כנרת סביב, סביב

0

אחד השבילים הארוכים המרתקים ביותר בארץ, שביל סובב כנרת, כעת אפשרי להליכה לכול אורכו: 56 קילומטרים של שביל מסומן מסביב לחופי הכנרת

צוות ארץ וטבע | צילומים: ידין רומן
סימון שביל ישראל

סימון שביל ישראל

לפני כעשור יצאה החברה להגנת הטבע במבצע לפתוח את חופי הכנרת לציבור ולשחרר את קו המים מכל מיני גורמים שהשתלטו עליו במרוצת השנים. למרות שעל פי חוק, מאז ימי התורכים, חופי ים ואגמים חייבים להיות פתוחים לציבור, גופים ציבוריים ופרטיים גזרו להם חתיכות של חוף מסביב לכינרת לשימושם הפרטי במשך עשרות שנים. בסקר שהכינה החברה להגנת הטבע הסתבר שאת הגישה לחופי הכנרת חוסמים 190 גדרות לאורך עשרות קילומטרים שמנעו גישה לכמעט כל החופים. רבים מהחופים נחמסו על ידי אנשים פרטיים, קיבוצים, מושבות, גופים מסחריים, מוסדות דת, מלונות ומוסדות ציבוריים. מסביב לאגם נבנו מתקנים ומבנים ללא כל אישורי בנייה, ומכל חופי הכנרת לא היה צדיק אחד בסדום,אף לא חוף אחד, שהיה פתוח לציבור ללא תשלום. ועל מנת להוסיף חטא על חלם, הסדרת הכנרת וניהול חופיה היה נתון בידיהם של עשרים רשויות שונות שעבדו ללא תיאום ולעיתים אחת כנגד השנייה. ואחרון חביב, מסביב לכנרת לא היה ולו מסלול הליכה אחד לאורך קטע חוף כלשהו, ואף הקטן ביותר, שלא לדבר על שביל שיקיף את האגם סביב סביב לכל אורכו.
הדו"ח שפרסמה החברה להגנת הטבע הכה גלים בציבור ודרבן את הממשלה להקים גוף מתאם אחד – רשות ניקוז ונחלים כנרת – שתתאם את פעילותם של כל מי שיש לו איזושהי נגיעה לאגם היחיד של ישראל. יחד עם הקמת הרשות חוקקה הממשלה את חוק שביל הכנרת , שקרא להקמת שביל הליכה מסביב לאגם.
מאז, במשך עשר השנים האחרונות, עסקו 5000 מתנדבים, רובם תלמידי בתי ספר, מדריכים ואנשי ידיעת הארץ בהכשרת השביל. במקביל עסקה הרשות בפעילות שכנוע ואף בהסרה והורדה אישית של הגדרות והמחסומים המונעים גישה אל החוף, כאשר זו נדרשה חוקתית על מנת לפתוח את החופים. וכך, שנה אחר שנה, פורקו הגדרות, נפתחו החופים ונפרצו שערים אל תוך יישובים שאפשרו לשביל הכנרת להשלים את מרוצו מסביב לאגם.
לרשות ניקוז ונחלים כנרת כמעט ואין עובדים. היא בסך הכול גוף מתאם. אחד העובדים הבודדים הוא ניסים אסבן, מדריך טיולים ואיש שטח וותיק תושב הגולן, שעליו הוטל להקים את השביל. עבודתו כוללת לא רק את פריצתו של השביל עצמו דרך הצמחייה העבותה שמסביב לאגם, אלא גם להסביר, לשכנע ולחייב את בעלי החופים, המלונות והיישובים לאורך האגם לפתוח את החופים ולאפשר לשביל לעבור דרכם. למרות שהחוק עומד לצידו של אסבן הוא מעדיף שכנוע על פעולה ישירה שיכולה להיתפס כבריונות ממשלתית. השביל, הוא מסביר, יהווה אטרקציה תיירותית שתביא כמויות גדולות של מטיילים אל האגם, וככזה הוא למעשה נכס כלכלי משתלם וכדאי שלכל התושבים מסביב לאגם יש אינטרס בהקמתו. אסבן גם אינו מאמין במעקפים. השביל יעבור לאורך החוף – לכל אורך הכנרת – גם אם עבודת פתיחת הגדרות תימשך קצת יותר זמן. וכך, להוציא כמה נקודות בודדות, כולל אתר ספיר שממנו שואבים את המים למוביל הארצי, השביל עובר לאורך כל החוף. גם ארבעת הקטעים הבודדים שעוד נותרו ייפתחו בעתיד הקרוב לקהל, כך שבסופו של דבר, ולא בעתיד הרחוק ובכפוף לשיקולי איזו וועדה, השביל ילך תמיד לאורך חופי הכנרת – כולל באתר ספיר לגביו כבר יש סיכום כי יופשר קו החוף באתר לטובת השביל.
וכך כיום, ממש עכשיו, אפשר ללכת מסביב לכנרת לאורך השביל החדש והנאה, ללא כל בעיה. חוויה חדשה למטייל הישראלי.

