ושאבתם מים

0

מהי אנטיליה ומה מקור שמה?
"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", נכתב במסכת סוכה במשנה. ואכן הייתה זו שמחה גדולה עם לפידים וריקודים כיאה לתקופה של סוף הקיץ כאשר כולם כבר מחכים לגשם הראשון שינקה את האוויר וישקה את השדות והנירים. וכיוון שהימים ערב שאיבת מים זה הזמן לענות על שאלה של אחד מקוראי ארץ וטבע, מה מקור השם אנטיליה — ובעבור זה גם נוכל לספר מעט על המכשיר הזה שפעם מלא את הארץ.
האנטיליה היא מערכת לשאיבת מים מבאר בעזרת חבלים או מסילות הקשורים לגלגל גדול מעל הבאר ויורדים ועולים ממנה. אל המסילות מחוברים כלי קיבול למים. כאשר הכלי מגיע אל הגלגל הוא מתהפך ושופך את המים לתעלה, שדרכה הם זורמים אל בריכת אגירה. אפשרות אחרת היא גלגל גדול העומד בתוך המים ואליו מחוברים כדים. את הגלגל מסובבים בעזרת גלגל נוסף העומד על היבשה.
אנטיליות רבות פעלו בארץ בסוף המאה ה־19 בעיקר בעקבות פיתוח ענף הפרדסנות לאורך מישור החוף. אבל המערכת קדומה ביותר. מערכות לשאיבת מים דמויות אנטיליה מוזכרות כבר בטקסטים ממסופוטמיה בסביבות שנת 700 לפנה"ס וטקסטים ממצרים מזכירים אנטיליות כבר בשנת 200 לפנה"ס. הטכנולוגיה הזו הייתה ידועה גם לרומאים. היסטוריון האדריכלות הרומית, ווטרוביוס, מזכיר מכשיר שכזה כבר בשנת 30 לפנה"ס, ושברים של כדי אנטיליה נמצאו בחפירות באיטליה. במקורות היהודים מופיעים גם כן איזכורים של אנטיליות. "מים הנוזלין מאליהן ומן הים ומן הנהר והעולין באנטיליא פוסלין את המקוה" נאמר בדיון במסכת מקוואות (תוספתא מקוואות ד ב). על זה הוסיף רבי שמעון בן גמליאל: "העולה בכבולין אינן פוסלין את המקוה לפי שאינן נתלשין" — כלומר מים שנותרים כגוף אחד עם הנהר אינם פוסלים — והכוונה למים העולים בבורג ארכימדס. "העולם הזה דומה לגלגל אנטלייה. דמתמלי מתרוקן, מתרוקן מתמלי", נכתב בספר אור זרוע, במאה ה־13 על ידי רבי יצחק בן משה מהעיר וינה שבאוסטריה. רב האנטיליות בארץ ישראל עמדו במישור החוף ששם היה ריכוז גבוה של בארות. משום כך הקורה הגדולה של האנטיליה הייתה בדרך כלל קורה של עץ שקמה, שפרטים עבי גזע שלה ניקדו את גבעות השפלה.
פרופסור שמואל אביצור בספרו "חיי יום־יום בארץ ישראל במאה ה־י"ט, תיאר את דרך הפעלת האנטיליה בכפרים החקלאיים הערבים: "קבלנים מיוחדים התחייבו תמורת שכר שגבו מכל נפש אדם, ובעיקר מכל ראש צאן ובקר, לספק מים לתושבים על ידי העלאתם בעזרת אנטיליה המונעת באמצעות בעל חי: פרד או גמל. יש והמים נשאבו בכוח אדם בלבד, שכיר ציבור, בדרך כלל סומא, שישב מעל הבאר והעלה את המים בעזרת גלגל אופקי שהניעו בידיו וברגליו ועליו נכרך החבל הקשור לגלגל השאיבה" הכד ששאב את המים מהבאר, זה שנכרך אל חבל השאיבה, נקרא בערבית "אנטל" — כד קטן ורחב פה שהמים נשפכו ממנו בקלות. כאשר יסדו את המושבות החקלאיות העבריות והגרמניות במחצית השנייה של המאה ה־19 כ"מנוע" עיקרי להעלאת המים שימש דווקא הפרד. עד למחצית המאה ה־19 שימש הפרד כבעל החיים העיקרי להובלת סוחרות ואנשים. כוחו הרב ומזגו הנוח לעומת החמור והגמל הפכו אותו לאטרקטיבי מאוד ככלי תחבורה. אולם במחצית השנייה של המאה ה־19 החלה סלילת הדרכים בארץ ישראל ועל הדרכים החלו לנוע כרכרות ועגלות. הפרד נותר מובטל מעבודה. למזלו הוא אומץ בזכות תכונותיו במושבות היהודיות והגרמניות להפעלת האנטיליות הרבות שהחלו להיבנות ביישובים ובפרדסים.
עם הופעת המנועים הראשונים בסוף המאה ה־19 נדחקה מקומה של האנטיליה. בשנת 1899 היו בפתח תקווה, למשל, 28 בארות. מתוך 19 מהן שאבו מים בעזרת אנטיליות המופעלת בפרדים. משלוש סיפקו מי שתייה בשאיבה ביד או במנוע רוח. מאחת מהן העלו את המים בעזרת מנוע קיטור, מהמנועים הראשונים שהוכנסו לשימוש בארץ, וארבעה כבר פעלו בעזרת מנועים המונעים על דלק. בעשור האחרון של המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20 החליפו המנועים את בעלי החיים שהפעילו את האנטיליה. אולם עם הגעת המשאבות הראשונות לארץ, החלו האנטיליות עצמן לצאת מכלל שימוש.
ולסיום, מקורה של המילה אנטיליה היא מיוונית ופירושה "לשאוב מים".
אפשר כיום לראות אנטיליות ששוחזרו ופועלות בעזרת מנוע במספר מקומות בארץ ביניהן בשרונה בתל אביב, בנס ציונה, בבאר שבע, במוזיאון מזכרת בתיה, ובנאות קדומים.

Share.

Comments are closed.