בעקבות המכבים

0

קברי המכבים המפוארים והעיר מודיעים – מכורתם – עדיין לא התגלו, אולם כבר מ–1909 הולכים מטיילים במסלולים מסורתיים בעקבות המכבים. שי לסלו מביא כמה אתרים קרובים בנסיוננו להתחקות אחר קרבות יהודה המכבי בדרך לירושלים

שי לסלו

בהרצאת הסיום של הכנס השביעי לארכיאולוגיה של ירושלים וסביבתה, שנערך ב–10 באוקטובר בירושלים, הציג פרופ' יוסף פטריך את התנגדויותיו להשערה שהקבר שהתגלה בהרודיון הוא קברו של הורדוס. המרתק מבין הטיעונים הללו היה ההתייחסות לגודלו של הקבר. הכיצד יכול להיות, תהה פרופ' פטריך, שקברו של הורדוס יהיה קטן מקברם של החשמונאים?
ואכן קבר נאה במיוחד היה לחשמונאים. קברי משפחת החשמונאים היו במודיעים עוד לפני ששמעון חשמונאי בנה את מצבה מפוארת במקום, לזכר אחיו יונתן, כפי שמסופר בספר חשמונאים א, פרק י"ג: ויבן שמעון על קבר אביו ואחיו ויגביהו למראה באבן גזית מפנים ומאחור. ועמד שבע פירמות, אשה לעומת אחותה, לאב ולאם ולארבעת האחים. ולהן עשה מאלכת מחשבת ויעמד מסביב עמודים גדולים ויעש על העמודים חליצות לשם עולם ועל יד החליצות פתוחי אניות להראות לכל יורדי הים. זה הקבר אשר עשה במודיעים עד היום הזה" (מקבים א, פרק י"ג, כ"ז-ל').
הרבה מאוד נותר סתום מן התיאור הזה, שנכתב קרוב מאוד לזמן שבו נבנו הקברים. משפחת החשמונאים הייתה מושרשת במודיעים מקדמת דנא, וכאשר מת מתתיהו החשמונאי הוא נקבר "בקברות אבותיו במודיעים" (מקבים א, ב ס"ט). גם יהודה נקבר ב"קבר אבותיו במודיעים" וכך גם האם – שעליה אנו לא יודעים דבר (גם על אחיות אם היו), ויתר הבנים.
יוסף בן מתתיהו מספר לנו גם הוא על אותה מצבת קבורה לחשמונאים: "ושמעון שלח אל העיר בצקה והעביר את עצמות אחיו [יונתן] וטמן אותו במודיעין מולדתו, וכל העם עשו מספד גדול. שמעון בנה גם מצבה גדולה למאוד לאביו ולאחיו משיש לבן ומשופה, והעלה אותה לגובה רב, נראה למרחק, ובנה סביבה סטווים והקים עמודים (חצובים) מאבן אחת, חפץ מרהיב עין; נוסף על כך בנה שבע פירמידות להוריו ולאחיו, אחת לכל אחד, עשויות להפליא בגודלן ויופין, והן נשתמרו עד היום הזה. כך שקד שמעון, כידוע לנו, על קבורתו של יונתן ועל בניין המצבות לבני משפחתו". מכאן אנו למדים שעוד בימיו של יוסף בן מתתיהו הקבר המפואר על סטוויו ועמודיו עוד כבר על כנו.
