האם החצב מבשר את עצמת החורף?

0

חמישה דברים שאולי לא ידעתם על מבשר הסתיו הארץ ישראלי | צוות ארץ וטבע

 

החצב עם בוא הסתיו (אבנר אברהם)

החצב עם בוא הסתיו (אבנר אברהם)

ובכן החצב פורח בכל הארץ והוא ימשיך לפרוח עד סוף אוקטובר. בנובמבר יוציא את עליו הירוקים והגדולים ואחר, יקמול וחוזר חלילה. כיוון שהוא תמיד "מפתיע" כאשר הוא מופיע פתאום בהמוני עמודי התפרחת שלו ממש בצידי הדרכים, להלן כמה עובדות על החצב, בעיקר על החצב שלנו, החצב המצוי, כי יש כמאה מינים אחרים של חצבים. בארץ נופצים בעיקר החצב המצוי, המוכר יותר, והחצב הגלוני עם עמוד תפרחת נמוך יותר ופרחים אדמדמים.

עצור גבול לפניך
בצל החצב הוא הגדול בבצלים של צמחי הבר בארץ. קוטרו יוכל להגיע עד 25 סנטימטרים. קשה מאוד לעקור את החצב ששורשיו עמוקים וחזקים, ומכיוון שהבצל רעיל, חיות הבר אינן נוהגות לאכול אותו הוא מתקיים במקומו הקבוע במשך עשרות שנים. משום כך הוא שימש בעבר לסימון גבולות של שטחים חקלאיים ושתילה של שורת חצבים יכולה הייתה לשמש גבול חלקה בר קיימא.
בתלמוד הירושלמי נערך דיון בעניינו של החצב לגבי הלכת פאה בשאלה היכן נגמרת חלקת השדה. ועל זה קבע רבי יוסי בן חנינא: חצובות מפסיקין לפאה (ירושלמי, מסכת פאה דף י"א, א), כלומר החצבים מהווים קו תיחום מובהק בין שתי חלקות נפרדות.
במסכת בבא בתרא מסופר כי יהושע בן נון תחם את גבולות נחלות השבטים לפי החצב. עארף אל עארץ, מי שהיה מושל באר שבע בתקופת המנדט וחוקר שבטי הבדואים בנגב העיד אף הוא שהבדואים זורעים חצבים לאורך גבולות החלקה שלהם — והוסיף שכאשר בדואי רוצה להסיג את גבול שכנו הוא עוקר את בצלי החצב. ועל זה, אמר מושל באר שבע המדטורי, היה העבריין נקנס אצלו בקנס גדול.

עבודת לילה
פרח החצב נפתח בשעה 1:00 בלילה והוא נותר פתוח כ־18 שעות עד שעה 19:00 בערב. צבעו הלבן הבוהק נועד למשוך אליו את חרקי הלילה להאבקה לילית. האבקה מבשילה מיד עם היפתח הפרח וכן מופרש צוף משלושה צופנים הממוקמים בדופן השחלה. הצוף מיוצר עד השעה 05:00 בבוקר וככל שהשעות עוברות הצוף הולך ונעשה מרוכז יותר.

סם ללב וסגולה לפריון
הבצל של החצב הוא רעיל, אולם יש בעלי חיים היודעים להעביר את מזונם במעיהם ולספוג רק את חומרי המזון מבלי לספוג את הרעלים אל מערכת הדם. לכן החצב אוגר ברקמותיו גם מחטים זעירות הפוצעות את דופן המעי ואת צינורות הדם ומאפשרות לרעל לחלחל לתוך הדם.
רעלנותו של החצב שימשה את האדם לשימושים שונים. ביוון הקדומה האמינו כי חצב השתול בחזית הבית מגן עליו מפני כל פגע וגם נהגו לתלות בבית בצלי חצב בחגיגות, בעיקר בחגיגות בסתיו, כסגולה לפריון. בימי הביניים נהגו הרופאים הערבים להפיק מהחצב סם להמרצת הלב. במאה ה־18 התגלה שחומרים המופקים מבצל החצב יעילים בטיפול במחלות לב ואפילו בשיעול. בתקופת המנדט נהגו ערביי ארץ ישראל להכין מהבצל רעל עכברים.