שביל סובב כנרת

שביל סובב כנרת

יוצאים לדרך

למרות שאפשר לטייל לאורך השביל בחלקים, ההנאה האמיתית היא במסע רצוף לכל אורכו – טרק של כמה ימים. המסלול אינו קשה – אין עליות וירידות (להוציא תל אחד, באופן זמני), וההליכה אינה מאומצת. המסלול משופע במלונות, חופים, אתרי לינה ומסעדות. אפשר כמובן לדהור את כל המסלול סביב סביב בזריזות אתלטית, אולם אפשרות טובה יותר היא לקחת את הזמן ולהקדיש למסלול ארבעה ימים. כל בוקר, משעות הבוקר המוקדמות ביותר (אור ראשון עד 9 בבוקר למשל), ללכת קטע ואחר כך לבלות את יתר היום על אחד החופים לאורך הכנרת. כמובן שצריך להצטייד בנעלי הליכה מתאימות, כובע, משקפי שמש ומים.

שביל סובב כנרת

קו כנרת

למרות שעל פי החוק השביל צריך להיות פתוח בחופים השונים ללא תשלום – לא בכל המקומות הפנימו כבר את העובדות החדשות. ייתכן שתגלו שמנהלי האתרים יודעים למעשה שאין לקחת דמי כניסה מההולכים בשביל, אבל הצוות בשטח עדיין לא התרגל לעובדות החדשות. לא להתייאש ובהחלט לא להיכנס לוויכוחים. פשוט מרימים טלפון לניסים אסבן (55477*).ככלל, מומלץ להתקשר לאסבן (nisim@lakekinneret.co.il) לפני היציאה לשטח לייעוץ, עדכונים, סיורים עם מדריך ועוד. דרך אסבן ניתן להשיג גם סיוע לוגיסטי, הדרכה, ועוד פרטים רבים לקבוצות. "השביל עדיין בראשיתו", אומר אסבן, "והמטיילים הראשונים הם למעשה פורצי הדרך שיהפכו את השביל הזה לדבר קבוע. לכן אנחנו מוכנים לסייע, בכל האמצעים העומדים לרשותנו".
חלקים מהשביל מסומנים (בסגול) במפת סימון שבילים ושביל ישראל מספר 1 (החרמון, גולן ואצבע הגליל, מהדורת 2008). השביל עצמו מסומן בשטח בפסים של שחור, סגול ולבן.

