קבר השמאנית בנחל חילזון

0

 

תוספת מדהימה לידיעות שלנו על ארוחותיהם של הנאטופים התגלתה ב-2008 בחפירות במערת חילזון תחתית, בנחל חילזון שבגליל התחתון. החפירות נערכו על ידי פרופסור ליאור גרוסמן מהאוניברסיטה העברית ונמשכו מספר עונות חפירה. התברר שהמערה שימשה כאתר קבורה בתקופה המדוברת ושבין 28 בני האדם שנקברו במערה היתה גם שמאנית נאטופית שנטמנה בקבר ייחודי. לאחרונה התפרסם מאמר מדעי המתאר בפירוט רב את טקס הקבורה המאגי של אותה שמאנית ואת המשתה, דוגמה קדומה לסעודת אבלים, שהתקיים במקום עם קבורתה של האישיות המסקרנת שמסביבה נקברו שאר הגופות המאכלסות את המערה.

חמש עשרה אלף שנים לפני זמננו התרחשה בארץ התפתחות חשובה בתולדות האדם. את העדות הראשונה להתפתחות זו חשפה וזיהתה הארכיאולוגית הבריטית דורותי גארוד (עוד על דמותה בכתבה 'פורצות הדרך' בגליון זה), בחפירות במערת שוקבא, סמוך ליישוב הפלסטיני בשם הזה, בנחל נאטוף. במערה זיהתה גארוד תרבות אנושית לא ידועה שאותה כינתה התרבות הנאטופית.

הנאטופים הם החוליה המקשרת בין הציידים הנוודים בסיומה של התקופה האפי-פליאוליתית (סוף תקופת האבן הקדומה) לבין החקלאים יושבי הקבע של התקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה). התקופה הניאוליתית, שהחלה לפני כ-10,500 שנה היא ראשיתה של תרבות האדם כפי שאנו מכירים אותה כיום. יישובי קבע, בתים בנויים, חקלאות ומשק בעלי חיים, קהילות גדולות של מאות ואלפי אנשים וריבוד חברתי. ימי התרבות הנאטופית, הם כארבעת או חמשת אלפים שנה, בהן מתרחשת התמורה הזו. חקר אותה תקופה יכולה לעזור לנו להבין מי היינו לפני שנהפכנו ליצורים החיים בקהילות המונות מליוני בני אדם עם מערכים חברתיים סבוכים ביותר, ואיך זה בעצם קרה לנו.

תהליכים פרהיסטוריים מתרחשים לאט. מאוד לאט.  מלאכת הזיהוי של תהליכים אלה גם היא ארוכת שנים. אבל כיום אנו יודעים לא מעט על הנאטופים. הם הראשונים שמתגוררים במקום קבוע, בונים בתים סגלגלים חצי חפורים באדמה, עם קירוי של ענפים ושיחים. באופן הדרגתי יישובי הקבע הופכים ממקבץ של מבנים בודדים פזורים בשטח, למתחמים עם מספר גדול יותר של בתים – צפופים יותר, ובהמשך אפילו כאלה שנוגעים בית בבית. הנאטופים מייצרים מגוון רב יותר של כלים. הכלים שלהם גם עדינים יותר. בתקופתם הקישוט בתכשיטים נהיה שכיח בהרבה והם מפתחים התייחסות שונה למתיהם –לראשונה אנחנו נתקלים בבתי קברות. הקבורה היתה מסודרת עם חפצים ששימשו את הנקברים בחיים, בתנוחה טקסית, ובמקום קרוב למקום המגורים. זיכרון היסטורי של מי שהיו כאן קודם, של המייסדים, אלה הנותנים לקהילה "זכות אבות" לבית או לאתר שבו הם נמצאים.

