השלג הגדול

0

כל מי שהתגורר בארץ ב–1950 לא ישכח את החורף שפקד את ישראל באותה שנה. בתל אביב נצבעו הרחובות לבן, בירושלים נערם שלג בגובה חצי מטר, ובקיבוץ מנרה צנחו המעלות לעשר מתחת לאפס. ניבוי מזג האוויר נשאר גם בעידן הלוויינים והמכ"מים תחום קשה לפענוח, אך בהסתמך על מודלים אקלימיים, סטטיסטיקות והסתברויות, אפשר היה לשער בזהירות שחורף 2012 יהיה לבן מן הרגיל – בסוף השלג הגיע שנה אחרי

ידין רומן
 

דצמבר 1949 היה אחד החודשים הגשומים ביותר מאז החלה מדידת המשקעים בארץ ישראל. בתל אביב ירדו באותו חודש 506 מילימטרים גשם, בנהריה 249 מילימטרים ובהר כנען 294 מילימטרים. הייתה זו יריית הפתיחה לאחד החורפים הקיצוניים ביותר שנודעו בארץ. רוב הגשם הכבד של דצמבר ירד בשלושת הימים האחרונים של 1949, וגרם לנחלי מישור החוף ­­­- נחל אלכסנדר, נחל הירקון ונחל איילון, שעוד נודע באותם הימים בתור ואדי מוסררה, לעלות על גדותיהם ולהציף את סביבתם. השכונות המזרחיות של תל אביב, יחד עם גבעתיים, רמת גן ופתח תקווה, נותקו ממרכז תל אביב במשך ימים אחדים עד ירידת מפלס המים. שיטפונות עזים זרמו גם בנחלי הנגב ומדבר יהודה, והתחבורה ברחבי הארץ שותקה לכמה ימים.
הגשם הכבד, מלווה בברד, התרחש בעת גל קור עז שפקד את הארץ מתחילת החודש, וכעת רק הלך והחמיר – אך  הייתה זו רק הקדמה לבאות. בדצמבר 1949 הייתה הארץ שרויה בסופה של מלחמת העצמאות. השיחות להשגת שביתת נשק עוד התקיימו ברודוס, והקרבות עצמם נגמרו רק לפני תשעה חודשים. 341,000 עולים חדשים הגיעו לחופי המדינה ב–18 החודשים שעברו מאז צאת הבריטים מהארץ, ורובם הצטופפו בשיכונים ארעיים ברחבי הארץ. אלה הוקמו תחילה במחנות הצבא הבריטי שלא נתפסו על ידי צה"ל, ואחר כך במחנות מעבר – מעברות, ליד הערים הגדולות. רוב העולים החדשים שוכנו באוהלים, חלקם בצריפים ובפחונים שנבנו במהירות, ואחרים במבנים שננטשו על ידי האוכלוסייה הערבית, אולם היו הרוסים מן הקרבות ולא התאימו במיוחד למגורים. תעסוקה לא הייתה, ארוחות הוגשו במטבחי שדה, הצפיפות במחנות ובליל האוכלוסייה היה גדול וקשה מנשוא, והזעם והמרירות הלכו וגאו.
מחנות האוהלים הוקמו בדרך כלל באזורים נמוכים, דוגמת שטחי הצפה – הבאסות למיניהן –  שלא הוקמו עליהם מבנים קודם לכן, בדיוק בגלל היותם מועדים לשיטפונות. עד מהרה התמלאו המחנות במים, מאות אוהלים התמוטטו, והיה חשש לבריאותם ולחייהם של העולים, לצד חשש מהתפרצויות אלימות. במחנות בבית ליד ובמעברת פרדס כ"ץ הוחלט להעביר מאות ילדים למגורים אצל משפחות "ותיקות" ביישובים ובמושבים הסמוכים. הילדים עברו בדיקה רפואית יסודית על ידי רופאים כדי לוודא שאינם סובלים ממחלות, ואז הופרדו מהוריהם והועברו למשפחות אומנות.