שביל סובב כנרת

יום ראשון: טבריה לטבחה, כ–15 קילומטרים

הקטע הזה של השביל יוביל אותנו דרך שרידי מגדל העתיקה ומשם עד למרגלות הר האושר וכנסיית נס הלחם והדגים. מגדל היתה העיירה היהודית המרכזית לאורך הכנרת בימי הבית השני, לפני הקמת טבריה, הייתה מוקד ללחימה עיקשת של דייגיה היהודיים נגד הרומאים במרד הראשון ומוזכרת גם בברית החדשה כעיר הולדתה של מרים המגדלית.
תחילת המסלול בחוף דקל ביציאה הצפונית מטבריה לאורך כביש מספר 90. בחורף, כמה מקטעים מהשביל בקטע זה שוקעים אל מתחת לפני המים כאשר מפלס הכנרת עולה. הליכה קצרה של כשש מאות מטרים יביא אותנו לפניאל שבגליל – מרכז ימק"א באיזור זה. השביל נמשך לאורך החוף מקדמת המרכז. הבניין ידוע גם כוילה הרטה, והוא נבנה עבור ד"ר ארצ'יבלד הרטה, המזכיר הכללי של ימק"א ירושלים, שבשנות העשרים הגה וניהל את בניית בניין ימק"א בירושלים ממול למלון המלך דוד. לאחר מותו של הרטה הפך הארגון את המקום למרכז אירוח הכולל כיום 13 חדרי אירוח מבוקשים במיוחד.
מעבר לכביש מספר 90 מתנשא תל רקת, המוזכר פעם אחת ויחידה בתנ"ך (יהושע י"ט:35) כאחת הערים בתחום שבט נפתלי. בהמשך הדרך מגיעים למנזר רוסי קטן ומעבר לו המעיינות של עין רקת, ארבעה מעיינות שמימיהם ממלאים כמה בריכות נאות וגם, מסתבר, עתיקות. מימי המעיין הצפוני ביותר נשפכים לתוך בריכה עגולה קטנה, שנבנתה כנראה בתקופה הרומית. בשנת 1986 התגלתה כתובת בארמית חקוקה על אחד מאבני הבזלת של הבריכה המזכירה את נדיבותו של רבי אולה ואחיו שתרמו שלושה דינר לבית הכנסת. רבי אולה הוא דמות מוכרת מהתלמוד, שחי ופעל בטבריה במאה הרביעית. הארכיאולוג שמריה גוטמן הציע שהשרידים מסביב למעיין שייכים לעיר חמת, המוזכרת על ידי יוסף בן מתתיהו כמקום שבו הקים הצבא הרומי את המחנה שלו בעת המרד הגדול.
בהמשך הדרך צפונה מדרונות הארבל מצמצמים את רצועות החוף הצרה. במקום הזה, בתוך הים, ניצב סלע גדולה המכונה "סלע נמלה", אליו קשורות לקט של אגדות עתיקות. רובן נסבות סביב קבוצה של נמלים שהים חסם את דרכם חזרה את הקן שהיה על הסלע, ואז, באופן פלא, הקנים שעל החוף התכופפו ברוח ואיפשרו לנמלים המנותקות על החוף לחזור אל הקן. האזור מסביב לסלע (שמורת סלע נמלה), הוא אחד הקטעים הבודדים לאורך חופי הכנרת שהושאר במצבו הטבעי, מבלי שיד אדם נגעה בו.

שביל סובב כנרת

