שביל ישראל – הסיום הדרמטי

0

את שביל ישראל כדאי להתחיל, לטעמי, בצפון, ולו כדי לסיים את המסע בקטע הדרמטי הזה: נחל נטפים ונחל גשרון. להלן מסלול בן יומיים בקטעים אלה – עם קצת תיקונים – יסלחו לי הטהרנים.

ידין רומן. צילומים: ד"ר אילן קמחי

פרטים:
מפה: מפת סימון שבילים ושביל ישראל, מפת אילת.
דרגת קושי: מטיבי לכת
מים: אין מים לאורך הדרך.
הליכה: 15 קילומטרים בכל יום. שבע-שמונה שעות הליכה.
עונה: חורף, אביב (דצמבר-אפריל)
כניסה ויציאה: רכב רגיל.
לינה: חניון נחל שלמה עליון או באילת.
סכנות: אין לצאת לטיול כאשר יש סכנת שיטפונות או בימים חמים מהרגיל.

נתחיל את היום הראשון בנסיעה מאילת לנחל נטפים. דרך הגישה אל תחילת המסלול הרגלי היא אמנם דרך עפר מדברית, אך היא עבירה לכל רכב ואף לאוטובוס. נוסעים בדרך המסומנת בשחור עד לחניון הלילה המסודר במפגש של הדרך השחורה עם הדרך הירוקה העולה בנחל נטפים. נעלה עם הדרך הזאת עד למקום שבו שלט חנייה גדול. רכבים עם הנעה קדמית יכולים להתקדם עוד כ-300 מטרים הלאה, אבל בשביל מה.
מכאן מתחיל המסלול הרגלי. הנחל מתחיל להתחתר בתוך סלעי הגרניט השחורים. בתוכו, בערוץ, שוכנת לה סלוודורה פרסית נאה ביותר – שרועה בנחל – ובהמשך צלף סחוסי גדול – שהצליחו לשרוד את השיטפונות שפוקדים את הנחל מעת לעת (ושוב, כמובן שאין להיכנס למסלול בימים של סכנת שיטפונות).
בהמשך הנחל הופך לקניון צר המתפתל בין קירות זקופים. בכמה נקודות בדרך הותקנו יתדות מתכת על מנת לאפשר התגברות על מספר קטעים קשים. לאחר כשעה של הליכה בתוך הנחל מגיעים למפגש עם שביל ישראל היורד אל הנחל בערוץ רחב ותלול (מסומן בסימוני שביל ישראל ובסימון שבילים שחור), ומצטרף לשביל הירוק במעלה נחל נטפים. הנחל עדיין קניוני אבל הולך ומתרחב ומגיע לתחתיתו של מעלה תלול המטפס אל הגדה הצפונית. עץ שיטה גדול בתחתית המעלה מהווה מקום מצוין למנוחה, קפה והחלטה על המשך הדרך. אפשר להמשיך מכאן בערוץ עצמו, קניון זרוע בולדרים ששביל מסומן בשחור עולה בו. השביל השחור יוצא מהנחל בהמשך באמצעות סולמות ומתחבר חזרה לשביל ישראל הנמשך מעל לערוץ. לטעמי, ההליכה בשביל ישראל יפה יותר. השביל מטפס במעלה הגדה בעלייה חדה ודרמטית מעט, ומגיע לנקודת תצפית מעל הנחל שממנה נפתח הנוף המרשים של הרי אילת.
לאחר כקילומטר נוסף לאורך שביל ישראל נגיע לנקודת החיבור עם השביל השחור שעולה בערוץ קטן מתוך האפיק. בנקודה זו השביל פונה, בפנייה חדה, לתוך ערוץ נחל נטפים. הנחל כעת חתור בתוך אבן גיר בוהקת ובו צורות נאות של סלעים שהתמוטטו אל תוך הערוץ. לאחר כשני קילומטרים נגיע לעין נטפים – מעיין שכבה קטנטן הנובע בתחתית מפל מרשים אל תוך בריכה בנויה. המעיין המטפטף הזה, שמו בערבית "עין אל קטר" – מעיין הטיפות או המעיין המטפטף. ניצול המעיין לצורכי האדם נעשה לראשונה על ידי הבריטים בתקופת המנדט, כשבנו כאן שוקת מבטון. השוקת נהרסה מספר פעמים מאז ושוקמה על ידי מדריכי בית ספר שדה אילת בשנות הששים, וכמה פעמים נוספות מאז על ידי פקחי רשות הטבע והגנים. המעיין לא רק שנתן את שמו לנחל, אלא הוא גם מקור המים הקבוע היחיד בכל הרי אילת ומשמש אבן שואבת לבעלי חיים כמו עדרי יעלים ושפני סלע. עד לפני כעשר שנים מימיו היו טובים לשתייה. מאז התמלחו מסיבה לא ברורה והמים כיום אינם ראויים לשתייה אבל עדיין מהווים מקור מים לבעלי חיים מדבריים. קווצות נאות של שערות שולמית מעטרות את המצוק ממנו מטפטפים המים לתוך הבריכה.
