לתפוס את הפריחה האחרונה טיול לפני בוא הקיץ

0

פריחה נאה, עתיקות ותצפיות נוף לעבר הים ומישור החוף. קינוח במפרץ ים נאה בשפך נחל התנינים

צוות ארץ וטבע
תצפית מחוטם הכרמל (אודי שטיינוול)

תצפית מחוטם הכרמל (אודי שטיינוול)

מחוטם הכרמל ועד למפרץ ג'יסר א–זרקא
המסלול המלא —  6-7 שעות

חוטם הכרמל, הקצה הדרומי של הכרמל, הוא חלק מאחוזת הנדיב ושמורת חוטם הכרמל. לאורכו נפתחו מסלולי טיול נאים המתאימים במיוחד לאביב, למרות שגם בימי הקיץ ניתן ליהנות מהם.
אפשר להתחיל את המסלול בדרכים שונות, אולם מומלץ להגיע לאורך שביל ישראל, במסלול שאינו מעגלי. תחילת המסלול הרגלי מבית הספר האזורי אורט שומרון שבמעלה הדרך העולה מבנימינה לזיכרון יעקב (דרך 652). משם הולכים לאורך שביל ישראל, שיוביל אותנו לעין צור, חורבת עלק, יעבור בסמוך לכניסה לאחוזת הקבר של רוטשילד ברמת הנדיב, ימשיך לחורבת עקב — לתצפית ראשונה על חוף הכרמל. משם השביל ממשיך לאורך המצוק של חוטם הכרמל, עובר ליד שדה טומולי (קברים עתיקים) ויורד בקצה הכרמל, דרך ערוץ קטן ומלא אבנים, אל מסילת הברזל היוצאת מבנימינה לחיפה.
נלך בשביל המסומן מעל מסילת הברזל — מזרחה (שימו לב! בניגוד לכיוון אליו אנחנו רוצים להגיע!). השביל יורד מתחת למסילת הברזל במעבר תת–קרקעי וחוזר מערבה לאורך דרך עפר שנמתחת במקביל לתעלת מים — אפיק נחל תנינים. חוצים את התעלה בגשר עץ רעוע, עוברים מתחת לכביש מספר 4 ומגיעים למושב בית חנניה. מבית חנניה השביל מוביל במקביל לכביש לג'יסר א–זרקא, עובר מתחת לכביש מספר 2, חוצה את הכפר ברחובו הראשי ונגמר בחוף ג'יסר א–זרקא, בשפך נחל תנינים.
חוטם הכרמל

המסלול הקצר, מעגלי —  שעתיים
אפשר לבצע רק את הקטע בחוטם הכרמל בצורה מעגלית. מחנים את הרכב באחוזת הקבר ברמת הנדיב. יוצאים דרומה בשביל ממרכז מגרש החנייה (תחילתו בעמוד מתכת גבוה הנושא מתקן לאנרגיה). השביל עולה לחרבת עקב ומשם חוזרים בדרך הראשית לרמת הנדיב.

אתרים:
עין צור, בית המרחץ הרומי
המבנה הראשון שנגיע אליו בעליה לאורך שביל ישראל הוא בית מרחץ רומי. המבנה נתון בתוך גדר עם מרפסת תצפית מעליו. את החדר החם אפשר לזהות על פי העמודים הקטנים שעדיין ניצבים בו. חימום החדר נעשה באמצעות אוויר חם שעבר מתחת לרצפה ונשאב אל מחוץ לחדר דרך מערכת של צינורות חרס ריבועיים ששובצו בקירות, פתוחים כלפי מעלה. אפשר עדיין לראות את דפוס צינורות החרס בקיר החדר ואפילו חלק של אחד הצינורות ששרד. מצפון לחדר החם היו חדר פושר וחדר קר, המרכיבים העיקריים של בית המרחץ הרומי. בתי המרחץ הגיעו ארצה בתקופה הרומית והוחדרו לתרבות המקומית בימיו של הורדוס, שבנה בתי מרחץ כאלה בכל מבצר, ארמון ועיירה שהקים. בית המרחץ הזה הוקם כנראה עבור הארמון שבחורבת עלק (ראו בהמשך).
מתחת לבית המרחץ נמצאת בריכה נאה שבתוכה צמחי מים ולגדתה ניטעו עצים גדולים ויפים של דולב מזרחי ומילה סורית.