עם צאתנו מצילו של הארבל אנחנו נכנסים לתוך אחת הבקעות הפוריות ביותר לאורך חופי הכנרת – בקעת גינוסר. במרכזה של הבקעה עמדה העיירה מגדל, העיר היהודית החשובה ביותר בחופי הכנרת בתקופה הרומית. בתקופה היוונית והרומית היישוב היהודי התרכז בחופים הצפון– מערביים של הכינרת, ויתר חופי הכנרת היו מיושבים בעיקר ביוונים. לפני בניית טבריה, מגדל הייתה היישוב היהודי החשוב ביותר בחופי האגם. שרידי מגדל העתיקה נמצאים בתוך השטח המגודר של הכנסייה הפרנסיסקנית הסמוכה לשביל. לאחרונה חודשו החפירות במקום והתגלו שרידים של בית כנסת מרשים מהתקופה הרומית. המושבה מגדל, הנמצאת מעבר לכביש 90, נוסדה ב–1910. כמה מבתי המתיישבים הראשונים ומגדלאים אחרים מפוזרים בבקעה הפורייה עצמה.
כאשר אנחנו מתקדמים צפונה אנחנו מגיעים לבניין גדול מוקף גדר הניצב בקרבת החוף: וילה מלצ'ט, שהיתה ביתו של הנרי לודוויג מונד, הברון מלצ'ט השני. אביו, ברון מלצ'ט הראשון, סר אלפרד מונד, היה תעשיין בריטי, פוליטיקאי וציוני נלהב. ב–1921 הוא ביקר בארץ, התלהב, והגביר תרומותיו למפעל הציוני שכללו את הקמת העיר תל מונד. בין היתר כיהן גם כנשיא הטכניון. לאחר שביקר במושבה מגדל החליט לרכוש 200 דונם מסביב לאגם ולהקים עליה בית לשימושו. בניית המבנה הסתיים בשנת 1931, לאחר מותו, והמבנה עבר לידי בנו. עד לפרוץ מלחמת העולם השניה ב–1939, נהגה אווה ויולט ידינג, בתו של הברון מלצ'ט, לבלות את חופשותיה בוילה. אווה ויולט היתה אשתו של ג'ראלד רדינג, בנו של רופוס אייזקס – המרקיז הראשון מרדינג, ממייסדי מפעל החשמל בארץ שעל שמו קרויה תחנת הכוח רדינג. כאן היא אירחה את מנהיגי ושועי היישוב והתקופה: דוד בן גוריון, אורד וינגייט, חיים ארלוזורוב, חיים וייצמן ועוד רבים אחרים.
הבית עמד נטוש עד לשנת 1977 עת הוא נרכש על ידי משפחת אייזנברג. בשנת 2006 שקמו אידית ודניאל – בתו ונכדו של שאול אייזנברג – את הבניין והוא נהפך למרכז לאירועים. המיזם התיירותי לא צלח והבית כיום סגור.
מוילה מלצ'ט ממשיך השביל לאורך שדרה של אקליפטוסים עתיקים עד לאפיק נחל צלמון, אותו חוצה השביל על גשר מתכת קטן ונכנס לתוך תחומי קיבוץ גינוסר, שנוסד בשנת 1937. על החוף ניצב מבנה מוזיאון האדם והחי בגליל המוקדש לתולדות הגליל ובו מוצגת גם סירת דייג עתיקה מהתקופה הרומית שהתגלתה בחופי מגדל.
השביל יוצא מהקיבוץ בצידו הצפוני, חוצה את אפיק נחל עמוד ומגיע לתחומי אכסניית הנוער "כרי דשא". מעברה השני של האכסניה ניצבים שרידיה המרשימים של חורבת מינים, אחוזה כפרית מהתקופה האומית (המאה ה–8 לספירה). חומות האחוזה המונומנטאליים ומגדליה עדיין עומדים בגאון ומתנשאים לגובה רב. בתוך החומות נמצאות חצרות מרכזיות גדולות, חדרים מפוארים המרוצפים בפסיפסים ועוד. בהמשך הדרך אנו מגיעים לגדר של אתא ספיר, המכונה אשד כנרות, שבתוכו נמצאים שרידי חאן דרכים גדול מהמאה ה–18 המכונה חנות מינים.