המעבר מתקופת האבן הקדומה לתקופת האבן החדשה מתרחש בין היתר בעקבות תמורות אקלימיות. השינוי האקלימי מרחיב את שטחי היער ומשנה את אופיו ליער פארק של חבורת האלון והאלה כאשר בין העצים ישנם משטחי עשב שבהם גדלים שיחים רב שנתיים וביניהם גם סוגים שונים של דגנים. האדם מתחיל לנצל מגוון שונה של בעלי החיים סביבו, ומצליח ליעל ולהרחיב את מקורות המזון שלו על ידי איסוף בלוטי אלון, שקדים, פיסטוקים ועוד מגוון מזון מתוצרת היער, יחד עם ליקוט דגנים בשטחים הפתוחים של יער הפארק. הציד מתמקד בבעלי חיים  כגון שוורי בר, חזירי בר וצבאים, שתמיד נאכלו על ידי האדם, אבל המינון שלהם בתפריט האנושי גדל בתקופה זו, אולי בעקבות הבחירה במגורי קבע.

התנאים המאפשרים מעבר לחיי קבע, היעילות הגדולה יותר באיסוף מזון, הקיום בחבורות גדולות יותר, מובילים גם לפיתוח מאפייני תרבות, כמו גם לנסיונות להבנת מיסתורי מעגל החיים האנושי והכוחות המאגיים העומדים מאחוריהם.

באתרים הנאטופים התגלו קברים רבים. בתי קברות גדולים, קברי יחידים וקברים משותפים. עד היום התגלו יותר מ-500 קברים נאטופים שבהם רואים התייחסות לצורת הנחת הנפטר בקבר (במגוון תנוחות), בצירוף חפצים שכנראה שמשו את הנקבר בחייו, ואף קבר אחד של אשה שנקברה יחד עם כלב קטן – העדות הקדומה ביותר לביות הכלב. הקברים נמצאים לרוב קרובים למחנה הקבע, ובכמה מקרים עם חפצים דמויי צינורות אבן שחדרו לתוך הקבר אולי בנסיון לקיים תקשורת כלשהי עם המתים.

מערת חילזון תחתית

מערת חילזון תחתית היא מערה קטנה יחסית עם פתח עגול הנמצאת כ-150 מטרים מעל ערוץ נחל חילזון. ההגעה למערה היא דרך שביל היורד מכרמיאל השוכנת על הרכס או בשבילים העולים מערוץ הנחל. המערה שימשה במשך אלפי שנים כמחסה לעדרי הצאן שרעו בסביבה, ובתוכה הצטברה שכבה עבה של אפר וגללי עזים בעובי של כ-2-4 מטרים. בתוך השכבה הזה התגלו חרסים מהתקופה הביזנטית המעידים על הזמן הארוך שהמערה שימשה כמחסה. מתחת לשכבת הגללים העבה התגלו שרידים מהתקופה הנאטופית המאוחרת, לפני כ-12,000 שנה, בשכבה בעובי של כמטר. השרידים הנאטופים היו מרוכזים בשקע של כשלושים מטרים רבועים במרכז המערה.

הנאטופים הקימו בשקע שני מבנים ושלושה בורות שאותם חפרו ברצפת המערה. בין ובתוך המבנים התגלו שלוש קבורות ראשוניות כאשר בבורות התגלו שרידי קבורה של 25 אנשים נוספים. אלה נקברו קבורה ראשונית במערה ואחר כך נפתחו הקברים ומתוכם הוצאו הגולגלות והעצמות הארוכות.

אשה דקיקה, נכה, ו-83 שריונות צבים

בתוך אחד הבורות, התגלה מה שהיה כנראה הקבר הראשון במערה. קבר של אשה דקיקה, נמוכת קומה, בעלת נכויות רבות, שנקברה יחד עם ריכוז של מנחות קבורה יוצא דופן בטקס מיוחד. האשה הייתה כבת 45 שנים, גובהה כמטר וחצי. תהליכי בלייה טבעיים בגלל שנותיה הרבות ניכרו בעצמותיה ובשיניה, עיוותים בעצמות חוט השדרה ובאגן גרמו לה לצליעה בחייה. דמות בעלת מראה מפחיד, שונה. אולי התהלכה מכוסה בפרוות של דלקים, בעור של נמר. אולי החזיקה בידה זנב של שור – חיה שתשאר קשורה לאמונות מאגיות במשך אלפי השנים הבאות.

