חוצה קווקז

0

דור הבייבי בומרס הישראלי יוצא לפנסיה. תוחלת חיים ארוכה עוד לפניהם (בלי עין הרע), לרובם פנסיה מסודרת, תקציבית, דירה כבר רכשו והבריאות ברוך השם. אז מה עושים עם הזמן הפנוי? מטיילים. ואחרי שעברו על כל בירות אירופה וגם את המזרח הרחוק גילו, הם מחפשים ריגושים חדשים. אז עכשיו הם יוצאים לשבילי ההליכה הארוכים. כמה ימים על שביל ישראל, כמה שבועות ואולי חודשים על אחד משבילי האורך החדשים שצצים מסביב לעולם כמו על פי דרישה. אחד הצעירים והחדשים ביותר בשבילי האורך הללו הוא חוצה קווקז. עדיין לא מושלם, לא פתוח להליכה רציפה לכל אורכו, אבל עובר באחד האזורים המרתקים בעולם, ארץ לא נודעת בחצר האחורית של אירופה > ידין רומן

כפר סטפנסטמינדה (Dmytrii Minishev/123RF)

אין הגדרה מדויקת לשביל אורך, אבל בעקרון זהו שביל שההליכה לאורכו נמשכת לפחות מספר ימים, בדרך כלל למעלה משבוע. עד המהפכה התעשייתית רוב התנועה האנושית הייתה ברגל ורוב האנשים לא הלכו מעבר לסביבתם הקרובה. שבילי הליכה ארוכים, שלא הובילו לעיירה, או לבירת המחוז, היו בדרך כלל נתיבי צליינות ועלייה לרגל. המפורסם שבהם, שעדיין משמש בימינו הוא הקמינו דה סנטיאגו, המוביל לקתדרלת סנטיאגו דה קמפוסטלה, בצפון ספרד. לנתיב מספר מסלולים, כל אחד באורך של כאלף קילומטרים. בניגוד למסלולי אורך אחרים בעולם בקמינו דה קמפוסטלה יש ספירה מסודרת של הולכי הרגל, המחתימים פנקס צליין בכל יום בו הם מתקדמים על השביל. כרבע מיליון איש מחתימים כל שנה פנקס שכזה וכנראה שיש עוד אלפים רבים שהולכים לאורך הנתיב כמסלול טיול ולא כנתיב עלייה לרגל.
מאז סוף המאה העשרים מסלולי ההליכה הארוכים תופשים מקום הולך וגדל בתפישת התכנון התיירותי ובעולם הפנאי האנושי. יציאת הבייבי בומרס לפנסיה, יחד עם הארכת תוחלת החיים והעלייה באיכות החיים הופכים את היציאה למסלול של יותר מכמה ימים, ואפילו כמה חודשים, לתופעה מתפשטת. אין נתונים מדוייקים על מספר האנשים המטיילים בשבילי האורך, אבל את 3,500 הקילומטרים שביל האפלאצ'ים האמריקני לדוגמא, מהמפורסמים שבשבילי הארוך מסיימים למעלה משני מיליון אנשים בשנה.
הפופולריות של שבילי האורך הקיימים הולידה כמובן מבול של שבילי אורך חדשים. שביל חוצה־קנדה, שנפתח בשנת 2016 ומחבר למעשה בין 400 שבילים מקומיים נחשב לשביל הארוך בעולם — 24,000 קילומטרים. האמריקן דיסקברי טרייל, נמשך על פני 10,900 קילומטרים בין חופי האוקיינוס האטלנטי לחופי האוקיינוס השקט בארצות הברית. בהרי ההימאליה מתוכנן מסלול של 4,500 קילומטרים, ובצ'ילה מסלול בן 8,500 קילומטרים.
רוב מסלולי האורך צנועים יותר. 1,000 עד 3,000 קילומטרים — כאשר שביל ישראל שלנו נמצא ברף הנמוך של שבילי האורך. שבילים אחרים בארץ, כמו שביל הגולן למשל, הנמשך על פני 130 קילומטרים, אינם יכולים להיקרא שבילי אורך ברמה הבינלאומית.

