדגים הנתפסת עולה על יכולת ההתחדשות של האוכלוסייה הטבעית. המלחמה בדיג היתר כוללת בעיקר מגבלות על הדיג על ידי קביעת אזורים, תקופות ושיטות אסורים לדיג. ב-2016, לאחר מאבק ממושך הפכו רבים מהאיסורים לתקנות דיג שנוסחו על ידי משרד החקלאות ואושרו על ידי וועדת הכלכלה של הכנסת.

למעשה אין לנו תמונה מדויקת על מה קורה בתוך מרחבי הים שלחופי ישראל, אולם תמונה מסוימת אפשר לקבל מהסקרים שמבצעת רשות הטבע והגנים בתוך השמורות הימיות בים התיכון. בימים אלו מתבצע לאורך חופי ישראל הסקר הימי הנרחב ביותר עד כה, שמטרתו לבחון את מצבן של השמורות הימיות בים תיכון. הסקר נעשה בשיתוף פעולה עם אנשי המחלקה לזואולוגיה וחוקרים ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרט ומהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, חוקרים מבית הספר למדעי הים של המרכז האקדמי רופין וחוקרים מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה והמכון לחקר הימים והאגמים. במהלך ימי הסקר, בוחנים את המינים, הכמויות והגדלים של בעלי החיים והצמחים המצויים בתוך שמורות הטבע הימיות המוכרזות ובאתרים סמוכים להן, שאינם מוגנים. כך ניתן ללמוד האם יש מגמת גידול או הקטנה במספרים ובגדלים של מיני הדגים ומהו מצב בריאותם הכללי של הצומח והחי בשמורות הימיות.

 

"מה שאנחנו עושים כאן הוא לא מחקר מדעי של מדע בסיסי 'טהור' כמו שמתקיים באוניברסיטאות. הסקר שאנו מבצעים הוא שיתוף פעולה של מדענים מכל הארץ ביחד עם וביוזמת רשות הטבע והגנים, שבו המדע מתגייס למען שמירת הטבע", מסבירה ד"ר רותי יהל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים. "אנחנו באים לבדוק את עצמנו ואת המצב בשמורות שאנו אחראים עליהן, ותורמים הרבה ידע שלא היה קיים פה קודם – על מנת להבין לעומק מה קרה בשמורות בים התיכון בשנים האחרונות. זה היופי של שיתוף הפעולה: החוקרים ואנשי רט"ג ביחד, באים לבחון את הפעולות שאנו עושים למען שמירת הטבע בים וכיצד ניתן לשפר זאת".
"חשוב לציין, שעד שהתחלנו בסקרים הללו, לא התקיים בישראל סקר בקנה מידה כזה", מדגישה ד"ר יהל.

חטיבת מדע והיחידה הימית של רשות הטבע והגנים הן האחראיות על תכנון ותפעול הסקר בים, פיזור החוקרים השונים באזורי המחקר הרלוונטיים בשמורות הימיות, ואיסוף הדוגמאות והנתונים במטרה לייצר תובנות. בצורה כזו, ניתן לקבל תמונה כוללת על רמת התפקוד של כל שמורה ימית ובמידת הצורך לטפל בבעיות ובמגמות שליליות אם תעלנה.

שמורות הטבע הימיות נהנות מביטחון והגנה יחסיים מפגעי בני האדם, בין אם מדובר בדיג ובין אם מדובר בנוכחות אנושית פולשנית אחרת. "נתוני הסקרים הקודמים הראו כי ברגע שיוצרים שמורת טבע ומגנים על הדגים הטורפים, רואים שכל המערכת האקולוגית עשירה, בריאה ומתפקדת, ושמתקיים בה יותר בעלי חיים וצמחים", מציינת ד"ר יהל. "רק בשמורות ניתן למצוא דגים נדירים שכמעט נעלמו מנופי הים של ארצנו, כמו למשל תוכידג כרתי וסלפית צהובת פסים".

"שמורות טבע ימיות גדולות ומפוקחות, כמו ראש הנקרה, עוזרות מאוד לא רק לטבע אלא גם לדייגים. רק בשמורות אלו מצאנו דגים גדולים, כאלו שגודלם מאפשר להם להתרבות ולהעמיד צאצאים. מחוץ לשמורות כל הדגים שמעניינים את הדייגים (כמו דקרים) קטנים מאוד, וכמעט שלא פוגשים דגים גדולים. כך, השמורות מספקות לדייגים דגים חשובים בשטחי הדיג שמחוץ להן".

