תגית: שטוקהולם

שטוקהולם לילדים

למרות שאינם מחוייבים למצוות פרו ורבו, האומה השוודית אוהבת ילדים. מחופשת הלידה הגמישה, השוויונית והנדיבה ועד לחינוך חינם ותוכניות העשרה מגוונות. כמעט כל מוזיאון כולל איזור משחק לילדים, גינה גדולה, או גישה לעגלות. לצד המוזיאונים הגדולים פועלים בשטוקהולם כמה וכמה מוזיאונים הפונים ישירות אל ילדים.

סקנסן – Skansen

אין משפחה שוודית שלא ביקרה בסקנסן. המוזיאון, שיותר מדויק לתאר אותו כשילוב של פארק, כפר היסטורי וגן חיות, הוא אחד מהמקומות האהובים ביותר על ילדי שטוקהולם. סקנסן יוסד על ידי ארתור הייזליוס ב–1891, והוא המוזיאון הפתוח הותיק ביותר בעולם. הייזליוס רצה להחיות ולשמר את המסורת והתרבות של שוודיה הכפרית באמצעות בניית ותפעול בתים מסורתיים וחוות. בנוסף, ניתן לראות במקום שחזור של מושבת בני סאמי וכן מושבה פינית. על מנת להשלים את התמונה, הקים הייזליוס שני גני חיות — אחד בו מוצגות חיות חווה נפוצות, ושני בו מוצגות חיות בר נורדיות — שועלים ושועלים ארקטיים, דובים, זאבים, איילי צפון, חתולי לינקס (שונר), זאבונים, ביזונים וגולת הכותרת — אייל קורא (אלק אירופאי)ֿ, סמלה של שוודיה.
המבקרים בסקנסן יכולים להתרשם מהתנאים בהם חיו אנשים ברחבי שוודיה החל מהמאה ה–16 ועד למאה ה–20. בכפר הקטן ניתן לראות בתי מלאכה מסורתיים, בית מרקחת, סנדלריה, פונדק ועוד. גם בחורף ניתן לטייל בשבילים המושלגים ולבקר בחוות המוסקות. מומלץ לחובבי אנתרופולוגיה ולמתעניינים בתרבות ובמסורת הנורדית.
אוקטובר-מרץ
ב'-ו' 10:00-15:00
שבת-א' 10:00-16:00
אפריל: כל יום 10:00-16:00
מאי-יוני, ספטמבר
כל יום 10:00-18:00
יולי-אוגוסט: 10:00-20:00
Djurgårdsslätten 49-51
08-442-8200
info@skansen.se
www.skansen.se

לונה פארק גרונה לונד Giulio Mola‭
לונה פארק גרונה לונד
Giulio Mola‭

לונה פארק גרונה לונד – Gröna Lund

גרונה לונד הוא לונה פארק קטן ביחס למקובל בעולם המערבי, אולם הוא מפצה על גודלו בצפיפות ואיכות המתקנים. הפארק יוסד ב–1883 על ידי גרמני בשם יקוב שולטייס שרצה להקים בו "קרוסלות ושעשועים אחרים". הפארק נבנה ליד שכונת מגורים והלך ובלע אותה עם השנים, כך שבין המתקנים פזורים בתי עסק ומגורים מהמאה ה–19. במקום כ–30 מתקנים סטנדרטיים, ביניהם מנהרת האהבה, רכבת שדים ו–7 רכבות הרים. בנוסף, במקום נערכות הופעות ענק של אמנים בינלאומיים. פתוח בחודשי הקיץ בלבד.
שעות הפתיחה אינן קבועות בחודשים מאי-ספטמבר, יש להתעדכן באתר האינטרנט
יוני-אוגוסט: כל יום 10:00-22:00
Lilla Allmänna Gränd 9
10-708-9100
www.gronalund.com/en

האגה אושן — ביתן הפרפרים Johan Hansson
האגה אושן — ביתן הפרפרים
Johan Hansson

האגה אושן — ביתן הפרפרים – Fjärilshuset — haga ocean

זוהי חממה בת 3,000 מ״ר שבה הטמפרטורה לעולם אינה יורדת מתחת ל–25 מעלות והלחות תמיד גבוהה — תנאים בהם פרפרים משגשגים ומתרבים. במהלך שנה אחת חיים בביתן כמה אלפי פרפרים, ובכל רגע נתון יש לפחות 700 מינים של פרפרים במקום. ניתן לראות את כל שלבי החיים של הפרפר — מזחל, לגולם ועד לפרפר הבוגר. ברי המזל עשויים לראות אף את הבקיעה עצמה.
בנוסף לביתן הפרפרים הותיק, במקום נפתח לאחרונה אקווריום מיוחד המתמקד בכרישים שחורי סנפיר (Blacktip reef shark) שהורבו בדרום צרפת. באקווריום יש גם שונית אלמוגים מעשה ידי אדם לצרכי מחקר, להקות דגים, אצות ופרוקי רגליים ימיים.
ב׳-ו׳ 10:00-16:00, שבת-א׳ 10:00-17:00
08-7303981
info@fjarilshuset.se
fjarilshuset.se

