תגית: נורמנדי

נורמנדי: פתח דבר

נורמנדי היא ארץ רחבת ידיים, 30,000 קמ"ר ועוד קצת. פי 1.5 ממדינת ישראל. מספר תושביה הוא קצת פחות מ–3.5 מיליון נפש. ארץ לא צפופה. בנסיעות לאורכה ורוחבה, ארבע שעות, חמש ואף יותר, תהיתי היכן מסתתרים תושביה?
אפשר לחלוף על פני שדות, עיירות, כבישים ואוטוסטראדות במשך שעות ולא להיתקל בנפש חיה. אך, כשנתקלתי בהם, הם תמיד נראו מאושרים. פסטיבל מקומי קטן עם עשרות מאנשי המקום מחופשים לבתולות ים, לספנים תאבי חיים, לרקדניות משנות העשרים, צועדים בסך ברחוב הראשי של העיירה, כאשר על המדרכות מאות ילדים, הורים, מקומיים ותיירים עומדים ומריעים. איש לא הניד עפעף כשכרעתי לצלם את התהלוכה ואף זרקו עליי קונפטי כשם שזרקו על כל עובר אורח אחר. פעולה שלא תעבור בהשלמה כזו עם תושבי פריז למשל.
בפרומאז'רי המקומי, מוכר הגבינות שעמד מאחורי הדלפק חייך בכל פעם ששבתי לבקש את גבינת הקממבר המעולה שמכר. הוא לא התעניין מהיכן הגעתי ולא תהה להיכן אני הולכת.
קל היה לצפות שאזור מתוייר כמו נורמנדי יהפוך המוני, ממותק, צבעוני ומזוייף. אבל האזור על תושביו אינם מתרגשים. מיליוני התיירים והמבקרים המגיעים לכאן בכל שנה הם כיום מקור הפרנסה העיקרי ומי שנשאר בנורמנדי, עושה זאת מתוך אהבה לאזור ולמורשת, ואינו מוטרד מתיירים או עוברי אורח.
יחד עם זאת האזור עובר שינוי עמוק. מספר העוזבים רב. האוכלוסייה הצעירה עוזבת לטובת הערים הגדולות, מפעלים נסגרים, ועסקי הגבינות הייחודיים שמאפיינים את האזור עומדים בפני סכנת העלמות. כל זה אולי לא מפריע לתושבי האזור אבל מעלה חשש כנראה אצל מיליוני המבקרים המגיעים לנורמנדי מדי שנה.
בכלל נדמה לפעמים שהתיירים בנורמנדי מכירים אותה טוב יותר מתושבי המקום, שלפעמים לא מתרחקים מהכפר הקטן בו גדלו. לא מעט תיירים מתאהבים במקום וחוזרים אליו פעם אחר פעם. בעתיד ירכשו לעצמם חלקם טירה קטנה בכדי לשפץ אותה אחרי שיצאו לפנסיה.
בינתיים הם מסתפקים בלחזור לאותו כפר שבו נפשו לראשונה, כי אוהבי נורמנדי אוהבים את השגרה של המקום. היציאה בבוקר לרכישת הבגט והגבינה במאפייה ובחנות הגבינות השכונתית. הצעידה הביתה לאורך כבישים צרים עם כיפת עצים וגדרות השיח העתיקות המפרידות בין שדה לשדה. אולי שחיית בוקר קצרה בים שמגיע ונסוג פעמיים ביום. קצת עבודה בחצר או בגינה או בתיקון חלון בן מאות שנים בבית. ארוחת צהריים קלה, תנומה של אחר צהריים, וארוחת ערב עם חברים אל מול הנוף.
זו שגרה שקל להתאהב בה. ממש כשם שנורמנדי היא אזור שקל להתאהב בו. לעיתים נדמה שהאזור מעפיל על האנשים שמתגוררים בו. אלה שבוחרים להישאר בו או לעבור להתגורר בו אוהבים את היכולת להיבלע בתוך הנוף הפסטוראלי, מייחלים למקום שבו החיים פשוטים יותר. חיי כפר לצד פרות ותפוחים. מי לא חושק בחופשה שכזו? מי לא חושק בחיים שכאלה? זו הסיבה האמיתית בגללה האזור כה עמוס בתיירים לאורך השנה — הוא שקט, התחוללו בו אירועים רבים ומשמעותיים ויחד עם זאת הוא מכיל עוצמות של יופי ורוגע, עד שנדמה כי מעטים הדברים שיוכלו להרעיד את הגבעות הללו שוב. עבור מי שמגיע ממדינה רועשת וחסרת שקט כמו שלנו, דומה שאין הרגשה נעימה מזו. רק היזהרו שלא להישאב לתוכו, אתם עלולים לא לצאת משם לעולם.

מאיה רומן
וידין רומן

נורמנדי: ללכת על קרקעית הים

תופעת הגאות, ובעיקר השפל, של מפרץ מון סן מישל היא אחת מתופעות הטבע המרתקות ביותר בעולם. כאשר המים נסוגים, למרחק של 15 קילומטרים מהחוף, האי שבמרכז המפרץ ניצב למעשה בתוך מישור חולי רחב ידיים — חלק מהיבשה, כאשר מעבר לו ניצבים איים נוספים — שכעת הפכו להרים בתוך מה שהיה פעם קרקעית הים. ואז, במהירות גדולה, הים מגיע חזרה, מכסה הכול והופך את מון סן מישל חזרה לאי בתוך הים. להלן הפיזיקה מאחורי התופעה

מפרץ מון סן מישל הוא המקום עם הגאות הגבוהה ביותר באירופה. במהלך "גאות הזנק" (Spring tide), הים נסוג 15 קילומטרים (הפרש הגובה הממוצע בין גאות ושפל במפרץ מון סן מישל הוא 15 מטרים!), וחושף אלפי דונמים של קרקעית הים — ביניהם אפרי מלח, משקעים ימיים, שטחי חול והמשכם של ערוצי הנהרות בתוך הים. ואז הים חוזר במהירות של סוס דוהר, כפי שמקובל לומר בעגה המקומית.
בזמן הגאות, בעיקר בזמן של גאויות שיא, מתרחשת תופעה נוספת במפרץ, עלייה פתאומית בגובה פני המים בשפכי הנחלים שנוצרת על ידי גל הגאות.
האי של מון סן מישל למעשה "מתחבר" חזרה ליבשה בזמן השפל. בזמן הזה אפשר להגיע אליו ברגל, או לטייל בתוך הים אל עבר קבוצה של איים שהפכו פתאום להרים בתוך היבשה. הטיול בתוך שטחי הים מסוכן, כיוון שהגאות מגיעה במהירות, אבל עולי רגל וקבוצות של מטיילים נוהגים לעשות כן, כולל סיורים רכובים על סוסים.
במשך השנים חובר מון סן מישל ליבשה באמצעות סוללה. במרוצת השנים, סביב הסוללה החל להערם חול שפגם ביופי של תופעת הטבע הייחודית הזו. כיום, לאחר כמה שנים של פינוי החולות שהצטברו מסביב לאי ובשפך הנחלים מסביב, מוקם גשר שיחבר בין האי ליבשה, וכך בעתות של גאות הים שוב יקיף את האי לחלוטין — ובכל זאת יוכלו מיליוני האורחים להגיע למקום.
אחת מתוצאותיה המענינות של הגאות הם הפולדרים (Polders). אלה הם שדות שנוצרו כתוצאה מהקמת סוללות ארוכות על קרקעית הים בזמן השפל, תוך יצירת שטחים יבשים שעד מהרה התכסו בעשב אוהב מלח. בשרן של כבשים הרועות בשטחי המרעה האלה ידוע כבעל טעם מיוחד — יש אומרים מלוח יותר, והוא מבוקש מאוד בצרפת.
תופעת הגאות והשפל עיצבה את החיים במון סן מישל בפרט ובנורמנדי בכלל. המפתח להבנת התופעה טמון ביחס בין תנועת כדור הארץ, הירח והשמש. כדור הארץ, כידוע, מסתובב סביב עצמו וסביב השמש. על כדור הארץ ועל כל מה שנמצא בו פועלים שני כוחות חשובים; כוח המשיכה של כדור הארץ לעומת הכוח הצנטריפוגאלי שנוצר כתוצאה מסיבוב כדור הארץ, כשהאחד מושך פנימה והשני כלפי חוץ, הכוחות מאזנים אחד את השני ושומרים על גובה פני הים בגבוה אחיד. אולם כוחות המשיכה החזקים של הירח מפרים את האיזון הזה על ידי "משיכת" מי האוקיינוסים לכיוון הירח. כוח המשיכה של הירח גורם ל"בליטה" במי האוקיינוסים. כאשר הירח מסתובב סביב כדור הארץ ובמקביל כדור הארץ מסתובב סביב צירו, ה"בליטה" הזו גם היא זזה ממקומה בהתאמה לתזוזה של מוקדי המשיכה. האזורים בכדור הארץ שבהם, בזמן מסוים, נמצאת ה"בליטה" הזו — הם אזורים שבהם האוקיינוסים נמצאים בגאות. האזורים האחרים, שמהם נמשכים מי ה"הבליטה" נמצאים באותה עת בשפל.

