מגדלים פורחים באוויר

0
מגדל המים, פעם סמל מובהק של ההתיישבות הציונית, פשט עם השנים את תפקידו הפונקציונלי ומנסה למצוא לעצמו תפקידים חדשים. מאת אסף קוגלר

בין המולת המכוניות, אגזוזי האוטובוסים, רעשי המשאיות והעבודות להקמת הרכבת הקלה, להולכי הרגל בדרך בגין בתל אביב אין הרבה חשק להתרשמות מהמבנים המקיפים אותם. הם ממהרים להיבלע במגדלי המשרדים או להמשיך הלאה לרחובות נעימים ומוצלים יותר. לו היו לוקחים להם רגע ומרימים את ראשם, בסמוך למפגש הרחובות בגין והמסגר, היו מבחינים בראשו של מגדל המים של שכונת מונטיפיורי, המציץ מעבר למבנה בית הכנסת הכללי של השכונה. מה שהיה פעם המבנה הגבוה בסביבה, התגמד לו עם צמיחתם של רבי הקומות. מי שיש לו פנאי ויסטה מדרך המלך העמוסה, ויכנס לסמטה המחברת את הדרך המהירה עם רחוב בית שמאי השקט, יזכה להיכרות אינטימית יותר עם מגדל המים. לו ירים את ראשו כשיעמוד בין עמודי המגדל יזכה להפתעה ציונית קטנה: ששת העמודים מחוברים ביניהם בתומכות בטון היוצרות מגן דוד.

מי שאחראי להטבעת מגן הדוד בבטנו של מגדל המים הוא מקים המגדל, תושב השכונה המהנדס יעקב צוואנגר. המעטים שמכירים את שמו ככל הנראה זוכרים אותו לא בזכות מגדל המים שהקים אלא בעקבות הדרך בה סיים את חייו בשנת 1937. צוואנגר היה דמות מרתקת. בעשרים ושבע השנים הראשונות לחייו הספיק, טרם עלייתו לארץ, להימלט מבית הסוהר לאחר שנגזר עליו מאסר בשל השתייכותו למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ברוסיה, לשהות בארגנטינה, לחזור לרוסיה ב-1917 בעקבות מהפכת אוקטובר, להיות אחראי על נמלי הים השחור כעוזר שר התחבורה בקווקז וב-1920 לקבל גזר דין מוות לאחר שנעצר על ידי גייסות "הצבא הלבן" – גזרה ממנה חמק כשעלה לארץ ישראל. בארץ עבד, בין היתר, בסולל בונה וחברת החשמל, עד שחזר לנדוד וניסה את מזלו בפריז. הוא שב ארצה ב-1933 והתגורר בשכונת מונטיפיורי. בין יתר עיסוקיו היה גם חבר ועד השכונה.

עיצוב: צבי ברגר, ארכיון הצילומים של קק"ל.

ב-10 במרץ 1937 נעלם המהנדס. 18 יום אחר כך נמצאה גופתו, קבורה בבור בחולות תל נוף. עד מהרה נעצרו ראובן שיינצויט – סוחר קרקעות ששיווק את אדמותיה של תל נוף למגורים עתידיים – ושלושה מעוזריו. אחד מהם הפך עד מדינה. אחר העיד שמצא את שיינצויט ואת עד המדינה על מגדל המים של תל נוף כאשר לידם שרועה גופתו של המהנדס. העד טען שהוא רק סייע להם בקבורה. קו חייו של צוואנגר, נמתח אם כן בין שני מגדלי מים.

שיינצויט הורשע בהריגה ונידון ל-15 שנות מאסר. הרקע העסקי המשוער שמאחורי הרצח קיבל תפנית מוזרה כאשר במשרדו של שיינצויט ובמשרד עוזרו נתגלו בעת חיפוש משטרתי מערכות האזנה והקלטה. הממצאים העלו תיאוריית הריגול, שקיבלה חיזוק עם גילויים בשנים האחרונות, לפיה הנרצח היה מקורב לשירות הידיעות (ש"י) של ההגנה, ואילו הרוצח היה מרגל נאצי.

לאחר מותו הונצח צוואנגר ברחוב על שמו בשכונת מונטיפיורי, לא רחוק ממגדל המים אותו הקים. עם השנים נשכחו המגדל והמהנדס, ושמו של הרחוב שונה לרחוב משה איסרליש, על שמו של רבה של קראקוב, מחבר "המפה" לשולחן ערוך. אך מגדל המים והסמל בבסיס המיכל עודם עומדים וקיימים.