שמעון היה כנראה האחרון מבני משפחת החשמונאים שנקבר בקבר המשפחתי במודיעים. יוסף בן מתתיהו מספר על "מצבת יוחנן" – כנראה המצבה של יוחנן הורקנוס בנו של שמעון – שהייתה ממערב לעיר מחוץ לחומה השנייה, ועל "מצבת אלכסנדרוס" – כנראה מצבתו של אלכסנדר ינאי, שהייתה בגבעת בית זיתא, מצפון להר הבית.
הקברים המפוארים של החשמונאים לא נמצאו עד היום. למעשה גם מיקומה של העיר מודיעים, מקום מושבם של בני החשמואים אינו ידוע. המשנה מזכירה מקום שנקרא מודיעים בסביבות ירושלים. בתלמוד כבר השתמשו בו בעניין הגדרת "דרך רחוקה" בנושא קרבן הפסח. "מן מודיעים לירושלים חמשה עשר מילין", נכתב בבבלי פסחים, צ"ג ובירושלמי, פסחים ט, ב. חמישה עשר מילין הם כ–24 קילומטרים. אוזביוס כותב בשנת 320, בספר המקומות שלו – האונומסטיקון – "מודיעים – כפר סמוך ללוד. שם היו המכבים. את מצבת קבריהם מראים גם גם היום" – כלומר בימיו עוד אפשר היה לראות איזה שהם קברים שיוחסו לחשמונאים. במפת מידבא, מהמאה הששית, מסומנת מודיעים, כמקום "שממנו יצאו המכבים".
בשנת 1909, בחג החנוכה, יצאו תלמידי גימנסיה הרצליה בתל אביב לטיול לכפר אל–מידיה, שזוהה על ידי חוקרי המאה התשע עשרה כקבר מודיעים, לביקור בקברי המכבים. הם הגיעו לכפר והתושבים הערבים הראו לילדים קברים עתיקים. הילדים הדליקו לפידים, גירשו את החושך, ונתנו ציון חדש לקברים העתיקים: "קברות המכבים". הטיול הפך למסורת, הדלקת הלפידים הפכה להדלקת משואות, וכך עד למלחמת העצמאות. שנה אחר שנה, בחג החנוכה, הגיעו תלמידי התיכונים בתל אביב לטקס הדלקת המשואות במודיעים.
אולם, למרות ועל אף השילוט מאיר העיניים "קברות המכבים" על הכביש למודיעין, בואכה מכבים – עד היום לא התגלה כל קשר בין הקברים המאוחרים  למכבים, או בין הכפר אל מידיה לחשמונאים. במהלך בנייתה של העיר מודיעין התגלה אתר עתיק בחפירות שנעשו במקום ובו שרידים של בניין ציבורי מימי החשמונאים – הנה שרידיה של מודיעים, עיר מולדתם של החשמונאים, צוטטו החוקרים. אך גם זה לא ממש משכנע, ובכל מקרה קברי המכבים עצמם, על הפירמידות וסטווי השייש לא התגלו עד עצם היום הזה.
ואם בכל זאת נרצה לצאת למקום הזה – ממזרח ללוד וממערב לירושלים – ששם הייתה מודיעים ושם פעלו החשמונאים בתחילת דרכם, מה נעשה אז. למזלנו יש את כביש 443 לאורכו התגלו כמה אתרים מעניינים מימי החשמונאים. אלה אמנם לא הקברים המפורסמים, אבל עד לגילוי הקבריםנסתפק גם בזה, ומי יודע, אולי דווקא אתם, בעת שיטוט בארץ מולדתם של החשמונאים – תגלו לפתע את הקברים המופלאים.

