קולות מהעבר: פוענח רצח רעמסס השלישי

0
המומיה של רעמסס השלישי (G. Elliot Smith)

המומיה של רעמסס השלישי (G. Elliot Smith)

ימיו של פרעה רעמסס השלישי, השליט השני של השושלת ה־20 במצרים, היו ימים של חוסר יציבות ואי שקט בממלכה ששליטי השושלת ה־19 הקימו מחדש אחרי שהחזירו לעצמם את השליטה על כנען וסוריה, לוב וסודן. העולם של המאה ה־12 לפנה"ס היה עולם של תהפוכות ושינויים גלובליים. שינויים אלקימיים הביאו שנות בצורת קשות, התפרצויות של הרי געש ונחשולי צונאמי ענקיים. כל אלה הביאו לנדידת עמים, גלים גלים של גויי ים מצד אחד ונוודי מדבר מהצד האחר שניסו להשתלט על הממלכות המרכזיות של העולם העתיק.
רעמסס השלישי יכל להם. במשך 31 שנה הצליח להכניע את גויי הים — הפלשתים ביניהם — שניסו לחדור לממלכתו. הוא שלט היטב על מדינות החסות סביבו, ובנה מקדשים וארמונות — כאשר הגדול שבהם הוא מקדש הקבורה שלו עצמו, במדינת האבו.
היו לו נשים רבות לרעמסס השלישי, כנהוג בבית המלוכה המצרי. בערוב ימיו, כאשר הוחלט שיורשו — רעמסס הרביעי לעתיד, יהיה בנה החמישי של טיטי אשתו הבכירה (ארבעת האחים שקדמו לו מתו), פנטווארה, בנה של המלכה טי, השנייה בחשיבות, קשר קשר לרצוח את אביו בעזרת המקורבים אליו.
ואכן על פי פפירוסים מצריים קשר ההרמון, אכן יצא לפועל, רעמסס השלישי נרצח בשנת 1543 לפנה"ס. אך בנו רעמסס הרביעי ניצל. הקושרים הועמדו למשפט, הורשעה ונדונו למוות. פנאטוורה, כך נרמז בפיפירוסים התאבד בכלא.
בשנת 2012 האג'יפטולוג המצרי צחי הוואס, בעבר הממונה על עתיקות מצרים וכיום מרצה בכיר באוניברסיטת קהיר, והרדיולוג זהר סלים חברו יחדיו לסרוק בסי. טי. את כל המומיות של השושלות ה־18 עד ה־20 ולבצע מיפוי עצמות לגופות העטופות בבדי פשתן עדינים. את תוצאות העבודה פרסמו לאחרונה בספר חדש שיצא לאור בפברואר השנה, "Scanning the Pharaohs: CT Imaging of the New Kingdom Royal Mummies". בין הנסרקים נמצאים המפורסמים מבין פרעוני מצרים של הממלכה החדשה: המלכה חתשפסוט, תחותימס השלישי, תות אנך אמון, סתי הראשון, רעמסס הראשון ורעמסס השלישי.
הסריקה של המומיה של רעמסס השלישי גילתה שהוא אכן נרצח. גרונו שוסף בסכין או בפגיון. אך מתחת לבדי הפשתה הספוגים בשכבה עבה של שרף התגלה משהו נוסף, השופך אור על הקשר שנרקם בהרמון לפני יותר מ־3,500 שנה. הסריקות חשפו שאחת מבהונותיו של רעמסס נגדעה. מכיוון שהפצע לא הספיק להגליד היה ברור שהגדיעה התרחשה בזמן הרצח, באותו זמן שגרונו של המלך שוסף.
המרחק בין הגרון לכף הרגל מחייבת קיומו של רוצח שני, הסיקו החוקרים. זה ועוד. בעוד גרונו של המלך שוסף בסכין או פגיון, עצומות הבוהן המרוסקות הראו שגדיעת הבוהן נעשתה עם כלי אחר, כנראה גרזן או חרב כבדה. גם כיווני הכניסה והחיתוך שונים. מי שהחזיק בגרזן או בחרב תקף מקדימה ומי שהחזיק בפגיון תקף מאחור. שני הרוצחים תקפו את המלך באותו זמן.
מי שהיו אמונים על חניטת גופתו של המלך ניסו להסתיר את הרצח. כנראה שלא רצו שהאסון ילווה את רעמסס השלישי לעולם הבא. לשם כך נעשו תיקונים קוסמטיים שלאחר המוות ונבנתה בוהן מלאכותית עשויה משכבות של בד פשתן שכוסו בשכבות עבות של שרף. כאשר בסוף המאה ה־19 ניסה חוקר המוזיאון המצרי בקהיר להסיר את שכבות הפשתן מכף הרגל לא הצליח במלאכתו מבלי להזיק למומיה. השרף חיבר בחוזקה את הבוהן המלאכותית אל הרגל והגוף.
סריקות הסי. טי. שנערכו למומיות מאפשרות לחוקרים לגלות פרטים רבים ואינטימיים על חיי הפרעונים ובני ביתם, מבלי לגעת בפיסות הבד העדינות העוטפות את הגופות. כך הסתבר שבניגוד לדיווחים בעקבות צילומי הרנטגן שנעשו בעבר לפרעונים, מהם הוסק שהפרעונים סבלו מכאבי גב קשים, בפועל מדובר היה בהידרדרות טבעית וקלה במבנה העצמות הקשורה לגיל. הסריקות גילו גם חורים בשיניים, סגנונות שונים של תסרוקות, ואפילו טעויות שנעשו על ידי החונטים העתיקים.
בין הממצאים המרתקים הם השיפורים שערכו החונטים בגופות בהם טיפלו. מתחת לעור של רעמסס השלישי, הוכנסו בדים וחומרים שעיבו את הגוף, עגלו אותו והפכו אותו נאה יותר לקראת הפגישה אוזיריס, אל השאול המצרי. תרגילי הקוסמטיקה האלה, שנערכו גם לפרעונים אחרים, כללו גם הרמת קפלי העור, הכנסת הבטן והבלטה של מקומות אחרים, שמסתבר שהיו באופנה — אמנם רק לאחר המוות — כבר לפני 3,500 שנים.

צוות ארץ וטבע

Share.

Comments are closed.