הניסוי של טום טיטס Jose Mesa
הניסוי של טום טיטס
Jose Mesa

הניסוי של טום טיטס – Tom Tits Experiment

מוזיאון מדע חביב לילדים המציג תופעות פיזיקליות וכימיות באמצעות ניסויים פשוטים המיועדים להורים וילדים. ארבע קומות המוזיאון מלאות במאות ניסויים שאמורים לפתות את הילדים ללמוד עוד על מדע, טכנולוגיה, פיזיקה, מתמטיקה, גיאוגרפיקה, ביולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, אופטיקה ועוד. בחודשי הקיץ נפתח פארק ניסויים בסמוך, ובו מכשירים גדולים ומרשימים יותר. המוזיאון צבעוני, מזמין, ומרגש, ומספק תעסוקה ליום שלם עבור ילדים סקרנים. אפשר למשל לבדוק מה קורה כאשר מישהו הופך את עצמו ליויו, או לשלוט במהירות הרוח בסערה, או לתפעל רובוטים בפארק הרובוטים. במקום פועלת מסעדה ובית קפה אקולוגים.
טום טיט היה שם העט של מדען צרפתי שפרסם ניסויים שאפשר לעשות בבית בשבועון ילדים צרפתי, ונתן בכך את ההשראה לפתיחת המוזיאון.
ב'-ג' סגור, ד'-ו' 10:00-17:00
שבת-א' 10:00-18:00
Storgatan 33, Södertälje
08-550-22500
www.tomtit.se/english

מוזיאון הילדים Jose Mesa
מוזיאון הילדים
Jose Mesa

מוזיאון הילדים – Junibacken

מוזיאון מתוק המיועד לילדים וסובב סביב עולמות ספרי הילדים השוודים — בילבי, עמק החיות המוזרות (המומינים) ורבים אחרים המוכרים פחות לקורא הישראלי. בכניסה ניצבת כיכר הספר — אפשר להכנס למטבח של מומין אמא, לשבת באווירון ולבקר בבתיהם של דמויות בדיוניות פופולריות. התערוכה היא משחקיה אחת גדולה, ובכל מוצג ניתן לגעת, לטפס ולשחק. אטרקציה אחרת וילה וילקולה, ביתה של בילבי, בו ניתן לשחק ולהשתולל. לאחרונה נפתחה במקום תערוכה חדשה על המומינים, על פי ספריה של טובה ינסן.
אוקטובר-פברואר, מאי-יוני
כל יום, 10:00-17:00
מרץ, אפריל, ספטמבר
ג'-א' 10:00-17:00
יולי-אוגוסט: כל יום 10:00–18:00
Galärvarvsvägen 8
08-587-23000
 info@junibacken.se
www.junibacken.se

אתרים ומסלולים נוספים במדריך שטוקהולם

להזמנת הגיליון

שטוקהולם — גלריית האמנות הארוכה בעולם

מידע למטייל

מתי לנסוע

שטוקהולם צפונית יותר ממוסקבה, לונדון או אמסטרדם, אך שילוב נסיבות ממוזל הופך אותה לנעימה בהרבה מערים מקבילות באותו קו רוחב. החורף בשטוקהולם קר, אך לא קר בצורה קיצונית, עם טמפרטורה ממוצעת של חמש מעלות מתחת לאפס בחודשי ינואר ופברואר. יורד הרבה מאד שלג, ויש רק שש שעות אור ביממה בשיא החורף. הרבה מאד מהאתרים, האטרקציות והמוזיאונים סגורים, או פתוחים במתכונת מאד מצומצמת בחורף. הקיץ, לעומת זאת, נעים, עם טמפרטורות ממוצעות של כ–20 מעלות, 18 שעות אור ביממה ושעות פתיחה ארוכות במוזיאונים, באטרקציות ובמועדונים. עדיף לבקר בשטוקהולם בקיץ (מאי-ספטמבר), אולם ניתן לנסוע לאורך כל השנה ולהנות מאירוח סקנדינבי מסורתי וחמים.

הגעה

ניתן להגיע במסגרת שיט תענוגות (כ–350 ספינות תענוגות עוגנות בשטוקהולם כל שנה) או בטיסה.
טיסות ישירות מישראל לשטוקהולם מופעלות רק בשיא הקיץ, על ידי חברת Norwegian Airlines, וזמן הטיסה הוא כ–5 שעות. כל שאר השנה יאלצו תיירים מישראל להחליף טיסה בנמל תעופה אירופאי על מנת להגיע לשוודיה. את שטוקהולם משרתים שני נמלי תעופה עיקריים: Arlanda הגדול, המשמש לקבלת טיסות מרחבי העולם, ו–Bromma הקטן, המשמש לקבלת טיסות קצרות, פנים אירופאיות. משני נמלי התעופה יוצאים שאטלים מיוחדים בשם Flygbussarna Airport Coaches היוצאים בתזמון עם לוח ההמראות והנחיתות (בברומה) או כל 5-10 דקות בנמל התעופה ארלנדה. הנסיעה לתחנה המרכזית בלב שטוקהולם אורכת 30-40 דקות מארלנדה, וכ–15-20 דקות מברומה.
ניתן להגיע ולצאת מארלנדה באמצעות רכבת. הארלנדה אקספרס יוצאת ממש מתחת לרחבת הטיסות הנכנסות. הרכבת יוצאת כל רבע שעה והנסיעה אורכת כ–20 דקות. גם חברת התחבורה הציבורית (SL) מפעילה רכבת לארלנדה. הרכבת יוצאת כל חצי שעה והנסיעה אורכת כ–40 דקות.
ניתן כמובן לקחת מונית משדה התעופה. נסיעה למרכז שטוקהולם במונית מארלנדה אורכת כ–40 דקות, ומברומה כ–15 דקות, תלוי בזמן הנסיעה ובמצב התנועה. יש לזכור כי אין פיקוח על דמי המוניות בשוודיה, והדבר מהווה כר פורה לניצול ולגביה מופרזת. עדיף להשתמש בשירותי חברה מוכרת כגון Taxi Stockholm, Taxi 020 או Taxi kurir. במוניות מקבלים כרטיסי אשראי.

