בן הכט (Ben Hecht), שכונה השייקספיר של הוליווד וגדול התסריטאים, שנא את הקולנוע, את הוליווד ואת כל מה שייצגה. אחד מציטוטיו הזכורים ביותר של התסריטאי זוכה פרס האוסקר גרס כי "סרטי הקולנוע הם אחד מההרגלים הרעים שהשחיתו את המאה שלנו. הם יכולים להגניב לתוך המוח האמריקני יותר מידע מוטעה בערב אחד ממה שימי הביניים הצליחו לגייס בעשור".
הכט נולד ב-1894 בלואר איסט סייד בניו יורק לשני מהגרים יהודים דוברי יידיש ממינסק. המשפחה עברה לוויסקונסין שם התבלט הכט הצעיר ככנר מחונן. להוריו לא היה הרבה זמן להקדיש לבנם, לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בגיל 16, החליט הכט לברוח מהבית ולעבור לגור עם קרובי משפחה בשיקגו.
בתחילת המאה העשרים הייתה שיקגו עיר לא פשוטה. בתי חרושת ומפעלי ענק לצד הרכבת הרועשת אפפו את העיר בעשן. מהגרים יהודים וקתוליים הציפו את הרחובות. מתחת לאדריכלות המתקדמת, האמנות וההצלחות הפיננסיות בהן התגאו עשירי העיר הייתה שיקגו מלאה בסכסוכי עבודה, מהומות גזעיות ופשע. זו הייתה תקופה נהדרת עבור כל עיתונאי צעיר. עסקי העיתונות בעיר פרחו עם יותר משבעה עיתונים מקומיים, הכט השיג עבודה בשיקגו ג'ורנל ובמהרה התקדם לשיקגו דיילי ניוז, המתחרה הראשי של השיקגו טריביון הנודע.
כיאה לשיקגו, התחרות בין עיתוני העיר לא התנהלה רק בעזרת מילים. בימים של מלחמות תפוצה קשות, נהגו עיתונים לשכור בריונים שיפחידו ויתקפו כל מי שהפיץ או אפילו קרא את מתחריהם. דיווח אחד גורס כי בין השנים 1917-1913, לא פחות מ-27 אנשים נהרגו על ידי גנגסטרים כתוצאה ממלחמות התפוצה הללו.
רנסנס ספרותי
הכט היטיב לתאר את עיתונאי התקופה במחזהו "העמוד הראשי" (The Front Page), המתאר עיתונאי שרוצה לפרוש מהמקצוע ועורך עקשן שמפתה אותו לחזור.עיתונאי שיקגו הוצגו בו כאנשים ציניים, קשים ובעלי חיבה יתרה לאלכוהול ולהימורים. כעבור שנים זכה המחזה למספר גרסאות קולנועיות, בהן "נערתו ששת", הנחשבת לאחת מהקומדיות הרומנטיות הטובות אי פעם.
הכט החל את דרכו בעיר כ"גנב תמונות": באותם ימים התקשו עיתונים להשיג צילומים בזמן אמת מזירות פשע בעיר ונאלצו להסתפק בתמונות של אנשים שהיו מעורבים בפשעים, ופעמים רבות קרוביהם של אותם אנשים לא ששו לחלוק את תמונותיהם עם התקשורת. עבודתו של הכט הייתה לשכנע את המשפחות לחלוק את התמונות, או פשוט לגנוב את התמונה המבוקשת ולחזור בריצה למערכת העיתון. עד מהרה החל להתבלט בעיר הקשוחה והפך לכתב פלילים.
