אביבית הלקטית

0

החורף השנה היה ערמומי במיוחד, לא ברור היה אם חם או קר ומתי, אבל השיעולים וכאבי הגרון תוקפים את כולם. בפעם הבא שהחום מתחיל לעלות, במקום לשלוח יד לארון התרופות, שיקלו לצאת לשדה הקרוב. נפגשנו עם לקטית צמחים, המומחית בזיהוי הצמחים ובסגולות הריפוי שלהם והבאנו לכם טעימה של עלים, עשבים ופרחים הגדלים ממש ליד ביתכם ויכולים לעזור. חפשו אותם בין אבני המדרכת בדרך לעבודה, שטפו והכניסו לסנדוויץ'. גם בריא וגם טעים >  חנית שפר לאור, צילומים: עינת פרלמן רוגל

למפגש עם אביבית הגעתי באוטובוס. בחוץ טפטף וכל החלונות היו סגורים. עם כל משיכת אף של אחד הנוסעים הצפופים, החרדה הלכה וגברה. כשהבחור שלידי התעטש שתיים עשרה פעמים ברציפות חשבתי, אשר יגורתי — בא לי, אני הולכת להיות חולה. מזל שאביבית היא מומחית ליקוט צמחים, שהטבע הוא לה בית מרקחת מלא טעמים וסגולות ריפוי. אבל ליתר ביטחון עצרתי את הנשימה עד סוף הנסיעה.
אביבית ג'וטי ברקוביץ' (39), נשואה ואם ל־3, מתגוררת בעתלית. אם דמיינתם לקטית כאישה שגדלה בין השדות ורוחצת בשלוליות אולי תתפלאו לגלות שאביבית היא בעלת תואר שני מהטכניון במערכות מידע, ועבדה שנים בהייטק. והיא מרגישה שכל מה שעסקה בו עד כה דווקא הכין אותה לעיסוקה הנוכחי. אל הליקוט התגלגלה בעקבות טיול חד־פעמי ונשבתה בקסם.
"הגעתי מתחום של מחקר ודיוק", מדברת אביבית על שנות עבודתה בהייטק, "כשהתחלתי ללמוד ולחקור צמחים, הבנתי שיש המון סיפורי אגדות, אבל רציתי שיהיה מקור מהימן שירכז את המידע ושאפשר יהיה להסתמך עליו. בסופו של דבר הבנתי שכנראה אני זו שאצטרך לעשות את העבודה הזאת". ההבנה גררה ארבע שנות עבודה ומחקר שהולידו את הספר "הטעם שבטבע". בצורה מתומצתת ועניינית, מציגה אביבית את הצמחים הנגישים לנו, איך לזהותם, מה התכונות והסגולות שלהם וכיצד הם משרתים את צרכינו, כשהכול — כמצופה מבוגרת הטכניון מבוסס על מחקרים; מפלסטר מהטבע שגם מרפא ולא רק מכסה, סירופ טבעי נגד שיעול, קרם נגד עקיצות או פציעות, עלים לוויסות פעולת בלוטת התריס ועוד ועוד כשהרשימה המתארכת מעוררת השתאות מול נפלאות הטבע.
"לטבע יש להציע את כל שהגוף שלנו צריך. והכל נגיש כל כך, נמצא סביבנו, ליד הבית. צריך רק לצאת ולהבין מה אנחנו רואים", אומרת אביבית בחיוך גדול בעודנו עומדות במרכז שדה צמחי בר. טרם פגישתנו הייתי בטוחה שנצא לטייל בהרים, שנתרחק ממקום יישוב ונתור אחר הצמחים המדוברים בין סלעים. בסופו של דבר מצאתי עצמי יוצאת מהדלת האחורית של מבנה באיזור עירוני, אל תוך שדה אקראי של פרחי בר הקורנים באור השמש החורפית. פתאום השדה, שחקן משני בין מבנים ובניינים, הפך לשחקן המרכזי, ועלים ופרחים שהיו מוכרים לי מילדות או מבצבוץ בין מדרכות או מצידי הדרכים — קיבלו משמעות וטעם בזכות אביבית. אלו לא עשבים שוטים אלא מקור להגברת טעם ובריאות.