נראה שהאשה הייתה בעלת חשיבות רוחנית מאגית לקהילה שבה חייה, שמאנית כפי שכונו נשים מסוג זה בתקופות מאוחרות יותר, וזה הקבר הקדום ביותר מסוגו שהתגלה עד כה.

בשלושת עונות החפירה נחשפו לא רק ממצאים רבים מהתקופה הנאטופית אלא נוצרה גם אפשרות לתאר את תהליך הקבורה של השאמנית ואת האירועים שהתרחשו סביב מותה. בור הקבר נחצב בתוך רצפת המערה בצורה סגלגלה (אובלית). זו צורה המורכבת למעשה משני חצאי עיגולים בעלי קוטר שונה עם ציר סימטריה יחיד. היכולת לחפור בור שכזה מעידה על הבנה של הצורה עצמה ועל יכלת טכנית המאפשרת יצירת בור בצורה שכזו.

לאחר שסומנה צורת בור הקבר היה צורך לשבור את רצפת המערה במספר מקומות לאורך הבור, ולהוציא גושים של סלע. במערה לא התגלו כלי חציבה אבל הנאטופים ידעו להשתמש בכלים שונים עשויים צור שאיתם אפשר היה לחצוב באבן הגיר הרכה של רצפת המערה.

רצפת וקירות הקבר טויחו בשכבת בוץ שהורכבה בעיקר מחרסית שהובאה מהמדרון שמחוץ למערה. עובי השכבה היה כ-2 סנטימטרים. חמש לוחות גיר קטנים הוטבעו בתוך הטיח שעל הקירות ומספר לוחות אבן שטוחים הונחו על רצפת הבור. לאחר מכן כוסתה הרצפה בשכבה בעובי של 5 סנטימטרים של עפר וחרסית.

מעל לשכבה המיושרת הזו התגלה ריכוז של ממצאים ייחודים שכללו קרן של צבי, שלושה צדפים שלמים, בסיס שבור של לוח בזלת, גוש של אוכרה אדומה, פיסת גיר ושלושה שריונות של צבים. כל העצמים רוכזו בחלק הצפוני של בור הקבר והוצבו כחמישה סנטימרים מתחת לרגלי הנקברת.

לאחר מכן כוסו כל הממצאים בשכבה של אפר ועפר ומספר אבנים. השכבה הזו יושרה לחלוטין כהכנה להנחת הגופה בבור הקבר. לפני שהוכנסה הגופה הונחו מספר פריטים נוספים, במיקום בו הם יהיו במגע עם חלקים מסוימם בגופה של הנקברת. אלה כללו רגל קדמית של חזיר בר שהונחה ליד עצם הזרוע של הגופה, ושריונות צבים שלמים שהונחו מתחת לראש ולאגן. לאחר הנחת החפצים האלה הונחה הגופה בקבר בצורה של ישיבה על הרצפה. הראש הושען על הקיר הצפון-מזרחי, הרגל השמאלית הונחה כאשר היא מכוונת למרכז הקבר, הזרועות יושרו וכוונו אף הם למרכז הקבר.