הבריכות
בריכה עתיקה גדולה וריקה ממים נמצאת ממערב לבית המרחץ. בתקופה הרומית הבריכה התמלאה מאמת המים שהגיעה מנקבת עין צור. בסמוך לבריכה העתיקה נמצאים בריכות נוספות, מלאות במים. אלה נבנו על ידי מקימי הישוב תל צור שהוקם בשנת 1939 ונעזב ארבע שנים אחר כך. שרידי הישוב נמצאים בסמוך לבית הספר אורט השומרון.

המעיין, הנקבה והתעלה בעין צור (israeltourism)

המעיין, הנקבה והתעלה בעין צור (israeltourism)

המעיין
מנהרה באורך כ–50 מטרים מנקזת מים ממעיין עין צור. מהנקבה הובילה אמת מים שמלאה את הבריכות, ששימשו בתורן להשקיית השדות שמסביב. הנקבה והאמה נבנו במאה הראשונה לפנה"ס ושימשו את האחוזה החקלאית בחורבת עלק. במרד הגדול חרבה האחוזה והמעיין כנראה ניטש עד לתקופה הביזנטית, אז חזר לשימוש. בחפירות בשנות השמונים התגלו בקרקעית הנקבה כאלפיים מטבעות מהמאות הרביעית ועד הששית לספירה. סוברים שהמטבעות הושלכו למעיין כמעשה של בקשת משאלות, ולפיכך ייתכן שהמעיין הזה הוא מעיין הפוריות הנזכר בחיבורו של הנוסע מבורדו שעלה לרגל לארץ הקודש בשנת 333.

מגדל קולומבריום
השביל עולה מעל המעיין ומגיע ליסודות של מגדל קולומבוריום, מבנה עגול בקוטר של 10 מטרים. סבורים שהמגדל הזה שימש לגידול יונים בתקופה הרומית והביזנטית. מגדלים דומים לו קיימים עד היום במצרים. בארץ ישראל ידוע כי קמו מתקנים כאלה במערות בית גוברין ובמצדה. היונים סיפקו לא רק בשר למאכל אלא גם דשן טבעי — לשלשת היונים, שהצטברה בתוך המגדל. יונים שימשו גם כמנחות במקדשים, והיו המנחה האהובה על האלה אפרודיטה. על פי המקורות התלמודיים פיתח המלך הורדוס זן יונים מיוחדות, כנראה קטנות יותר מהיונים הרגילות, שנקראו יונים הורדוסיות.

חורבת עלק (אודי שטיינוול)

חורבת עלק (אודי שטיינוול)

חורבת עלק
השביל עולה מהבריכה ומגיע לחורבה גדולה, מגודרת. זו חורבת עלק. החורבה ממוקמת בראש גבעה הצופה אל בקעת הנדיב ומעל לנקבת עין צור, שהייתה מקור מים קבוע עבור הישוב במקום. בין השנים 1986 — 2000 נערכו במקום חפירות על ידי הארכיאולוג יזהר הירשפלד ז"ל. השכבה המרכזית באתר היא מהתקופה הרומית הקדומה. מהתקופה הזו נחשף במקום ארמון הרודיאני מפואר שהשתרע על שטח של 4,800 מטרים רבועים. הארמון הריבועי הוקף בחומה עבה שבה שובצו מגדלים. אמת המים, הבריכה ובית המרחץ בעין צור השתייכו כולם לארמון. מתקן אחר שנמצא בסביבות הקולומבריום הוא בית בד. ריבוי המתקנים החקלאים מעידים שהאזור היה חלק מאחוזה חקלאית רחבת ידיים. משוער כי בעל האחוזה היה אדם המקורב להורדוס, אולי אחד מבניו. הארמון הגדול ניטש במרד הגדול בשנת 70.
מהתקופות הקדומות יותר נחשפו מעט ממצאים מתקופת הברזל וממצאים רבים מהתקופה הפרסית ומהתקופה ההלניסטית, אז כנראה עמד במקום כפר גדול. בתקופה העות'מנית היה באתר ישוב חקלאי בשם אום אל עלק.