חורבת פראוש

נ.צ. 645158 / 203856
כיצד מגיעים?
ממחסום מכבים, על כביש 443, נפנה צפונה לתוך החנייה ונעלה בכביש המוביל מערבה במקביל ל–443, עד לשער בצד ימין, המוביל לכביש המערכת. כאן נחנה ונצעד צפונה 30 מטרים, במקביל לגדר, עד שמגיעים לאתר המגודר בגדר בקר. חורבת פרעוש אינה מסומנת במפות, ושמה נלקח מהמפות
הטופוגרפיות הבריטיות.

הדבר הראשון שנראה בשטח הינו מבנה מרשים הבולט מתוך האדמה. זו מצודה רומית יחודית מהמאה הרביעית. המבנה המקורי היה בן שלוש קומות. מרתפו, שנחשף בחפירות, נבנה תוך שימוש במערה טבעית שקרסה. מגדל השמירה של המצודה היה ריבוע מושלם. משקוף הכניסה למגדל התגלה בשלמותו בפינת האתר. המצודה הוקפה בחומות ומסביבה היו מתקנים חקלאיים.
בצמוד למצודה נמצאת כנסייה ביזנטית מהמאה הרביעית אף היא. מתחת לבמת הכנסייה התגלה מטמון של 200 מטבעות שפוזרו במקום בזמן הבנייה. המטמון הוא עדות למנהג (שקיים עד ימינו במקומות מסוימים) לפזר מטבעות בתוך יציקת רצפה או גג, מעין מנחה לאלים. פסיפס רחבת הכניסה נותר בשלמותו, יחד עם שרידי הטיח המקורי בו השתמשו הבנאים ואפילו שברי חרס שהיו חלק מהרעפים בגג הכנסייה. מסביב לאתר ישנה תעלה שניקזה מי הגשמים מהגג אל בור מים גדול במרחק כמה מטרים מהמבנה. בור המים היה לפנים במקווה טהרה יהודי גדול ממדים, בעל מדרגות דו–כיווניות לנכנסים וליוצאים. בתשתית הכנסייה ההתגלתה "מערת יקבים", מעין יקב קטן בו היו מתסיסים את היין בטמפרטורות צוננות מתחת לאדמה. היקב היה סגור לחלוטין, ולכן בתקופה מאוחרת יותר לא הבחינו בקיומו והשתמשו בגג שלו כחלק מרצפת המבנה החדש.

חורבת כפר לוט, כפר-רותה ושיח חוריה

נ.צ. 646016 / 203984  
כיצד מגיעים?
נמשיך בדרך העפר הצמודה לגדר מחרבת פראוש לכיוון כפר רות. לאחר כמה מאות מטרים, בצמוד לגדר המערכת וממערב לכפר רות, נגיע לחורבת כפר לוט, הוא המשכו המערבי של חורבת
כפר רות, ממזרח לגדר המערכת.

חרבת לוט הינו כפר יהודי מהתקופה החשמונאים הממוקם בשולי הישוב כפר רות. השם הערבי חורבת לוט משמר את השם המופיע במפת מידבא-רותה או כפרותא. על שמו חודש בימינו כפר רות. זהו מכלול גדול אותו גדר ההפרדה חוצה באמצעו. שפע הגתות העתיקות הפזורות בשטחי כפר רות וסביבותיה מחזק את ההשערה שבארץ ישראל אהבו יין והצליחו לגדל ענבי יין משובחים בתקופות קדומות. באתר נמצאה גת עתיקה, רצפת פסיפס פשוטה, מאגרי מים חצובים גדולים, בורות מים שחלקם עדיין בשימוש וכן עמודי אבן. הממצאים הרבים משתרעים מבית שני, דרך התקופה הרומית–ביזנטית ועד להתקופה המוסלמית המוקדמת. פסיפס מרשים שנמצא במקום מוצג במוזיאון השומרוני הטוב. אתר נוסף – שייח' חוריה נמצא בתפר בין כפר רות ובין גדר ההפרדה.
דרך העפר המסומנת במפה כדרך מקווקוות היוצאת מזרחה לכיוון בית–חורון הינה הדרך הרומית העתיקה לירושלים העוברת במעלה בית–חורון.