לצד הקריירה בעיתונות, רוב הכתבים בשיקגו החזיקו גם בשאיפות ספרותיות. רובם לא היו עיתונאים במובן הנוכחי של המילה. הם אהבו לתאר את העיר ולספר סיפורים על המתרחש בה, בין אם אמיתיים ובין אם לאו. רבים מהסופרים המקומיים החלו את דרכם בעיתונים היומיים. השילוב הזה בין סופרים מוכשרים לעיר תוססת יצר את תור הזהב של שיקגו, שהפך את העיר לבירת הספרות האמריקנית, עד כדי כך שהעיתונאי ומבקר הספרות הנודע ה"ל מנקן (H. L. Mencken) הכריז כי "אין סופר אחד הראוי לתשומת לבו של הקורא המתורבת שלא פרח באימפריה התיכונית שבירתה שיקגו".
ב-23 ביולי 1921 הצליח הכט לאחד את שאיפותיו העיתונאיות והספרותיות והנחיל מהלומה כואבת למתחריו של השיקגו דיילי ניוז עם השקת טורו "1001 ימים בשיקגו". הטור שהתפרסם מדי יום במשך יותר משנה תיאר בצורה מדויקת להפליא את שיקגו האמיתית על שלל אנשיה קשי היום, רחובותיה המלוכלכים, חובבי האמנות הסנובים שערכו בה מסיבות פאר והגנגסטרים האיומים שהתגוררו בה. הטור זיכה את הכט בתשומת לב ספרותית והזניק את קריירת הכתיבה שלו.
ב-1923 עזב הכט את הדיילי ניוז וניסה לפתוח מגזין משלו, השיקגו ליטררי טיימס (The Chicago Literary Times) ולרכוב על הצלחת הטור הפופולרי, אך כעבור שנתיים העיתון פשט את הרגל והכט נותר חסר פרוטה. למזלו, ההזדמנות הבאה שלו לא איחרה לבוא.
שלוש שנים מאוחר יותר, כשהתגורר בניו יורק, קיבל הכט מברק מידידו התסריטאי ההוליוודי הרמן ג'יי מנקייביץ' (Herman J. Mankiewicz) ובו נכתב "אפשר לעשות כאן מיליונים והתחרות היחידה שלך היא אידיוטים, אל תפיץ את השמועה". הכט ארז את חפציו ונסע להוליווד.
גדול התסריטאים ההוליוודיים
התסריט הראשון שכתב הכט היה לסרט "העולם התחתון" (Underworld) שיצא ב-1927. הסרט נחשב לאחד מסרטי הגנגסטרים הראשונים שנכתבו, ואיש לא יכול היה לכתוב אותו טוב יותר מהכט, שהכיר אישית את רוב הגנגסטרים בשיקגו. על התסריט הוא זכה בפרס האוסקר לכתיבה בטקס האוסקר הראשון שנערך. מכאן דרכו הייתה סלולה ובתוך זמן קצר הוא הפך לתסריטאי בעל המשכורת הגבוהה ביותר בהוליווד. הוא נודע כתסריטאי מהיר במיוחד שהיה מסוגל להשלים תסריט בשבועיים. כשרונו הייחודי לכתיבת שפת רחוב וסלנג שנשמע אותנטי, שנבע בין היתר מהשנים שבילה בכתיבת טורו היומי, הפך את תסריטיו לאמינים.
במשך השנים הרבות שעבד בהוליווד כתב הכט יותר מ-150 תסריטים. ברוב המקרים הוא לא זכה לקרדיט על כתיבתו. הוא עבד על תסריטיהם של "קזינו רויאל", "קליאופטרה", "המרד על הבאונטי", "הקץ לנשק", "ברנשים וחתיכות", "נודעת", "גילדה", "מלאכים מעל ברודווי", "נערתו ששת", "חלף עם הרוח", "פני צלקת" ועוד רבים אחרים. למרות שכתב סרטים מכל סוג וז'אנר, הוא נחשב לאביהם של שני סוגי סרטים שונים להפליא: מותחן הפשע וקומדיית הסקרובול (Screwball). מחזהו "העמוד הראשי" והעיבודים הרבים שנעשו לו נחשב לדוגמה קלאסית לקומדיית סקרובול המאופיינת בדיבור מהיר ובהומור המבוסס על אי הבנות.
