התנין הגדול הרובץ ביאור

0

המפלצות שבסיפורי הבריאה העתיקים, במיוחד התנינים, החרידו משלוותם את הצוללים לעולם המיסטיקה היהודית, מאז בריאת העולם ועד למאה העשרים. עד שהגיע ישראל אהרוני, הזואולוג העברי הראשון, וקבע סופית מי הוא לוויתן, מי תנין ומי נחש עקלתון | צוות ארץ וטבע

שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית מתמקדים בבריאת העולם. תיאור הבריאה מפרט את כל צורות החיים עלי אדמות, אבל מזכיר רק שני יצורים חיים בשמם: את האדם ואת התנינים הגדולים. מי בדיוק היו אותם תנינים גדולים, או מיהו בכלל התנין, היא תעלומה הרודפת אחר קוראי העברית מאז ועד למאה העשרים, כאשר התנין הפך סופית לאותו זוחל גדול שחי בנהרות ומגדלים אותו בחוות. קודם לכן, כאשר סופרים עבריים כתבו על תנינים, הם בעצם התכוונו לאותו יונק ימי גדול ממדים, אותה מפלצת מקראית, הקרויה כיום לוויתן.
הקשר בין תנין ללוויתן מופיע כבר בטקסט המקראי. "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים, עַל-הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ, רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל, לְעָם לְצִיִּים" (תהילים ע"ד, 12-13), תקבולת פואטית נאה שבה תנינים הם המקבילה ללווייתנים, שני בעלי חיים החיים, לפי הפסוק הזה, בים.
בפרשת יציאת מצרים, בספר שמות, התנין מתגלה בפן אחר לגמרי מהלווייתן. "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה — יְהִי לְתַנִּין" (שמות ז, 8-9). משה ואהרון מתייצבים בפני פרעה ועושים את מה שנצטוו: "וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו–וַיְהִי לְתַנִּין" — אולם, הנס לא ממש מרגש את פרעה: "וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם –כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם".
בעקבות כישלון תרגיל התנינים מצטווה משה לחזור ולהופיע שוב בפני פרעה: "לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר; וְהִנֵּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, עַד-כֹּה. כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה: הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר–וְנֶהֶפְכוּ לְדָם". הסיפור ברור. אבל המטה, מה בדיוק היה אתו האם נהפך לתנין או בעצם לנחש?
במיתוסים המסופוטמיים הקדומים בתרבות האוגריתית, התנין הוא בעצם נחש מיתולוגי. סיפור הבריאה השומרי־כנעני מספר כיצד בעל — אל השמים (בעל שמין), נלחם במוות — אל המוות והשאול במיתולוגיה הכנענית, ובאל הים — אל הים המקוואות והנהרות, ואחיו של בעל. לצדם של שני האלים ניצב צבא מפלצות קמאי שכלל את הנחש העקלתון ואת התנין. בעל מנצח במאבק באלים והעולם נברא. סיפור הבריאה הבבלי כולל גם הוא מפלצות ימיות. מרדוך, לימים מלך האלים, נלחם בתיאמת, אלת הימים, שנעזרת בשלל מפלצות המגיחות מן הים. התיאור בספר בראשית, המדגיש את העובדה שהאל הוא זה שבורא את התנינים הגדולים, מסמל שסיפורי הבריאה הכנעניים והבבלים הם רק אגדות. המפלצות השונות, תנינים כנחשים, הם חלק מהבריאה האלוהית.
למרות זאת ניתן למצוא רמזים למלחמה הקדמונית נגד מפלצות הים מבצבצים מתוך הנרטיב התנ"כי. "הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא, יְהִי גַלְמוּד; אַל-תָּבוֹא רְנָנָה בוֹ . יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי-יוֹם; ָעֲתִידִים, עֹרֵר לִוְיָתָן" (איוב ג, 8). מי הם "אוררי היום" העתידים לעורר את הלוויתן? אותו נוסח בדיוק מופיע בסיפור הבריאה הבבלי, ומסביר שעוררי היום הם מפלצותיו של אל הימים היוצאים לעורר את הלוויתן להצטרף למאבק הבריאה. איוב (פרק מ ומ"א) נותן לנו תיאורים נפלאים של שתי המפלצות העיקריות בשירות אל הים, לוויתן ובהמות. "מִפִּיו, לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ; ידוֹדֵי אֵשׁ, יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו, יֵצֵא עָשָׁן– כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן. נַפְשׁוֹ, גֶּחָלִים תְּלַהֵט; וְלַהַב, מִפִּיו יֵצֵא" (איוב מא, 11-13) בהחלט תיאור גרפי של המפלצת הימית הזו שחס מלעורר אותה.
