בת הרוח האדומה – גלריית תמונות

0
צילומים: אבנר אברהם

הכלנית היא ללא ספק הפרח המוכר ביותר בארץ. את שמה העברי קיבלה מגדול חוקקי השמות העבריים הקדומים של הצמחים – עמנואל לעץ. "הפרח מתהדר ככלה," אמר, ולכן קיבל את השם כלנית. בתלמוד אנו מכירים פרח בשם כלוניתא, שעל פי ההקשר סביר שהכוונה היא לפרג ולא לכלנית. אבן עזרא ראה בצמח הכלנית את ה"נעמנים" המוזכרים בישעיהו (יז, י): "כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת, על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו." כיצד הגיע למסקנה הזו? הסבר אחד הוא בעקבות שמו הערבי של הכלנית: שקאיק אל–נעמן. בכל מקרה, אין במקורותינו שם עברי קדום לפרח הכלנית, אף שקדמונינו ודאי הכירוהו היטב.
דווקא בלועזית אין בעיה. שמו המדעי, Anemone, פירושו "בת הרוח". יש הסבורים שהוא נקרא על שמה של אנמון מהמיתולוגיה, אותה נימפה שזפיר, רוח המערב, התאהב בה. האהבה החדשה הזו לא נשאה חן בעיני אשתו של זפיר, כלוריס אלת הפרחים, והיא גרמה למותה של אנמון. זפיר פנה לאפרודיטה, וזו הפכה את אנמון לפרח אדום השב לחיים פעם בשנה ואחר כך מת שוב. נחמה פורתא.
היוונים קראו לפרח אדוניס, שגם הוא מתקשר לאותה סדרה של אגדות על מוות ותחייה מחדש. כיום האדוניס הוא הדמומית. אותו אדוניס זוהה עם האל המזרחי תמוז, עם האל המצרי אוסיריס ועם האל הכנעני נעמן. וכך הגענו אל שמה הערבי של הכלנית, שקאיק אל–נעמן, ואל אבן עזרא שמחבר לכך את המונח מספר ישעיהו "נטעי נעמנים", שגם הוא מתייחס לעבודה זרה ולבגידה של עם ישראל באלוהי ישראל. הרמב"ם זיהה עם הכלנית דווקא את "שושנת המלך" התלמודית, ובעולם הנוצרי הכלנית היא הפרח המכונה "שושני השדה" המופיע בספר מתי (ו, 30-28): "התבוננו אל שושני השדה איכה יגדלו, הן אינן עמלות ואינן טוות, ואני אומר לכם, כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מאלה."
היוונים והרומאים האמינו בסגולות המרפא של הכלנית ונהגו להשתמש במיץ משורשי הכלנית לטיפול בקדחת, בפרחים לטיפול בכאבי ראש ובפקעות לטיפול בכאבי שיניים. אצל הערבים נחשבים פרחי הכלנית בעלי סגולה להגברת הטלת הביצים אצל תרנגולות, למשל. בגלל סגולותיה הרפואיות והקשר שלה לאלת האהבה נהגו לעטר את מזבחות ונוס בזרי כלניות, ומכאן שמו של המין המצוי – הכלנית המצויה – Anemone Coronaria – בת הרוח או נעמן המעוטרת בעטרה.
פרח הכלנית פורח כמה שבועות בלבד. הכלנית גדלה כמעט בכל סוגי הקרקעות ומסוגלת להתקיים גם באזורים שחונים, כמו מדבר יהודה והנגב. במיוחד היא אוהבת לצמוח בחלקות חקלאיות שננטשו, ובפרט בכרמים עזובים. פריחת הכלנית מתחילה בדצמבר ומסתיימת במרץ.
בשנות ה–50 נהגו לקטוף זרים של כלניות ולהציע אותם למכירה בשולי הכבישים. הדבר הביא כמעט להכחדתו של הפרח. הפגיעה הזו הייתה אחד הזרזים לפעולה של מניעת קטיף של פרחי בר, שהובילה החברה להגנת הטבע בשנות ה–60 לצד פעילות חינוכית ופעילות אכיפה, הנחשבת לאחת מפעולות שמירת הטבע המוצלחות ביותר בעולם.
פרט מעניין נוסף לסיום. לכלנית יש כ–120 מינים, הנפוצים בכל העולם, אבל בארץ גדל רק מין יחיד – הכלנית המצויה – אותה כלנית העטרת. אולם יש בפרח גיוון צבעים רב – בעיקר בכלניות בגליל ובכרמל, בגלל סוגי הקרקע, ופרחי הכלנית יכולים להופיע בצבעים אדום, כחול, לבן, סגול, ורוד וארגמן.
עד אמצע מרץ נערך פסטיבל "דרום אדום" ברחבי הנגב, המושך אליו קהל האוהב את השדות הפורחים. אם פספסתם השנה, אל דאגה, גם בשנה הבאה תשוב הכלנית לפרוח. זו הרי הבטחתה של אפרודיטה לזפיר – וכידוע, אלת האהבה מקיימת את הבטחותיה.

Share.

Comments are closed.