שביל סובב כנרת

אתר ספיר הוא אחד מקטעי השביל שעדיין לא פתוחים לקהל. בתיאום מראש עם ניסים אסבן אפשר לעבור דרך האתר, לאורך החוף. בקטע הסגור הזה, בינות לברושים גבוהי צמרת, מסתתרת ברכה נפלאה, ברוחב של 30 מטרים ובעומק של מטר וחצי הבנויה על מעיין הקרוי "עין א תינה" – מעיין התאנה (עין כינר באופן רשמי). במשך מאות בשנים שימש המעיין כמקור המים של חורבת מינים וחנות מינים ולידו התגלו שרידי בית מרחץ מהתקופה האומית. עד להקמת המוביל הארצי בשנות הששים שימש המעיין כאתר רחצה נפלא, אולם אז נסגר בתוך גדרות אתר השאיבה ומאז משמש רק את המחוברים, אלה שיש להם קשרים שיכולים להגיע לכאן לבריכת שחייה טבעית ופרטית לחופי הכינרת. למרות שנרמז לאסבן פעמים רבות לוותר על המעבר דרך אתר ספיר ובריכת הפלא של מעיין התאנה, שליח הציבור הנאמן התעקש שהשביל יעבור לאורך החוף גם כאן. ואכן, התקבלה הסכמה להקמת גדר לאורך החוף שיחצוץ בין השביל לאתר שתאפשר מעבר מטיילים רציף בלי להסתבך. נקווה שגם בריכת הפלא תשוחרר חזרה לציבור.
עד לפתיחת המעבר דרך אתר ספיר עלינו לבצע כאן מעקף. נלך לאורך הכביש העוטף את הגדר עד לכביש מספר 90. כאן נגלה את "שביל הבשורה" הנמשך לאורך כביש 90 בצידו המזרחי. נעלה לאורך שביל הבשורה אשר מטפס במעלה תל כנרות. בראש התל נמצאת דרך סלולה למחצה הפונה מזרחה אל ראש התל (הדרך המסומנת באדום). הדרך עולה לתצפית נאה אל נופי הכנרת בראש תל כנרות.
כנרות, או כנרת, הייתה העיר הגדולה והחשובה ביותר מסביב לכנרת בימי בית ראשון, וממנה נגזר שמו של האגם. העיר מוזכרת שבע פעמים בתנ"ך וכן במקורות המצריים העתיקים, במכתבי אוגרית ועוד. החפירות בתל חשפו שהמקום היה מיושב החל מהאלף השלישי לפנה"ס (תקופת הברונזה הקדומה) ועד לימיהם של מלכי ישראל. היישוב נחרב בשנת 734-732 לפנה"ס על ידי המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי. בתקופה הרומית נבנתה העיירה גנוסר (גניסרת) על המדרון הדרומי של התל, מעל שרידי היישוב העתיק כנרות.
שביל מסומן באדום מוביל מנקודת התצפית בין העצים אל תחום אכסניית הצליינים הגרמנית – פילגרהאוס – ומשם חזרה אל החוף ואל שביל סובב כנרת. האכסניה נבנתה במקור על ידי הטמפלרים הגרמנים בשנת 1889 כמשק חקלאי, אך במלחמת העולם השנייה השטח הוחרם על ידי הבריטים שגירשו את הטמפלרים שישבו במקום. לאחר קום המדינה עברה החווה לידי מדינת ישראל שהקימה במקום חווה ניסיונית לגידול בקר במרעה שנקראה "כרי דשא". לימים הוקמה בצמוד לתחנת הנסיונות החקלאית גם אכסניית נוער הנושאת את אותו השם. ב–1990 החזירה מדינה ישראל את החווה לידי הכנסייה הקתולית הגרמנית והעבירה את אכסניית הנוער "כרי דשא" לאתר שבו היא שוכנת כיום.זו שיפצה את הבתים העתיקים תוך שימור הגרעין הישן, עבודה שזכתה בפרס מטעם המועצה לשימור אתרים. בשנת 2001 נפתח המקום מחדש כאכסניה לצליינים.
מהאכסניה נלך לאורך כביש הגישה לאכסניה עד לצומת עם כביש 87. שם נפנה מזרחה ונלך כ–300 מטרים עד למתחם טבחה. לאחר שנסייר בכנסיית הלחם והדגים נמשיך לאורך הכביש לכנסיית שולחן האדון (או סנט פטרוס), ומעבר לו ולמגרש החנייה של האוטובוסים נגלה גרם מדרגות היורד אל החוף. המדרגות עוברות ליד "חמאם איוב" – מבנה המקיף מעיין עשיר בגופרית שסגולותיו המרפאות נודעו למרחקים, – ויורדות לחוף. כאן נגלה מפל נאה הנובע מבאר ארטזית שנחפרה בשנת 1970 על ידי מקורות. המים פורצים בעוז אל פני הקרקע ונופלים בצינור היוצא מהבאר אל החוף. מקום נפלא לבילוי המשך היום.

