המיתוס שאין לו סוף

0

מה קרה בדיר יאסין בבוקר 9 באפריל, שנת 1948? ספרו החדש של פרופסור אליעזר טאובר "דיר יאסין – סוף המיתוס" מביא מגוון רחב של מקורות, פרטים ועובדות על מה בדיוק אירע בדיר יאסין. הספר זכה לשלל תגובות ופרשנויות, בהתאם למשנתו הפוליטית של כל כותב ומבקר. דבר אחד ברור, סיפור דיר יאסין רחוק מלהגיע לידי סיום.

ידין רומן

על מקצת מהעובדות אין מחלוקות. בבוקר ה=9 באפריל, 1948 תקפו ארגוני המחתרת היהודיים את הכפר הערבי דיר יאסין, ממערב לירושלים. בבוקר זה נהרגו בכפר תושבים רבים וההתקפה הפכה לאירוע דרמטי שהיה לאבן דרך, לסמל, למותג.

אבל על עובדות רבות, ובעיקר על פרשנותן המחלוקת רבה. האם התוקפים ביצעו טבח בכפר? כפי שטענו הערבים, אנשי ההגנה ודיווחים ברחבי העולם, או האם היה זה קרב לגיטימי, במלחמת אזרחים, שהסתיים במותם הבלתי נמנע של אזרחים, כפי שטענו אנשי אצ"ל ולח"י. "דיר יאסין: סוף המיתוס" שם לו למטרה לשים קץ למחלוקת על ידי תיעוד פרטני ודקדני של האירוע, כל דקה, כל יריה, כל פיצוץ וכל הרוג.
"בגדול לא היה טבח בדיר יאסין", מציין פרופסור טאובר, ראש המכון לחקר המחתרות באוניברסיטת בר אילן ולשעבר דקאן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטה. לדבריו כל אחד מהצדדים בסכסוך הישראלי ערבי הגיע למסקנות על פי המקורות שלו עצמו. יהודים הסתמכו על מקורות יהודיים, הערביים נהגו את ההיפך. לעומת זאת, במחקר על ספרו הוא פנה למקורות של כל הצדדים יחד עם עדויותיהם של לוחמי האצ"ל והלח"י ועדויותיהם של המגינים הערבים.
לשם כך החליט טאובר לאתר כל אחד ואחד מהערבים שנכחו באירוע או שמתו במהלכו, וליצור תמונה כללית של מהתרחש. רבים מהדיווחים, היסטוריונים ועיתונאים, ציין טאובר, לא הכירו את המקורות, או – אם דיווחו באותו זמן, כלל לא היו במקום.
בהקשר זה הוא מביא לדוגמה את אלה שטענו שבדיר יאסין היו כמה כפריים שלא יכלו להגן על עצמם. המציאות הייתה שונה. "הכפר היה מבוצר. יש רשימת של עמדות השמירה וכו'. משלחת מהכפר יצאה למצרים להביא נשק שהגיע חמישה ימים לפני ההתקפה, בטיימינג מקרי לחלוטין. המודיעין המצרי עצר אותם כי קנו בשוק השחור את הנשק". הנשק שהגיע לכפר היה גורם מכריע בתוצאת הקרב. אם הנשק לא היה מגיע לכפר רוב התושבים היו בורחים, אמר טאובר.
סיפור הטבח צמח משני אלמנטים. מקרה אחד שבו לוחם אצ"ל שירה במקלע בקבוצת ערבים שיצאה מבית לאחר שנכנעה וכתב זב שמראיין, מאוחר יותר, את אחת מבנות המשפחה שנפצעה והיא מספרת על ירי על משפחה.