normandy-07
מי האוקיינוסים הנמצאים בצידו של כדור הארץ שנמצא הרחק מהירח גם נמצאים בו זמנית בתקופת גאות אבל מסיבה אחרת. למעשה הירח וכדור הארץ מסתובבים ביחד מסביב למרכז כובד שנמצא ביניהם, שנקרא מוקד המסה, או מרכז המסה. להדגמת התופעה הזו דמיינו שאתם מסובבים חפץ כבד מחובר לקצה חבל מסביב לגופכם בעודכם מסתובבים. על מנת לא ליפול קדימה אתם נשענים קצת לאחור בזמן שאתם מסתובבים ומסובבים את החפץ. זה שם את "מרכז המסה" ביניכם לבין החפץ שאותו אתם מסובבים. כך גם ביחסים שבין הירח לכדור הארץ, כוח המשיכה, כמו במקרה החבל, שומר אותם ביחד, הכוח הצנטריפוגאלי מרחיק אותם אחד מהשני. כיוון שהכוח הצנטריפוגאלי חזק מכוח המשיכה של הירח מי האוקיינוסים בצידו השני של כדור הארץ "בולטים" כלפי חוץ.
אותו הכוח פועל גם בעקבות סיבובו של כדור הארץ מסביב לשמש. כוח המשיכה של השמש מושך את האוקיינוסים לעבר השמש בעוד שבאותו זמן הכוח הצנטריפוגאלי של סיבובי הירח וכדור הארץ גורם למי האוקיינוסים בצד הרחוק מהשמש "להתרחק" מהשמש. האפקט של השמש קטן יותר מזה של הירח בגלל המרחק הגדול יותר של השמש מכדור הארץ.
כיוון שהגאות והשפל מושפעים מהירח ומהשמש אז כאשר השמש, הירח וכדור הארץ נמצאים בקו אחד, כמו במולד הירח או כאשר הירח מלא, הגאות והשפל גדולים יותר. אלה תקופות אלו נקראות "Spring Tides" — השם לא נובע מהאביב אלא מזה שהגאות והשפל "קופצים" לרמה גבוהה יותר. מצד שני כאשר הירח והשמש ניצבים ב–90 מעלות אחד לשני (למי שמתבונן מכדור הארץ), כמו ברבע הראשון של החודש העברי וברבע האחרון של החודש העברי (שהוא מבוסס ירח!), אז הגאות והשפל הם פחות גבוהים. זה קורה בגלל שמסת השמש מצליחה להפעיל קצת יותר כוח על האוקיינוסים ובכך לנטרל חלק מאפקט המשיכה של הירח. הגאויות הנמוכות יותר האלה נקראות "Neap Tides".
גובה הגאות יכול גם הוא להשתנות במהלך החודש בגלל שהירח לא נמצא תמיד באותו מרחק מכדור הארץ. כאשר מסלול סיבוב הירח מסביב לכדור הארץ מקרב אותו לכדור הארץ, כוח המשיכה שלו יכול לגדול ב–50% כמעט. כאשר הירח רחוק יותר מהכדור הארץ כוח המשיכה שלו כלפי כדור הארץ יורד.
גאות ושפל מתרחשים בדרך כלל פעמיים ביממה — פעמיים גאות ופעמיים שפל. אולם אלה לא מתרחשים בדיוק באותו זמן בכל יום מכיוון שהירח משלים את סיבובו סביב כדור הארץ בכ–50 דקות יותר מאשר 24 שעות. לפיכך הגאות משתנה בין יום אחד למשנהו, כאשר הזמן החולף ביניהם הוא בסביבות 24 שעות ו–50 דקות.
יש עוד גורמים המשפיעים על הגאות והשפל בנוסף לתנועת הירח והשמש. זווית הירח כלפי כדור הארץ משפיעה, כמו גם הטופוגרפיה של קרקעית הים, עומק המים וגורמים אחרים. לכן לוחות גאות ושפל, החשובים מאוד לימאות במקומות שהמרחק בין גאות ושפל הוא גדול במיוחד הם טבלאות מורכבות ביותר הלוקחות בחשבון עשרות מרכיבים, יחד עם מידע היסטורי ומקומי של כל אתר ואתר.

נורמנדי: לה בוקאז' ונורמנדי השוויצרית

האזור שמדרום לקן המכונה לה בוקאז' (Le Bocage) הוא אזור שקט המלא גבעות מעוגלות, חורשים (פירוש המילה בוקאז' (Bocage) הוא חורש), כבישים חבויים בין גדרות חיות עתיקות יומין החוצים את האזור ויוצרים פסיפס של שדות ואפרים, ונופים פתוחים. הגדרות החיות הללו הן בעלות משמעות היסטורית. הן עיכבו מאוד את התקדמות צבא בנות הברית בעת ששחררו את נורמנדי.
דרומית ללה בוקאז', זורם נהר האורן בעמק נאה במרכז האזור שזכה לכינוי נורמנדי השוויצרית (Suisse Normande). האזור זכה בשמו במאה ה–19 כאשר מספר סוכני תיירות רצו להפוך את האזור ליעד תיירותי. שוויצריה הייתה יעד תיירות הטבע המוביל באירופה, והשם שוויצריה הזכיר לשומעיו אגמים, הרים ואוויר נקי. כאן לא תמצאו הרים גבוהים ומסלולי סקי, אלא ארץ של מצוקים מרשימים, מסלולי הליכה ברגל וכמה תצפיות מראשי סלעים גבוהים. נורמנדי השוויצרית היא אזור פופלארי ביותר לנפוש בו. במקום ישנן הרבה אטרקציות תיירותיות; טיולי משפחות רכובים, מסלולים להולכי רגל ופעילויות ימיות בנהר האורן. לאזור גם חשיבות היסטורית, בין ה–12 ל–21 באוגוסט, 1944, נערך כאן הקרב האחרון במערכה בנורמנדי, ליד העיירה פאלייה, שבו נהרגו מאות חיילים גרמנים.

פאלייה – Falaise

העיירה הקטנה הזו התפרסמה בזכות המבצר הגדול שבה. כאן נולד וויליאם הכובש בשנת 1027. באוגוסט 1944 שימש האזור הזה כנתיב הנסיגה האחרון של החיילים הגרמנים. לאחר שהיטלר ציווה על כוחותיו לא לסגת — בכל מחיר — נערכו כאן עשרה ימי לחימה עקובים מדם שבהם נהרגו מאות גרמנים.
בין ה–12 ל–21 באוגוסט 1944, ניסו הגרמנים לייצר כאן נתיב נסיגה בתפר שבין הכוחות האמריקנים לכוחות הבריטיים. לאחר שהיטלר אסר על הנסיגה מנומרנדי התרחש כאן קרב טנקים ורגלים עקוב מדם שבו נכנסו הגרמנים למלכודת וכתוצאה מכך סבלו מאות הרוגים.

שאטו גיום לה קונקוראן – Chateau guillaume-Le-Conquerant

המבצר הענק הזה, הידוע כמבצרו של וויליאם הכובש, הוא מבצר טיפוסי המדגים בנייה נורמנית מהמאות ה–12 וה–13. כיום המבצר משוחזר ברובו. כאן נולד וויליאם הממזר, לימים דוכס נורמנדי, לאחר שאביו התאהב בנערה מקומית בשם ארלט. וויליאם הפך לימים לכובש אנגליה.

א'-שבת 10:00-18:00 (כניסה אחרונה שעה לפני סגירה)
02-31-41-61-44
www.chateau-guillaume-leconquerant.fr

קלסי – Clecy

הכפר המרכזי בנורמנדי השוויצרית, קלסי נמצא בתוך עמק נהר האורן שבו כדאי לבקר בכדי לטייל במסלולים היפים שסביבו.

מוזאון מודלי הרכבות – Musee du Chemin de Fer Miniature

במוזאון הזה מוצג מודל רכבות ענק המשתרע על שטח של 300 מ"ר. הרכבות הקטנות במודל עוברות בין נופים שונים באירופה בזמן שהתאורה מתעמעמת ובשעות בין הערביים מתחילים האורות בבתים, במפעלים ובכפרים שבדרך לנצנץ. המוזאון ממוקם בתוך מכרה ישן ורכבת קטנה מסיעה את המבקרים בין המוצגים השונים. באחד המרתפים הישנים של המכרה מייצרים קלבדוס, סיידר התפוחים המקומי, אותו מגישים בבית קפה במרפסת שמעל למרתף לצד מגוון קרפים.