עבודות של תלמידים בשביל סובב כינרת

עבודות של תלמידים בשביל סובב כינרת

יום שני: מטבחה לחוף דוגית – כ–15 קילומטרים

השביל נמשך מהמפל הנסתר – השם שנתנו המטיילים לצינור ממנו פורצים מים לכנרת – ולאורך החוף עצמו (אין להתבלבל עם הטיילת הנמשכת לאורך הכביש!). השביל נמשך לאורך מטעי זיתים ומנגו ומגיע לחצי אי קטן, ממנו יש תצפית נאה אל המפרץ הקטן שבהמשך ואל נופי ארץ הבשורה הנוצרית שבהן אנחנו צועדים. ישיבה שקטה של כמה דקות תוציא ממחבואם את שלל עופות המים, שפני הסלע, והשלדגים שמסביב ותחזיר אותם לפעילות. מאז שנכנסנו לבקעת טבחה, בסוף היום הראשון, אנו בתחום הגיאולוגי של "מפתן ראש פינה"-קו הגבול הגיאולוגי שהשאירו פרץ זרמי לבה עתיקים שחסמו את החיבור בין עמק החולה לכנרת ויצרו את אגם החולה. רישומם בשטח שאנחנו עוברים כעת הם אבני הבזלת השחורים שילוו אותנו עד שנגיע לירדן.
מעבר לחצי האי מקיף השביל מפרץ קטן. יש מי שבמסורת הנוצרית מאמינים כי במקום הזה דיבר ישו מספינת דייגים אל המוני שומעיו שנאספו אל החוף. הסברה נתמכת על ידי מומחים שמציינים את האקוסטיקה יוצאת הדופן של המקום (בכל זאת, ישו נשא דברים אל מול ארבעת אלפים איש!). השביל ממשיך לאורך החוף ומגיע למסעדה בכניסה לאתר כפר נחום. האתר הפרנסיסקני יושב על שרידי היישוב היהודי כפר נחום, שנודע בעיקר כמרכז פעילותו של ישו בכנרת. שני הממצאים החשובים ביותר בחפירות שנעשו באתר הם בית כנסת מפואר וגדול ממדים מהמאה השלישית לספירה שנבנה מעל בית כנסת קדום יותר – אולי מימיו של ישו. בית הכנסת של כפר נחום מצטיין בעושר של עיטורי אבן, חלקם עדיין מקובעים במקומם בעוד שהאחרים נאספו ליד הכניסה לאתר (מימין לקיוסק רכישת הכרטיסים). על האבנים ניתן לראות איקונוגרפיה יהודית כגון מנורה, פך שמן, עצי תמר יחד עם מגוון עיטורים המתארים צמחים. על אחת האבנים חקוקה מרכבה בעלי שני גלגלים שנראית כמו תיאור של בית המקדש. באתר נמצאו גם שתי כתובות, אחת בארמית והשנייה ביוונית. "חלפו בר זבידה בין יוחנן" הוא מושא הכתובת הראשונה, והוא זה שתרם את אחד העמודים לבית הכנסת. הכתובת השנייה מצהירה: "הורדוס בן מונימוס ויוסטוס בנו יחד עם הילדים הקימו את העמוד". שמות מעניינים בשתי הכתובות, אולם זה אינו המקום להרחיב בהם.
הממצא השני שבאתר כפר נחום הוא חדר בבית מהמאה הראשונה לספירה שבו התגלו כתובות חרותות על קיר המבנה של עולי רגל נוצרים. הפרנסיסקנים ראו בבניין הזה אתר תפילה נוצרי קדום, שנבנה במקום בו אולי שכן ביתה של אמו של השליח פטרוס, ובו התגורר ישו. ככזה הוא הפך לאתר לעלייה לרגל. מעל המבנה בנויה כיום כנסיית זכרון גדולה.
נצא מהאתר ונקיף אותו בעקבות הכביש עד לכניסה לגן לאומי כפר נחום. נפנה בפנייה הראשונה ימינה מכביש הגישה לאתר ונלך על הכביש אל כנסיית השליחים – הבניין עם הכיפות האדומות. האזור הזה בנוי על שרידי העיירה כפר נחום. הכנסייה היוונית אורתודקוסית שהוקמה במאה ה–18 שופצה לאחרונה, וקירותיה הפנימיים נצבעו מחדש באיקונות וציורים דתיים על ידי אמנים מרומניה.
שביל הכנרת נמשך מהשער שליד הכניסה למתחם הכנסייה. מכאן ממשיך השביל מעבר לטרמינל של רשות הטבע והגנים – נקודת העגינה של ספינות הצליינים – ומשם דרך צמחייה טבעית אל עבר חורשת אקליפטוסים גבוהים, מוקד משיכה לדייגים חובבים שבאים לכאן בהמוניהם כדי לדוג קרפיונים. הדגים האלה, שאינם טבעיים לכנרת, הגיעו לאגם לאחר שנמלטו מבריכות הדגים בגולן ובגליל העליון בשטפונות חורף שאירעו בשנים עברו, והצליחו להתאקלם יפה בכנרת. השביל ממשיך לאורך החורשה ומגיע למפרץ אמנוןהקרוי על שם דג האמנון. האמנון אנדמי לכנרת ואוהב להטיל את ביציו בחופי הלגונות הסמוכות. במפרץ בנוי כפר נופש, שכיום נמצא בבעלות יצחק תשובה. השביל חוצה את הכפר ויוצא מצידו השני . כעת הוא עושה דרכו לאורך החוף עד לגדות הירדן ולגשר אריק.
חוצים בזהירות את הגשר, המהווה חלק מכביש ראשי, ומיד אחריו פונים בשביל המסומן באדום המוביל לבית הבק. אנחנו נכנסים כעת לבקעת בית ציידה, עמק שופע מים, צמחייה ובעלי חיים. השביל האדום מוביל אותנו אל בית הבק, שהיה ביתו של המושל התורכי ומוקד למספר נסיונות התיישבות יהודיים. השביל האדום, שלאורכו נמשך שביל הכנרת, מוביל אותנו אל שפך נחל משושים (לגונות הזכי). מכאן אנו עולים לאורך השביל הירוק והלגונות של נחל משושים. השביל הירוק פונה בפנייה חדשה דרומה ומערבה, מעביר אותנו מעל נחל משושים וחוזר אל שביל הכנרת. הלז מתפתל לו בין שפכי הנחלים, מגיע לשפך נחל דליות (המג'רסה), עובר את הנחל ולוקח אותנו לאורך החוף אל חוף דוגה ואחר כך אל חוף דוגית – בהחלט מקום טוב לעצור ולהנות מהכנרת ביום השני של מסענו.