עלויות

קרונה שוודית שווה קצת פחות מחצי שקל, אולם המחירים גבוהים. לילה במלון זול יחסית בלב שטוקהולם יעלה כ–200 דולר בעונה. דמי הכניסה לאטרקציות ולתחבורה הציבורית די גבוהים, ניתן לצמצם עלויות באמצעות רכישת Stockholm card — כרטיס המקנה כניסה חינם ל–80 אטרקציות, נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית, סיורים מודרכים במקומות מסויימים
ועוד. Stockholm card ל–3 ימים למבוגר עולה כ–825 קרונות, כ–400 שקלים. התעריף לילדים זול בהרבה, אולם הכרטיס לא מכובד בפני עצמו ותקף רק לצד כרטיס מבוגר. ניתן לרכוש כרטיסי שטוקהולם ל–24, 48, 72 או 120 שעות. הכרטיס נמכר במרכז המידע המרכזי בכיכר סרגל או באתר:  www.visitstockholm.com
עיון בתפריט מסעדה הוא עניין מעט מאיים, היות ולעין התייר קופצות מיד שלוש ספרות. כמעט כל מנה עולה מאות קרונות, והמחיר עדיין מעט יקר גם כשמתרגמים אותו לשקלים ומחלקים אותו בחצי. זו לא עיר לשופינג — המגוון האופנתי אמנם מפתה, אולם המחירים גבוהים
ו–H&M יש גם בארץ.

התמצאות

היסטורית, שטוקהולם צמחה סביב צירי המסחר הויקינגיים הישנים שיצאו ונכנסו מהאגמים של שוודיה אל הים הבלטי. העיר הלכה ותפחה מסביב לגמלה סטאן, והיום משתרעת על פני 188 ק"מ מרובעים. קל ומפתה ללכת ברגל — הטיילות הארוכות לאורך קווי המים, הפארקים הירוקים והשדרות מזמינים הליכה, אולם אתם עשויים לגלות שעבר לו חצי יום מבלי שהגעתם למחוז חפצכם. העיר משתרעת על פני 14 איים ומפרצונים בארכיפלג הגדול של שטוקהולם. גמלה סטאן, העיר העתיקה, שוכנת על האי הקטן המגשר בין מרכז העיר (נורמאלם) והאי הדרומי (סודרמאלם). לכל אחד מהרובעים אופי משלו: נורמאלם הוא מרכז העיר המודרני והעסוק, ואסאסטן ירוק ונינוח, אוסטרמאלם הוא רובע עשיר וסנובי, סודרמאלם צעיר ובועט, גמלה סטאן עתיק ותיירותי ויורגרדן (שכלל אינו רובע מגורים אלא פארק על אי) עמוס במוזיאונים ובאטרקציות.

תחבורה

התחבורה הציבורית בשטוקהולם מהירה, יעילה ובטוחה. חברת התחבורה הציבורית (SL) מפעילה אוטובוסים, קווי רכבת קלה, רכבת תחתית ורכבות נוסעים ברחבי העיר, בנוסף לכמה מעבורות בפאתי העיר.
הדרך הפשוטה ביותר לנוע ברחבי העיר היא באמצעות הרכבת התחתית. העיר מחולקת לכמה איזורים, וכרטיסים לאיזור מסויים תקפים לכמה נסיעות תוך שעה אחת. ניתן לרכוש את הכרטיסים במרכזים של SL, בכניסה לרכבת התחתית, בקיוסקים מסויימים או באמצעות SMS. אי אפשר לשלם לנהגי האוטובוס עבור כרטיס, ויש לרכוש כרטיס במכונת הכרטיסים שבתחנת האוטובוס.
לאלו שממעטים להשתמש בתחבורה הציבורית כדאי לרכוש כרטיס תחבורה ציבורית שניתן לטעון במזומן. ישנו גם חופשי-יומי התקף ל–24, 72 ו–168 שעות (שבוע). אפשר כמובן לקנות Stockholm card ולהנות מתחבורה ציבורית בחינם.
מומלץ לעלות על אוטובוס מספר 69 או טראם מספר 7 העוברים דרך האטרקציות המרכזיות של העיר וחוצים את יורגרדן. מעבורות יוצאות כל כמה דקות מרציף סקפסברוקאיין שבדרום גמלה סטאן אל יורגרדן ובחזרה. ניתן לקנות כרטיסים ברציף או להשתמש בכרטיס ה–SL או ה–Stockholm Card.
ניתן כמובן לתפוס מונית. למוניות מאושרות יש סטיקר צהוב על החלון, עליו רשומה העלות המשוערת של נסיעה בת 15 דקות/ 10 ק"מ. המחירים משתנים ממונית למונית, וכדאי להיות ערים לנסיונות ניצול ולאופציות זולות יותר.
למידע נוסף: sl.se/en