הליקוט לא מתמצה רק באיתור הצמחים ואיסופם, השלב הבא אחרי מ'האדמה ליד', הוא מהיד לפה. הטעימה הראשונה היתה חוויה לא טבעית לי. הרגע תלשתי מספר עלים משדה ואני עומדת להכניס אותם לפה, בלי לשטוף אותם. לרגע הרגשתי כמו עז במרעה. היסוס נוסף מרחמים על העלה המושלם שבידי, בצורת שלוש לבבות המחוברים בבסיסם. אמא שלי, חובבת גדולה של צמחים ופרחים, לימדה אותי לחוס על הצומח וליהנות ממראהו, ועכשיו אני הולכת לאכול אותו. מבט לצדדים, לוודא שכלבים משוטטים או חיות אחרות לא טרחו בהשקיית הצמחייה הזו, ומה שיהיה יהיה — הכנסתי לפה והתחלתי ללעוס.
חמוץ! אני כל כך אוהבת טעם חמוץ. מאלה שאוכלים לימון לבדו מבלי שכל הפרצוף מתעוות. כיצד ייתכן שכל חיי לא ידעתי שיש עלים, מלאים בסידן, נוגדי חימצון, משככי כאבים, שברפואה ההודית משתמשים בהם לטיפול בשפעת, בחום ובדלקות בדרכי השתן (אביבית, מייד הרחיבה על התועלת מעבר לטעם), שניתן לקטוף בשדה ולהוסיף לסלט או סתם לנשנש? מסתבר שבעצם קצת ידעתי. מי לא מכיר חמציצים? הפרחים הצהובים שמוצצים את הגבעול שלהם. העלים אותם טעמתי הם העלים של אותו הצמח. חבל שהגננת שלי לא ידעה שאפשר לאכול גם את העלים המלאים בכל הטוב הזה, ואף למרוח את המיץ שלהם בשימוש חיצוני על עקיצות. בנוסף לכך גילתה לי אביבית, מדובר בצמחים "משמחים", יש בהם נוגדי דיכאון.
אביבית עורכת את התיווך ביני (ובין הקוראים בספר) לבין הטבע בצורה אלגנטית וזהירה; חשוב לה להדגיש שההיכרות עם הצמחים ושילובם בתזונה היומיומית אינה ל"תמהונים" בלבד ושכדאי להשתמש בידע זה ביומיום, כבימים ימימה, טרום עידן המידע הכתוב, בו כל אדם הכיר את הטבע הסובב אותו וידע איך להשתמש בתשורותיו.
"אני מכירה למעלה מ־800 צמחי בר למאכל ועדיין ממשיכה לחקור את תחום הליקוט ולהכיר עוד ועוד צמחים. חשוב לי לגלות ולחקור דרכים נוספות לבשל עם צמחים, מתוך הבנה שלדעת להגדיר צמח זה בוטניקה, לדעת גם להפוך אותו למנה טעימה זה ליקוט". אנחנו ממשיכות בסיור והיא מציגה עוד צמחים, על מראם הייחודי ואופן זיהוים, תוך שהיא מתארת את טעמם וסגולותיהם, ובעדינות מציעה לנו לטעום את העלים המדוברים.
החוטמית, לדוגמא, קרובת המשפחה של החוביזה — העלים שלה, הסכמנו, לא כל כך טעימים, עם מרקם קצת שעיר. מאידך, יש ירקות שאין להם טעם עשיר כשאוכלים אותם לבד, ללא רוטב, כמו מלפפון וחסה, מבלי לפגוע בכבודם כמובן, שאותם כן הכנסנו לסלט שלנו דרך קבע. והחוטמית/חוביזה חשובה להגנה על המערכת החיסונית, ועוזרת להיפטר ממחלת השפעת ומשיעול יבש שנמשך הרבה אחרי שהשפעת נגמרת, באמצעות המוצילגים שיש בה — חומרים שמשקמים את הרקמות הריריות בגוף שלנו. ויש בה חומרים מכייחים שעוזרים לליחה התקועה לצאת. הטכניקה של אביבית היא לקצוץ כמה עלים דק דק, כדי שהטעם פחות יורגש, ולהוסיף לסלט. כך הגוף מקבל את מה שצריך. אם זה יכול להרחיק ממני וממשפחתי את השפעת — גם אני מוכנה לאמץ את המנהג הזה. אופציה אחרת היא לחלוט את העלים: "אם יש לכם ליחה תקועה — שיעול טורדני שלא עובר — גם לילדים — לוקחים עלה של חוביזה או חוטמית וקוצצים דק דק, שמים את העלים הקצוצים בכוס, ממלאים בכוס מים בטמפרטורת החדר (לא רותחים! מפיקים חליטה קרה) ומשרים ל־3 שעות במהלכן המים נהיים צמיגיים. יש לשתות את המים הצמיגיים. ניתן גם לאכול את העלים". מסבירה אביבית. "בנוסף לכך, החוביזה משפיעה לטובה על מערכת העיכול — היא "פרא־ביוטיקה"; נותנת "אוכל" לחיידקים הטובים. בעידן שלנו, החל להיות נפוץ השימוש בפרו־ביוטיקה המוסיפה לגופנו חיידקים טובים. למה להכניס לגוף חומרים חיצוניים במקום פשוט לחזק את החיידקים הקיימים? עלה חוטמית/חוביזה הוא "פרא־ביוטיקה" טבעית, שלא יוצרה במפעל, המשקמת את הפלורה הטבעית, היא גם מסככת את המעי ומסייעת לעיכול".