השנה החדשה לא הביאה להפסקת הגשם והוא המשיך לרדת בעוז, והקור הכבד נמשך אף הוא. "לפי דעת המטאורולוגים עובר כעת גל של קור במזרח כולו והוא הגיע גם לארצנו", כתבו בידיעות אחרונות באותו חורף, "אבל יש אומרים שהעולים החדשים מאירופה הביאו לארץ את מזג האוויר מעבר לים. ליצני הדור מספרים, שסופות השלג וגלי הקור נשלחו לנו במתנה מסטלין… אבל זה לא בטוח. על כל פנים רועדים".
השלג החל לרדת ב–15 בינואר. עד מהרה הוא התפשט מהרי הגליל לירושלים, כאשר ברד עז ניתך על יתר חלקי הארץ, ממישור החוף ועד לבאר שבע. הגשם המיס את השלג, שלא נערם על הקרקע, אבל נחשול הקור הלך וגבר.
השלג חזר ב–26 בינואר וירד כל הלילה. בצפת צנחו המעלות לשתיים מתחת לאפס. המים קפאו בצינורות ועד מהרה נערמו ברחובות 30 סנטימטרים שלג. הר מירון, שבאותם ימים עוד נקרא הר עצמון, כוסה בשכבת שלג בגובה של מעל חצי מטר. הרי הגליל וההרים מסביב לטבריה כוסו אף הם בשלג. הכביש המחבר את צפת וראש פינה נותק, והיישובים על רכס נפתלי – מנרה, יפתח ורמות נפתלי – נותקו מכל כיוון.
הרי יהודה וירושלים כוסו אף הם בשלג, והתנועה בבירה הופסקה לחלוטין. בשעות הערב התפשט השלג גם למישור החוף. הכרמל וחיפה כוסו במעטה לבן כבר בשעות אחר הצהריים. עם ערב החל השלג לרדת באבן יהודה, בגוש תל מונד ובנתניה. למחרת, 27 בינואר, יצאה השמש, והאירה בקרניים חיוורות את הערים הלבנות.
הקור הלך והתעצם. בתל אביב ירדה הטמפרטורה לשש מעלות. ב–29 בינואר שוב חזר השלג, והפעם, לאחר שכיסה את הרי הגליל ואת ירושלים, הדרים לנגב יחד עם גל הקור. בבוקר של אותו יום ירד שלג בבאר שבע במשך חצי שעה, כך גם ברביבים ובשבטה. בלילה ירד הקור במקומות רבים בנגב מתחת לאפס. בתל אביב ובשרון ירדו פתיתי שלג בודדים, ולא הצטברו על הקרקע.
בערב שבת, 3 בפברואר, חזר השלג בפעם הרביעית באותו חורף. בהרי הגליל נרשמו שלוש מעלות מתחת לאפס. צפת הלבינה בפעם השנייה בתוך יומיים. השלג ירד גם בעמק החולה, להבות הבשן ואיילת השחר.
סופת השלג התעצמה בלילה שבין שבת לראשון, והשתוללה גם במרכז הארץ. הרי יהודה וירושלים כוסו ב–15 סנטימטרים של שלג, ובטבריה התעוררו בבוקר לעיר מושלגת לחלוטין. ביום שני הגיע השלג גם לחיפה; שדה התעופה במפרץ כוסה בשלג בגובה של 17 סנטימטרים. בירושלים הגיעה שכבת השלג בלילה ל–40 סנטימטרים ועד הבוקר עברה את רף חצי המטר.