מגדלי סבן באושגולי, קווקז, סוונטי עליון, גיאורגיה (bortnikau/123RF)

שביל האורך שזוכה לחשיפה התקשורתית הגדולה ביותר בעולם כיום הוא שביל חוצה קווקז, 3,000 קילומטרים מהים השחור לים הכספי, דרך גיאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן. תכנון השביל החל בשנת 2015, והוא כולל שני חלקים — בקווקז הגבוה ובקווקז הנמוך. חלקים מהשביל כבר סומנו ונפתחו לקהל, אבל עיקרו עדיין בעבודה כאשר מתנדבים מכל העולם נקראים לצאת ולעזור להשלמת השביל וחנוכתו בשנת 2018.
מדוע קיבל דווקא שביל זה חשיפה תקשורתית כה רבה? בגלל נותני החסות. חברת לנד-רובר נתנה את חסותה לחלק העובור בקווקז הנמוך, ותרמה לצורך כך לנד-רובר דפנדר חדשני מצוייד בכל האביזרים הדרושים לסייר בשטח, ממקרר ועד תקשורת ג'י פי אס לווינית. החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית העניקה את חסותה לחלק של השביל העובר בקווקז הגבוה — ובעקבותיה הגיעו נאשיונאל גיאוגרפיק, לונלי פלנט ועוד נותני חסות רבים.
סיבות רבות נוספות מושכות את תשומת הלב לשביל הזה דווקא. לא רק שהוא מסמל את הקצה הדרומי של אירופה, את המעבר מאירופה לאסיה, אלא רכס הקווקז הוא גם רכס ההרים הגבוה באירופה (הר אלברוז בקווקז הוא ההר הגבוה ביותר ביבשת), הוא היה בלתי נגיש עד להתפוררותה של ברית המועצות, יש בו עשרות כפרים ועיירות מבודדות שמקיימים עשרות תרבויות ותת־תרבויות מקומיות (כמו גם ריבוי מטורף של שפות), אין מיפוי מסודר של האזור — גם לא של גוגל ארת' ואין הרבה מידע על ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, והתרבויות היושבות בתוכו. הרגשה של ארץ לא נודעת, אזור שעדיין לא גילו אותו, והוא כאן, באירופה, ממש ליד הבית של אותה אוכלוסייה שיכולה לממן את הטיול בו ולתת חסות לבניית השביל.

אזור קזבגי, הדרך הצבאית הרוסית, גיאורגיה (irisphoto18/123RF)

סיפורו של השביל בן 1,500 הקילומטרים הוא סיפורם של אותם משוגעים להליכה, לצעידה על מסלולי אורך, אירופאים המסתובבים בעולם ומחפשים את השלום העולמי. טים אלן, מייסד המסלול של הקווקז הנמוך, הגיע לאזור ב־2007 לאחר שהחליט לחוג סביב העולם ברכיבה על אופניים. כאשר הגיע לארמניה עצר. התמקם לתקופה, והרגיש קצת זר במדינה הזו שרק השתחררה משלטון סובייטי ועדיין לא פרצה אל העולם. חזר מעט לאחור והתיישב בטיבליסי, בירת גיאורגיה. שם גם נישא והחל לבנות את ביתו. אבל, הרי הקווקז משכו אותו. הוא רכש כמה מפות טופוגרפיות ישנות של הצבא הסובייטי ותכנן לכבוש את היעד, אבל עברו עוד כמה שנים עד שביוני 2015 היה מוכן לצאת לדרך למסע לאורך הקווקז הנמוך. בדרך פגש הולך רגל צרפתי. טרי שמו, מעשן סדרתי, שבילה שנתיים וחצי בהליכה ברגל מצרפת לארמניה. פרסם את המסלול שלך, יעץ לו טרי, בתשובה לשאלה מה כדאי לעשות עם כל החומר הזה שאסף והכין לשם חציית הרכס ברגל.