סמל התרבות
פרופ' זיוה בן-פורת שחקרה את הסתיו בשירה העברית מצאה שכאשר נתבקשו ילדים ובני נוער לרשום במהירות את עשרת הדברים העולים בדעתם כאשר הם שומעים את המילה "סתיו" — זכה החצב במקום הראשון אצל ילדים ובמקום השלישי אצל בני 15 ומעלה. ־מסקנתה החד־משמעית היא "החצב נחרת אפוא בזיכרון, כקשור לסתיו" זאת למרות ש"רק ילדים החיים בסביבה כפרית או שהוריהם מרבים בנסיעות אל חיק הטבע, פוגשים בספטמבר בפועל בחצבים פורחים". (בן פורת 1991:21). אולי אין בכך ממידת ההפרזה לכנות את החצב כ"סמל לאומי של הסתיו" לאור כיכובו בשיעורי הטבע בכל בתי הספר בארץ.
החצב הפך לסמל הסתיו בתרבות העברית החדשה. הוא פורח יחידי בתקופת ראש השנה ובתחילת שנת הלימודים ומסמל פריחה והתחדשות וכמיהה לנוף הירוק והפורח לאחר חודשי היובש הארוכים של הקיץ. הצמח נוכח בשירים ובחומרי הקריאה של גני הילדים העבריים ובתי הספר.
"רוח קלה, רוח קרירה
מנשבת בגינה,
כשיפרח בה החצב
אדע תמיד כי בא הסתיו
(קורה גלעדי, עונות השנה)
מעניינת במיוחד פריחתו של החצב בשלל רב של פזמונים עבריים: להקת תיסלם שרה על "חצבים פורחים", נעמי שמר כתבה את השיר "כמו חצב" שבוצע על ידי יהורם גאון ("כמו חצב להתבצר במעבה האדמה ולחכות לסיומה של העונה הכי חמה").
מה יקרה ומה יחלוף?
שואלים הכתבים,
כשלאורך כביש החוף
מתייצבים החצבים.
כתבה רחל שפירא כתבה בשיר תשרי, המוקדש לסתיו. "כמי שאוהבת זמני ביניים, כמו שעת בין הערביים, אני מאוד קשורה לסתיו ומרבה לכתוב עליו", אמרה רחל שפירא בראיון עיתונאי על השיר. "גם אם אני יודעת שיש בארץ חבורה של מכחישי סתיו, אני שוללת אותה בכל מאודי. בטח שבמקום שבו אני חיה יש סתיו, ומי שלא מאמין, מוזמן לבוא אלינו ולראות את גבעת הכורכר עטורה בחבצלות".
גם נעמי שמר אהבה מאוד את חבצלות הסתיו הפורחות. "זקוף ולבן פרח החצב", כתבה ב"שיר סתיו", "את כל הפרחים הבאנו לגן" כתבה בבית השני תוך התעלמות מהיותו של החצב פרח בר מוגן ביותר. בשיר סתיו מפורסם יותר של שמר, "בראש השנה", אחר ש"פרחה שושנה אצלי בגינה" — אז "בראש השנה כנר נשמה, נדלק בשדה החצב". וכמובן בשיר "שיעור מולדת" של עלי מוהר":
"המורה אומרת
"עוד מעט כבר סתיו"
בשיעור מולדת
היא מראה חצב"