במחקר נוסף שעורך איל מילר, מנהל מרחב ים צפון ברשות הטבע והגנים, במסגרת עבודת המוסמך שלו, נמצא כי גודל הגוף של לובסטרים מהמין כפן גושמני (מוכר גם בשמותיו העממיים לובסטר, צרצר ים וסיגל), גדול בכ-10% בתוך השמורה הימית, לעומת אוכלוסייה המין בשטח דומה מחוץ לשמורה. נתון נוסף שעלה הוא שהסיכוי לפגוש לובסטר בשמורה ימית גבוה פי שישה מאשר הסיכוי לפגוש אותו בשטח דומה מחוץ לשמורה.

מזרח הים התיכון נחשב לעני ביחס למספר המינים בהשוואה לימים אחרים (מעין מדבר ימי), אבל 200 מיני דגים זוהו בו. המינים האלה כוללים גם מינים פולשים לים התיכון בעיקר מים סוף דרך תעלת סואץ, אך גם ממקומות אחרים בעולם.

בין המינים החיים לאורך חופינו מעניינות במיוחד אוכלוסיות דגי הסחוס: כרישים ובטאים. במערב הים התיכון ישנם דיווחים על ירידה בגודל האוכלוסיות האלה, לפעמים אפילו עד הגעה לסכנת הכחדה, ואילו אצלנו נראה שמספר הכרישים והבטאים עולה כל הזמן (מה שבטוח הוא שמספר התצפיות בהם עולה כל הזמן).

קצב הכניסה של מינים חדשים לים התיכון, דרך תעלת סואץ, והשינויים החלים באוכלוסיות בים התיכון הוא מהמהירים בעולם. בשנתיים האחרונות אנו עדים לפלישתו של מין בשם  Parupeneus forsskali. המין הזה לא היגר עד היום מים סוף לים התיכון, וכניסתו עשויה להשפיע על המערכת האקולוגית בצורה משמעותית, מאחר וזהו דג הניזון ביעילות רבה מחסרי חוליות המצויים בקרקעית הים – מה שאומר, שאם הדג יתבסס בים התיכון יתחולל שינוי דרמטי באוכלוסיות בעלי החיים בקרקעית והטורפים שלהם.

"מקום נוסף רוחש פעילות של בעלי חיים הם טבלאות הגידוד" מספרת ד"ר יהל- טבלאות גידוד הם משטח סלעי שגלי הים כירסמו בו עד לגובה פני הים הממוצע. "מצב המינים החיים במרחב המחייה המאתגר הזה משתנה מאוד בהתאם לתנאים מקומיים לאורך החוף. בסקרים שערכנו בשנים האחרונות נראה שיש משמעות גדולה ליחס המקומי לטבלאות גידוד: בטבלאות עליהן הוזרם ביוב או זיהום מקומי, מתו בעלי החיים, והטבלאות הפכו "מדבר". בטבלאות רחוקות ממקורות זיהום דווקא ניתן לראות התאוששות יפה של הטבלה והחיים עליה. הדוגמא הבולטת לכך היא חזרתם של מיני חלזונות משקיעי שלד (הצינורנים מהמין "צינוריר בונה") שנעלמו לחלוטין מטבלאות הגידוד בארץ לקראת סוף שנות התשעים.

לאורך חופי הארץ מצויים גם מיני דגים גדולים במיוחד. דגים פלאגיים (דגי ים פתוח) לדוגמה עשויים להגיע לגודל של מטר וחצי ויותר, וכמותם גם מיני כרישים ובטאים. דקר הסלעים יכול להגיע לגדלים גדולים, במיוחד הפרטים המצויים בתוך שמורות טבע ימיות בהן אין דיג.

הקמתן של שמורות ימיות, שבהן אין דיג משפרת מאוד את מצבם של הדגים. באופן כללי אין לנו מעקב כמותי אחר ההתמעטות הכללית של הדגים, ואנחנו לא יכולים להגיד באיזה קצב הם הם מתמעטים. מה שרואים הוא שבשמורות שבהן אין דיג, ושהן מפוקחות היטב, יש יציבות במספר הדגים בעלי הערך המסחרי (אלה שהדייגים אוהבים לדוג). בשמורות בהן התחיל פיקוח בשנים האחרונות, ניתן לראות עליה במספר הדגים המסחריים בשמורה (הדקרים הם המדד שלנו) משנה לשנה, והביומסה של הדגים האלה גדולה יותר בתוך השמורות. "

נראה שגם היונקים הימיים מתאוששים לאורך חופי ישראל. כלב הים הנזירי שלא נצפה בחופינו כשמונים שנה, הגיח לאחרונה באזורנו. דולפין מצוי – למרות שמו, הוא מין נדיר של דולפין שלא היה מוכר בחופי ישראל. לפני מספר שנים הופיעה להקה של הדולפינים האלה באזור הדרומי של חופי ישראל.

Share.

Comments are closed.