מיתוס הטבח נולד בצד הערבי והיהודי, במקביל. "חוסיין אל-ח'לאדי, המזכיר העליון של הועד הערבי בירושלים שקל כיצד לגייס את העולם הערבי למאבק שלערבים המקומיים אין בו סיכוי. ראייתו מפוקחת, ואז הוא אומר לעוזר שלו, חזאם נוסייבה, שצריך לעשות תעמולה כי אנחנו לא מעניינים את מדינות ערב. אנחנו צריכים לספר את דיר יאסין לא מה שקרה באמת אלא להגזים" מציין טאובר. מתוך ראיונות ודיווחים מאותה תקופה צץ ועולה המספר של 254 הרוגים ונשים רבות שנאנסו. עוזרו של אל-ח'לאדי היה אחראי על השידור הרדיופוני הערבי מירושלים שידר את הסיפור ותוך דקות הוא נפוץ בכל הארץ.
מהצד היהודי מפיצים את סיפור הטבח היסטוריונים כמו מאיר פעיל, "שבניגוד למה שטען לא היה בכפר", מציין טאובר, וכך גם האחרים שדיווחו על טבח שהתרחש בכפר. הניסיון המרכזי היה להכפיש את אירגוני הפורשים.
דיר יאסין נחשבה כחוליה חשובה בין ערביי הר חברון והקסטל. הכפר חלש על הקילומטרים 4 עד 6 של הכביש מירושלים לתל אביב, והיה יכול להפריע לתגבורות יהודיות למוצא ולקסטל. כיבושו היה עשוי לשבור את המצור על ירושלים ולהפחית את הלחץ הערבי על הקסטל.
טאובר מביא הסבר נוסף — של דב יוסף, שהיה המושל הצבאי של ירושלים הנצורה. בספר זיכרונותיו כתב יוסף כי "ארגוני הפורשים תקפו את דיר יאסין גם מסיבות פוליטיות". אצ"ל ולח"י יצאו זה עתה מהמחתרת ורצו "להוכיח שהם יותר מאנשי גרילה בלבד". הפורשים היו חייבים להתחרות עם הישגי "מבצע נחשון", שביצעו כוחות ההגנה ממש בימי ההתקפה בדיר יאסין. יוסף טען כי "ההתקפה העצמאית על הכפר היתה בעיניהם אטרקטיבית יותר מאשר להיות כוח עזר בלבד למבצע של ההגנה, כמו סיוע להגנה בקסטל", שנכבש ביום שבו כוחות אצ"ל ולח"י פעלו בדיר יאסין.
במסיבת עיתונאים שערכו אצ"ל ולח"י מיד לאחר המבצע דווח על 200 ערבים הרוגים. "המספר הזה היה המצאה כי איש לא טרח למנות את ההרוגים", קבע טאובר, לטענתו, הוחלט לדווח על מספר גבוה יותר "כדי להטיל אימה על הערבים הפלסטינים".
האם האירועים בדיר יאסין הביאו להתמוטטות ההתנגדות הערבית ולבריחה מהארץ? גם טענה זו נמצאת במחלוקת. מאיר פעיל טען שאין כל קשר, טאובר מביא עדות מהמודיעין הצבאי הבריטי שהטבח "הגביר את בריחת הערבים מהערים המעורבות ומכפרים שהיו סמוכים ליישובים יהודיים".
ספרו של טאובר אינו סוף הוויכוח. רחוק מכך. אבל, על העובדות הרבות שבספר אין כמעט מחלוקת. על פירושן יש ועוד יהיו. אירועי מלחמת העצמאות חיים איתנו גם כיום. ארכיונים נפתחים, מקורות חדשים מתגלים לחוקרים וספרים חדשים מאירים את אירועי אותם הימים מזוויות מדויקות יותר. טראומות העבר עדיין ממשיכים לצלק בנו. ככל שנפתח אותם ונדבר בהם הריפוי יגיע מהר יותר.
ספר מומלץ וחובה לכל מי שידיעת הארץ בנפשו.

דיר יאסין – סוף המיתוס. פרופ’ אליעזר טאובר.
הוצאת כנרת זמורה ביתן 2017,

Share.

Comments are closed.