בית חורון

כיצד מגיעים?
נחזור ל–443 וניסע במעלה הכביש לכיוון בית חורון. בדרך נעצור בתחנת הדלק של חברת דור (נ.צ. 643434 / 208660  ) ונשקיף לעבר הרכסים מדרום לכביש. זו נקודת תצפית מרשימה לעבר שכבות הסלע הנטויות בתלילות מערבה (בקטע זה מעל
40 מעלות), הקטע המערבי החשוף של קמר רמאללה

הישוב בית–חורון נמצא על הדרך הקדומה בין יפו לירושלים ובסמוך למעלה בית–חורון המקראי. שמו של המקום נגזר מהאל חורון, שהיה אל כנעני הנזכר בכתבי אוגרית. שם הישוב הערבי, בית עור, הינו שיבוש השם העברי המקורי.
בשל מיקומו האסטרטגי, ידע המקום מלחמות לרוב, החל מימי יהושע בן נון במלחמתו על כיבוש הארץ וכלה במלחמת ששת הימים.
בתלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין דף לב עמוד ב', מופיעה סוגיה המגימה עד כמה צר המעלה: "צדק צדק תרדף – אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד? שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן – שניהן נופלין, בזה אחר זה – שניהן עולין. הא כיצד? טעונה ושאינה טעונה – תידחה שאינה טעונה מפני טעונה. קרובה ושאינה קרובה – תידחה קרובה מפני שאינה קרובה. היו שתיהן קרובות, שתיהן רחוקות – הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו".
בחורף 1977 התיישבו מספר קטן של משפחות על שרידי בסיס צבאי ירדני, והקימו את ה בית חורון,  המושתת על ערכי המסורת היהודית. ביישוב גרות משפחות מכל גווני הקשת אשר חרתו על דגלם את ערכי הסובלנות וההבנה. בפינות השונות של הישוב נמצאות מספר נקודות הסבר ותצפית ואתם מוזמנים לשבת בצל העצים וליהנות מהנוף המדהים הנפרש לפניכם. הסיור בבית-חורון מתחיל בתצפית מרשימה, "מצפור מתת", שמצדו המערבי של הישוב שם אפשר להתרשם מהנוף של השפלה ומישור החוף. במצפור ישנו שלט הנצחה לזכרה של מתת רוזנפלד אדלר שנרצה בדרכה לביתה. עוד במצפור שלט המספר בקצרה את תולדות המקום. בתצפית גם הסבר על אחד מהקרבות החשובים של יהודה המכבי, שנערך כאן.
נחזור לשער הישוב ולאחר היציאה מהישוב לכיוון מזרח נחנה בבוסתן השמונה, בוסתן ואתר הנצחה לזכר שמונה חיילי צה"ל שנפלו במלחמת לבנון השנייה בקרב בבינת ג'בל. ביניהם היה אוהד קלאוזנר ז"ל בן הישוב. המקום מטופח ע"י "עמותת דרך אוהד", עם שולחנות פיקניק, ברזיות מים וחניה מרווחת.

חורבת א-לטטין – אתר המיל התשיעי

נ.צ. 641860 / 215960
כיצד מגיעים?
מבית חורון נוסעים לגבעת זאב. בכניסה ראשית לגבעת זאב ממשיכים ישר עד הכיכר השניה בה פונים ימינה ומגיעים לתחנת כיבוי האש. מהתחנה עולים ימינה בדרך עפר לכוון צפון ומגיעים לכביש 443 הישן מצד שמאל מבחינים בחורשת אורנים. בין
האורנים נמצא את האתר.