העובדה שמתכנן הבניין טרח להטביע את הסמל היהודי המשמעותי כל כך במבנה שלכאורה אמור להיות לו תפקיד פונקציונלי בלבד, לא יותר או פחות מעמוד חשמל לדוגמה, מספרת לנו על החשיבות והמשמעות לה זכו מגדלי המים במפעל הציוני.

פרופ' מעוז עזריהו, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, חקר את מגדלי המים בארץ ובראיון לעופר אדרת ב'הארץ' לפני כשלוש שנים הסביר, כי המגדלים "לא שימשו רק כמאגר של מים, אלא גם כמאגר של משמעויות סמליות, שנוספו להם בגלל נסיבות הקמתם ובעקבות השימוש שנעשה בהם במהלך ההיסטוריה". עזריהו מסביר כי "בלי כוונה, הפכו מגדלי המים לחלק מהאיקונוגרפיה של הנוף הציוני. היהודים היו מאוד צנועים ולא היו להם מינרטים של מסגד או צריח של כנסייה, ופתאום מגיע מגדל המים. ראית מגדל מים — ראית יישוב יהודי".

ביטוי לחשיבות הזו של מגדל המים באיקונוגרפיה הציונית אפשר למצוא בעבודה שלפחות ב-22 סמלי ערים, ישובים ומועצות מקומיות מופיע מגדל שכזה, ביניהם נתיבות, נהריה, רמת השרון וטירת צבי. במאמר שהקדיש המעצב דוד טרטקובר ל'מגדל המים בגראפיקה השימושית הארץ ישראלית", מובא ציטוט מ-1939 האומר כי: " …מגדל המים נעשה אחד הסימנים שמבדילים לטובה את הכפר העברי מן הסביבה הערבית". מגדל המים, מסביר טרטקובר, הוא התגובה הציונית לצריח המסגד המקומי, אך בעוד צריח המסגד מייצג מסורת ובנוי מחומרים מקומיים, מגדל המים אמור לייצג את הקידמה ובנוי מחומרים מודרנים דוגמת בטון. מגדל המים הפך לאורח של קבע בפרסומי תעמולה של קרן קיימת לישראל וקרן היסוד כבר בראשית שנות ה-30: מגדל מים על רקע שדות ירוקים ומעל ישוב אדום גגות הפך לסינונימי לארץ ישראל, והיווה תשובת נגד לצריחי הכנסיות הגלותיים. מגדלי המים הפכו נפוצים גם באיורים לילדים ובכרזות. בכרזה התיירותית הראשונה של מדינת ישראל הצעירה כיכב מגדל מים. גם בימינו מתקשר אייקון מגדל המים לחלוציות הארץ ישראלית הוותיקה. כך לדוגמה כיכב לאחרונה מגדל המים של קיבוץ אפיקים בציור מעשה הצייר ליאו רוט חבר הקיבוץ, על עטיפת הספר "הביתה" של אסף עינברי, שהפך לרב מכר, המגולל את קורות אפיקים. עם הקמת המדינה, כך על פי טרטקובר, מגדל המים נדחק מפרסומים רשמיים עת ישראל הצעירה החלה להשתמש בסמליה הממלכתיים.

במקביל ועם התקדמות השנים והטכנולוגיה, איבד מגדל המים את תפקידו הפונקציונלי, אך בכל זאת נותר משמעותי בנוף הארץ ובלבם של תושביה, כסממן קהילתי ונוסטלגי. לפעמים הנוסטלגיה התעוררה רק כשהתושבים גילו שמגדל המים הוותיק שליווה אותם מתמיד נהרס ופורק. במקומות אחרים, קהילה שהמגדל היה יקר לליבה מצאה לו שימושים אחרים, פיזיים או סמליים ובכך הצילה אותו מאבדון. מילוי מגדלי המים במשמעות סמלית החלה, כפי שמראה מעוז עזריהו, סמוך מאוד לסיום מלחמת השחרור. דבר זה קשור גם לתפקיד נוסף שמילאו מגדלי המים בשל גובהם, כמגדלי שמירה או איתות.

מגדלי המים בנגבה וביד מרדכי הופגזו קשות במהלך מלחמת העצמאות, כך שלא יכלו לשמש עוד כמקור מים. עזריהו מספר במאמרו "מגדל המים בנוף הציוני" איך הוחלט לא להרוס אותם אלא להכריז עליהם כאנדרטאות, וכיצד "ההחלטה לשמר את שרידי מגדלי המים ההרוסים כמצבות זיכרון הפכה אותם לעדים המספרים בנוף המקומי את סיפור המערכה והניצחון… לא זו בלבד שסיפרו את ההיסטוריה הן גם היו חלק ממנה".