עלי החמציץ. לא רק מכרסמים את הגבעול, גם בעלים יש טעם חמוץ נפלא

אנחנו ממשיכות בטיול ואביבית מופתעת ממני "מה חנית, גם זה לא…?" — היא מבינה שנפלה על קהל קשה ולעיסת עשבים היא לא הצד החזק שלי. עם זאת היא משרה תחושה טובה ומשתפת שגם היא לא מתחברת לטעם של עלי החרדל ולמרות זאת, דואגת לשלב אותו במינונים קטנים בתזונה, בייחוד בחודשי החורף, בגלל היותו מחמם וממריץ־דם ומסייע מאוד במצבי התקררות וכאבי שרירים כתוצאה משפעת. לעומתי, שכבר מיהרתי וליקטתי לעצמי עוד כמה עלי חמציצים שערבו לחיכי (בכדי להעביר את הטעם של העלים שפחות אהבתי), חברתי עינת שהצטרפה לסיור, הייתה "לקוחה" הרבה יותר טובה וכבר התחילה לפנטז איזה סנדוויצים היא הולכת לשדרג עם "התגלית החדשה" של עלי החרדל ואיזה סלטים אפשר ליצור בשילובם.
"באחד הסיורים שלי, סיפרה לי אחת המשתתפות, שהבת שלה נאלצה לקחת כדורים חזקים, שתופעת הלוואי שלהם היא פגיעה בכבד, לכן המליצו לה לקנות כדורים שימנעו את הפגיעה בו. כשהיא חזרה הביתה מבית המרקחת, היא ראתה שהגנן החזיק ערמת עלים שעקר מהגינה, כעשבים שוטים, והיא מסתכלת על הפרחים הסגולים שעקר — ואלה אותם הצמחים שמצוירים על-גבי הקופסא שהיא מחזיקה של הכמוסות שהרגע קנתה… כמה אירוני להיפטר מהטבעי וללכת לקנות את המעובד".
מדובר בצמח הנקרא "גדילן". על פי מחקרים, הוא מכיל חומר הנקרא סילמרין אשר מיטיב עם הכבד ומשקם את הרקמות שלו. בנוסף, יש עליו אינספור מחקרים שהוא טוב למלחמה במחלת הסרטן. בעוד אביבית מסבירה לנו זאת ואיך לאכול את העלה בלי הקוצים המכתרים אותו, ליקטתי כמה עלים ותחבתי לשקית ההפתעות שלי מהטבע, לא יזיק לי לנקות את הכבד. "הכבד משמש כפילטר, וככל פילטר, גם אותו צריך לנקות. הגדילן נצמד לרעלנים, קושר אותם אליו והם מתפנים מהגוף שלנו בדרכים המקובלות". יתרון נוסף בליקוט, הוא שמלבד היציאה לאוויר הצח, לספיגת ויטמין D מהשמש ולרוגע שהטבע מביא לנפש, הליקוט ישירות מהטבע מביא אותנו לאכול את הצמחים עם מלוא הערכים התזונתיים שלהם, מלוא הויטמינים והאנזימים החיוניים להגברה ותמיכה בתהליכים ביוכימיים בגוף.