אפריל-אוקטובר, ג'-א' 10:00-12:00, 14:00-18:00
יולי ואוגוסט א'-שבת 10:00-18:00
ספטמבר א'-שבת 14:00-17:00
Rue d'Ermington
02-31-69-07-13
www.chemin-fer-miniature-clecy.com

מסלולי הליכה מסביב לקלסי

האזור מסביב לקלסי משופע במסלולי הליכה מסומנים המובילים לנקודות תצפית נאות על עמק האורן. בין המסלולים הבולטים באזור, רובם כוללים הליכה של בין שעה לשלוש, נמצאים סלעי הפארק (Rochers des Parcs), חלת הסוכר (Le Pain de Sucre), והמפורסם שבהם המסלול של סירקיט דה בלוודר (Circuit des Belvedres). מי שהליכה אינה קוסמת לו, יכול לנסוע לאורך "דרך הפסגות" (Route des Cretes), המוביל מקלסי לסנט אומר (St. Omer).
מסלול ההליכה המוכר ביותר באזור נמצא לאורך שביל הגראנד ראנדונה 36 (GR 36) שהוא אחד משבילי ההליכה החוצים את אירופה. במקום לחצות את כל אירופה, אפשר להתרשם מהאזור דרך מסלול מעגלי העובר דרך כמה מהמקומות היפים ביותר בנורמנדי השוויצרית ומחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. מתחילים את ההליכה מהכנסייה בכפר לה בו (Le Bo). שם מוצאים את המסלול בעזרת סימון השבילים האדום והלבן שלו. עוקבים אחרי השביל לכיוון צפון עד ללה רושה דה פארק (Les Rochers des Parcs), מצוק תלול שמעל לעמק נהר האורן. משם השביל יורד לכפר לה וי (Le Vey). כאן, ליד הכנסייה המקומית תמצאו את המשך השביל המוביל למצוקים של לה פאן דה סוכרה
(Le Pain de Sucre). כאן ישנה תצפית מגובה של 170 מטרים אל עמק הנהר. מנקודת התצפית חזרו מעט אחורה והמשיכו לאורך השביל המסומן בצהוב, העולה ללה רוט דה קרט (La Routes des Cretes) — דרך הפסגות. פנו ימינה ולכו לאורך הדרך דרומה. אל תפנו בצומת הראשונה, המובילה חזרה ללה וי. בצומת השנייה פנו ימינה לעבר הכפר הקטן סורדוול (Sourdeval). משם פנו שמאלה ללה האוט דו וי (Le Haut du Vey) ומשם המשיכו בעקבות השילוט הצהוב לברייר (Bruyere) ולה רושה דה פארק בחזרה לשביל ה–GR36, המקום שבו התחיל המסלול. משך המסלול כחצי יום.

מסלול נסיעה — נורמנדי השוויצרית – La Suisse Normande

מסלול הנסיעה לאורך עמק האורן על נופיו הנאים הוא באורך של 99 קילומטרים ונמשך כשלוש שעות בגלל פיתוליו הרבים. המסלול מתחיל מת'ורי הארקור (Thury Harcourt), מרכז האזור. משם יש לעלות על כביש ה–D562 לכיוון סנט רמי (St Remy). עד 1967 פעלו כאן מכרות ברזל רבים. היום, כל שנשאר מהם הוא מוזאון קטן (Musee Les Fosses d'Enfer), הבנוי על אתר כרייה סגור ועוסק בגיאולוגיה ובמחצבים. אחרי סנט רמי מוביל הכביש לעיירה קלסי. כמה קילומטרים אחרי קלסי יש לפנות לכיוון פונט ד'ווילי (Pont d'Ouiily) על כביש מספר D167. יש לחצות את הנהר בגשר לה פונט דה ור (Les Pont des Vers) ולהמשיך לכביש מספר D43 עד לסגרי פונטיין (Segrie Fountaine). כאן ישנו מרכז מידע בו אפשר לקבל מידע על מסלולי ההליכה הנמצאים באזור. מסגרי פונטיין יש להמשיך לעבר העיירה בריל (Breel).
מבריל יש לסוע על כביש מספר D229 ואחר כך לפנות שמאלה לכביש מספר D329 ממנו מגיעים לרוש ד'אוטרה (Roche d'Oetre), סלע ענק הצופה על העמק הצר שמתחתיו. הסלע הוא הנקודה הגבוהה ביותר ב"נורמנדי השוויצרית" ובמקום נקודת תצפית מרשימה ומרכז מידע מודרני. מכאן הכביש נפרד מן הנהר וממשיך לפוטאנג' פונט אקריפין (Putanges Pont Ecrepin) בעוד הנהר זורם דרך קניון גורג' דה אובר (Gorges des Aubert) שהכניסה אליו היא רק ברגל.

מרכז המבקרים רוש ד'אוטר
אפריל-יוני, ספטמבר, א'-שבת 10:00-18:00
יולי, אוגוסט, א'-שבת 10:00-17:00
מרץ, א'-שבת 14:00-17:00
Roche d'Oetre Visitor Center

חוות ההרבעה הלאומית בלה פין – Haras National du Pin

לאחר שהמלך הצרפתי לואי ה–14 נחל כישלון אחר כישלון בהרבעת וגידול סוסיו הטיל המלך, בשנת 1714, על הפרש הלאומי של ארמון המלכות למצוא מקום מתאים יותר להרבעתם. לאחר חיפושים רבים נבחר המקום הזה, 15 קילומטרים ממזרח לארג'נטן (Argentan). החווה הוקמה בין השנים 1715 ל–1736 וכוללת שאטו ואורוות ל–200 סוסים. תפקידה של חוות ההרבעה היה להרביע את הסוסים הטובים ביותר עבור הצבא והאורווה המלכותית בוורסי. ערב המהפכה הצרפתית, החווה כללה 196 סוסי הרבעה, 40 סייחים ו–132 סוסים בבעלות אצילי צרפת. לאחר המהפכה נמכרו סוסי ההרבעה והחווה הפסיקה לפעול עד לשנת 1806 כאשר תחת צו אימפריאלי היא החלה לפעול מחדש. כיום החווה משמשת כמרכז ההרבעה הלאומי לשימור ולטיפוח סוסים גזעיים.
כיום ניתן לסייר במבני הפאר שזיכו את החווה בכינוי "ארמון וורסאי של סוסים", באורוות, באוסף המרכבות הגדול, ולטעום מעולם הרכיבה העכשווי בעזרת מרכז המבקרים הכולל תצוגות אינטראקטיביות. המקום היה בין האתרים שהיוו השראה עבור האופרה לה טראוויטה של ורדי.

אפריל-ספטמבר, א'-שבת, 10:00-18:00, בזמן חופשות של בתי הספר, א'-שבת 10:30-12:00, 14:00-17:00
אוקטובר-מרץ, א'-שבת, 14:00-17:00, סגור ב–1 בינואר, 25 ספטמבר.
מופעי רכיבה נערכים בחודשים
יוני-ספטמבר, בימי חמישי בשעה 15:00 ובחודשים יולי ואוגוסט בימי חמישי ושלישי בשעה 15:00

נורמנדי: לפסטר או לא לפסטר

קממבר, רוקפור ופונט ל'אווק הן רק חלק מהגבינות שמיוצרות כבר מאות ואף אלפי שנים בנורמנדי. ייצור הגבינות ומכירתן קשור באופן עמוק ומהותי לבני המקום, לאורח חייהם, לקרקע ולתרבות הצרפתית, אלא שבימים אלה מאיימים לובי תאגידי החלב והגבינה הגדולים באירופה, לצד חוקי בריאות חדשים המתייחסים לגבינות מחלב לא מפוסטר להרוס את המסורת. האם ימיהן של הגבינות הצרפתיות המסריחות מגיעים לקיצם?