שתי דרכים ממלכתיות קישרו בין לוד לירושלים. דרך אחת מלוד דרך מודיעין ובית חורון לירושלים, ודרך שנייה מלוד דרך אמאוס ואבו גוש. שתיהן השתלבו במערכת הדרכים הרומית.
מקום זה שימש כצומת דרכים בדרך מירושלים דרך מעלה בית-חורון ליפו ולכן נגלה לפנינו שרידי דרך רומית גדולה ופונדק דרכים. האתר מתוארך לימי בית שני. בין הממצאים מתקופה זו מקווה טהרה, מטבע פרוטה של יהודה השבויה, קבר ומבני מגורים. בתקופה הביזנטית הוקמו במקום מנזר וכנסיה (את הפסיפס שעיטר את רצפת הכנסיה ניתן לראות במוזיאון השומרוני הטוב). בתקופה המוסלמית הקדומה נכבש המקום ע"י צאלח א-דין בקרב עקוב מדם ובמקום נבנה חאן ותחנת דרכים. על שרידי הכנסייה, נבנה בית בד גדול שאת שרידיו ניתן לראות. המקום ננטש, נהרס במאה ה–9 לספירה ומאז לא יושב.
בתקופה הרומית סומנו הדרכים באבני מיל העשויות בדרך כלל אבן גיר בגובה של 150 עד 250 סנטימטרים. תפקידן של אבני המיל היה בעיקר לספק מידע על מרחקי הנסיעה לנוסעים בכביש, אך גם לרומם את השליט סולל הדרך, ששמו צוין עליה. האתר מזוהה כמקומו של המיל התשיעי מירושלים, המוזכר במפת מידבא.
הזיהוי בוצע ע"י גוסטאב דאלאמן שביקר באתר בשנת 1913 והוא מציין כי פרוש השם לטטין הוא
"כבשני סיד" ואכן הוא מצא שני כבשנים באתר. במלחמת העולם הראשונה, בשלהי שנת 1917, עלתה הדיביזיה ה–10 הבריטית אל חירבת א–לטטין וניהלו קרבות עזים עם התורכים כדי לתפוס את המקום.
כאן התנהל קרב נוסף בין היוונים ליהודה המכבי, קרב חדשה ("אדסה") בשנת 161 לפנה"ס, הסתיים בניצחון המכבים.
המלך הסלווקי דמטריוס נעתר לבקשותיו של הכהן הגדול אלקימוס מינה את ניקנור למושל יהודה ושיגר לאזור את המצביא בקכידס, במטרה לחזק את מעמדו של אלקימוס בקרב היהודים. בואם של ניקנור, בקכידס ואלקימוס ליהודה וכניסתם לירושלים חוללו מפנה דרמטי באירועים. בפעם הראשונה התפלג המחנה של מתתיהו לשתי קבוצות: הסופרים והחסידים תמכו באלקימוס, לעומתם תמכו המכבים בכהנים ממשפחת צדוק בלבד ופקפקו בכוונותיהם של בקכידס, ניקנור ובעיקר אלקימוס. יהודה ואנשיו עזבו את ירושלים והתכוננו לבאות. אלקימוס, שבטח בסיוע הסלווקי, החל לפגוע במתנגדיו ובעיקר בתומכי יהודה המכבי. צעד זה גרם להתלקחות דמים בין שני המחנות. אלקימוס פנה לדמטריוס בבקשת עזרה וזה הורה לניקנור להתערב ולהפעיל נגד המורדים את צבאו.
ניקנור הגיע עם צבאו לירושלים, אך במקום לצאת למלחמה, ניסה בתחילה להערים על יהודה המכבי וקבע איתו פגישה. יהודה ואחיו קיבלו את ההזמנה והגיעו לפגישה, אולם ברגע האחרון הבין יהודה שטומנים לו מארב ונערך לקרב. הצבא הסלווקי נוצח ונסוג לחקרא בירושלים. ניקנור נערך מחדש בבית חורון, שם הוא מקבל תגבורת המוזרמת אליו מסוריה. יהודה חנה בחדשה. שני הצבאות נערכו זה מול זה בשלושה עשר בחודש אדר. בקרב נהרג ניקנור והצבא הסלווקי נסוג בבהלה לכיוון גזר שהיה מבצר סלווקי. צבא יהודה דלק אחריהם והסב להם אבידות קשות, "ויצאו מכל כפרי יהודה מסביב ויכתרו אותם ויפנו אלה נוכח אלה ויפלו כולם בחרב ולא נשאר בהם עד אחד" (מקבים א' ז' 46).
בפקודתו של יהודה נכרת ראשו וידו הימנית של ניקנור ויחד עם השלל הביזה הוצגו מול חומות ירושלים. יום מפלתו של צבא ניקנור הונצח כחג במשך דורות בשם "יום ניקנור".

Share.

Comments are closed.