אוהלים ברוח

0

בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, אי אפשר פשוט לתפוס חלקת אלוהים קטנה ביער, או לחוף אגם, או ליד נחל זורם ולהתארגן בו לשהיית לילה. מעבר לעבודה שיש לנו במצאי רק אגם בודד ועוד שלולית שפעם הייתה אגם, ואגם אחד מלוח מאד, בשטחים הפתוחים במדינת ישראל אין אפשרות לגשת ולהקים שם מחנה לשהיית לילה. השטחים הפתוחים במדינת ישראל, רובם ככולם, הם שמורות טבע, יערות של קק"ל, שטחי חקלאות ושטחי אש. בכל אלה מותר להציב אוהל לשהיית לילה רק במקומות מותרים.
בכל זאת יש במדינת ישראל כמה מאות אתרי קמפינג מוכרים ועוד כמה מאות נקודות המסומנות במפות סימון השבילים – בדרך כלל גם בשטח, כחניונים ללינת לילה. את חניוני הלילה והקמפינג אפשר לחלק לשלושה סוגים.
חניוני קמפינג מוסדרים שבהם משלמים דמי כניסה. אלה אתרי תיירות מסחריים לכל דבר. האתר מספק מקום להצבת אוהל, חיבור לחשמל, שירותים, מתקנים לצלייה על האש, ברזיות לעתים גם מקלחות, שולחנות פקניק וספסלים. חניונים כאלה קיימים ברחבי הארץ במקומות מאוד אטרקטיביים. מסביב לכינרת, בחצרות של קיבוצים ובנחלות במושבים. בשנים האחרונות הצטרפה גם רשות הטבע והגנים לחגיגה ובנתה בתוך הגנים ושמורות הטבע 18 חניוני לילה שבהם גובים כ–50 שקלים לאדם. בעוד שבגנים לאומיים, שמוגדרים כמקום שאותו יש לפתח לרווחת הציבור כדי שיכול ליהנות מהשטחים הפתוחים, בניית מתקני לינה נראית סבירה, בשמורות טבע הדבר נראה תמוהה במקצת. שמורה היא מקום ששם צריכה להתבצע שמירה על הטבע מבלי להפריע לו. מה בין שמירת טבע  ל"ארבעה ביתני אירוח מאובזרים לשישה אנשים" – כך על פי אתר הרשות, בחניון בארות בתוך מכתש רמון. כך גם מצע הטוף והסככות הגדולות שהוקמו בשמורות נחל יהודיה. זה לא נראה כעולה בקנה אחד עם שמירה על המקום כך שהטבע שבו לא ישתנה.
לעומת פעילותה המסחרית של רשות הטבע והגנים בגנים ובשמורות, ניצבת הקרן הקיימת לישראל המציעה תשעה חניוני לילה בשטחי היערות – ללא תשלום. בעוד שחניוני הקרן הקיימת שומרים על הסביבה כך שאינם מציעים חשמל (שצריך להביא אותו לחניון בקו חשמל דרך השטח), ולא בכולם יש מים ושירותים (שגם מחייבים הבאת המים אל החניון – על ידי פגיעה בטבע, שלא לדבר על שירותים שמחייבים מערכת ביוב). לעומת זאת בחניוני הלינה של הקרן הקיימת יש שפע מתקני ספורט, מתקני שעשועים לילדים, שבילים מסומנים ונקודות יציאה לטיולים, הכול בחינם והכול מבלי לפגוע ביער ובצומח שהתפתח בתוכו. ביער לביא שליד צומת גולני תמצאו מרחב עצום, שפע נקודות להציב את האוהלים, מתקני ספורט ומתקני משחקים לילדים. בפארק בריטניה רחב הידיים תמצאו לא רק אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים מרתקים אלא גם מסלולי הליכה מסומנים, מתקנים פיקניק וספסלים, מתקני ספורט ועוד.
המקומות המבוקשים ביותר להצבת האוהל בקיץ הם כמובן חניונים ואתרי קמפינג ליד מקור מים. מבין אלה יש כמובן לציין את חוף הים – שהוא לא ממש אתר קמפינג ואת חופי הכינרת. על פי החוק חופי הים צריכים להיות פתוחים ונגישים לקהל ההולך לאורכם. כך שלמעשה אין לקחת דמי כניסה, בודאי לא דמי שהייה, על הביקור בחופי הכינרת ועל הביקור בחוף הים – ולמעשה גם בחופי ים המלח. הרשויות והגורמים השונים הגובים דמי כניסה מתרצים את זה בגביית דמי חנייה עבור הרכב או בגביית תשלום עבור שירותי החוף. שביל סובב כינרת שהושלם בימים אלה ממחיש את איסור גביית דמי הכניסה. חל איסור לגבות כספים מההולכים בשביל – גם בתוך אתרי הקמפינג והחניונים.