מאיה רומן

"איך אפשר לשלוט על מדינה בעלת 246 סוגים שונים של גבינה?", תהה שארל דה–גול בנאום מפורסם ב–1968.
כיום 246 סוגי הגבינות של דה–גול כבר חצו את רף האלף ונראה שבלעדיהן צרפת לא תוכל להיות המדינה בעלת הטעם האנין אותה אנו מכירים. הסיבה להיותה של הגבינה מאפיין כה מרכזי בתרבות הצרפתית, קשורה להשפעתה על אורחות החיים המקומיים באזור הגיאוגרפי שבהם היא מיוצרת. כל גבינה וגבינה בארסנל הגבינות הצרפתי, מייצגת היסטוריה של אזור גיאוגרפי ייחודי. אך כלכלה קפיטליסטית אגרסיבית וחוקי בריאות נוקשים, מאיימים לשנות לעד את מעמדה של הגבינה הצרפתית.
ייצור הגבינה החל בצרפת לפני אלפי שנים, כאשר יצאו התושבים לברוא את היערות ולרעות בהן פרות, עיזים וכבשים. הגבינה הצרפתית הבסיסית מיוצרת בדרך כלל מחלב לא מפוסטר. בכדי להפוך את החלב לגבינה צריך לגרום לו להקריש. קרישה זו מתבצעת לאחר הוספת אנזים הגבנה לחלב, אנזים הנוצר בקיבתם של היונקים המפיקים את החלב.
התהליך הפשוט הזה מספק בהחלט לייצור גבינה בסיסית, אך מה שמשפיע ויוצר את הטעם והמרקם של סוגי הגבינה השונים הוא זמן הקרישה, איכות החלב, והתנאים בהם הגבינה מיוצרת. זו הסיבה שהאזור בו מיוצרת הגבינה הופך למהותי לטעמה ולהגדרתה.
חבל נורמנדי ידוע מאז ומתמיד כאזור שבו מייצרים עושר של סוגי גבינות בעלות טעמים נפלאים הנובעים משדות המרעה בעלי העשב המגוון הצומח בהן. גבינת פונט ל'אווק (Pont L’eveque), לדוגמא, לצד הברי (Brie) והקממבר (Camembert), ממוקמת בראש רשימת הגבינות האהובות על האומה הצרפתית.
פונט ל'אווק היא הגבינה הנורמנית העתיקה ביותר שעדייין מיוצרת בנורמנדי. ייצורה החל כנראה במאה ה–12 על ידי נזירים שהתיישבו בנורמנדי. משהפכה לפופולארית, החל ייצורה להתמקד בעיירה פונט ל'אווק.
כמו יין, חמאה, שוקולד ומוצרים חקלאיים נוספים, גם הגבינה נחשבת כקשורה באופן מהותי לעקרון הטרואר (Terroir), הגורס כי איכותם וטעמם של המוצרים, קשורים לתנאי האקלים, הקרקע וסוג העיבוד של המקום שבו הם נוצרו.
הצרפתים שיכללו את קונספט הטרואר כאשר הנזירים במסדרים של מחוז בורגנדי, החלו לחקור את התכונות שאפיינו יינות מאזורים שונים של הממלכה, המחוז או אפילו חלקים שונים של אותו כרם. הנזירים למדו איך לאפיין כל אזור על פי תכונות הטרואר. מרגע שפותח עקרון הטרואר לא עבר זמן רב עד שהיישום הכלכלי שלו הופיע בדמותה של רגולציה ויחד עמה התעודה ההכרחית ה–AOC — Appellation d'Origine Controle'e — בתרגום חופשי, "סימון לאזור ייצור מבוקר". כיום התעודה ניתנת תחת פיקוח של משרד ממשלתי צרפתי מיוחד לכך, "המכון הלאומי למוצא ולאיכות". מקור התעודה בשנת 1411 אז הוציא הפרלמנט הצרפתי צו שנועד לפקח על ייצור גבינת הרוקפור (Roquefort).
גבינה אינה יכולה להיחשב גבינת רוקפור אמיתית אלא אם יוצרה במערות של רוקפור-סור-סולזון (Roquefort-sur-Soulzon), בדרום צרפת.
בשנת 1926 הייתה הרוקפור הגבינה הראשונה שזכתה בתעודת ה–AOC החדשה. כדי לעמוד בתנאי ה–AOC המתייחסים להגדרות הטרואר, על הגבינות המיוצרות בכפרים בנורמנדי לעמוד בתנאים מאוד נוקשים. ייצורה של גבינת פונט ל'אווק למשל, מטילה על החוואים לוודא שלפחות חמישים אחוז מפרות העדר שמהן מגיע החלב לגבינה הזו, גדלו בנורמנדי. מקור המזון של הפרות חייב להיות עשב, שאותו הפרות אכלו במשך חצי שנה לפחות לפני חליבת החלב המשמש לייצור הגבינה, ושמונים אחוז ממקור העשב חייב להיות מחוות מקומיות.
הגבינה שמזוהה יותר מכל עם חבל נורמנדי היא גבינת הקממבר. מוצאה מהעיירה קממבר והיא באה לעולם בשנת 1791 כאשר מרי הראל (Marie Harel), בת העיירה, שמעה מפיו של כומר ממחוז איל-דה-פראנס (Isle De France), ביתה של גבינת הברי, על טכניקה חדשה לייצור גבינה.
גבינת הקממבר מיוצרת מחלב לא מפוסטר, כלומר חלב טרי שלא הורתח. למעשה, תעודת ה–AOC עבור גבינת קממבר מקורית דורשת כי היא תיוצר מחלב לא מפוסטר.
כאשר תושבי צרפת ואירופה הולכים לחנות הגבינות המקומית בכדי לבחור גבינה הם עומדים מול מבחר עצום של גבינות. חלקן בעלות תווית ה-AOC וחלקן בעלות תוויות איכות אחרות. גבינת הקממבר המיוצרת בנורמנדי משווקת כ"קממבר מנורמנדי" וכך יודע הקונה, כאשר הוא עומד מול מבחר של עשרות גבינות קממבר, לבחור את הגבינה המקורית.
השינויים בכלכלה העולמית גורמים למעבר מייצור מזון מקומי לייצור מזון על ידי תאגידי ענק המעדיפים להשתמש בחלב מפוסטר שחיי המדף שלו ארוכים יותר. לגבינת קממבר שלא יוצרה בנורמנדי, אסור להתהדר בשם קממבר נורמנדי, לכן החלו יצרני הגבינות הגדולים לשווק את תוצרתן כ"קממבר שמיוצר בנורמנדי".
כיום גבינות המיוצרות ביד או בעזרת חלב לא מפוסטר מהוות כיום רק עשרה אחוזים משוק הגבינות. בעיר קממבר, שבעבר התפרנסה כמעט באופן בלעדי מייצור הגבינה הנקראת על שמה, נותרו רק חמישה יצרני גבינה.
לא ברור מי יציל את הקממבר המקורי, בעיקר כשהאיחוד האירופאי שוקל להקשיח את החוק בנוגע לחלב לא מפוסטר. הישועה האפשרית מגיעה דווקא מסין. המעמדות הבורגנים בסין החלו לגלות את הגבינות החריפות, והחוואים בנורמנדי מדווחים על עלייה קלה במכירות, בעקבות הייצוא לסין.

נורמנדי: חופי הנחיתה

2014 הייתה שנת זכרון לשני מאורעות מכוננים בתולדות ההיסטוריה המערבית: מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, שבעים שנים לפלישה לנורמנדי. תחילת מלחמה אחת, ראשית הקץ של מלחמה אחרת — שנים שצילקו ושינו לעד את העולם שבו אנחנו חיים