העלייה מתחתית המפל, ההמשך של שביל ישראל, היא אחת הסיבות לצעוד על קטע שביל זה. מעבר צר בתוך סדק במצוק, עם כמה יתדות ברזל לעזרה. מי שסוחב על גבו תרמיל כבד יצטרך להוריד אותו – כיוון שתרמיל גדול ומטייל לא עוברים ביחד בסדק הזה. הקטע המאתגר ביותר נמצא בראש הסדק – שם חייבים לתמרן בגמישות מעל סלע גדול בתוך הסדק על מנת לסיים את הטיפוס.
חניון לילה נטפים נמצא בראש המפל. זה מקום הלינה המתאים לאלו שגומאים את שביל ישראל באופן רציף. המסלול שלנו ימשיך במעלה דרך העפר העולה מהחניון אל כביש מספר 12 – סמוך לעליה להר יואש. שביל ישראל ממשיך מצדו השני של הכביש. נחצה בזהירות אל עבר משטח החנייה שמדרום לכביש ואל שלט המסביר שכאן מתחיל הקטע האחרון של שביל ישראל לאורך נחל גשרון. בשנים האחרונות הושלמה בנייתה של גדר המערכת המסיבית לאורך הגבול עם מצרים, וכביש סלול נמתח לאורכה. בניית הגדר חייבה שינויים בשביל ישראל ובעיקר בשביל היורד לנחל גשרון. השביל החדש יפה הרבה יותר מהקודם שעבר ממש בערוץ הנחל.
ממשטח החנייה שאליו הגענו יוצאים שני שבילים. האחד מסומן בשחור נמשך לאורך תוואי דרב אל חאג' – מסלול החוגגים אל מכה. למרות כמה מלכודות נמרים עתיקות הניצבות בסמוך לאותה הדרך, אנחנו נמשיך עם שביל ישראל, שמתחבר כאן לשביל מסומן בכחול. השביל עוקף את הר יואש, על מצלעותיו הדרמטיים, ממערב, ואז, באופן מפתיע, יורד לתוך שכבת אבן חול אדומה מאוד. השביל נמשך לאורך קו גובה אחיד שנראה כאילו נחצב בתוך המסלע האדום. הליכה קצרה תביא אותנו לתצפית גשרון עלי – הנמצא מעט מעל לשביל, על השביל השחור שצוין קודם.
תצפית גשרון עלי היא אחד התצפיות הדרמטיות בהרי אילת. עמוק מתחתיו מתחתר נחל גשרון, עם גדר המערכת החצובה בתוכו וכביש הגבול המתפתל בתוך הקניון הצר והשחור – מבצע הנדסי מורכב, מסובך ויקר ביותר. מעבר לו – נופי סיני ומפרץ אילת.
מכאן פתוחות בפנינו שתי אפשרויות להתקדם –תלוי בזמן שנותר עד לסיום היום. אם נותרו לפחות עוד שלוש אור עד לסוף היום, אפשר להמשיך על שביל ישראל בתוואי החדש שסומן עבורו לאחר בניית גדר הגבול. השביל יורד אל תוך ערוץ הנחל. ההגעה לערוץ כוללת כמה ירידות מאתגרות תוך שימוש בסולמות ברזל ועוד ירידה במפל הגדול של נחל גשרון.
מעבר למפל מגיעים לפיצול של שביל ישראל עם שביל מסומן באדום. השביל הזה מתחבר לאחר הליכה קצרה לדרך מסומנת בירוק. נעלה עם הדרך הזאת לכיוון צפון מזרח, נעבור מעל לאוכף קטן ונגיע אל חניון הלילה של נחל שלמה עליון, ששם נסיים את היום הראשון של המסלול.
האפשרות השנייה, הקצרה יותר והמעניינת יותר, יורדת לאורך השביל המסומן בשחור היוצא משביל ישראל מעט לפני שעלינו לעבר התצפית. השביל יורד בתוך מסלע מדהים של אבן חול שבה פסים של אדום ולבן, כמו איזו עוגת שכבות ענקית. השביל יורד לתוך ערוץ נחל רחב ועושה דרכו לעבר כביש מספר 12. אבל, ממש לפני שנדמה לנו שהנה הגענו לסיום השביל, נגיע למפל ולמצלעות נאות שהן למעשה קצהו הדרומי של הר יואש. מצלעות – גבות חזירים במונח הגיאוגרפי הלועזי – נוצרות על שכבות נטויות בזוויות חריפות ביותר. הזווית החדה יוצרת משטחים אנכיים כמעט, שהסחף לאורכן מקלף את חלקי השכבות בצורת משולשים. אלה המצלעות, שכמותן עוד נראה הרבה ביום שלמחרת.
