זיכרון ושיכחה

0

לפני ארבעה עשורים כמעט, בהיותי סטודנט צעיר לגאוגרפיה בירושלים, התקבלתי לעבודה במשרד הפנים, על ידי פרופסור אלישע אפרת ואליעזר ברוצקוס. תפקידי היה לערוך סקר של אתרי מלחמת העצמאות לקראת הכנת תכנית מתאר ארצית מספר 21: תכנית שימור אתרי מלחמת העצמאות. במסגרת העבודה היה עלי לרכז את המידע על אתרי מלחמת העצמאות, להציע איזה מהם יש לשמר ואיזה פחות, ולגבש את רשימת האתרים שיכללו בתכנית. התכנית אושרה ב־1982 וכללה 119 אתרים.
במשך שנה וחצי שוטטתי ברחבי הארץ, ונפגשתי עם מפקדים, חיילים וחוקרים שהחלו לחקור את מלחמת העצמאות. יחד אתם עברתי דרך מאות אתרים בארץ שבהם התנהלו קרבות במלחמת בעצמאות, כאשר בכל אתר ואתר אני מסייר עם האנשים שחיו את אותו הקרב.
שלושה עשורים לאחר המלחמה כבר היה צמאון גדול לשימור אתרי הקרבות, למיסוד מורשת הקרב. כל מי שפניתי אליו נענה ברצון. המפקדים הגיעו עם המפות ששמרו אצלם ארבעים שנה, אחרים עם צילומים, מסמכים מקוריים. מטות שלמים של חטיבות וגדודים סיירו איתי כאשר הם חוזרים לימי ישיבות המטה ומהלכי הקרבות.
המשתתפים בסיורים היו בסוף שנות החמישים ותחילת שנות הששים לחייהם. הזמן שעבר מאז אותה מלחמה לא היה רב. ובכל זאת דברים רבים נשכחו. פעם אחר פעם טיפסנו על גבעה זו או אחרת, שבפסגתה עוד היו פרושות תעלות הקשר, עמדות עם תומכות ברזל שהחלידו מזמן, רשתות הסוואה, גדרות תיל. אבל האירועים כבר לא היו ברורים כל כך, הזיכרון תעתע, היכן בדיוק הייתה המפקדה, היכן עבר קו העמדות, ובעיקר מה היו המטרות, הסיבות מאחורי הקרב, פקודות היום. האם כולן היו מוצדקות?
השנה אנחנו חוגגים שבעים שנה למדינה, מהגליון הבא נתחיל בסדרה של גליונות שיחגגו ויסקרו את העשורים שהביאונו עד הלום, במהלך העבודה על אותם גליונות, עבדתי לאורן של מסקנות שאספתי בעקבות אותם סיורים: זיכרון היסטורי הוא דבר מתעתע. מצד אחד כי דברים נשכחים, זהו טבע האדם, מצד שני כי נסיבות משתנות, הלא ייעשה של היום, הוא לפעמים כורח המציאות של האתמול. לכן השתדלנו גם בסקירת אירועים פחות מוצלחים שוודאי היו גם הם מנת חלקנו, בצד הביקורת, לתת הקשר ולהביט בכל זאת בעין טובה, על ההישג האדיר של מדינת ישראל החוגגת שבעים שנה.

ידין רומן

Share.

Comments are closed.