שבעים שנה עברו מאז הנחיתה של בעלות הברית בחופי נורמנדי, מהלך שסימן את ראשית הקץ של מלחמת העולם השנייה. החופים השלווים של אותה מלחמה, שבה נפלו 25 מיליון חיילים ועוד 50 מיליון אזרחים, כבר חזרו מזמן להיות אתרי נופש. הבונקרים והעמדות שהוקמו לאורך החוף, שדות המוקשים וגדרות התיל פורקו והוסרו, והשרידים היחידים שעוד נותרו הם עשרות אתרי הנצחה, ששומרו בקפדנות על מנת להפוך לאתרי זכרון וביקור, ועשרות בתי הקברות של החללים מכל הצדדים.
חופי הנחיתה בנורמנדי הם אתר תיירות המושך קהל רב. בכל שנה מגיעים אליהם מאות אלפי מבקרים, ובשנות יובל וציון — מיליונים. שלטים עם סימול מיוחד מציינים את הדרך אל אתרי ההנצחה. מוזאונים, רשמיים ופרטיים, ממלאים את החופים ואת אזורי הלחימה בנורמנדי, והשמות שניתנו לחופי הנחיתה מונצחים לא רק כשמותיהם הרשמיים של החופים אלא גם במלונות, בבתי קפה, בחנויות ובמסעדות. בחגיגות יובל השבעים למערכה הגדולה מעטים הלוחמים בחופי נורמנדי שעוד נותרו בחיים, אולם בני משפחותיהם, שמורשת הנחיתה הפכה לחלק מהנרטיב המשפחתי שלהם, ממלאים את נורמנדי, מלווים במדריכים הבקיאים בפרטי השתלשלותו של כל קרב וקרב.
ההנצחה והזכרון של אותה מלחמה, הקשה בתולדות האדם, הפכה למוקד של תעשיית תיירות משגשגת, יחד עם הקממבר ושטיח התלייה המפורסם של באייה (Bayeux). ההרהור הזה חלף בראשי בעודי עומד בשעת ערב, שבאירופה נראית כאמצע היום, בבית הקברות הצבאי האמריקאי הסמוך לעיירה קולוויל–סור–מר (Colleville–sur–mer) שמעל חוף הנחיתה אומהה. שורות ארוכות וישרות של מצבות צלבי שיש לבנים ניצבות על כר הדשא, וביניהן מבצבצת, פה ושם, מצבת מגן דוד לבנה ומבהיקה. על בסיס כל מצבה שמו, דרגתו ומספרו האישי של אחד מחללי המלחמה ההיא. 9,385 חיילים אמריקאים קבורים כאן. לא רחוק משם, ליד העיירה באייה, נמצא בית קברות לחיילים גרמנים — גם הוא שורות שורות של צלבים. צלבים בלבד. שחורים. פרוסיים. מסודרים בשלשות על פני כר דשא גדול שבמרכזו מתנשא תל קבורה ועליו צלב גדול ושני פסלי ענק של גבר ואישה, אל ואלה. 21,000 חיילים גרמנים קבורים שם.
מספרי החללים בקרב על נורמנדי גדולים בהרבה מהקבורים בבתי הקברות הסמוכים לאתרי הנחיתה. ארצות הברית איבדה 29,000 חיילים בחודש הלחימה בנורמנדי, עוד 106,000 נפצעו. 11,000 חיילים אנגלים נפלו במערכה על החופים, 54,000 נפצעו. 12,000 אזרחים צרפתים נהרגו כתוצאה מההפצצות ומהקרבות. מבין הגרמנים 30,000 נהרגו, 80,000 נפצעו ו–210,000 הם בחזקת נעדרים עד היום. סך הכול — כמעט 90,000 הרוגים ו–460,000 פצועים או נעדרים.
בסתיו של 1941 הבינו הבריטים שעל מנת להגיע להכרעה במלחמה יהיה עליהם לנחות בחופי אירופה, אולם מהלך כזה יהיה אפשרי רק אם ארצות הברית תיכנס למלחמה אף היא. חופי נורמנדי, המוגנים במוצבי החומה האטלנטית, הלומי סערות, עם הפרשי הגאות והשפל הגדולים בעולם, לא היו בחירה טבעית למקום הפלישה. כמו רומל, מפקד החומה האטלנטית הגרמנית, כך גם מפקדי הצבא הבריטי והאמריקאי העריכו שיהיה זה בלתי–אפשרי לפרוץ את קו ההגנה האימתני לאורך חופי צרפת. לכן, ביולי 1943 נוחתים כוחות בעלות הברית בסיציליה ומשם מתקדמים לעבר איטליה. הגרמנים מצליחים לעצור את ההתקדמות הזו וגם, במקביל, להדק את המצור על לנינגרד.
בסוף 1943 נפגשים רוזוולט, סטלין וצ'רצ'יל בטהרן ומסכמים על פתיחת חזית חדשה, שתתחיל בנחיתה בחופי צרפת. למפקד העליון של מבצע הפלישה, מבצע "אוברלורד", מתמנה גנרל אמריקאי, דווייט ד' אייזנהאואר. הגנרל הבריטי ברנרד מונטגומרי מתמנה למפקד כוחות הנחיתה. על תוכנית הפלישה כבר עבדו למעשה באנגליה שנה לפני ההחלטה לממשה, כך שכאשר במהלך החורף של 1943-44 מתחילים לרכז ולאמן בדרומה של אנגליה את חצי מיליון החיילים שישתתפו בפלישה — התוכניות כבר היו מוכנות. במקביל רוכזו ספינות, נבנו נמלים נגררים והומצאו כלי מלחמה שיוכלו להתמודד עם התנאים הקשים של הפלישה מול ביצורי החומה האטלנטית. בד בבד מפעילות בעלות הברית תוכנית הסוואה והטעיה מסיבית, שתגרום לגרמנים לחשוב שהפלישה תתרחש באזור צפוני יותר.
בתחילת מרץ 1944, שלושה חודשים לפני הנחיתה, החלו בעלות הברית בהפצצת עומק מסיבית של מערך התחבורה והרכבות בצרפת, על מנת לשבש את הדרכים שבהן יוכלו הגרמנים להזרים תגבורת אל חופי נורמנדי. רומל הבין שהפלישה קרובה. בגלל תנאי מזג האוויר בתעלת למאנש האמין שזו תבוא במהלך מאי. אחר כך העריך שזו תגיע במחצית השנייה של יוני, כאשר הרוסים יחדשו את הלחימה בחזית המזרחית.
אייזנהאואר אכן תכנן את הפלישה לסוף מאי. תנאי מזג האוויר, משטר הגאות והשפל ומצב אור הירח הכריחו אותו לדחות את הפלישה ל–5 ביוני. אולם אז שוב שררו תנאי סערה קשים, והכוחות שכבר יצאו לדרך לנקודות הכינוס בים נצטוו לחזור. ב–6 ביוני הסתמנה הקלה של כמה שעות במזג האוויר הסוער, ולפיכך הוחלט לנצל את ההפוגה בים הסוער ולצאת למבצע הנחיתה.
בליל 5 ביוני, בשעה 22:00, החל מבצע "נפטון" להובלת הכוחות הנוחתים אל חופי הנחיתה. כ–140,000 חיילים הפליגו מעשרות נמלים לאורך חופי אנגליה לנקודת מפגש בלב ים, מול חופי הנחיתה. 6,993 כלי שיט הפליגו בשיירות ארוכות במסדרונות ימיים שנוקו ממוקשים בשעות שקדמו לנחיתה, באמצעות מערך של שולות מוקשים שנבנו במיוחד למטרה הזו. הכוח שהתאסף בנקודת הכינוס הימית כלל חמש קבוצות נחיתה, כל קבוצה לחוף המיועד לה. שני חופי הנחיתה המערביים, יוטה ואומהה, נועדו לאמריקאים. שלושת חופי הנחיתה המזרחיים — גולד, ג'ונו וסורד — נועדו לבריטים ולקנדים.
ב–6 ביוני בחצות החלו התקפות אוויריות לכל אורך החזית — בין שרבורג (Cherbourg) ולה הבר (Le Havre). שעה אחר כך יצאו 2,200 מטוסים וכ–900 דאונים נושאי צנחנים אל עבר יעדים בעורף חופי הנחיתה. הדיוויזיות המוצנחות האמריקאיות, ה–82 וה–101, ובהן 15,500 צנחנים, צנחו באגף המערבי של חופי הנחיתה, בעורף חוף יוטה, ו–8,000 צנחנים בריטים, מהדיוויזיה המוצנחת ה–6, צנחו באגף המזרחי של החופים, בעורף חוף סורד. יחד איתם צנחו יחידות קומנדו וסיור אמריקאיות ובריטיות למשימות של תפיסת גשרים ונקודות מפתח מבוצרות.
בשעה 05:50 החלה הפגזה ארטילרית על חופי הנחיתה מאוניות המערכה הבריטיות והאמריקאיות, ובמקביל הגיחו 1,333 מטוסי הפצצה לעבר מוצבי החוף, והמטירו עליהם 5.5 טון של פצצות. ההפגזות וההפצצות פסקו חמש דקות לפני הנחיתה. בשעה 06:30 נחתו הכוחות האמריקאיים בחופי יוטה ואומהה על מנת להקים ראש גשר על החופים המצוקיים ולחבור ליחידות המוצנחות בעורף החוף. בשעה 07:10 נחתה יחידת הריינג'רים האמריקאית השנייה מול המצוק של פונט דה הוק (Pointe du Hoc), חצי אי מצוקי ובולט שחלש על חופי יוטה ואומהה והיה מבוצר במערך ביצורים אימתני. יחידת הריינג'רים טיפסה על המצוק בעזרת סולמות וחבלים וערכה קרב טיהור של הבונקרים המבוצרים. שני שלישים ממאתיים אנשי היחידה נפגעו בתקיפה. בשעה 07:30 נחתו הבריטים בחופי גולד וסורד, ובשעה 08:00 נחתו הקנדים בחוף ג'ונו. בעקבותיהם הגיעו עוד כ–150,000 לוחמים, שהקימו נמלים מלאכותיים, הכשירו את הנמלים הקיימים להנחתת ציוד כבד והחלו להזרים לחוף טנקים ותותחים, ג'יפים ומשאיות להמשך הלחימה.
הלחימה מול הכוחות הגרמניים לא הייתה קלה. בסופו של יום הלחימה הראשון לא הושגו כל היעדים. ביום הנחיתה נהרגו 10,000 חיילי בעלות הברית ועוד אלפים מהחיילים הגרמנים, שגילו התנגדות עזה. קן (Caen), העיר המרכזית בגזרת התקיפה, נכבשה רק לאחר חודש של לחימה, והשלמת כיבוש נורמנדי כולה ארכה כמעט שלושה חודשים.
המלחמה תימשך עוד אחד–עשר חודשים לאחר הנחיתה, אבל אל מול עוצמת הכלים, החיילים של בעלות הברית והמשאבים של האמריקאים — הגרמנים היו חסרי אונים. הנחיתה בנורמנדי הייתה ראשית הקץ של מלחמת העולם השנייה.

נורמנדי: עמק הסיין

הצרפתים טוענים שהאזור מסביב לרואן הוא אחד האזורים היפים בעולם בזכות נהר הסיין החוצה אותו. הנהר הוא חלק בלתי נפרד מבירת נורמנדי, רואן, ששוכנת על שתי גדותיו. במשך מאות בשנים הנהר היה מקור הפרנסה של העיר, מקור עושרה ומקור הסכנות שניתכו עליה. כאן אפשר היה לחדור אל עומק היבשת הצרפתית כאשר הנהר משמש ציר התחבורה העיקרי. לאורך הנהר שורה של כפרים ועיירות מסביב לרואן שלוכדות את הקסם הייחודי לנורמנדי

לה בואי – La Bouille

עשרה קילומטרים דרום–מערבית לרואן, לאורך הגדה הדרומית של הנהר, נמצא הכפר הקטן, לה בואי. הכפר ניצב לצד ברך של הנהר ואין בו יותר מאשר כמה סימטאות קטנות ומפותלות וכמה בתים בעלי מסגרת עץ שנתלים על המדרון התלול מעל מעוק הנהר. מקום שקט ומקסים למי שרוצה להנות מלילה או כמה לילות של שלווה. צפונית לכפר מעבורת קטנה חוצה את הנהר אל עבר יער ירוק, פורה דה רומאר (Foret de Roumare), מקום נאה לטייל בטבע.