ישעיהו מאחד את כל המפלצות בפסוק אחד: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם" (ישעיהו כז, 1). ויחזקאל מחזיר את התנין ליאור: "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו" (יחזקאל כט, 3).
המפלצות הקדמוניות, תנינים ונחשים עקלתונים, ארבו ליהודי שהעז לחדור לעולם הסוד של המיסטיקה היהודית. המקורות היהודיים מלאים בהתייחסות למפלצות הקדמוניות האלה. "אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה" (בבלי, בבא בתרא ע"ד דף ב).
הגדיל לעשות שבתי צבי, מי שרוב העם במאה ה־17 ראה בו משיח. על אצבעותיו ענד שלוש טבעות סמליות, כאשר על אחת מהן חרט נחש עקלתון. בגימטרייה, הסביר שבתי, המלה נחש שווה בערכה למילה משיח. נתן העזתי, נביאו של שבתי צבי ומי שבנה את האידאולוגיה של התנועה המשיחית השבתאית, פירש והסביר את הופעתו של המשיח בספרו הגדול: "דרוש תנינים" — דרשת התנינים. בספר הוא מסביר את העולם הקוסמי של הבריאה, כולל תיאור של התנין הגדול, ייצור החי במימי הנילוס וזוחל לו במים, כמו הקרוקודיל שאנו מכירים כיום.
בספרות העברית החדשה עבר זמן רב עד שהצליחו להפריד בין התנין ללוויתן. שלום יעקב אברמוביץ, הוא מנדלי מוכר ספרים, כתב בין יתר ספריו גם את "ספר תולדות הטבע", שבו נתן שמות מודרניים לבעלי החיים. עבורו התנין, הוא למעשה לוויתן.
משפחת התנינים, מגדיר אברמוביץ, הם בעלי חיים שנחיריהם "נפתחים על הראש מלמעלה בחור אחד, הנקרא חור הזריקה (שפריטצלאך)" — כלומר אלה היונקים הימיים הגדולים השייכים בעברית המודרנית למשפחת הלוויתנים. משפחת התנינים של מנדלי מוכר ספרים, כוללת את הדולפין, את דג החרב, את התנין ארך השן (נארוואל), ואת התנין המצוי, הוא הלוויתן כיום.
היה זה ישראל אהרוני, הזואולוג העברי הראשון, שהביא לידי סיום את הדיון הבלשני בין התנין ללוויתן. אהרוני הגיע ארצה ב־1901 לאחר שלמד זואולוגיה בפראג. מיד עם הגיעו החל לאסוף דוגמאות לבעלי החיים של ארץ ישראל, כאשר הוא מתחיל עם העופות. בין בעלי החיים שפחלץ ושמר בביתו במוזיאון שהקים (המוזיאון נתרם לימים למוסדות הלאומיים), נמצאים גם בעלי חיים שנכחדו בינתיים מהנוף הארץ ישראלי ואף הים תיכוני. אהרוני רצה לייסד טרמינולוגיה מדעית בעברית לשמות בעלי החיים. לשם כך פרסם מאמרים רבים בנושא, הוציא ספרי לימוד בזואולוגיה ואף היה חבר בוועד הלשון. את עיקר המאמצים עשה על מנת לזהות בעלי החיים ששמם מוזכר במקרא ובמקורות היהודיים. לשם כך עבר לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון בחיפוש אחר בעלי חיים, יחד עם מחקר מעמיק במקרא ובמקורות על מנת לדלות רמזים לזיהוי בעלי החיים המוזכרים שם. בין חידושיו ותיקוניו של אהרוני, היו גם הלוויתן והתנין. הלוויתן הפך להיות היונק הימי הגדול שהוא בעל ה"שפריטצלאך" שממנו יוצאים נדי המים, והתנין יחד עם התמסח הפכו לזוחלי הנהרות ומקווי המים המתוקים.
השאלה לאיזה בעל חיים הפך מטהו של אהרון באותו יום דרמטי בארמונו של פרעה, כנראה שלא תבוא על פתרונה. את זה נצטרך להשאיר לדמיון בכל פעם שנספר שוב ושוב ביציאת מצרים.

Share.

Comments are closed.