גדילן מצוי, העורקים הלבנים הם חמצן כלוא

"אם אתם בכל זאת רוצים לעקור ולנכש אותם מהגינה, אז לפחות תאכלו אותם לפני", מציעה אביבית, "בטבע אני לא ממליצה לעקור דברים מהשורש, אך אם זה בגינה שלך ואת בלאו הכי מתכוונת לעקור את הגדילן, אז לשורש שלו יש טעם של ארטישוק ירושלמי. ניתן לאכול אותו טרי וגם לבשל במרק".
בנוסף לכך, אביבת מסבה את תשומת ליבנו לצבע לבן המצוי על גבי העלה של הגדילן, "אז מה שאתן רואות כאן, זה חמצן כלוא מתחת לאפידרמיס של העלה. אתם יודעים כמה אנשים משלמים היום על מזון מועשר בחמצן?, אז כאן זה נמצא ממש בחינם, מתחת לבית".
אם במתנות חינם עסקינן, מתנה נוספת מן הטבע הוא הטיון הדביק. ניתן להכין מעליו, שוודאי רמסתם בדרככם ללא משים, משחה לעזרה ראשונה. אם ילד נפצע, ניתן למרוח על הפצע/שריטה, לשימוש חיצוני בלבד. זו גם משחה מעולה לכאבי שרירים ושלד. משרים עלי טיון דביק קצוצים דק דק בשמן זית, לאחר ההשרייה, מחממים מעט ומורחים על האזור הכאוב. אביבית מכינה את המשחה הזו, עם התלמידים שלה, בשיעורם השני. "השנה יש לי 180 תלמידים ולדעתי יש לי לפחות 150 סיפורים חדשים על התנסותם במשחה הזאת על קרובי משפחתם". הטיון הדביק גדל בכמויות ליד הבית והוא מהווה דוגמא מצערת לאותם צמחים מופלאים שאנחנו טורחים לנכש, במקום להשתמש בהם, משום שאנחנו לא מכירים אותם.
שאלה מתבקשת היא מה מביא אדם — במקרה שלנו את אביבית, שאת התזה שלה עשתה על תורת המשחקים ובינה מלאכותית, לעזוב את הילת ההייטק, את המשכורת הטובה והביטחון הכלכלי, ולצאת לטבע, ללקט עלים. "תמיד אהבתי לטייל והתחברתי לטבע", מסבירה אביבית, "מטבעי ומהרקע המקצועי שלי אני שואבת ידע וקראתי מאמרים וספרים בתחום והפריע לי מאוד שהיו בספרים הללו מלא סיפורי פולקלור. סיפורים של 'איך מטפלים בטחורים? קולים כך וכך וכך ומהאפר מכינים משחה לטחורים'… אתם רואים באמת מישהו בעולם המערבי שיעשה את זה? הוא פשוט ילך ויקנה… תסכל אותי מאוד שהצילומים מאוד יפים ואיכותיים אך קשה לזהות באמצעותם צמח באופן וודאי ועל כן לא פרקטיים".
היא לא אמרה נואש ולאחר שנכנסה לעובי הקורה, היא נתקלה לשמחתה בז'אנר שלם של מאמרים שלקחו את סיפורי הפולקור ובדקו מה החומרים הפעילים באותם הצמחים. "זה היה עולם מטריף שדיבר בשפה המדעית שלי ומה אפקטיבי ומה לא…", אך זה עדיין לא שינה את העובדה שאנשים לא השתמשו בידע הזה כי הוא נראה לא רציני ועל כן נותר בגדר סיפורים ועשבים לתה.
ככל שהמשכנו להסתובב בשמש הנעימה ובשדה הירוק סביבנו, כך התחלתי לזהות את עלי הצמחים ששוחחנו עליהם וטעמנו. בין הצמחים הללו, עם עלים בצורת לבבות מושלמים וקטנטנים (הטבע מלא אהבה), ליקטנו את ילקוט הרועים, שהזכיר לנו שחווית הליקוט היא לא רק לשם השבחת טעמים ולבריאות. ילקוט הרועים, צמח מדשאות קלאסי בעל תפרחת לבנה ופירות בצורת לבבות קטנטנים ומושלמים, הינו חומר הדברה עוצמתי מכחיד יתושים שאינו פוגע בבני אדם בציפורים ובדגים.
"כשפותחים את הלב", נהנית אביבית מהדימוי וגם אני מייד מוקסמת מהלב הירוק הקטנטן שבידה, "משמע את הפרי, רואים זרעים קטנטנים שעשרה גרם מהם, במים, מושכים יתושים ומכחידים אותם. עשרה גרם של זרעי ילקוט הרועים ישמידו 10 מיליון זחלי יתושים החיים במים".

חמציצים פורחים בשדה חרציות וחרדל. עלים לסלט, אמרתם?