החופים הפתוחים מסביב לכינרת עמוסים במיוחד בימי הקיץ והחגים. כך גם חופי הים. אחד המקומות הנוספים ששם אפשר בהחלט להציב אוהל ליד מים זורמים הוא כמובן פארק הירדן – שוב פארק שהוקם על ידי הקרן הקיימת לישראל. במקום גובים דמי כניסה לרכב בלבד (דמי חנייה) ובפארק רחב הידיים עם זרועותיו הרבות של הירדן השוצפים בתוכו אפשר בהחלט למצוא מקום שקט, רחוק מאוהלים אחרים להקים שם מאהל. בפארק יש גם בריזיות מים ושירותים.
היופי האמיתי למקומות עם קצת מים הם פינות החמד ליד מעיינות שרק יודעי חן מכירים – ואכן יש כאלה. רבים מהם נמצאים בגולן ובמורדותיו, מסביב למה שנקרא פעם "בריכות קצינים סוריים". אלה בריכות רחצה שבנה הצבא הסורי מעל למעיינות בגולן. "בריכת אורחה", ליד רמות מגשימים היא דוגמה נאה. בריכת קצינים בגודל של 2 מטרים על 3 מטרים – מים קרירים אפילו קפואים הנובעים ישר מתוך מעיין. יש, כיאה לבריכת קצינים, שורה של אקליפטוסים עבי גזע וגדולי נוף מסביב לבריכה, המצלים על המים ושומרים על קרירותם. אפשר להגיע עם כל רכב. במקום כמובן אין מציל ואין שירותים. הורים שימרו על ילדכם, עומק הבריכה כשני מטרים במקומות מסוימים ואין מציל!!!! הכניסה והרחצה, כנאמר, על אחריות המבקר. וישנם עוד בריכות שכאלה.
מקום דומה, לא בריכה הפעם כי עם מעיין מים שוצפים – הוא עין מימון מעל קיבוץ גונן. הגישה ברכב רב מינוע בלבד – אפשר גם עם טנדר גבוה. רוב הסיכויים שהרבה אנשים לא תמצאו שם.
מי שרוצה באמת להתבודד בטבע, מה טוב מיציאה לאחד מחניוני הלילה בשמורת טבע במקום שממש אין שם כלום, מלבד טבע כמובן. גם אנשים רבים, אם בכלל, לא ימצאו שם. חניון הלילה בהר כיפה הוא דוגמה לכך. דרך עפר משובשת מאוד מובילה מכביש מספר 40 אל ההר הזה – שנמצא דרומית למישר בהר הנגב. הדרך עולה בנחל יחם (סימון כחול. דרך 17461) ומגיעה לראש ההר. בראש ההר פונים צפונה על הדרך המסומנת בירוק (17460) אל נקודת התצפית בנ.ג. 529 (מצפור לזכרו של רותם שני), אחת מנקודות התצפית היפות ביותר בכל הנגב. לעת שקיעה המראה מהתצפית של הר נשפה המציץ מתוך גבעות עשוש המעוגלות כאשר הרי אדום סוגרים את האופק יחזיר אותכם לאהבת ארץ אמיתית, בלי מרכאות ובלי מחשבות על שדה התעופה והדרך לאיזה אשרם. בלילה, בחניון שאין בו כלום מלבד כמה מחפורות, אין ספור כוכבים יציצו ממעל.
בעלי רכב גבוה או רכב רב מינוע יכולים להגיע לחניון הלילה בבארות עדה שבנחל פארן. ראשה של עדה – זו שעומדת במטבח ומבשלת וכל הנח"ל שר לה סרנדה,  מפוסל באופן במצוקי אבן החול האדומה המקיפים את החניון, יביט בכם מלמעלה (למעשה שמו המקורי של המקום באר עודה – על שם הבדואי שהבאר הייתה שלו). למחרת תוכלו לטפס בקניון עדה החמוד (שביל 17581) – צר עד כדי שצריכים ללכת בו לרוחב, שני סולמות, ועוד כמה טיפוסים בסלע. מתאים לילדים מגיל 7 ומעלה. הקניון יוביל אותכם לראש ההר שמשם תוכלו לראות לצפות על הנופים הערבתיים מנוקדי השיטים של הגדול בנחלי הארץ. צבאים יתרוצצו מעדנות בין העצים והסלעית החביבה שבאר עדה תחום מחייתה, תצייץ אליכם מהסלעים. כמובן שבמקומות שכאלה צריך להביא הכול, ואין להשאיר בהם דבר. קחו את השרידים האנושיים, קרי אשפה, חזרה אתכם הביתה (מותר גם לאסוף אשפה שאינה שלכם) והשאירו את המקום יפה ונהדר כמו שמצאתם אותו.