השביל יורד בעזרת סדרה של יתדות ברזל ממש על פני שכבת הסלע האנכית כמעט. לאחר שנתגבר על הירידה הזו השביל יוריד אותנו לעבר כביש מספר 12 לפיתול הגדול בכביש. כאן אפשר להיפגש עם הרכבים (יש רחבת חנייה גדולה לצד הכביש), או להמשיך – בזהירות מרבית – במורד הכביש, עוד כקילומטר וחצי, עד לחניון הלילה של נחל שלמה עליון.
היום השני – הסיום הדרמטי
הקטע האחרון בשביל ישראל, מחניון נחל שלמה עליון לאילת, הוא ללא ספק אחד הקטעים היפים בו. ישנן שתי אפשרויות לתחילת המסלול. האפשרות הארוכה יותר מחניון נחל שלמה עליון היא לחזור לאורך הדרך המסומנת בירוק עד למעבר צפרא. שם לעבור בתוך מעביר המים (פעם היו צריכים לזחול כאן דרך סדק צר בסלע), ולהגיע לשביל ישראל, היורד לאורך נחל גשרון, לאורך הדרך יש מפל של 3 מטרים שצריך לעבור בו, ולאחריו עלייה תלולה במעלה גשרון.
אבל לא חייבים לעלות בעלייה התלולה הזו. מהחניון אפשר להמשיך ברגל במורד נחל שלמה ואז לפנות אל הדרך שבנחל יהושפט – המסומנת בירוק – ולהגיע אתה עד לשביל המסומן בכחול, העולה לראש מעלה גשרון (יש שילוט).
אפשרות נוספת היא לנסוע עם הרכב במורד נחל שלמה (בדרך המסומנת באדום), להגיע אתה עד לנחל רחבעם ושם לעלות עם הרכב, בדרך המסומנת בכחול שמגיעה עד למחסום הניצב לפני כביש הגבול הסלול. כאן נפרדים מהרכב ומתחילים ללכת ברגל. (למי שלא ישן בלילה בחניון בנחל שלמה עליון, או לביצוע המסלול הזה באופן עצמאי, אפשר להגיע עם הרכב בדרך העולה מאילת לאורך נחל שלמה לחניון נחל שלמה הגדול. הדרך עוברת ליד חוות הגמלים ואפשר להמשיך אתה לחניון ומעבר לכך לפניה לנחל רחבעם ולמחסום על כביש הגבול.
למעשה כל הדרכים שצוינו למעלה יובילו אותנו אל השביל הזה, שממנו נעלה דרך מעלה זרוע בולבוסים אל ראש מעלה גשרון.
מכאן נוכל להתבונן בנחל גשרון הנמשך מתחתינו, במעלה הפתלתל, וליהנות מתצפית מרשימה אל נופי סיני. כעת נתקדם דרומה לאורך שביל ישראל הנמתח על סכין נאה בין נחל רחבעם לבין המצוקים היורדים לנחל גשרון – צוקי גשרון. אבל, לפני שנחתור הלאה לעבר סיומו של שביל ישראל, נעשה סטייה קטנה לגבעה 342. שביל לא מסומן מטפס אל ראש הגבעה הזו – העלייה, התלולה מעט, אכן ראויה למאמץ. מראש ההר תצפית של 360 מעלות אל האזור סביב – בעיקר אל בקעת רחבעם והר רחבעם החרוטי הנטוע בתוכה, אל הר שלמה ואחיו מלכי יהודה האחרים. נרד חזרה מהגבעה ונמשיך בשביל ישראל (לאורך השביל המסומן בשחור) דרומה. בדרך נעבור ליד בולבוס צור ענק שנחצה לשניים. בתוכו נוצצים גבישי הקוורץ שסביבם התגבש הבולבוס הזה. עוד כמה מטרים ואנחנו מגיעים לכביש המערכת. שביל ישראל ממשיך מעברו השני של הכביש. אבל, לפני זה, למי שהתחיל בדרך הקצרה יותר, יש זמן ללכת לאורך השביל השחור המתחיל גם הוא מעברו השני של הכביש. השביל הזה עולה לאורך צוקי גשרון אל נקודת תצפית מדהימה לעבר סיני. אמנם, אי אפשר להמשיך בו, וחייבים לחזור לעומת שבאנו, אבל הנוף בהחלט מצדיק את הסטייה הקלה.