קלרה – Cleres

צפונית מעט לרואן נמצאת העיירה הציורית קרלה המסתופפת מסביב לטירה גדולה מהמאה ה–11. שרידי הטירה המרשימים שעומדים כיום בשטח הם מהמאה ה–16. בשטחי האחוזה הוקם פארק חיות גדול שבו שוכנים בעלי חיים בסביבתם הטבעית (או לפחות בטבע). חיות מקומיות, אוסטרליות, ומגוון ציפורים (בבתי זכוכית), נעות בין האורחים המטיילים בשבילי הפארק. אולי זו לא הסיבה שבשבילה הגעתם לנורמנדי אבל הילדים בוודאי ישמחו מאוד.

אפריל-ספטמבר, א'-שבת 10:00-19:00
מרץ, אוקטובר, א'-שבת, 10:00-13:00, 13:30-18:30
נובמבר, א'-שבת 13:30-17:30
Parc Zoologique de Cleres Jean Delacour
02-35-33-23-08
www.parcdecleres.net

ליון לה פורה – Lyons-la-Foret

הכפר הקטן ליון לה פורה, שוכן 25 קילומטרים מזרחית לרואן. כאן עמד מבצרו של וויליאם הכובש, שכיום לא נותר ממנו דבר. הכפר שהתפתח סביב המבצר כולל כיום בתים נורמנים בעלי מסגרת עץ מהמאה ה–17. במרכז הכפר נמצאים אולמות שווקים מעץ וסביבם בתי אמידים — אחוזות כפריות מרשימות ביותר. הכפר נמצא במרכזו של יער ליון לה פורה (Lyon la Foret), יער בן אלף שנה שהיה אזור הציד האהוב על ווליאם הכובש והדוכסים האחרים של נורמנדי. המלך הנרי הראשון מאנגליה מת ביער הזה. אחרי יום מהנה של ציד אכל המלך ארוחה דשנה שכללה בעיקר צלופחים מבושלים. הוא חלה ונלקח לכפר שם נפטר עקב הרעלת מזון. גם היום היער והדרכים החוצות אותו משרה אווירה מלכותית.

www.paysdelyons.com

רי – Ry

צפון–מערבית ליער של ליון לה פלורה נמצא הכפר הקטן הזה שזכה לתהילת עולם. כאן התגוררה דלפין קוטוריה (Delphine Couturier), האישה עליה ביסס הסופר פלובר את דמותו המפורסמת ביותר, מאדאם בובארי. בחצר הכנסייה ניצבת אנדרטה לזכרה של קוטוריה שהתאבדה בכפר בשנת 1849, לאחר שנישאה לרופא המקומי עשר שנים קודם לכן, בהיותה בת 17.
הכפר הקטן כולל רחוב אחד בסך הכול שניצב בין גבעות ירוקות לבין הכנסייה המקומית. בעלה של קוטוריה קבור בחצר הכנסייה. נדמה שרוחה של מאדאם בובארי מרחפת מעל הכפר. חנות הפרחים המקומית נקראת "אמה", חנות הווידיאו נקראת "בובארי" וכך גם המסעדה היחידה בכפר, בעוד שבית המרקחת היה ביתה האמיתי של קוטוריה.

פונט סנט פייר – Point St. Pierre

דרומית לרואן, על גדות הסיין נמצא הכפר פונט סנט פייר. הכפר שומר על אווירה שקטה ומנותקת מהאווירה התעשייתית של רואן. הוא ממוקם בדיוק בנקודה בנהר הסובה נשפך אליו נהר האנדל (Andelle). הכפר הוא מקום נאה ללא ספק אך הסיבה העיקרית לבקר בו הוא הצוק הגדול לצידו הוא ניצב שמשקיף על הנהר. הצוק נקרא קוט דה דו אמאנט (Cote des Deux Amants), צוק שני האוהבים. שמו נגזר מאגדה ישנה המספרת על מלך אכזר שקבע שמי שרוצה להינשא לבתו, קליסטה, חייב קודם לרוץ לראש ההר כאשר הוא נושא אותה בזרועותיו. מאהבה של הנסיכה, ראול, לקח אותה בידיו והחל לרוץ אל ראש המצוק. כאשר הגיע לראש ההר נפל ומת. קליסטה, באהבתה אליו, נפלה ומתה אף היא. היום, מטיילים רבים מטפסים לראש ההר גם ללא נסיכות בזרועותיהם. הנוף מהפסגה מרשים.

לה אנדלי – Les Andelys

לה אנדלי הן בעצם זוג ערים; אנדלי הקטנה (פטיט אנדלי) ואנדלי הגדולה (גרנד אנדלי). מעל לשתי הערים מתנשאת הטירה המרשימה, שאטו גילארד (Chateau Gaillard). אנדלי הקטנה היא מקום הולדתו של ניקולאס פואסין (Nicolas Poussin), צייר צרפתי מוביל מתקופת הבארוק שבילה את רוב חייו ברומא. הרחוב הראשי של הכפר נמתח במקביל לנהר, לאורכו עומדת שורה של בתים בעלי מסגרת עץ. אנדלי הגדולה ממוקמת רחוק יותר מהנהר והיא מעניינת פחות מבחינה תיירותית.
הטירה השוכנת ליד שני הכפרים, שאטו גילארד היא אחד מהאתרים המרשימים ביותר לאורך נהר הסיין. תחילת בניית המבצר החלה ב–1196 במצוותו של ריצ'ארד לב הארי ונמשכה שנה אחת בלבד. למרות שהפסקת אש קודמת עם הצרפתים אסרה על בניית מבצר במקום, ריצ'ארד החליט בכל זאת לבנות את  המבצר על מנת שמלך צרפת לא יוכל להגיע לרואן דרך נהר הסיין. בשנת 1204, לאחר מותו של ריצ'ארד, פיליפ אוגוסט, מלך צרפת, הצליח לכבוש את המבצר (חייליו חדרו למבצר דרך הביוב). הנרי הרביעי, מלך אנגליה, ציווה על הריסת המבצר ב–1603 אולם קשה היה להרוס לחלוטין את המבנה. וחלקים גדולים נותרו על מכונם.

15 מרץ-15 נובמבר, ד'-ב' 10:00-13:00, 14:00-18:00
Chateau Gaillard

ג'יוורני – Giverny

הכפר הקטן ג'יוורני התפרסם בזכות קלוד מונה שהתגורר בו. הכפר נמצא 20 קילומטרים מאנדלי ו–40 קילומטרים מפריז ובחודשי הקיץ הוא עמוס בתיירים וחובבי אמנות.
מונה שכר את בית החווה בג'יוורני ב–1883 כאשר האימפרסיוניזם, הסגנון החדש שהוא היה בין מייסדיו, היה כבר מוכר, אהוב ומקובל. משפחת מונה כללה עשרה אנשים. שני ילדיו של מונה מאשתו קמיל שנפטרה בשנת 1879, וששת ילדיה של המאהבת שלו, אליס הוסשיד, שעתידה הייתה להנשא לו ב–1891 לאחר פטירת בעלה. כשהגיע לג'יוורני כבר היה מונה אמן מוכר וזכה לפריחה כלכלית. בו זמנית, עיניו החלו לבגוד בו ובריאותו החלה להתדרדר. זו הייתה אחת הסיבות שעבר לכפר הציורי. ב–1890 מונה החל לצייר סדרות של ציורים בהן צייר שוב ושוב את אותו המקום אך בזמנים שונים ביום ובעונות שונות בשנה, וכך לכד את היופי של הטבע המשתנה תמידית. הסדרה הראשונה שצייר כללה 25 ציורים של ערימות חציר שמונה ראה באחת החוות שמסביב לביתו. הסדרה הוצגה בפריז ונמכרה במהרה. בעקבות הצלחת סדרות הציורים של מונה החל זרם של אספנים אמריקאים להגיע לג'יוורני בחיפוש אחריו.
ב–1891 מונה צייר סדרת ציורים שהתמקדה בעצי הצפצפה שניצבו לאורך נהר האפט, כקילומטר מביתו. הצלחתו הכלכלית איפשרה לו לרכוש את העצים מבעליהם, סוחר עצים שתכנן לכרות אותם. באותו הזמן גם רכש מונה ביצה שניצבה מעבר למסילת הברזל בקצה חוותו. הוא הפך את הביצה לאגם, שלימים יתמלא בחבצלות מים שמעליהן גשר קטן.
מונה צייר יותר מ–250 ציורים שונים של חבצלות המים הללו במסגרת סדרות ציורים רבות. על כל סדרה שכזו הוא עבד במשך שנים עד שהיה מרוצה לחלוטין מהתוצאה. למרות שסבל מקטרקט בעיניו ועבר מספר ניתוחים, הוא המשיך לצייר כמעט עד ליום מותו בשנת 1926. בנו ירש את הבית בג'יוורני ובשנת 1966 העביר אותו לאקדמיה לאמנות צרפתית. המקום הפך למוזאון בשנת 1980.