הטמפרטורות בארץ צנחו. במנרה הראו המחוגים מינוס עשר מעלות צלזיוס ובהר כנען מינוס תשע. בירושלים שררה במשך שלושת ימי הסופה טמפרטורה של חמש מעלות מתחת לאפס, בלוד מעלה אחת מתחת לאפס ובתל אביב צנחו הטמפרטורות לאפס בלילה שבין ראשון לשני.
השלג החל לרדת בתל אביב ביום שני בבוקר והגיע עד מהרה לגובה של 15 סנטימטרים, כך גם  ברמת גן, ראשון לציון ורחובות. שמיכת השלג כיסתה את כל הארץ ממישור החוף ועד רביבים. "מאז 1860, בה החל רישום מטאורולוגי מסודר בארץ, לא נרשם אירוע אקלימי דומה בממדיו", הודיע לעיתונות ד"ר רוזנאו, מנהל התחנה המטאורולוגית.
"כמה מצלמי העיר זכו בעקבות האירוע להכנסה חד–פעמית כאשר הקימו בובות שלג במרכז העיר והציעו לעוברים להנציח את הרגע תמורת תשלום סמלי", דיווח "ידיעות אחרונות" על נפלאות השלג בעיר. "במקום אחר בעיר הציבו שני עולים מבולגריה ויזמים ברוחם דוכן מאולתר בו הם מוכרים סחורה שהפכה לפתע חיונית – פרוות. מנגד, מגזרת נהגי חברת 'דן' נשמעו טרוניות כי לא מעט מכדורי השלג המתעופפים ברחובות מנפצים את זגוגיות האוטובוסים. גם עצי תל אביב לא נותרו חסינים בפני המציאות החדשה ובדפי העיתונים דווח על קריסה רבתי ברחובות אלנבי ובן יהודה", המשיכה הידיעה.
התנועה ברחבי הארץ שותקה. הכביש הראשי לירושלים כוסה בשלג בגובה של מטר וחצי ובארץ כולה לא נמצאה הדרך לפתוח אותו. גם התנועה לאורך מישור החוף, בין תל אביב לחיפה, חדלה. רק בשעות אחר הצהריים הצליחו כמה משאיות לפלס את דרכן לאורך מישור החוף ולחדש את הקשר בין שתי הערים. קווי הטלפון בכל הארץ נותקו, כך גם קווי חשמל רבים, וערים ויישובים רבים בארץ נותרו בחשכה.
בעמק יזרעאל הגיע השלג לגובה של 40 סנטימטרים ובעמק בית שאן לכ–25 סנטימטרים. התנועה לתל אביב ולחיפה נותקה, כמו גם הקשר הטלפוני. רק מכוניות מעטות הצליחו לפלס דרך אל העמק ולהביא אספקה מן המרכז, דיווח עיתון "דבר" של אותו יום, ולא שכח להוסיף שמכל העיתונים רק הוא הצליח להגיע לקיבוצי העמק – אמנם לא בשעות הבוקר, כרגיל, אלא רק בשעות אחר הצהריים.
השלג פסק ב–7 בפברואר, אולם הקור והגשם נמשכו. במחנות העולים ברחבי הארץ היה המצב חמור. הסוכנות היהודית, האמונה על הטיפול בעולים, פתחה במבצע של חלוקת עשרות אלפי שמיכות וחיזוק האוהלים, אולם ללא הועיל. אוהלים רבים פשוט קרסו מעומס השלג שנערם עליהם. בכמה מן המחנות והשיכונים הארעיים התמוטטו גם מבנים יציבים יותר.
על מנת לחדש את האספקה לעמדות וליישובים ברכס נפתלי, שזה יומיים היו מנותקים מן העולם, נשלח טור של משאיות אספקה וליווי דרך כביש הגבול הלבנוני אל היישובים. טרקטור נסע לפני השיירה ופינה את השלג, שהגיע לגובה של מטר וחצי. המזון היה אמור להספיק לכמה ימים. צפת, לעומת זאת, נשארה בבדידותה.