סיורים

ניתן לראות את העיר מהים באמצעות אחד מעשרות סיורי השיט בארכיפלג. זמן הסיור משתנה בהתאם למסלול, ונע בין שעה וחצי (לסיור בארכיפלג העירוני בלבד) ל–12 שעות (סיור היוצא לארכיפלג החיצוני, על אלפי האיונים הקטנים והטבע הפראי שבו). מידע נוסף ניתן להשיג במרכז התיירים.
בדומה לערים אירופאיות אחרות, גם בשטוקוהולם פועלים אוטובוסים מיוחדים הנעים בין אטרקציה אחת למשניה. חברת Strömma מפעילה סיורי אוטובוסים וסירות ברחבי העיר, ביניהם סיורי פנורמה ואוטובוסים המאפשרים לרדת ולעלות בחופשיות בין אטרקציה לאטרקציה (Hop on, Hop off). לפרטים נוספים: www.stromma.se
בקיץ מאורגנים גם סיורי אופניים מיוחדים ברחבי העיר המאפשרים לראות את האוצרות, הפנינים הנסתרות והאטרקציות התיירותיות השונות באופן קצת יותר פעיל. www.bikesweden.se
סיורים מאורגנים בעיר העתיקה נערכים באופן קבוע, ואלו כוללים כניסה לאתרים השונים בליווי הסברים. לפרטים נוספים: www.stockholmourway.com
העיריה מארגנת מגוון סיורים מאורגנים בתמות שונות, המפורסם שבהם הוא הסיור בעקבות טרילוגיית המילניום של סטיג לארסון (נערה עם קעקוע דרקון). הסיור, היוצא לאורך רוב השנה, מתחקה אחר מיקאל בלומקוויסט וליסבת' סלנדר — גיבורי הספרים — ומעלליהם בנקודות שונות ברחבי סודרמאלם. בסיור, שמתחיל בביתו של בלומקוויסט
ב–Bellmansgatan 1, מבקרים המשתתפים בנקודות גיאוגרפיות שהוזכרו בספרים: דירת הפאר של ליסבת' סלנדר, משרדי מגזין מילניום ועוד. על הדרך לומדים המשתתפים על ההיסטוריה של שטוקהולם, על שטוקהולם המודרנית ועל תושביה של סודרמאלם.
סיור מיוחד נוסף נעשה מתחת לפני האדמה, בגלריית האמנות הארוכה בעולם — הרכבת התחתית של שטוקהולם. אלו 110 קילומטרים של יצירות אמנות, מפעל שהחל עם הקמת הרכבת התחתית בשנות ה–50 וממשיך עד היום. 90 מתוך 100 תחנות הרכבת בשטוקהולם קושטו בפסיפסים, פסלים, ציורים, מיצגים ותחריטים מעשה ידיהם של יותר מ–150 אמנים. SL מוציאים סיורים מאורגנים בעקבות האמנות ברכבת התחתית. לפרטים נוספים: www.sl.se

שפה

השפה השוודית המתנגנת קשה להבנה לאוזניים ישראליות. השפה מרובת תנועות ואותיות מסתוריות המסמנות צלילים זרים ועיצורים ותנועות קשות לביטוי. השפה דומה ביותר לגרמנית וחולקת עמה הרבה שורשי מילים. היא גם חולקת עם גרמנית את הנטיה למילים ארוכות, מחוברות ודחוסות. קל יותר להתמצא אם מבינים כי הסיומת Gatan או Gata משמעה רחוב, וכל מה שבא לפניה הוא שם הרחוב. בדומה, Vägen היא שדרה ו–platsen או plan היא כיכר.

אוכל

האוכל השוודי המסורתי איננו עניין מלהיב במיוחד, כראוי לאומה שבילתה מאות שנים בשלג וברעב. מאכלים נפוצים הם כדורי הבשר השוודיים, המוגשים עם ריבה, הרינג, שרימפס או מקרל עם תפוח אדמה, בשר ציד עם דומדמניות וכל סוגי הדגים — בראשם סלמון. ארוחת בוקר שוודית סבירה תכלול מנה של חביתיות אווריריות עם מנה גדושה של קצפת וריבה ולצידן כמה נקניקיות. כל פירות היער מצויינים בשוודיה והדגה טריה ועסיסית. שווה להזכיר גם את ה–Fika, מילה שוודית יעודית להפסקת קפה ומאפה.

מרכז מבקרים

מרכז המבקרים של שטוקהולם שוכן בקולטורהוסט, בצמוד לתחנה המרכזית, ומציע מפות, עלונים, מידע, כרטיסים לאטרקציות ולתחבורה הציבורית, הזמנת מקום בהפלגות וכו'. במקום יש גם אינטרנט חינם ומקומות ישיבה בודדים.
16 בספטמבר-אפריל
ב'-ו' 09:00-18:00
שבת 09:00-16:00
א' 10:00-16:00
מאי-15 בספטמבר
ב'-ו' 09:00-19:00
שבת 09:00-16:00
א' 10:00-16:00

אתרים ומסלולים נוספים במדריך שטוקהולם

להזמנת הגיליון

שטוקהולם: שוודיה-דנמרק שלוש אפס

רוצים להתחבב על שוודי? ספרו בדיחה מרושעת על דנים. יריבות בת מאות שנים מתדלקת את היחסים בין שתי האומות הסקנדינוויות השכנות, ואף שהתותחים פסקו מרעום כבר מזמן, הצדדים הניצים עדיין מתכתשים בשדה אחר — מגרש הכדורגל