בית על גלגלים

לאחרונה החל להתפתח בישראל ענף טיולי הקרוואנים, בית על גלגלים. יש בו בקרוואן מיזוג, מטבח מאובזר, פינת אוכל, חדר שינה עם מיטה זוגית, ספות לילדים, מקלחות עם מים חמים וקרים, ומיכל גדול למים. הקרוואנים הקטנים יותר מאורגנים בצורה קומפקטית, הגדולים הם בית קטן עם חדרים נפרדים להורים ולילדים.
הקרוואנים נחלקים לשני סוגים – נגררים וממונעים.הנגררים – שהם הקטנים יותר ורובם של אלה המצויים בארץ – מחייבים וו גרירה. חברות השכרת הקרוואנים מציעות שירות של התקנת וו גרירה למי שאין (מה שאינו מתאים לכל רכב), ומאפשרות גם השכרת רכב עם וו גרירה. היתרון של הקרוואן הנפרד שאפשר להשאיר אותו בחניון ולצאת לטייל עם הרכב. רק הקרוואנים הקטנים ביותר יכולים להיגרר על ידי כל רכב. הבינונים והגדולים מחייבים טנדרים או רכבים חזקים.
הקרוואן הגדול הוא רכב לכל דבר. לא צריך רשיון מיוחד, אבל צריך לדעת לנהוג ברכב גדול – למעשה משאית קטנה. (לנסוע לאחור זה ממש בעיה למי שלא מיומן בזה).
יש בארץ כמה עשרות חניונים שבהם אפשר להחנות את הקרוואן, רובם בצפון וחלקם מחייבים תיאום מראש. מחירי הקרוואן נעים בין 800 ל–1000 שקל ליום עבור הקרוואן, ועוד עלות חד פעמית של 150 שקלים. לזה צריך להוסיף דלק ומחיר העמדת הקרוואן באתר שגם זה מגיע לסכום של כ–180 שקלים ויותר ליום בחניון מסודר. נכון זה זול יותר ממלון – אבל אם בעניין של קח תרמיל וקח מקל אנחנו עוסקים, וכוכבים בחוץ, ורוח בערבי הנחל – תנו לעצמכם קצת חופש מהמטבח המאובזר והקירות ופשוט תנו לעצמכם דרור. עד מהרה תגלו שיש חיים גם בלי קירות ומטבח מאובזר.

קראו: מה לוקחים?

מידע מעשי

Share.

Comments are closed.