ב–8 בפברואר התמוטט מבנה חדר האוכל במעברה שבמחנה עין שמר. באסון נהרגו ארבעה עולים מתימן. גג המבנה, ששימש קולנוע בימי מלחמת העולם השנייה, קרס. הוקמה ועדת חקירה של אגף הקליטה בסוכנות, אך העולים ידעו היכן האשמה וראו באסון "עונש על חוסר יראת שמיים במחנה".
ב–10 בפברואר, לאחר שנגמר אירוע השלג, יצא כתב "ידיעות אחרונות" זאב אלתגר לבדוק את מצבם של בעלי החיים בגן החיות של תל אביב, שעדיין שכן באותם ימים במקום שכיום ניצב בית העירייה: "לקוף היה קר, לנו היה קר. יכולים הפילוסופים לומר שהוכחה נוספת היא לתורתו של דרווין. עובדה היא שהקוף סבל יותר משאר החיות בגן החיות התל אביבי, והוא היה מלא רוגז וחרון עד שגירש את 'אשתו' מהבית (הכלוב, ליתר דיוק) וזו מצאה מחסה חם דווקא בחדרו של המאלף ג'וני. מכל החיות שלנו רק ארבע ראו שלג בחייהן ואילו היתר ראוהו לראשונה כ'צברים', הולכי רגל על שתיים, ובוודאי התרגשו. אך עד לזריקת כדורי שלג בפרצופים של עוברים ושבים לא הגיעו".
מזג האוויר השתפר בהדרגה והטמפרטורות עלו לאיטן, אך רק ב–15 בפברואר התבהרו השמיים, השמש זרחה וחיממה שוב את האדמה שידעה את החורף הקר ביותר בארץ ישראל מאז שהחל איסוף נתוני אקלים.
מזג האוויר הסוער פקד באותה שנה לא רק את ישראל אלא את כל המזרח התיכון. בעמאן ירדו 30 סנטימטרים שלג, בהרי הלבנון ובסוריה הגיע השלג ליותר משני מטרים. באיסטנבול ירדו הטמפרטורות ל–18 מעלות מתחת לאפס, שלג רב כיסה את העיר וסביבתה, וזאבים מורעבים חדרו לרחובות העיר בחיפוש אחר מזון. גם בקפריסין ירד שלג רב, ולא רק בהרים.
באותה שנה נמדדה גם סופת השלגים הגדולה ביותר במרכז ארצות הברית. הסערה שפקדה את ארצות הברית בחופשת חג ההודיה של 1950 ידועה בתור "סערת השלגים הגדולה של הרי האפלצ'ים", כאשר מעטה שלג בגובה של מעל מטר כיסה את רכס ההרים לאורך החוף המזרחי, יחד עם מדינות רבות במרכז היבשת. עד היום זו סופת השלגים בעלת העוצמה הגדולה ביותר שפקדה את ארצות הברית. בסיאטל, שבצפון–מערב המדינה, אירעו ארבעה אירועים של קור עז ושלגים כבדים בתקופה שבין אמצע ינואר לאמצע פברואר, אירועים חריגים אפילו לעיר שבה ממוצע הטמפרטורות בימים כתיקונם נע בין ארבע לשבע מעלות.
באירופה עבר גל קור עז על היבשת ו–1950 ידועה כשנה הקרה ביותר שנמדדה מאז ומעולם באיים הבריטיים. גם באוסטרליה זכורה 1950 כשנה שבה היה מזג אוויר חורפי סוער ביותר; גם שם, ביבשת הרחוקה, ניחתו גשמים עזים על אוסטרליה בינואר ובפברואר, יחד עם הצפות ומטחי ברד. חמישה אירועי ציקלון ידעה היבשת באותם חודשים.