בית חורי
בקצהו הצפוני של אתר אל עלק נמצאים שרידים של מבנה מקומר ולצידו שרידים של אורווה קדומה. זה היה הבית המרכזי בכפר, שנמכר למשפחת חורי במאה התשע עשרה, בתקופת הרפורמות באימפריה העות'מנית. בשנת 1913 רכשה חברת יק"א בכספי הברון רוטשילד את שטחי האזור, הכפר ובתיו. בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים התיישבו על שטחי הכפר קבוצת חלוצים שעיבדו את השטחים החקלאים. לישובם החדש קראו "תל צור".

מחצבות עתיקות
בהמשך הדרך נעבר ליד שורה של מחצבות עתיקות מהתקופה הרומית. החציבה נעשתה באמצעות חציבת חריצים בסלע, הכנסת עץ לתוך החריץ והרטבתו. העץ התרחב ו"פוצץ" את הסלעים לאורך קווי השבר.

חורבת עקב
זהו בית חווה מבוצר מהתקופה הרומית. שרידים של מקווה טהרה שהתגלה במכלול הבית מלמד שהמקום היה מיושב על ידי יהודים. בית החווה משתרע על שטח של 2,800 מטרים ומוקף בחומה עבה. הכניסה למבנה נעשתה דרך שער מרכזי שהוביל לחצר גדולה, בתוכה בור מים ומתקנים חקלאיים כגון גת ובית בד. באגף המגורים, ליד השער, אפשר לראות את מקווה הטהרה ואמבט ישיבה קטן. נראה שבית החווה ניטש במרד הגדול. בתקופה הביזנטית הוקם בית חווה חדש על שרידי בית החווה הרומי. החווה הביזנטית הייתה קטנה יותר, 525 מטרים רבועים שטחה, ועל פי עיטורי הצלב שנמצאו במבנה נראה שבני הבית היו נוצרים. החווה הביזנטית בנויה מסביב לחצר פנימית מרוצפת בלוחות אבן. המבנה נישא לגובה של שתי קומות ומהחדרים העליונים אפשר היה ליהנות מתצפית על הנוף ומבריזת הים בשעות אחר הצהריים. מחוץ למבנה נמצאה גת משוכללת המעידה שהחווה התמחתה בגידול גפנים וייצור יין עבור שווקי קיסריה הסמוכים. בית החווה הביזנטי נעזב עם הכיבוש הערבי במאה ה–7. בימי הביניים התגוררו בו מעת לעת עורבי אורח בצורה לא מסודרת.

הקברים הקדומים
על המצוק מדרום לחרבת עקב, לצידו של שביל ישראל, התגלה שדה קברים עתיקים — שדה טומולי — שנחפר בשנת 1990. הטומולי הם גלי קבורה מעגליים מתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה (2500-2000 לפנה"ס). קוטרם של המעגלים משתנה. הקטנים בקוטר של 3 עד 4 מטרים והגדולים יכולים להגיע לקוטר של 10 עד 12 מטרים כל אחד. במרכז כל אחד מגלי הקבורה, המורכב ממערום של אבנים, נמצא ארגז קבורה הבנוי מלוחות אבן גדולים ולא מסותתים. באחדים מארגזי הקבורה שנחפרו נמצאו מנחות כגון: ראשי אלות, פגיונות ותכשיטים. באחדים מהם אף שרדו עצמות אדם. גלי קבורה דומים נמצא גם בכרמל מצפון לרמת הנדיב וברמת מנשה, ואלה מצביעים על כך שטקסי קבורה מסוג זה היו שכיחים בארץ ישראל באותה תקופה. מקובל לקשור את הקבורה הזאת לאוכלוסייה נוודית, אולם נראה שאין זה בהכרח כך.