גשר האורסנדסברון, מעל למיצר האורסונד, מחבר את העיר מאלמה שבשוודיה אל קופנהגן שבדנמרק. הגשר נמתח על פני שמונה קילומטרים, מהחוף השוודי אל אי מלאכותי שנבנה באמצע המיצר ומשם במנהרה באורך של ארבעה קילומטרים המובילה אל האי הדני אמאג'ר. זהו גשר הרכבת והרכב הארוך ביותר באירופה, ומעבר להיותו החיבור בין שוודיה לשאר אירופה, הוא גם סמל לחיבור בין שתי המדינות הסקנדינביות הגדולות שהיו יריבות במשך מאות שנים. הגשר הוא איקון תרבות המככב בסדרת הטלוויזיה השוודית–דנית "הגשר" (שעובדה לסדרת טלוויזיה אמריקנית), ששימש כמוטיב מרכזי בתחרות האירוויזון 2013 שנערכה במאלמה, שוודיה. בקטע הסיום של האירוויזון נערך "מצעד העמים" בהשתתפות כל המתמודדים שצעדו אל הבמה על גשר גדול. גם השיר "walk me to the bridge" של הלהקה הוולשית "מניק סטריט פריצ'רס" עוסק בחווית המעבר בין שתי המדינות על גשר האורסונד מעל המפרץ.
אבל רק מי שמבין את דקויות השפה והסמלים של שוודיה ודנמרק, הדומות כל כך ובכל זאת שונות, יכול לחוש את מסך היריבות שעדיין מפעפע מתחת לפני השטח. "הגשר" נפתחת בגילוי גופה מבותרת לשניים של פוליטיקאית שוודית המונחת בדיוק על קו הגבול — במרכז גשר האורסונד. גילוי הגופה מחייב שיתוף פעולה בין המשטרה השוודית לדנית, כאשר דמויות החוקרים, החוקרת השוודית האוטיסטית והקרה מצד אחד והחוקר הדני השתיין והחמים מהצד שני, מייצגות את היחסים בין שתי המדינות ומעידות על היכולת והקשיים בעבודה המשותפת.

התחרות בין שוודיה לדנמרק החלה עוד בימי התגבשותן כמדינות עצמאיות, כאשר שוודיה התנתקה מאיחוד הממלכות הסקנדינביות בראשות מלכת דנמרק. הניתוק שימש עילה לעשרות מלחמות וקרבות בין שוודיה לדנמרק בין המאה ה–15 למאה ה–17. כל מלך חדש שעלה לשלטון, הן בשוודיה והן בדנמרק, מצא סיבה לצאת למלחמה עם היריבה הנצחית מעבר למיצר. עם שוך ימי המלחמות ביבשת האירופית הועתקה האיבה המסורתית למגרשי הספורט, בעיקר למגרש הכדורגל. לא קיימת מערכת של משחקים בין הקבוצות והליגות של שתי המדינות השכנות, אולם כאשר שוודיה ודנמרק נפגשות בתחרות בינלאומית, היציעים שואגים מלחמה.

הכדורגל הגיע לדנמרק מאנגליה לקראת סופה של המאה ה–19 והפך לספורט פופולרי. דנמרק הייתה לחוד החנית של הכדורגל הסקנדינבי. במהלך עשרים השנים הראשונות של משחקי כדורגל בסקנדינביה היו מועדוני הכדורגל של קופנהגן המועדונים הטובים ביותר. קהל הצופים ייצג בעיני הדנים "תרבות אמיתית", בעוד המועדונים בפריפריה של דנמרק וביתר מדינות סקנדינביה נחשבו בעיניהם כבעלי רמה נמוכה. דנמרק, בעיני הדנים, הייתה ארץ התרבות, בעוד ששוודיה היא הפולש האגרסיבי אל עולם הספורט המתורבת.
תרבות הכדורגל הובאה לדנמרק על ידי קבוצה סקוטית ב–1898. הסקוטים לימדו את הדנים לשחק בצורה אלגנטית, עם מסירות קצרות. באופן מסורתי משפחת המלוכה לא רק מאמצת את מועדוני הכדורגל, אלא נוכחת בכל המשחקים. שיא עונת הכדורגל הדנית היה משחקי גומלין בין מועדוני בקופנהגן למועדונים המובילים באנגליה. הקהל הדני נהר למשחקים והתנהג, כצפוי, בצורה ג'נטלמנית והוגנת. גם נשים הגיעו לצפות במשחקים והתפרעויות במשחקים היו תופעה נדירה ביותר. בשנת 1910 הותקף שופט לאחר נצחון של ליוורפול על דנמרק, ובאותה שנה הייתה מהומה קטנה במשחק שנערך נגד מנצ'סטר סיטי.

הג'נטלמניות הדנית תורגמה לדיון ער בעיתונות בעשור הראשון של המאה העשרים, האם זה מכובד להריע בקריאות עידוד לקבוצה הביתית או לצעוק נגד הקבוצה היריבה. קריאות מהצופים נחשבו בדנמרק מעשים פסולים, אירועים המאפיינים את היושבים במקומות הזולים יותר — העניים וחסרי התרבות. הצלחות קבוצת הכדורגל הלאומית של דנמרק באולימפיאדות של 1908 ו–1912, כאשר שיחקה נגד אנגליה, חיזקו את התפישה שכדורגל הוא ספורט תרבותי המחייב התנהגות מכובדת.