נחזור אל שביל ישראל, המסומן בקטע הזה באדום. השביל יורד לתוך בקעה ומתחיל לטפס בגדה הצפונית של נחל גשרון – מעל מצוק אדיר של שכבות נטויות בזווית של 70-80 מעלות שגובהן מעל תחתית הנחל כמאה מטרים. זו סדרה של מצלעות, חלק מרכס סלעי הגיר המפריד בין נחל גשרון לנחל צפחות. המצלעות, שנראות כאילו עוצבו ביד אמן, מעטרות את המצוק שמולנו, כאשר קיר כמעט אנכי יורד מהשביל שעליו אנו צועדים אל הנחל.
העלייה מסתיימת בנקודה שממנה נשקף נוף הרי אילת, כאשר השביל מסמן לנו את הדרך להמשך – אל הר צפחות. השביל הקצר מכאן הלאה זכה לכינוי "שביל רכס הסכין" והוא עובר על קודקודי המצלעות במעבר צר וחד שהתהומות ומתלולים צונחים משני עבריו. מראש המצלעות תצפית אל עבר הרי אדום, ראש מפרץ אילת, העיר עקבה והרים בסיני.
פעם, לפני היות הגבול המגודר והמוגן, השביל ירד לנחל גשרון ועלה בערוץ קטן זרוע בולבוסים שנקרא בהתאם מעלה בולבוסים. אפשר עוד לראות את קצהו העליון של המעלה, בצד ימין של השביל, ואת עשרות האבנים העגלגלות שנתנו למעלה את שמו.
כעת השביל יוביל אותנו אל עבר המאמץ האחרון של שביל ישראל. לאחר הליכה נינוחה בנחל צפחות הרחב והשטוח, השביל השחור, שעליו נמתח שביל ישראל, מגיע לחיבור עם שביל ירוק המגיע מחניון הלילה התחתון של נחל שלמה. אנחנו נמשיך עם שביל יישאל על השביל הירוק הפונה בפנייה חדה ימינה ומטפס בערוץ של אבני צפחה אל עבר פסגת הר צפחות. העלייה בערוץ תלולה, ובקצהו מחכה לנו עליה נוספת אל ראש הר צפחות – אבל מהפסגה, פתאום, נפתח נוף מפרץ אילת והעיר אילת – המשתרעים ממש מתחתינו, ומראה עקבה שמעבר למפרץ. למעשה אנו צופים מכאן על ארבע ארצות – ישראל מתחתינו, ירדן מעבר למפרץ, ערב הסעודית דרומה משם לאורך המפרץ, ומצרים מאחורינו. אם נפנה את מבטינו דרומה נוכל לראות את אי האלמוגים מול חופי סיני.
מספר שבילים יורדים מהר צפחות אל הסיום לחוף מפרץ אילת. הסימון של שביל ישראל מוביל אותנו בדרך של מדרגות טבעיות היורדת לעבר בית ספר שדה אילת. לאחר שנרד את מקטע הירידה הראשון נגיע לשביל מסומן בשחור הנמתח דרומה. זה שביל יפה, אך תלול וקשה, היורד לעבר כפר הצוללים, לחופי אילת. שביל נוסף, מסומן בכחול, יורד בדרך נינוחה יותר לעבר כיכר ותחנת דלק על הכביש הראשי. השביל אמנם נינוח יותר אבל הסיום, באזור של פסולת בנייה ושרידים תעשייתיים אינו הדרך הנכונה לסיים את ההליכה בשביל ישראל. השביל האחרון היורד מההר, מסומן באדום, ופונה דרומה. זה שביל נאה ביותר שהיה למעשה הסיום המקורי של שביל ישראל. כיום השביל הזה אסור בהליכה כי הוא נושק לגדר המערכת.
סופו של השביל בגדר בית ספר שדה אילת. אבן גדולה שעליה נצבעו צבעי השביל מסמלת את הסיום. שלט הסיום של שביל ישראל נמצא כמה מאות מטרים הלאה בתוך תחומי בית ספר השדה. חבל שלא טרחו להשאיר את השלט בנקודת הסיום – או להציב שלט חדש ונאה שיסמל עבור ההולכים בשביל שהם סיימו מסע של 940 קילומטרים מדן ועד אילת.

כתבות נוספות על שביל ישראל בגיליונות ארץ וטבע

Share.

Comments are closed.