נחל תנינים
מאז ומתמיד היה הנחל הזה ידוע בתניניו — הרי העיר העתיקה ששכנה בשפכו נקראה קרוקודולופוליס — עיר התנינים. התנינה האחרונה נצודה בנחל בשנת 1906. גם בערבית נקרא אחד הקטעים של הנחל "ואדי אל תימסחאי" — נחל התמסחים, וקטע אחר נקרא "נהר א–זרקא" — הנחל הכחול.
הנחל נובע במעלה בקעת הנדיב, בשורה של מעיינות קטנים. אלה, יחד עם מי השיטפונות שהיו מתנקזים אל הנחל בחורף, הפכו אותו לנחל איתן, השני בגודלו במישור החוף לאחר הירקון. בתקופה הרומית תועלו מימי הנחל לתוך מערכת אספקת המים לקיסריה —  מערכת של פירים ונקבות בחלקו העליון של הנחל ואמות מים גבוהות בחלקו התחתון. לרגלי חוטם הכרמל נובע מעיין נוסף בנחל, עין חנניה, המספק את המים (יחד עם מעיינות שוני) הזורמים כיום בתעלה שלאורכה עובר שביל ישראל ונתיב טיולינו.

האמה הרומית והכתובת הקבועות מה ליד בית חנניה (אבישי טייכר)

האמה הרומית והכתובת הקבועות מה ליד בית חנניה (אבישי טייכר)

בית חנניה
מושב בית חנניה הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מהונגריה. מצפון לישוב, במקום שבו עובר שביל ישראל, עוברת אמת המים הרומית הגבוהה לקיסריה. על דופנות האמה חרותות כתובות של הלגיון העשירי ושל הקיסר אוגוסטוס.

שרידי "גשר הקיסר" בשפך נחל תנינים (ידין רומן)

שרידי "גשר הקיסר" בשפך נחל תנינים (ידין רומן)

אמת המים הגבוהה לקיסריה
מערכת אמות המים של קיסריה הוקמה על ידי הורדוס ושוכללה בימי הקיסר הרומי הדריאנוס, במאה השנייה לספירה. אורכן הכולל של האמות כ–15 קילומטרים. באזור בית חנניה שרד קטע נאה של האמה, המוביל למנהרה החוצה את הרכס שעליו בנויים הבתים של ג'יסר א זרקא.

המעגנה בג'יסר א–זרקא (ידין רומן)

המעגנה בג'יסר א–זרקא (ידין רומן)

ג'יסר א–זרקא
הישוב המיוחד הזה נוסד על ידי פלגים של בני הע'ווארנה — שבטי אזור ביצות הע'ור של עמק הירדן —  שהגיעו במאה ה–19 מבקעת הירדן והתיישבו בביצות הכבארה שהשתרעה במישור הרחב שמזרח לישוב. כאשר קנתה חברת פיק"א את הביצות, בשנות העשרים, קיבלו תושבי כפרי הביצות את הגבעה שמדרום לנחל תנינים כפיצוי. בשנת 1924 הקימו על הגבעה את הכפר ג'יסר א–זרקא. זהו אחד הישובים העניים ביותר בישראל, בו מספר רב של נשואי קרובים הגורמים לריבוי של בעיות גנטיות. לאחרונה החלו לפתח תיירות בישוב והוקמה בו מלונית קטנה.
מפרץ ג'יסר א–זרקא, המעוטר בכמה בקתות דייגים קטנות, ספינות דייגים על החוף ומעגנה קטנה, הוא ללא ספק המפרץ הציורי ביותר לאורך חופי ישראל. מעליו המפרץ ניצב תל תנינים — עיר מהתקופה ההלניסטית והרומית. בתל נראים שרידי מבנים ורצפות פסיפס ובחלקו המערבי התגלו קברים רומיים חצובים בכורכר. מצפון למפרץ ולתל נמצא שפך נחל תנינים. בשפך נראים שרידים של גשר אבן עם קשתות. הגשר הוקם בשנת 1898 במסגרת הכשרת דרך החוף עבור ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ — במהלכו פגש גם את הרצל, שחיכה לו ליד מקווה ישראל.

Share.

Comments are closed.