ואכן העבר ה"קרבי" של חלק ממגדלי המים הוצג פעמים רבות כעילה ניצחת לשמר את המגדלים, גם אחרי שתפקידם פג מן העולם. כך מציג במאמרו עזריהו מקרה משפטי שהתנהל בין אזרח שדרש להרוס את מגדל המים הסמוך לביתו בטענה שהוא מהווה סכנה, לבין העירייה שהתעקשה כי "מדובר במגדל שמירה מתקופת השלטון המנדטורי שראוי לשמרו, שכן לא נותרו רבים כמותו". אבל למעשה פעמים רבות קהילות מעניינות לשמר את מגדל המים מכיוון שזה, בזכות קומתו הרמה ונוכחותו הבולטת, הפך לסמל המזכיר לקהילה את עברה, ואת האירועים שהתרחשו בצלו. כאמור, במקומות מסויימים בארץ הבינו הקהילות את חשיבותו של מגדל המים עבורן רק אחרי שנהרס. כך לדוגמה מגדל המים בנתניה, ששכן בסמוך לים על מה שכונה "הרי גרינטל", נהרס למרות שחודש בציורי קיר של האמן גידי אשכנזי. לעומת זאת מגדל המים בסמוך לחוף הים בעין התכלת בעיר, שומר.

בשנים האחרונות, עם ההכרה בחשיבות שימור מבנים ואתרים, יותר ויותר מגדלי מים ניצלים מגורל עגום של הפלה ארצה, כשבמקומות מסוימים דואגים לשמר אותם כמצבה מפוארת לעבר. בכפר תבור, למשל, כששוחזר בשנת 2004 מגדל המים של המושבה, דאגו לשחזר גם את הגרפיטי ששורטט עליו בשנת 1946. "ביריה שלנו" ו "Birya Belongs to Us" שורטטו על המגדל אז במחאה מול נסיונות הבריטים לחסל את ההתיישבות היהודית הסמוכה לצפת. במקומות אחרים מוצאים תוכן חדש למלא בו את המגדלים במקום המים שהם אגרו. בכפר סבא הפך מגדל המים למרכז מבקרים, מגדל המים בנחלת יצחק בתל אביב משמש בין היתר כתחנת שיטור קהילתי. מגדל מים אחר בעיר הגדולה, ברחוב החשמל, שימש בעבר כמכולת ובהמשך כבית כנסת קטן. בנהריה משמש מגדל המים כגלריה לאומנות, ובגבעת חיים איחוד שימש המגדל כספרייה וכסטודיו לצילום.

ב-2010 נערכה תחרות יזומה של המחלקה לאדריכלות בבצלאל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שבה סטודנטים לאדריכלות ואדריכלים צעירים הוזמנו "להגיש הצעות רעיוניות לעיצוב של מגדל מים קיים לבחירתם, פעיל או לא פעיל, תוך יציקת תכנים חדשים למבנה באופן שיתרום לצרכי הקהילה המקומית. מטרת התחרות הינה לחשוב מחדש את עתידה של סדרת נקודות ציון אלו המאפיינות את המרחב הישראלי הכפרי והעירוני."

בין ההצעות שזכו בתחרות, שהסתיימה גם בתערוכה נאה שהוצגה בין היתר במגדל המים של קריית טבעון, היו כאלו שהציעו להפוך את מגדל המים של קיבוץ גבת למרכז היכרות עם עמק יזרעאל (יונתן לצטר), את מגדל המים של שכונת רמת הנשיא בבת ים למנוף לטבע עירוני, שיעזור בשמירה על מגוון ביולוגי, ימשוך עופות מים נודדים ועוד (יפעת פינקלמן ועופר ביליק) ואת הפיכת מגדל המים בעג'מי למרכז תרבות ואמנת (רועי פביאן, יוסי שושן). עינת קליש רותם, נעה שק, לודמילה מקסימוב, כפיר אליהו וליאור זמיר הציעו להקים מגדל תאום למגדל המים הניצב במתחם היינה בחיפה ולהפוך את שניהם יחד למונומנט שייצג את העבר והעתיד ולמרכז קהילתי של המאה ה-21. בתשע השנים שחלפו הפכה קליש רותם לראש העיר חיפה, כך שהיא נמצאת במקום נוח להפוך את החלום למציאות.

מעניין יהיה לגלות האם דורות העתיד, שיגדלו בצל מגדלי מים נטולי מים, יטו להם אותה חיבה, למרות שהכח הסמלי והאיקונוגרפי שלהם נדמה כהולך ומתערער. האם בעוד כחמישים שנה יהיו מי שיתגייסו לטובת מגדל ובו ספריה או מגדל ובו מוזיאון באותן אמוציות שעוררו מגדלי המים בקרב מי שגדלו סביבם וטיפסו עליהם כצריח ציוני?

Share.

Comments are closed.