שניים מהתסריטים הראשונים שכתב הגדירו את מותחן הפשע הקולנועי: "העולם התחתון" ו"פני צלקת", שכתב תוך 11 יום וסיפר את סיפור חייו של אל קפונה. לפני שהסרט צולם, התסריט מצא את דרכו לידיו של קפונה. שני בריונים משיקגו הגיעו לחדר המלון של הכט ערב אחד ובידיהם הערות על הדרך שבה הבוס שלהם מוצג בסרט. למזלו של הכט, הוא הצליח לשכנע אותם שלמרות שלסרט קוראים "פני צלקת", כינויו של קפונה, השם נועד רק כדי למשוך צופים לאולם הקולנוע והסרט לא באמת מבוסס על קפונה עצמו.
פעיל ציוני
התסכול שחש הכט מעבודתו כתסריטאי הוביל אותו לחפש משמעות בתחומים אחרים. בביוגרפיה שלו כתב כי היה תסריטאי מתוסכל עד שפגש פעיל ציוני בשם פיטר ברגסון. ב-1943 הוא פרסם כתבה ברידרס דייג'סט, שזכתה לתשומת לב רבה, ובה ניבא ש"מתוך ששת מיליוני היהודים האירופאים, כמעט שליש כבר נטבחו על ידי הגרמנים, הרומנים וההונגרים, וגם ההערכות השמרניות ביותר ייאלצו להסכים שלפני תום המלחמה יירצחו לפחות עוד שליש מתוכם".
שנה אחר כך הוא כתב את מחזהו "דגל נולד", שתיאר את מצוקתם של הפליטים היהודים. במחזה כיכב מרלון ברנדו בצעירותו וכל ההכנסות, 400 אלף דולר, נתרמו ל"ליגה האמריקנית למען ארץ ישראל חופשית". הליגה השתמשה בכסף כדי לקנות ספינת סיור חופים אמריקנית בשם S. S. Hecht, שהפליגה מצרפת כשעל סיפונה 626 מעפילים. כעבור שמונה ימי הפלגה הגיעה האונייה לחופי הארץ ,שם השתלטו עליה כוחות בריטיים וגירשו את המעפילים לקפריסין. הייתה זו אוניית המעפילים היחידה אחרי מלחמת העולם השנייה שאורגנה על ידי גורמים המקורבים לתנועה הרביזיוניסטית ולא על ידי המוסד לעלייה ב'.
מחויבותו של הכט לארץ ישראל ולתנועה הרביזיוניסטית רק התחזקה. במאי 1947, אחרי ש-91 בני אדם נהרגו כאשר אנשי האצ"ל פוצצו את מלון המלך דוד בירושלים, הכט צוטט פונה לארגונים הלוחמים בארץ ואמר "בכל פעם שאתם מפוצצים מחסן נשק בריטי, או הורסים כלא בריטי, או שולחים רכבת בריטית אל השמיים, או שודדים בנק בריטי, או משחררים את רוביכם על הבוגדים הבריטים ועל הפולשים למולדתכם, יהודיה של אמריקה יוצרים חג קטן בליבותיהם". הציטוט הביא לאיסור על הקרנת סרטיו בבריטניה למשך ארבע השנים הבאות ולמחיקת שמו משורת הקרדיט של סרטים רבים שתכננו להקרין באנגליה.
הכט הלך לעולמו ב-18 באפריל 1964, אחרי שכתב מאות טורים וסרטים, 20 מחזות ו-26 ספרים, זכה בשני פרסי אוסקר והיה מועמד לארבעה נוספים, ורכש אונייה אחת. הלווייתו התקיימה בבית הכנסת רודפי שלום בניו יורק. רוב חבריו הסופרים מימיו בשיקגו נפטרו לפניו, והוא נקבר לצד שותפו לכתיבה צ'רלס מקארתור. אף שחקן קולנוע נודע לא הגיע להביע את תנחומיו, אבל ראש מפלגת חירות, מנחם בגין, טס מישראל כדי להספידו.