מעל לגופה הונחו מספר עצמים. גולגולות של שני דלקים, זנב של פרת בר, קצה כנף של עיט זהוב, עצם של נמר, שני תליוני צדפות, מחורר עצם שלם, חלוק נחל, רגל אדם, סקרפר (כלי לגירוד והחלקה) גדול, וחלק מקערת בזלת. ייתכן שהחפצים הלאה, שרבים מהם היו שבורם, היו חפציה האישיים של הנקברת והונחו על ידי הנוכחים בקבורה. אחר כך הונחו בקבר, מסביב לגופה כך שהם כיסו אותה כליל, 86 שריונות שבורים של צבים. השריונות היו חרוכים מעט מה שמלמד שהצבים ניצלו באש, אחר כך השריון נשבר בחלק העליון בצורה שתאפשר להוציא את בשר הצב מהשריון ולהשאיר את יתר השריון שלם. הבשר נאכל והשריונות נזרקו לתוך הקבר.

מעל לשכבת שריונות הצבים נזרקו לבור שאריות של עצמות בעלי חיים שנאכלו במקום, כלים שונים ואפר. אלה מילאו את הקבר עד לראשו. השכבה הזו, האחרונה, נאטמה באבן משולשת גדולה, ששימשה מעין מצבה על הקבר.

המשתה

האירועים שליוו את הקבורה הזו נמשכו שעות ספורות בלבד, כאשר קדמו להם אולי כמה ימים של הכנת הקבר, איסוף הצבים וצייד בעלי החיים ששימשו במשתה הקבורה. החפירות במערת חילזון תחתית מאפשרות לנו לשחזר כיצד התרחש טקס מאגי של קבורת אשה בעלת חשיבות גדולה, לפני 12,000 שנה.

על פי הממצאים  מדובר בטקס בעל מספר שלבים. מחפירת בור הקבר בצורה מסוימת, דרך הכנת המזון שייאכל על הקבר הפתוח, סידור החפצים בתוך המערה וכיסויים. ברור שזהו טקס סמלי בעל חשיבות לאנשים שנכחו בקבורה.

על פי נוכחותם של עצמות עפרים שנזרקו לתוך הקבר כנראה שהטקס נערך לקראת סוף האביב. לכידת 85 הצבים היתה יכולה להתרחש במהלך של כמה ימים לפני הטקס, כמו גם חציבתו של בור הקבר. העצמות שנזרקו לתוך הקבר, כמו גם החלקים השלמים של בעלי החיים מלמדים שהכנת האוכל וטבח בעלי החיים נעשה באתר עצמו, כנראה על הטראסה שבחזית המערה. המשתה, היה צריך להסתיים עם מילוי סופי של בור הקבר וסגירתו עם האבן המשולשת הגדולה.  קשה לדעת כמה אנשים השתתפו במשתה הקבורה, אבל על פי כמות הבשר שנאכלה במקום (רק הצבים סיפקו כמות של 20 ק"ג בשר) כנראה שכמה עשרות אנשים השתתפו באירוע, אולי כל הקהילה עליה הייתה אמונה השמאנית.

האבנים בתחתית הבור שהוצבו בצורה מדוקית ומתוך כוונה, סידור שרידי בעלי החיים כך שהם יהיו במקום מסוים, סידור הגופה בתוך הקבר, סידור השריונות מסביב לגופה – כל אלה מעידים שמישהו, אב קדמון של אנשי חברה קדישא, נכנס לתוך בור הקבר וביצע את כל הפעולות האלו.

השרידים שהתגלו מסביב לקבר השאמנית במערת חילזון תחתית מאפשרים לנו הצצה אל עולמם הרוחני של הנאטופים. חפצים יום יומיים מקבלים משמעויות מיסטיות ומלווים את המתים הלאה, הקהילה עומדת מסביב – באמפיתיאטרון שיוצר המדרון מסביב לפתח המערה, צופה ומשתתפת – ואל המקום חוזרים שוב ושוב לקבורת נוספות, זמניות, שבהן רק הבשר נאכל ליד השאמנית של העדה ואחר כך הנקבר מועבר למקום אחר. קברי קדושים שיוצרים הרגשה של שייכות למקום. זכות אחיזה. מקום שחוזרים אליו כל פעם שהחיים מסתיימים. הכול כבר כאן, מלפני 12,000 שנה.

 

 

Share.

Comments are closed.