כאשר החלו משחקים בינלאומיים נגד היריבה המסורתית, שוודיה, משכו המשחקים האלה קהל רב. הקהל השוודי היה אמנם פרוע יותר מהקהל הממושמע מדנמרק, אבל עד מהרה ההתרגשות והיריבות עתיקת השנים החלה לפעפע גם אל היציעים הדניים. במשחקים האולימפיים ב–1912, שנערכו בשטוקהולם, הוצגה בפעם הראשונה תופעה של עידוד מאורגן. סטודנטים אמריקאים שאגו מהיציעים סיסמה שעליה התאמנו מראש: "רה — רה — ראי, יו אס איי", שאגו הסטודנטים. השוודים התפעלו ולמדו.

 

המשך הכתבה בגיליון שטוקהולם של מטרופוליס.

להזמנת הגיליון

שטוקהולם: המודל השוודי עדיין בסדר

תלי תילים של מילים נכתבו על המודל השוודי שלעיתים נקרא גם המודל הנורדי. ניסו לפצח את סוד הצלחתו, ניסו להפריך אותו וכמעט תמיד ינסו להסביר מדוע זה יכול לעבוד רק בסקנדינביה. אולם אפילו בשוודיה קם גל שמרני, ניאו ליברלי, שפעל בשמונה השנים האחרונות כדי לפורר את מודל מדינת הרווחה. איך שינויים בזכויות פנסיה קיבוציות משפיעים על תקריות אנטישמיות במאלמה, מה עושים כשאין מערכת בריאות לעשירים בלבד, ואיך השפיעו על כך הבחירות הכלליות שנערכו בספטמבר?

בעקבות ראיון עם דיוויד סטברו

חומת ברלין נפלה לפני 25 שנה, אבל קשה לנער את דיכוטומיית המלחמה הקרה מהאופן בו חושבים עד היום על כלכלה: או קפיטליזם, או קומוניזם; או ניאו ליברליזם, או סוציאליזם; מגזר פרטי גדול ורווחי, או מערך ציבורי של שירותי רווחה ענפים ומתוקצבים; יוזמה פרטית או ערבות הדדית — האחד או השני, לעולם לא ביחד.
זה ברובו מצג שווא והגזמה, כמובן. בין ברה"מ לארה"ב נמתחת קשת רבגונית של מודלים כלכליים המערבים מגזר פרטי חזק ומערכת רווחה: מבריטניה וגרמניה ועד לישראל. אולם בכל המודלים המשולבים הללו יש עדיין צד דומיננטי יותר, ולרוב כוחות ההפרטה והתחרות החופשית רומסים את הועדים, עובדי הציבור ומערכת הרווחה.

ואפשר גם אחרת.

"הכלכלה השוודית משלבת משק של יוזמה חופשית ותחרותיות גבוהה עם מדינת רווחה מתקדמת של שירות ציבורי רחב, שירותי רווחה אוניברסליים, מיסים גבוהים ועבודה מאורגנת", אומר דיוויד סטברו, עיתונאי ישראלי תושב שוודיה. זו המדינה השלישית בשטחה באיחוד האירופי, אולם חיים בה רק כעשרה מיליון תושבים. "הכלכלה שלה מאד מגוונת", הוא אומר, "יש תעשיה כבדה, תעשיה קלה, שירותים, תיירות והייטק. [זו כלכלה] מוכוונת ייצוא שהוציאה מתוכה מותגים שהצליחו מאוד בעולם כמו איקאה, H&M, וולבו, סאאב ואריקסון. המשק השוודי נחשב בעולם כמשק מוצלח ומודרני מאוד, אבל זה לא מפריע לממשלה להיות מאוד מעורבת במשק בעיקר בתחומים כמו חינוך, בריאות, דיור, תשתיות, אוצרות טבע ורווחה. רוב אנשי סגל ההוראה, החינוך, הבריאות והרווחה הם עובדים ישירים של הרשויות המוניציפליות, הדיור הציבורי הוא נרחב מאוד והמדינה עדיין מחזיקה בחלק גדול יחסית של התשתיות ומשאבי הטבע".

קצבת קיום לסטודנטים
המודל השוודי נולד לפני כמאה שנה, כשתנועת העבודה השוודית, האיגודים המקצועיים והמפלגה הסוציאל–דמוקרטית החלו לעבוד על המוסדות והעקרונות הבסיסיים שלימים יהוו את הכלכלה השוודית. "מבחינה מאקרו–כלכלית הם קידמו מדיניות של שוק פתוח מצד אחד, ומעורבות נרחבת של הממשלה והמערכות המוניציפליות במשק, מצד שני", אומר סטברו. "הממשלה השקיעה במשך עשורים משאבים רבים בתחומים כמו בנייה, שירותים ציבוריים, פיתוח תעשייתי ותשתיות. זו הייתה כלכלה קיינסיאנית — מדיניות כלכלית מרחיבה וחתירה לתעסוקה מלאה וצמצום פערים. הממשלה נכנסה לשוק באמצעות מדיניות הריבית, רגולציה, השקעות ענק ודאגה לכך שמחזורי הגאות והשפל יאוזנו כך שהאבטלה תהיה נמוכה, רמת השוויון תעלה והחברה בכללה תרוויח".