האם החצב מבשר את הגשם?
החצב מבשר כמובן את הסתיו, שלאחריו יבוא הגשם. אבל האם הוא מבשר את עוצמת הגשם שתהיה בחורף הקרוב?
במאה הרביעית לפנה"ס כבר העלה הבוטנאי היווני תאופרסטוס את הרעיון שיש קשר בין פריחת החצב לגידולי השדה בשנה הבאה. החצב, כך תאופרסטוס, מוציא שלושה עמודי פריחה מאותו בצל. הראשון מציין את הצלחת עונת הזריעה, השני את הצלחת היבולים, והשלישי את כמות היבול בסוף העונה. אפרים וחנה ראובני, מראשוני הבוטנאים בארץ ישראל, יצאו לחקור את התופעה והתוודעו אל מנהג ערביי ארץ ישראל לנבא את כמות הגשם שתהיה בחורף הקרוב על פי עוצמת הפריחה של החצב.
גם המשורר יהודה עמיחי התייחס לקשר בין עוצמת פריחת החצבים לבין בוא הסתיו ועוצמת הגשם בחורף:
"שוב חצב, אתה מביט בו
במבט חטוף, כאדם בשעונו
בלי שהתכוון לכך.
יפים המקומות הקדושים
בהרי יהודה שעננים
באים להם ממערב.
עננים אלה הופכים אותך לנביא — יהיה גשם
לשעת נבואה קלה, בלי יסורים
(יהודה עמיחי, סתיו בהר יהודה)
אפרים וחנה ראובני הקדישו ספר שלם לפולקלור של החצב ושל העירית הגדולה בשם "החצב והיבלית" (כך נהגו לקרוא לעירית הגדולה). לפי תצפיותיהם בפריחת החצבים "עולה החצב כשעון בארץ, ומפורח בכל מקום בבת אחת כמעט" — והיום הזה הוא ט"ו באב: "יום הסתיו לרוויה ושנת ברכה לאיכר בשדמותיו" — ביום הזה של פריחת החצב גם מתחילים הזיתים בכרמים להתמלא בשמן והוא גם היום שבו "יצאו בנות ישראל במחולות בכרמים".
הבדווים בנגב קשרו בין מועד הופעת החצבים לבין עלית הכוכב סוהיל ("קנופוס", הכוכב השני בבהירותו לאחר סיריוס. הוא מופיע בשמי הארץ לקראת החורף). "סוהיל בשמים וחצב בארץ", כתבו הראובנים, וקלינטון ביילי, חוקר הבדואים שישב שנים רבות בשדה בוקר, מאשר אמונה זו של הבדווים שעצמת פריחת החצבים יחד עם עוצמתו של כוכב הסוהיל מבשרים את עצמת הגשם בעונת החורף הקרבה.
בוטנאים יגידו ששפע הפריחה של החצבים מבשר דווקא את כמות הגשם בעונה הקודמת, אולם על פי עצמת הפריחה השנה — נראה שאין קשר בין החורף השחון של השנה שעברה לפריחה החזקה הנוכחית.
הסופר והעיתונאי מאיר שלו, איש שמעת לעת מדווח על הופעת החצבים, מאמין אף הוא שעצמת הפריחה מבשרת את עצמת הגשם.
"לכבוד הסתיו שכבר מורגש באוויר, וכמנהגי כמעט בכל שנה, אני מתכבד להגיש היום את תחזית הגשמים שלי לחורף הקרוב", כתב שלו בידיעות אחרונות ב־2 בספטמבר. וכיצד מבצע שלו את חיזוי עונת הגשמים שלו: "פתחתי את החלון והסתכלתי בחצבים שאצלי בגינה", כתב "מיד הבחנתי שרבים מהם פורחים, יותר משפרחו בשנה שעברה". לכן יצא לשטח. עבר בין הרים וגבעות, בחן ובדק את מושבות החצבים בצפון הארץ שבחורף הקודם לא זכה למספיק גשמים. "ראיתי פריחה יפה של חצבים בנחל ציפורי, בנחל יודפת ובתל יודפת, ובעוד שני ריכוזי חצבים שלא אגלה את מקומם כי לא כל שכיית חמדה צריך לגלות לכל הציבור כולו". שלו גילה שפריחת החצבים שופעת ולכן חזה שהחורף הבא בצפון יהיה גשום מקודמו. "אם יתברר שטעיתי", הוסיף "אגיד שהתחזית שלי לא הובנה כהלכה והוצאה מהקשרה".
אנו נקווה שהתחזית של שלו תהיה נכונה, לא משנה מה סיבתה, והחורף הקרוב אכן יהיה גשום ויביא שפע של פריחה וזרימה בנחלים שיחדשו ימיהם כקדם.

Share.

Comments are closed.