בית מונה – Maison de Claude Monet

בית מונה הוא אחד האתרים הפופולריים בנורמנדי. הביקור במקום מתחיל דרך בסטודיו הגדול שבנה מונה באסם — המשמש כיום כחנות מזכרות. משם מגיעים המבקרים אל הבית עצמו, צבוע בוורוד עם תריסים ירוקים. חדר השינה של מונה מלא בתמונות משפחתיות, בעוד שבסלון, בין עותקים של כמה מיצירותיו של מונה ניצב ציור שבו לכד רנואר את מונה בזמן עבודתו. החדרים האחרים בבית מוקדשים להצגת אוסף ההדפסים היפניים של מונה.
גולת הכותרת של הביקור היא הגינה הפרחונית והצבעונית שמתוחזקת על ידי צוות המקום. שביל גדול חוצה את הגינה ומוביל אל בריכת החבצלות ואל הגשר היפני המפורסם שניצב מעליה.

אפריל-אוקטובר, א'-שבת 09:30-18:00
84 r. Claude Monet
02-32-51-28-21
www.fondation-monet.com

מוזאון האימפרסיוניזם של ג'יוורני – Museum des Impressionismes Giverny

מוזאון האמפרסיוניזם נפתח במאי 2009 ומציג תערוכות מתחלפות בנושאי האמנות האמפרסיוניסטית. מסביב למוזאון גנים פורחים, המופרדים למקטעים על ידי גדרות חיות. המקום משמש גם כמרכז תרבות מקומי.

אפריל-אוקטובר א'-שבת 10:00-18:00
90 r. Claude Monet
02-32-51-94-65
www.mdig.fr

מנזר ג'ומיאז – Abbaye de Jumieges

מערבית לרואן, לא רחוק מהנהר, נמצאים שרידיו המרשימים של המנזר הגדול הזה. המנזר נוסד במאה ה–7 ונחרב על ידי הוויקינגים. במאה ה–10 דוכס נורמנדי, וויליאם ארוך החרב, הקים את המנזר מחדש ומסר אותו לידי המסדר הבנדקטיני. כנסיית המנזר נחנכה בשנת 1067 בנוכחותו של וויליאם הכובש.
הנזירים האחרונים שהתגוררו במקום, עזבו את המנזר בעקבות המהפכה הצרפתית וב–1793 המקום נרכש על ידי סוחר עצים שהתכוון לפרק את המנזר ולמכור את אבניו. הסוחר החל לפרק את המקום בסדרת פיצוצים שהרסו חלק מהמבנים. ב–1852 עבר המנזר לבעלים חדשים שהחליטו לשמר את השרידים והפוך את המקום לאתר לאומי. כיום, שרידי המנזר נחשבים לחורבות המרשימות ביותר בצרפת. במקום נערכות מדי פעם תצוגות אמנות ופסטיבלים.

15 באפריל-15 בספטמבר, א'-ו' 09:30-18:00, שבת 09:30-13:00
16 בספטמבר – 14 באפריל, א'-ו' 09:30-13:00, 14:30-17:30, שבת 09:30-13:00
02-35-37-24-02
www.abbayedejumieges.fr

מנזר סנט וונדריל – Abbaye de St-Wandrille

המנזר הוקם, על פי האגדה, במאה ה–17 על ידי רוזן מקומי ואשתו שהחליטו ביום חתונתם להתנזר ולוותר על הנאות העולם. מאז ועד היום המנזר נותר פעיל. כיום הוא ביתם של כחמישים נזירים בנדיקטינים שבנוסף לפעילותם הרוחנית מפרנסים את עצמם על ידי עיסוק באומנויות שונות, מעשיית נרות, רהיטי עץ ועד לסטודיו לגרפיקה. המקום פחות מרשים ממנזר ג'ומיאז הסמוך אבל הוא מספק הצצה נדירה למנזר חי שעדיין פועל. אפשר אפילו לקבל סיור מודרך במקום שמובל על ידי אחד מהנזירים.

א'-שבת 05:15-13:00, 14:00-21:15
02-35-96-23-11
www.st-wandrille.com

נורמנדי: שמונת הגדולים

01 מון סן מישל (Mont St. Michel)

אחת הצלליות המפורסמות ביותר בעולם, האי הקטן הזה עם המנזר הבנוי עליו, שבשפל הופך לחלק מהיבשה, הוא אחד האתרים המבוקרים ביותר בצרפת ובין הראשונים שזכו להיכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית. כיום מנסים להציל את האי מהחול הנערם סביבו ו"מאיים" לחבר אותו חזרה ליבשה לתמיד.

normandy-8-02

02 שטיח באייה (Bayeux Tapestry)

רקמת התלייה הזו, 70 מטר אורכה וחצי מטר גובהה, שנעשתה לפני אלף שנה כמעט היא יצירה מרתקת המספרת את סיפור הפלישה של וויליאם הכובש לאנגליה. זהו למעשה מסמך תעמולה, בצורת "קומיקס", המתאר את האירועים בצורה מרתקת ומיסתורית ומביא את המבקר לתהות מי היה זה שהיה לו אינטרס שהשטיח הזה יקום ויהיה.

normandy-8-03

03 בריכת החבצלות של מונה בג'יוורני

בשנותיו האחרונות התגורר קלוד מונה בעיירה ג'יוורני בבית חווה ישן, שאותו הוא שיקם עם גן נאה סביב הבית. לימים הוא קנה את השטח הביצתי בקצה גנו והפך אותו לבריכה עם גשר יפני ושבה צמחים שלל חבצלות המים. הבריכה והגן של מונה הפכו לנושא מרכזי ביצירותיו של אחד ממייסדי הסגנון האימפרסיוניסטי.

normandy-8-04

04 צוקי הבהט של אטרטה

צוקי הקירטון הלבנבנים מסביב לאטרטה, על "רגל הפיל" העומד במים ומחטי האבן היוצאים ממנו, הם אחד מנופי הים המוכרים והמדהימים ביותר בעולם.

normandy-8-05

05 רואן (Rouen)

בירתו של וויליאם הכובש והעיר שבה ז'אן ד'ארק נשרפה על המוקד היא הבירה הבלתי מעורערת של נורמנדי כאשר במרכז העניין בה הקתדרלה הגדולה, פאר האמנות הרומנסקית–גותית, ורחובות העיר העתיקה של רואן.

normandy-8-06

06 חופי הנחיתה

מערך החופים שבהם נחתו צבאות בנות הברית ב–6 ביוני 1944, היה התפאורה לאחד הקרבות הקשים ביותר בהיסטוריה המודרנית — תחילת הסוף של השלטון הנאצי באירופה. עשרות אתרי זיכרון, בונקרים, מוזאונים ואנדרטאות מעטרים את חופי הנחיתה המקוריים ומהווים אתרי ביקור חשובים ביותר בזיכרון העולם המערבי.

normandy-8-07

07 הונפלר (Honfleur)

עיירת החוף בשפך נהר הסיין, הראשונה בשורת עיירות הנופש בחוף נורמנדי היא שריד נאה לעיירת דייגים מהמאה ה–19. סמטאות, בתי מסגרות עץ, נמל פנימי, כנסיית עץ עתיקה ושוק תוסס בימי חמישי — הופכים את העיירה לאחת מפנינותיה של נורמנדי.

normandy-8-08

08 קן (Caen)

בירת מחוז קלבדוס ועיר תוססת עם מספר אוניברסיאטות ואוכלוסיית סטודנטים מלאת חיים. אפשר לטייל במנזריה הרבים — שחלקם נהרסו ובמוזאון הנחיתה הגדול המהווה את ההקדמה הטובה ביותר לסיפור הנחיתה בחופי נורמנדי וסיפור הנצחת הזיכרון.

נורמנדי: מידע למטייל

האזור

נורמנדי משתרעת על פני 30,000 קמ"ר ומתחלקת לשני חלקים — נורמנדי העליונה (Haute Normandie) — הצפונית יותר, ונורמנדי התחתונה (Basse-Normandie) הדרומית. נורמנדי העליונה, היא בעיקרה ארץ של תעשייה מודרנית ופיתוח כלכלי, בעוד שנורמנדי התחתונה היא ארץ חקלאית של מרעה, סיידר תפוחים, וגבינת קממבר. אוכלוסיית נורמנדי מונה כ–3.5 מיליון נפש, כ–1.8 מיליון מתגוררים בנורמנדי העליונה וכ-1.4 מיליון בנורמנדי התחתונה. בעוד אוכלוסיית נורמנדי העליונה מתפתחת, האוכלוסייה בחלקים הכפריים יותר של נורמנדי הולכת ומידלדלת — ובעיקר מזדקנת, עם עזיבת הצעירים.