מערכת הרווחה השוודית, מסביר סטברו, נתמכת על ידי מסורת בת עשרות שנים שמותירה את כל התחומים הקריטיים לתפקוד החברה — בריאות, חינוך, דיור, רווחה, גיל הזהב — בידיים ממשלתיות. אלו לאו דווקא מוסדות לאומיים, ושירותים רבים ניתנים ברמה המוניציפאלית — עיריות, מחוזות וכו'. "עד השנים האחרונות, רוב מוחלט של בתי הספר, בתי החולים, בתי האבות וכו' היו לגמרי ממלכתיים. זה מגזר ציבורי גדול ביותר הממומן בעיקר על ידי משלמי המיסים. בעבור האזרח הפשוט זה אומר שלא משלמים כמעט על גני הילדים ואין שכר לימוד בכלל לבתי–הספר היסודיים, התיכוניים והאוניברסיטאות. בעבור ילדים אין שכר לימוד, לא צריך לקנות ספרי לימוד ואפילו הארוחות החמות בבתי–הספר כלולות. מבוגרים מקבלים מהמדינה קצבת קיום בזמן לימודיהם באוניברסיטאות, במכללות ובחינוך המקצועי. אפשר גם לקבל הלוואה בתנאים מאד נוחים. משלמים אותה בחזרה במשך עשרות שנים ע"י הורדה מהמשכורת".

"למדינה יש אינטרס לשלם על לימודי תואר ראשון, תואר שני, לימודים מקצועיים וכו'. יש גם לימודים לא פורמליים למבוגרים, לימודי ערב ומערכות כמו בתי–הספר העממיים למבוגרים שמקדמים לימודי תרבות, אומנות ומדעים למבוגרים יחד עם השלמות של השכלה תיכונית", מרחיב סטברו. "כולם מבוטחים בביטוח הבריאות הממלכתי, ובתי גיל–הזהב גם הם ממלכתיים, כך שכשמגיע השלב בו צריך לעזוב את הבית וללכת לגור בדיור מוגן, זה לא מנוהל על ידי חברות פרטיות, אלא על ידי השלטון המקומי".

המשך המאמר בגיליון שטוקהולם של מטרופוליס.

להזמנת הגיליון

שטוקהולם: Made in SOFO

בגדי מעצבים יד שניה, מאפיות קטנטנות וטרנדיות, חנויות תקליטים עצומות ונעליים ממפות שולחן — אלו רק חלק מהאוצרות שניתן למצוא בשכונת סופו הטרנדית שבסודרמאלם, המייצגת את הרוח הצעירה והארטיסטית של שטוקהולם. בין העסקים המקומיים פועלת גם חברת gram, המייצרת נעלי התעמלות מתוחכמות לפי משקל

מערכת מטרופוליס

סודרמאלם הוא האי הצעיר, הבוהמייני והארטיסטי של שטוקהולם. האי כולו מלא בבתי קפה, גינות ציבוריות מוריקות וחנויות ספרים, אולם קודש הקודשים של הטרנדיות השוודית מצוי בטבורו של האי, בשכונת sofo. סופו, או south of folkungatan, היא איזור צפוף המלא בחנויות וינטג', בתי קפה, חנויות מעצבים, מעדניות טרנדיות וברים. אם באוסטרמאלם קונים

העשירים, ובנורמאלם קונים התיירים והבורגנים, סופו היא מעוז הקניות והבילויים של ההיפסטרים והאמנים השוודים.
שם, בין בר שמתפקד גם כבית קפה וספריה לבוטיק וינטאג', יושבת חנות הדגל של מותג הנעליים gram. המותג "gram" הוקם בשנת 2005 מתוך הרצון של המעצב אלקסיס הולם ליצור. "הייתי תקוע בעבודה בה לא נתנו לי להשתמש באנרגיה היצירתית שלי. להקים עסק משל עצמי נראה כמו המפלט היחיד. בחרתי בנעליים בשל קרבתם לעיצוב מוצר. בהשוואה לבגדים, זוג נעליים איננו דורש עבודה עם דוגמנית והתאמה לצורת גוף על מנת שצורתם תהיה מושלמת".

הרעיון מאחורי "גראם" פשוט. תבנית נעליים מעוצבת ומיוצרת, עם סוליית גומי סטנדרטית, ועל המבנה הזה נתפרים בדים מסוגים שונים. התבנית אז נשקלת, והדגם נקרא על שם משקל התבנית בגרמים. מה שמייחד את גראם הוא השימוש המקורי בבדים ודוגמאות נדירים. "במרוצת השנים השתמשנו בכל אריג אפשרי שהיה זמין לנו, ואלו עדיין ממשיכים להוות השראה אדירה בעיצובים שלי", אומר הולם. "אני במיוחד אוהב להשיג בדים שיוצרו בשיטות מסורתיות". כדוגמא נותן הולם את דגם 380 שנעשה ממפות שולחן שנארגו בעיירה אינסג'ון שבשוודיה. "אחד מהדברים האהובים עלי הוא לקחת משהו שלא אמור להנעל, או להיות יצירה אופנתית כלל, ולהפוך אותו לפריט אופנה הצהרתי".