בריכת סבך נחל נון

בריכת סבך נחל נון

היום השלישי: אורך החוף המזרחי – כ–14 קילומטרים

מעל חוף דוגית ניצב סלע גדול שמסמל את נס האכלת הגויים של ישו – ללמדך שאנחנו כעת במה שהיה התחום של הגויים בימי הבית השני. האבן ניצבת על תל עתיק בשם תל הדר. חולפים על פני הלונה גל וחוף צאלון ומגיעים אל חצי אי קטן הבנוי על שרידי הכפר הסורי כורסי.
על פי הסדרי שביתת הנשק עם סוריה לאחר מלחמת העצמאות, הכנרת כולה, על חופיה, הייתה בריבונות ישראלית. הכפר כורסי, שאוכלס בעבר על ידי תושבי הכפר המקומיים, הפך לאחד ממוקדי המריבה בין ישראל לסוריה על הריבונות בכנרת עד למלחמת ששת הימים. בתוך הכפר התמקמו משפחות החיילים הסורים ששירתו במוצבים בגולן, ובסמוך להם, על התל הקטן שבחצי האי, ישבו כוחות או"ם שתפקידם היה לאכוף את קיום הסכמי שביתת הנשק ולהבטיח את ריבונות ישראל בכנרת. נוכחות האו"ם לא מנעה את ההתנכלויות ההולכות וגוברות מצד הסורים לדייגים הישראלים בכנרת, ובסוף 1955 פשטו הצנחנים על הכפר במסגרת "מבצע כנרת". לאחר מלחמת ששת הימים נהרסו הבונקרים והעמדות הסוריות בכפר ויותר מאוחר נהרסו גם יתר בתי הכפר. ב"ראש" הכפר עמדה אנטנה ענקית של האו"ם. במבנה קטן לרגלי האנטנה נמצאו מסמכים שהעידו על האובייקטיביות המפוקפקת של נציגי האו"ם.
אנחנו ממשיכים להדרים, עוברים את חוף כורסי, לבנון וחלוקים, ומגיעים לתחתיתו של מצוק. בעבר נמתח השביל כאן בין שדות מוקשים סוריים וגדרות אדירות שהוקמו משני צידי השביל. כיום המוקשים פונו והגדרות הוסרו.במסורת הנוצרית, המצוק הגדול הזה הוא המקום ממנו קפצו אל המים החזירים מנס החזירים של ישו. בקצה השני של המצוק אנו מגיעים לעין גופרה: שלולית גדולה של מים חמים ומסריחים מגופרית שנובעים ממש כאן. המעיינות והאזור הממוקש נמצאים מתחת לכתף הר שעליה הייתה עמדת תצפית סורית שנקראה עמדת נוקייב. מהעמדה ירו הסורים על סירות הדייגים הישראליות בחופה המזרחי של הכנרת ועל קיבוץ עין גב. בלילה שבין ה–16 וה–17 במרץ, ,1962 יצא כוח של גולני בסיוע שייטת 13 לפעולה נגד המוצב. הכוח, בפיקודו של מוטה גור, נתקל בכוח סורי חזק שהשיב באש ובהתנגדות קשה. כוח הסיוע על גבי זחל"מים נכנס לשדה סורי ליד קיבוץ עין גב ולא הצליח להתקדם. במקביל הכוח משייטת 13 שאמור היה לפשוט על מוצב כורסי התגלה, והכוח נסוג ללא נפגעים. בפעולה נהרגו שבעה חיילים ונפצעו 43. גופתו של חייל נוסף, יעקב דביר, לא התגלתה עד היום והוא בחזקת נעדר. ארבעה מהקצינים שהשתתפו בפעולה ותשעה חיילים זכו לציון לשבח. כוח גולני, במאמצים כבירים ובגילוי גבורה ועוז, הצליח לכבוש את הכפר הקטן נוקייב ולפוצץ את המוצב.
בשנת 2000 הציבה משפחת קרן מקיבוץ עין גב על כתף נוקייב פסל מתכת הנראה כמו מנהיג סוריה דאז, חפאז אל אסד, מנסה לדוג במימי הכנרת.
שרידי הכפר נוקייב נמצאים בהמשך הדרך דרומה, במקום שכיום נמצא חוף צלצל. מדרום לחוף אנו מגיעים אל קיבוץ עין גב. כאן צריך לבצע עיקוף קטן. יוצאים אל הכביש הראשי, כביש מספר 92, וממשיכים דרומה לאורך דרך האופניים הצמודה לכביש. עוברים את חניוני עין גב ועוד מספר חופים. כאשר עוברים את חוף רותם שביל האופניים ממשיך לאורך הכביש, אבל שביל הכנרת מתגלה מחדש כאשר הוא ממשיך לאורך החוף עצמו.
השביל ממשיך כאן לאורך בריכות הדגים של קיבוץ האון ומגיע לקיבוץ עצמו, מקום סיום המסלול של היום השלישי.