מתי לנסוע

85 מיליון התיירים המבקרים בצרפת בכל שנה הופכים אותה ליעד התיירות מספר אחת בעולם. יחד עם זאת כל אחד ממחוזותיה של צרפת נאבק על נתח מעוגת 80 מיליארד היורו של ענף התיירות הצרפתי. כיוון שכך, כל אזור מפרסם את האקלים הנפלא השורר בו בנסיון להאריך את עונת התיירות לעוד שבוע או עוד חודש.
אם מצמצמים בתיאורי נפלאות מזג האוויר של נורמנדי המופקים על ידי גורמי קידום התיירות מסתבר שיש דגם די ברור מתי כדאי להגיע לנורמנדי. הקיץ, עונת התיירות הבטוחה ביותר מבחינת מזג האוויר, מתחיל באמצע יוני ונמשך עד אמצע אוקטובר. באביב ובסתיו מזג האוויר אינו קיצוני אבל בהחלט רטוב. הסיכוי שתגיעו במאי או בנובמבר לכמה ימים שבכולם ירד גשם הוא בהחלט סביר. מצד שני, הגשמים בעונות המעבר נמשכים בדרך כלל יומיים או שלושה. מספיק בשביל להרוס חלק מהחופשה, אבל לא את כולה. החורף גם הוא לא נורא. צרפת אינה סקנדינביה ועדיין נסיעה בחורף היא סיכון מסוים.
הקיץ הוא עונת התיירות הלא מעורערת. רוב התיירים המגיעים לנורמנדי מתרכזים בחופיה. בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט הצרפתים בחופשה וחלק מהם נופש בחופים הקרובים ביותר לפריז — חופי נורמנדי. מי שמגיע מפריז לאזור שיצפה לפקקים — בעיקר בסוף התקופה כאשר הפריזאים חוזרים הביתה לאחר החופשה. כדאי לזכור שלמרות חוסר ההגיון הכלכלי שבדבר, גם אנשי נורמנדי יוצאים לחופשת הקיץ שלהם ביולי, אוגוסט. לא מעט מהמלונות והמסעדות נסגרים למספר שבועות בשיא עונת התיירות ולכן קשה עד בלתי אפשרי למצוא חדר לישון בו בעיירות החוף בעונת הקיץ בלי להזמין מקום בראש. לעומת זאת, בחורף, האתרים צפופים פחות והמחירים יורדים, אך חלק גדול מאתרי התיירות נסגרים.

הגעה

הדרך הפשוטה ביותר להגיע לנורמנדי היא ברכב מפריז. מרחק הנסיעה בין פריז לרואן הוא 130 קילומטרים, זמן הנסיעה כשעתיים. הנסיעה עד לבאייה, קן ועיירות החוף נמשכת עוד כ–45 דקות.

תחבורה

התחבורה הציבורית בנורמנדי אינה מרשימה במיוחד. הרכבות אמנם יעילות, כמו בכל צרפת, אבל אין שירות רכבות לכל מקום ועיירה. מערכת האוטובוסים, המשלימה את הרכבות, גם היא לא מרשימה. למטייל בנורמנדי מומלץ לשכור רכב. יחד עם זאת הנסיעה באוטוסטראדות, בכבישים הראשיים, ואפילו הכניסה לערים מרכזיות מחייבת תשלומי אגרה חוזרים ונשנים. בכל גשר, צומת, אפילו חלק של כביש מהיר נמצאת תחנה לגביית אגרה. המחירים לא זולים.

לינה

ישנם מלונות גדולים בערים הגדולות בנורמנדי אולם בכדי לזכות בחוויה הייחודית של האזור כדאי ללון באחוזות ובטירות הכפריות המכונות Chambres d'hotes. הצימרים המרשימים הללו ממוקמים בדרך כלל בבית ישן בן 500 שנה או יותר, ששופץ ביד אוהבת, מוקף גן ומטע תפוחים. מחירי החדרים נעים בין 70 ל–150 יורו לחדר ללילה. אפשר כמובן למצוא אופציות זולות להפליא ואופציות יקרות להפליא.
מלונות בצרפת מסוגים במערכת של כוכבים — מאפס ועד חמישה כוכבים — אולם מערכת הדירוג לא משקפת בהכרח את איכות המקום. המערכת מדרגת קטגוריות כמו מספר המקלחות לאורח ולא את איכותו של המקום. מלונות חד–כוכביים או ללא כל דירוג יכולים להפתיע ולהיות הרבה יותר טובים מכל מלון חמישה כוכבים עמוס בצוות אך חסר קסם.
בהרבה מהמלונות ארוחת הבוקר אינה כלולה במחיר החדר, בעיקר בזמן עונת התיירות. ישנם מלונות שמחייבים את האורח ללון בתנאי חצי פנסיון ומספקים ארוחת בוקר וערב שעולות כמעט כמו החדר עצמו. במובן הזה, האחוזות שוב מנצחות את המלונות שכן רבות מהן מספקות ארוחות בוקר מושקעות שכלולות במחיר החדר.
נורמנדי היא אזור כפרי מנוקד בכפרים ועיירות שבכל אחד מהם יש מלון מקומי אחד או שנים. המלונות האלה הם בדרך כלל תחת ניהול משפחתי, מזה דורות, וכוללים מסעדה מקומית צמודה — לעיתים המסעדה הטובה בכפר. על השירות אין מה לדבר, הוא הרבה יותר גבוה מאשר במרכזי התיירות.
רבים מהמלונות הקטנים האלה מאוגדים בפדרציית המלונות הצרפתית Logis de France
(www.logis-de-france.fr) התאגדות של יותר מ–3,500 מלונות עצמאים שנבחרים בזכות אוכל טוב וחדרים במחירים סבירים.
מי שמעוניין ללון באחוזה מקומית יכול לחפש באינטרנט (או במדריך שלנו כמובן). כמו כן, בכדי למצוא אחוזה שמתאימה באמת לכמות האנשים ולסוג החופשה הרצוי, אפשר לפנות לחברת ואקאנס הישראלית המתמחה בתחום הלינה הכפרית ובעליה בדקו את הבתים והאחוזות באופן אישי ויכולים לסייע בתכנון מסלול הטיול.
(טל': 03-6425393 www.vacance.co.il)
מי שמחפש לינה זולה יכול ללון בחניוני קמפינג שנמצאים כמעט בכל כפר או עיירה. חניון הקמפינג העירוני הוא בדרך כלל הזול ביותר ועולה כ–12 יורו ללילה. החניונים נקיים, יש בהם מקלחות עם מים חמיים, והם ממוקמים בדרך כלל קרוב לאתרים המרכזיים.

אוכל

בנורמנדי כמו בצרפת — האוכל טוב. תושבי נורמנדי אוכלים הרבה גבינות שמנות, פירות ים וקרפים מלוחים או מתוקים. מסעדות צמחוניות כמעט שאין בנמצא אבל אפשר למצוא מנות צמחוניות מסויימות. טבעונים יתקשו מאוד למצוא מה לאכול באזור.
כמו בכל צרפת, בנורמנדי המסעדות פועלות רק בשעות מסויימות. ארוחת צהריים מוגשת בין השעות 12:00 ל–14:00, ארוחת הערב בין 19:00 ל–21.30. אחרי עשר קשה מאוד למצוא אוכל בעיירות הקטנות. בערים הגדולות אפשר למצוא מקומות בודדים הפתוחים עד 23:00 ואולי אפילו עד חצות. מסעדות סגורות לפחות יום אחד בשבוע (בדרך כלל יום שני) בנוסף לרשימה שלמה של תאריכים וימים בהם המסעדות סגורות גם כן — כל מסעדה לפי גחמותיה. לעומת זאת במלונות בעיר אפשר בהחלט למצוא ארוחת ערב טובה — גם עבור מי שאינו מתאכסן במלון.

הקרפים והשווקים

קרפ הוא אחד המאכלים המסורתיים בברטאן ובחלק הדרומי של נורמנדי. אין עיר או עיירה שאין בהן לפחות מסעדת קרפים אחת, ובדרך כלל יש יותר מאחת. אבל מי שבאמת רוצה ליהנות מהאוכל המקומי עדיף שיילך לשוק. יום חמישי הוא היום בו נערכים רוב השווקים אבל חלק מהדוכנים פתוחים גם בימים אחרים. בשווקים אפשר לקנות הכול — פירות ים למכביר, בשרים וכמובן ירקות. בנוסף, בכל עיירה ישנה שרקוטרי, חנות נקניקים מקומית, פטיסרי, מאפייה מקומית ופרומאז'רי, חנות הגבינות המקומית ביקור בשלושתן אחת אחרי השנייה יוליד ארוחת ערב נחמדה גם אם לא דיאטטית.