לו היו משאירים את הצמח הזה לצמוח במדשאות בסביבות מגורים וגני ילדים, במקום לנכש אותו כעשב שוטה ומזיק, הזרעים שלו היו נופלים ומתפזרים על הדשא, וכשהיו משקים בקיץ, הזרעים היו הורגים את היתושים. זהו פיתרון ביולוגי וטבעי למטרד שכיום נלחמים בו באמצעים כימיים. אני כבר הכנסתי ללו"ז שלי פנייה להצעת ייעול לעירייה בעניין גינת המשחקים מול ביתנו שמזמן קיבלה את השם 'גינת היתושים'.
"צברתי תסכול בגלל הפער בין הידע שצברתי לבין מה שידעתי שהוא יכול להניב לכל כך הרבה אנשים, ובסופו של דבר 'בעלי קם בבוקר עם מנהלת בהייטק והלך לישון עם לקטית'. לפני 4 שנים קיבלתי החלטה שעליי לנסות לשלב את האהבה שלי לטבע עם היכולות שלי והידע שצברתי. ומאז נרשמים אנשים לסיורים שאני עורכת 3 פעמים בחודש, הקמתי את המרכז המקצועי לליקוט בו מועברים כיום 8 קורסים ל-180 תלמידים. זה בי"ס בטבע", אומרת אביבית עם חגיגה בעיניה, "כל פעם נפגשים במקום אחר. ואחרי שנים בהן אמרתי שמישהו צריך להוציא ספר כזה שיהיה ברור, שיהיה קל להבין ממנו — הוצאתי את הספר המיוחל, שהוא דריסת רגל לעולם הזה". ואכן, הספר מכיל צילומים ברורים של הצמח ואיך ניתן בוודאות לזהותו ואת כל המידע הדרוש על מנת להפיק ממנו את המרב. נותר לכם רק לצאת החוצה, למרבד הקרוב לביתכם, להשתמש במידע שלפניכם וללקט. רק בבקשה, שמרו על חוקי הליקוט והשאירו 80% מהצמח בשטח על מנת שימשיך להתרבות ושאחרים יוכלו ליהנות מטובו גם הם.
ולסיכום, האמת היא שבאמת נהניתי. נהניתי מהחברה, נהניתי מהטבע; ממראהו ומטעמו. חזרתי עם שקית ומקבץ עלים בתוכה: עלה של חוביזה על-מנת להכין לבן שלי סירופ נגד שיעול, עלה של טיון דביק להכנת משחת הקסמים לריפוי פצעים וזר של חמציצים לחלק לאהוביי. אני הכי אוהבת אותם כשהם שמחים.

סלט סלק וחמציצים. הצילום באדיבות אביבית ג'וטי ברקוביץ'

שני מתכונים

באבא חמציץ — פינוק חציל וחמציץ
מעדן שנטרף תוך דקות.
חומרים ל־10 מנות:
10 חצילים
1 קערה מלאה חמציצים קצוצים
מיץ לימון לפי הטעם
מלח
שמן זית משובח

הכנה
קולים את החצילים על אש חשופה (כדאי על רשת).
חותכים את החצילים לאורך ופותחים אותם כמו ספר.
מפזרים מעל החצילים מלח וחמציצים קצוצים.
מזלפים מעל שמן זית.
אם חסרה חמיצות, אפשר לטפטף קצת לימון מעל.

חסה (HASE) — תבשיל ערבי של עלים מלוקטים
מתכון ערבי מסורתי שלימדה את אביבית יערה שחם.
חומרים ל־5 מנות:
1 קערה מלאה עלים ירוקים: חוביזה, כף אווז, סלק בר, גדילן, חרצית, חוטמית זיפנית.
3 בצלים גדולים, קצוצים בינוני.
מיץ מ־2 לימונים.
מלח ופלפל לפי הטעם.

הכנה
מטגנים את הבצל במחבת איכותית עד שיזהיב.
מוסיפים את העלים הקצוצים גס ומטגנים יחד עד שיתרככו, אבל לא יאבדו לגמרי את החיות.
מורידים מהאש, מוסיפים את מיץ הלימון, המלח והפלפל ומערבבים.
מכסים את המחבת ומחכים 5 דקות לספיגת טעמים.
מומלץ להגיש על מצע של גרגירי חומוס רכים וחמימים (עדיף מזן הדס).

Share.

Comments are closed.