עיזה פזיזה: מדריך קצר לזיהוי עזים

0

למעשה אין בארץ עז הנקראת "העז השחורה" – הכוונה כנראה היא לעז הממבר. אם כן, על מנת להבהיר עניינים ולפזר ערפילים בנושא שמות העזים הבאנו כאן מילון קצר בעניינם.

העז שייכת למשפחת הפריים שכוללת את המין Capra hircus – היא עז הבית, העז המבויתת. ביות העז החל כנראה לפני 10,000 – 12,000 שנה באזורים ההרריים של מערב איראן. מרכז הביות של חיות המשק היה באזור הסהר הפורה – ובמהלך אלפי השנים שבהן בויתו עזי הבר התפתחו כ=180 גזעים שונים של עזים. רבים מהגזעים התפתחו כתוצאה מברירה טבעית ובידוד גנטי – אך האדם דאג לטפח חלק מהעזים לייצור חלב, בשר או צמר.

רוב גזעי העזים מותאמים לחיים באזורים טרופיים ובסובטרופיים. באופן כללי לעזים קצב מטבולי נמוך, יעילות גבוהה בעיכול של צמחים בעלי איכות נמוכה, יעילות רבה במיחזור חמצן, יכולת עמידה בהתייבשות קיצונית ויכולת שתייה מרובה על מנת להשיב נוזלים.  לעז יכולת לעמוד על שתי רגליים המאפשרת ניצול טוב יותר של הצומח בשטח ותנועה בטופוגרפיה קשה. מכל הסיבות הללו ענף גידול העזים נפוץ באזורים שבהם שוררים תנאים קשים מבחינת אקלים או מבחינת טופוגרפיה.

במשק הישראלי אפשר למצוא כמה גזעים. הנפוצים הם העז הדמשקאית (שאימית) שמקורה מאזור סוריה. עז זו היא כפי הנראה שילוב של הטיפוסים הנובי והסורי והיא מתיאמה מאוד לגידול בתנאי רעייה בחורש.

 

העז הדמשקאית (שאמי)

הגזע הזה נפוץ מאוד באזור סוריה ולבנון. בשנות החמישים של המאה העשרים יובא לקפריסין לשם ייצור חלב. עז זו היא הכלאה בין העז הסורית ההררית לעז הנובית. העז הדמשקאית גבוהה (כ=75 ס"מ), ומשקלה של עז בוגרת כשישים ק"ג. אפן של העזים הדמשקאיות קמור אוזניהן ארוכות מאד. לרוב העזים מגזע זה חסרות קרניים, וצבען חום. עם זאת אפשר למצוא ביניהן עזים שצבען לבן או שחור. עז זו חשובה לייצור חלב באזור הים תיכוני במיוחד בתנאים של מרעה. תנובת החלב שלהן יכול להגיע לכ=700 ליטר בשנה.

עז הממבר (בלאדי)

עז זו מקורה בארצות הים התיכון. היא נפוצה מאוד בסוריה, דרום תורכיה, לבנון, ישראל ,ירדן וסיני. העזים מגזע זה בעלות קרניים ושיערן ארוך. לזכרים יש בדרך כלל קרניים ארוכות ומפותלות לצדדים. צבען עשוי להיות שחור, חום=אפור או לבן. גובהן של העזים כ=50 ס"מ. תנובת החלב שלהן נמוכה – כ=150 ליטר בשנה.

העז בורית

העז הזו טופחה בדרום אפריקה מהגזע המקומי הוטנטוט המשתייך לגזע העז הנובית, על ידי מתיישבים אירופאים במאה ה=17. בעז הבורית טופחו תכונות של רוחב גוף וולדנות. עדר של עזים בוריות יובא לארץ מנמיביה בשנות התעשים בכוונה לבחון את יכולתן לנצל את צמחי החורש הים תיכוני בישראל על מנת להעלות בשר ולגדל עדר זה למאכל.

עז הזאנן

מקורה של עז זו בעמק זאנה בשוויץ. טיפוחו של גזע זה בישראל החל בשנת 1929 בהבאת תיש משוויץ לקיבוץ כפר גלעדי. בבהמשך הובאו ממדינות אירופה השונות עזים נוספות ששולבו במשקי עזר שונים. בתחילת שנות החמישים עלו מהולנד 900 עזים מגזע זה ששימשו גרעין איכותי להתפתחותו של ענף גידול העזים בישראל. עז הזאנן מותאמת לאקלים הקריר של אירופה, ובארץ בוצעו הכלאות דחיקה עם גזע הבלאדי המקומי. תנובת החלב של עזים מגזע זה היא גבוהה ביותר ועשויה להגיע ליותר מאלף ליטר בשנה. עם זאת כמות הרכיבים המוצקים בחלבה (בעיקר חלבון ושומן) נמוכה ביותר. עז זו מהווה רוב במשקים האינטנסיביים בארץ ובמקרים רבים היא משמשת בהכלאות עם גזע הבלאדי והגזע הדשמקאי. לעזים מגזע זה קושי רב במרעה הים תיכוני, והן אינן משמשות בדרך כלל במשק רעייה.

העז האלפינית

גזע זה התפתח באזור הרי האלפים שבאירופה ופיתח יכולות תנועה והישרדות בתנאי שטח קשים. מגדלים טיפחו גזע זה והגדילו את תנובת החלב שלו. משך מאות השנים האחרונות יוצא גזע זה למקומות שונים בעולם, בעיקר לארצות הברית. עם המשך הטיפוח פוצל הגזע לגזעים נפרדים והיום מקובל לחלקם לאלפיני צרפתי ואלפיני אמריקני. לגזע יכולת ייצור גבוהה של חלב לו ריכוז מוצקים גבוה – מסיבה זאת הוא החל להיות נפוץ במשקים בארץ, ובשנים האחרונות מתבצע יבוא של עזים, תיישים וזירמה מגזע זה.

Share.

Comments are closed.