אלן החליט לעשות אפילו יותר. בסתיו 2015 יצא לכנס אקספלור באנגליה, הכנס הגדול ביותר לחולמים על חקר החלק הבלתי נודע שעוד נותר בעולם. בכנס מתארגנות משלחות בפוטנציה לכל פינה בגלובוס שעדיין לא חרשו אותה, מיפו אותה לעומק, גילו את שבטיה האבודים ואת בעלי החיים שלה שאיש לא שמע עליהם עדיין. בתערוכה מילא אלן טפסים לתחרות של לנד-רובר לגבי התכנית הגאוגרפית המלהיבה ביותר בעולם לאותה שנה.
כעבור חודשיים נודע לו שהוא זכה בתחרות. הזכייה כללה לנד-רובר דפנדר חדש ומאובזר ומימון לשנה למיפוי המסלול. וכך יצא לדרך אחד משני החלקים של המסלול הטרנס־קווקזי. כאשר רצה לרשום באינטרנט אתר בשם "טרנסקווקז דוט קום" גילה שמשהו כבר רשם אתר כזה על שמו. הוא התחקה אחר הבעלים וגילה את פאול סטיבנס, אמריקני ששירת בחיל השלום בגיאורגיה וחלומו היה לפתח מסלול הליכה ארוך לאורך הקווקז הגבוה.
השנים איחדו כוחות והוקם פרויקט השביל הטרנס־קווקזי, 3,000 קילומטרים מרתקים דרך אחד האזורים היפים, הקרובים והמאוד לא מוכרים בעולם.
השלמת מיפוי וסימון המסלול ייקחו עוד שנים לא מעטות. אחת הבעיות היא שהרי הקווקז מחולקים בין מספר מדינות מוכרות, ועוד כשלוש מדינות עצמאיות שאינן מוכרות בעולם אבל בכל זאת רואות עצמן כיישויות עצמאיות. המדינות השונות בקווקז לא ממש חיות בשלום אחת עם השנייה וביקורים של הולכי רגל המטיילים לתומם בהרים נראים תמוהים ומעוררי חשד. חציית הגבול בין המדינות, שאינו מסומן בשטח, מחייב לחצות רק במעברי גבול מוכרים — שהמטייל לא תמיד מודע אליהם.

כנסייה ימי בינימית נטושה, הפארק הלאומי דיליג'ן, ארמניה (efesenko84/123RF)

ובכל זאת כמה מאות קילומטרים של שביל כבר פתוחים למבקרים. עמותת השביל הטרנס־קווקזי מציעה מספר מסלולים בקיץ 2018 למתנדבים שרוצים לבוא ולעזור בסימון קטעים של השביל (ההשתתפות מחייבת תרומה של 1,200 עד 2,000 דולר, תלוי במסלול שבו אתם מעוניינים להתנדב). חברות תיירות כבר מציעות מספר אפשרויות לטייל בשביל ובאתר העמותה כבר התפרסמו כמה מדריכים לביצוע מסלולים של חמישה עד שמונה ימים בשני קטעים של השביל החדש.
למי שכבר סיים את שביל ישראל, הלך מים לים וביצע עוד אי אלו מסלולי אורך בעולם — שביל הקווקז הוא הזדמנות מלהיבה לטייל בחבל ארץ מרתק ולא נודע, לפגוש מגוון רב של תרבויות ולפקוד כפרים מקסימים בהם תפגשו בהכנסת האורחים המלבבת של תושבי הקווקז (עדיין אין הרבה מטיילים בשבילים כך שכולם מתקבלים בברכה). להתראות בשביל הקווקזי. לפרטים: transcaucasiantrail.org 

Share.

Comments are closed.