בתי ציפורים לאורך שביל סובב כינרת

בתי ציפורים לאורך שביל סובב כינרת

יום רביעי: בחזרה לטבריה – 14 קילומטרים

השביל חוצה כעת את הקיבוץ ויוצא מצידו הדרומי. מעבר לחרבת א סמרא נגלה שורה של שיני דרקון בריטיות – 110 עמודי בטון גדולים בשלוש שורות – שהוקמו בשנת 1941 על ידי הצבא הבריטי כחלק מקו הביצורים נגד צבא וישי הצרפתי בלבנון ובסוריה. הקו ננטש לאחר הפלישה הבריטית ללבנון במאי 1942. ליד שיני הדרקון הבריטיות נמצאים שרידי הכפר הסורי סמרא, או א-סמרא, שהיה מוקד חלק מהמאבקים עם הסורים בעקבות הסכמי שביתת הנשק ב–1949.
השביל מוביל מקיבוץ האון לקיבוץ מעגן. לאחר שנעבור באחד הקטעים היפים ביותר של השביל-מנהרות צמחייה שנפרצו בתוך הקנים הגדלים על החוף – נעבור ליד החוף הקטן של קיבוץ מעגן. לאחר קטע קטן נוסף לאורך הסוללה המגנה על בתי הקיבוץ נאלץ לעלות מהשביל אל הקיבוץ ולצאת לכביש הראשי (כביש 92). נלך על הטיילת שלאורך הכביש עד למכללת הכינרת ושם נחזור שוב אל החוף – ואל סימון השביל. ממכללת הכינרת השביל ממשיך בחזית של בית גבריאל ומשם דרך אבני סוללת ההגנה על חופי הכינרת לכיוון חוף צמח. ההליכה על אבני הסוללה לא פשוטה מאחר וצריך לדלג מעל אבני הבזלת, אבל השביל מסומן עליהם בצורה ברורה. בקצה הסוללה השביל מקיף את מתקני מגלשות המים של חוף צמח –הנמצאים גם כן על סוללת אבני הבזלת – ומגיע לחוף צמח הנאה והמטופח. למעשה אין צורך לשלם על המעבר בחוף או על הלינה בחוף, לפי החוק. אבל מכיוון שהחוף נאה, מטופח ומושקע, אנו מציעים בכל זאת למי שהחליט להישאר בחוף – ללינה או לשהיית יום – בכל זאת לשלם עבור השהייה במקום, ולו בזכות העבודה הנאה שעושים מתפעלי האתר. מחוף צמח השביל ממשיך אל מוצא הירדן מן הכנרת. כאן, כיוון שאי אפשר לצלוח את הירדן מבלי לשחות, הולכים לאורך הגדה עד גשר דגניה, עוברים את הגשר בזהירות, וחוזרים לאורך הגדה המקבילה של הירדן אל חוף כנרת להמשך השביל.
השביל עובר למרגלות תל בית ירח ומגיע לבית הקברות של המושבה כנרת, מקום קבורתם של רבים מראשוני תנועות העבודה, ביניהם רחל המשוררת וגם, איקונית לא פחות אך מאוחרת יותר, נעמי שמר.
השביל מתקדם מכאן לאורך חופי הכנרת המערביים עד לטיילת החוף של העיר טבריה, שם בא מסענו לסיומו.

Share.

Comments are closed.