21

התחזית למחר: לא ידועה

המנוע המפעיל את מערכות האקלים בעולם עדיין אינו נהיר למטאורולוגים, בוודאי שלא לחזאים. זוהי אחת המערכות הפיזיות האחרונות בעולמנו שעדיין לא פוענחו עד הסוף; מדענים עדיין מתחבטים בשאלה מה גורם לרוחות הסילון ברום האטמוספרה להעמיק פתאום, או מהם התהליכים הגורמים לגלי קור, לבצורות ולשאר שינויים במבנה הקבוע, הממוצע, של מזג האוויר.
אפילו בימינו מרובי הלוויינים והמכ"מים, החזאי יכול לצפות רק את מה שמתרחש בזמן אמת, את מה שהוא רואה לפניו. אם מתקרב שקע לאזורנו, מעל לים, והוא נושא עמו גושי עננים גדולים, והטמפרטורה יורדת – סביר להניח שירד גשם, אולי אפילו ברד, וייתכן שלג. אבל, גם לאור כל הנתונים הללו, הסיכוי לחזות את מזג האוויר מעבר לכמה ימים אינו רב.
תחזיות ארוכות יותר הן עניין של סטטיסטיקה, ממוצעים ומודלים הסתברותיים. בתחזיות כאלו ההסתברות שהמודלים אכן יתממשו תלויה בכך שכל הגורמים המעורבים, חלקם עדיין אינם מוכרים לנו, הובאו בחשבון ויפעלו בהתאם לציפיות.
האם החור באוזון, שטוענים שהוא שמשנה את מזג האוויר, אחראי לכל צרותינו – או שאולי הידלדלות האוזון נגרמת מגורמים אחרים? קשה לומר. מי שמסתכל על מודלים התיישבותיים ארוכי טווח באזורי ספר שאפשר לראות בהם ביתר קלות את השינויים, יראה עדויות לתנודות אקלים קיצוניות ובלתי מוסברות.
הנגב הוא דוגמה מאלפת. בכל אלף שנה לערך היה גל התיישבות באזור, ואחריו גל נטישה. בתקופת ממלכת יהודה, ואף קודם לכן, הוקמו יישובים רבים בהר הנגב, אשר התקיימו על חקלאות. לקראת סוף ימיה של ממלכת יהודה הנגב ניטש. כמה מאות שנים אחר כך הגיעו הנבטים והקימו בו התיישבות חקלאית פורחת. לקראת המאה השמינית שוב נעזב הנגב לאנחות; החקלאות פחתה והנוודים חזרו לשלוט בוואדיות ובמורדות ההרים. כך גם בתקופות קדומות יותר שבהן היה הנגב מיושב. מדוע התרוקן הנגב מתושביו פעם אחר פעם? אחד ההסברים הסבירים הם שינויים מחזוריים באקלים, שעדיין איננו מבינים אותם דיים, שהפכו את החקלאות לבלתי אפשרית.
תמורות באקלים מתרחשות על פני תקופות ארוכות, עשרות ואפילו מאות בשנים. לשינויים משנה לשנה יש סיבות אחרות, כגון התפרצויות געשיות הגורמות לכיסוי של אפר בשטחים רחבים באטמוספרה, כיסוי המוביל בדרך כלל למזג אוויר סוער בטווח הקצר. כך גם אחד הגורמים המרכזיים לשינוי במזג האוויר – אירועי אל ניניו ("הנער") ולה ניניה ("הנערה"). שני אירועים אלה מתרחשים באוקיאנוס השקט ומשנים את כיוון מערכות הזרמים המרכזיים במעמקי הים. השינויים באקלים העולמי הנובעים מן התנודות בזרמים משפיעים בשנה שלאחר מכן על מזג האוויר. בדרך כלל אירוע של אל ניניו יביא בעקבותיו מזג אוויר סוער, ואילו אירוע של לה ניניה יביא שנת בצורת.
"אירועים חריגים של שלג", אומר החזאי אורי בץ, "מתרחשים בממוצע כל 30 שנה", על פי המדידות שנעשו בארץ. השנים האלה יבואו בדרך כלל לאחר שנים של בצורת. אם חורף 2012 יתאים למדידות הממוצעות הללו, תהיה זו הוכחה שהממוצע עובד. ואם לא, אז אולי בשנה הבאה, או בשנה שתבוא אחריה – וכך היה….

Share.

Comments are closed.