עיצוב הנעליים נוגע גם בקווים מסורתיים וגם ספורטיביים. הוא משתמש בטכניקות מסויימות עם הבדים וכך נוצרת נעל עם סטייל של פרטי רחוב וחומרים באיכותי גבוהה. השם שהחברה אוהבת לכנות את הסטייל של הנעל הוא "סניקרס מתוחכמות". בגלל שהם חברה בחיתולייה, הם מרשים להיות הכי יצירתיים שהם רוצים בעיצוב ובחומרים, כמו הבדים שהם משתמשים בהם. למעשה הם מכינים פריט לבוש לרגל, ביצוב קווים נקיים עם התייחסות לפרטים. כל מודל של נעל שונה ומיוחד באופן הפשוט שלו.

"עבורי", הוא אומר, "הסגנון השוודי מאופיין באיזון ורגישות. רעיון אחד, מבוצע באופן מושלם. יש אנשים שקוראים לזה 'נקי' או 'מינימליסטי', אבל אני פשוט קורא לזה 'ממוקד'. לעולם לא תראו מותג שוודי שמשתמש באריג מטורף כדי לתפור גזרה מטורפת ואז מדפיס איזה הדפס מוזר על הכל. אפשר לזקק את כל תפיסת העיצוב השוודי לרצון לשדר משהו טהור".
משהו בנעליים מצליח לזקק את הרוח של סופו — השילוב בין השוודי לבינלאומי, בין היומיומי למתוחכם, בין חליפת העסקים הנקיה למגף הבד הצבעוני עם סוליית הגומי. "יש כזה וייב מדהים בSOFO", מחייך הולם, "כזה שילוב מדהים של וינטג', חנויות מעצבים, משרדי עיצוב ומסעדות מעוררות השראה שמפוזרים באופן שווה ברחבי השכונה. אין שום מיקום אחר שבא בחשבון לחנות הדגל הראשונה שלנו".

להזמנת הגיליון

 

שטוקהולם: הבטחה לחורף

סקנדינביה נתפסה בעיני תמיד כמחוז מכושף, עשיר ביערות עד ירוקים, שלג כבד, בקתות עץ מעלות עשן ואנשים תמירים ובהירים. השפה השוודית היא קשר מסובך להתרה של השפעות גרמניות, פלמיות ונורדיות שורשיות, מעין ניגון מתמשך, עשיר בה"א, פ"א ו–יו"ד.
הגעתי לשטוקהולם שטופת שמש ובהירה של קיץ, מלאה בשוודיות קצרות שמלה ותיירים שחצו את הים הבלטי מפינלנד ולטביה כדי לראות את בירת סקנדינביה, על אתריה העתיקים וחנויות האופנה המתוחכמות שלה. ציפיתי לקור ואפלה, אבל קיבלתי חמימות ואור שמיאן לגווע, גם לא בעשר בלילה. הקיץ הנורדי הקצר מוציא את כל תושבי העיר לרחובות ולבתי הקיט שלהם מחוץ לעיר. מרחוק ניתן היה לראות מרפסות זעירות של מ"ר מרובע בודד עמוסות בחברים שמשיקים כוסות יין ומתחממים באוויר הצח. באי הדרומי, סודרמאלם, חצי מכיכר האזרח (מדבורגנפלאץ) התמלאה בשולחנות של בתי קפה ופאבים שעושים את רוב כספם בחודשי הקיץ. כל מקום שמכבד את עצמו הוציא את עסקיו החוצה ואפשר לצעירים ולזקנים, לאנשי העסקים ולהיפסטרים, לאמהות ולנערות המסיבות לשבת בשמש ולהתענג על כוס קפה ומאפה — מה שנקרא בשוודית בשם המכליל "פיסקה".
אי הפארק והתענוגות של העיר — יוגרדן — התמלא בברווזים, אווזי בר ואפרוחיהם הרכים. כל אלו ינדדו דרומה עם בוא החורף הארוך והחשוך, והפארק יתרוקן מילדים בלונדינים צוהלים שרצים בין אטרקציה לאטרקציה — מלונה פארק, לגן חיות, לכפר היסטורי, למוזיאון אבבה ועוד ועוד, ללא סוף.
על המזח של גמלה סטאן, הצופה לעבר יוגרדן והארכיפלג שממזרח לו, יושבים בצפיפות זוגות זוגות של צעירים. חלקם רבים בקולי קולות ובשלל שפות, חלקם חולקים רגע של אינטימיות באור היום שמסרב לגווע, חלקם שותים לשוכרה וצוחקים, כמעט נופלים אל מימי הים הבלטי הקרים.
לא יכולתי שלא לחשוב על העיר הזו בחורף, מוארת בפנסי הרחוב וריקה מאדם. כמעט 3,000 איש מועסקים על ידי העיריה בימי החורף בפינוי שלג מהרחובות, על מנת לאפשר לחיים להמשיך ולזרום גם כשהטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס והשמש חודרת בקושי את האפרוריות למספר שעות ביום. החיים לא פוסקים — הם פשוט עוברים אל תוך הבתים והמוסדות ומתווכים דרך מעילים עבים.
לכן בקיץ הם בחוץ, כל הזמן, ללא הפסקה. שותים, וצוחקים מהזריחה המוקדמת עד לשקיעה המאוחרת. שטוקהולם בקיץ טורפת את החיים, מבעבעת וזורחת, מתענגת על הקיץ כמו שיכולים רק מי שיודעים מהו חורף.

קריאה נעימה
מאיה קולסקי
להזמנת הגיליון