תגית: ורשה

עליית גומולקה

"על כנפי נשרים", "מרבד הקסמים", "שלמה", "עזרא ונחמיה", "יכין" בין מבצעי העלייה הללו שקיבלו שמות הירואים בעלי ניחוח מקראי, מצתנע לו סיפור הירואי לא פחות, סיפור עלייתם של יהודי פולין בין השנים 1956 ל־1960 שלא זכה לכותרת מרשימה ונקרא בסופו של דבר על שם המנהיג הפולני שאפשר עלייה זו, ולדיסלב גומולקה.
רבים מיהודי פולין עלו ארצה מייד בתום מלחמת העולם השנייה. ניצולי השואה והפליטים היהודים שוכנו במחנות עקורים ברחבי פולין, ובמהלך 1945 ו־1946 הוברחו רבים מהם ארצה כחלק מהעלייה הא־לגאלית. חלון הזדמנויות חוקי לעלייה נפתח ב־1949 לאחר משא ומתן ממושך עם הממשלה הפולנית. השלטונות הפולנים הסכימו לאפשר יציאת יהודים למשך שנה בלבד (ארכה נתנה לבסוף עד פברואר 1951). 40,000 נפש נרשמו לעלייה מתוכם מנעו השלטונות את עלייתם של כ־2,000 איש בטענה שהם בעלי מקצועות נדרשים. בהמשך גם הטילו השלטונות מגבלות על הרכוש אותו יכולו העולים לקחת עימם. במהלך שנה ושלשה חודשים הספיקו לעלות ארצה 28,000 עולים ואז שוב ננעלו השערים ונשארו סגורים עד לעלייה שתקרא עליית גומולקה.
ולדיסלב גומולקה היה דמות יוצאת דופן בפוליטיקה הפולנית. כבר ב־1947 בפגישה של מנהיגי מפלגות קומוניסטיות מרחבי העולם שנערכה בפולין, נשא גומולקה שהיה אז מראשי המפלגה הקומוניסטית בפולין (מפלגת הפועלים הפולנית), נאום בו התנגד להפיכת פולין למדינה בעלת מפלגה אחת. החריגה הזאת מקו המחשבה שהכתיב סטאלין, הפכה את גומולקה עד מהרה למוקצה, ובסופו של דבר שלחה אותו למעצר באשמת "סטייה מחשבתית". בשנת 1954 שוחרר גומולקה ממעצר, ולאחר מותו של המנהיג בולסלאב ביירוט ב־1956, טוהר שמו של גומולקה והוא מונה למזכיר המפלגה ומנהיג פולין בפועל. בתקופתו עברה פולין "דה-סטלינזציה" שכללה מספר רפורמות, דוגמת החזרת שיעורי הדת לבתי הספר. בחסותו הותר ליהודי פולין לעזוב אותה בתנאי שיעלו לארץ ישראל ויוותרו על האזרחות הפולנית. מכיוון שהוויתור על האזרחות הותיר את העולים נטולי דרכון עד ההגעה ארצה, סיפק להם הממשל הפולני תעודת מעבר שנקראה "התעודה הכחולה" שבאמצעותה הזדהו במעברי הגבול בדרכם לארץ המובטחת. 35,000 איש עשו את המסע ומדינת ישראל זכתה לעוד קבוצה שתרכיב את הפסיפס הססגוני הנקרא ישראליות.

אלכס פרלמן, במחנה נוער, שכנראה אורגן על ידי הסוכנות היהודית, פולין 1955, כשנתיים לפני שעלה לארץ
אלכס פרלמן, במחנה נוער, שכנראה אורגן על ידי הסוכנות היהודית, פולין 1955, כשנתיים לפני שעלה לארץ

מבט אישי
אבא שלי, אלכס פרלמן, זכרונו לברכה, נולד בשנת 1935 בוורשה, כילד חמישי במשפחה של שבעה ילדים. לפני פרוץ המלחמה התגוררה המשפחה סמוך לבית הקברות הצבאי בעיר. בראשית שנות הארבעים, לפני שנצטוו היהודים לעבור לגטו, הצליחה המשפחה לברוח מוורשה לרוסיה.
השנים ברוסיה היו קשות, אך מזלם שפר עליהם מרוב אזרחי פולין היהודים. משבעת הילדים שרדו חמישה, ואלה נפוצו לכל עבר, וגדלו בבתי יתומים ברוסיה. אחרי המלחמה, הרוסים אספו את כל ילדי בתי היתומים שלא היו אזרחים רוסיים (רובם יהודים פולנים) במטרה להחזירם לפולין. כך נפגשו האחים בשנית, אחרי נתק של שנים.
סבתי ודודתי הבכורה הצליחו אף הן לשרוד את המלחמה והמשפחה התאחדה מחדש, וחזרה לפולין.
לוורשה ההרוסה אי אפשר היה לחזור, והמשפחה התיישבה בעיר בשם דז'רז'וניוב. הימים היו קשים. פרנסה לא הייתה ואבי ואחותו הצעירה טובה, מצאו עצמם שוב בבית יתומים. השנים עברו ואבא שלי עבר לוורשה והחל את לימודיו בטכניון. פתיחת שערי העלייה תפסה אותו שנה לפני תום לימודיו, הוא התלבט אם לעזוב את לימודיו ושוב לנדוד לארץ זרה, לשפה חדשה, אל הלא נודע — או להישאר בפולין ולסיים את לימודיו. אך המשפחה לחצה לעלות. היה חשש שבכל רגע שער העלייה ייסגר ואבי יישאר בפולין ללא יכולת לצאת. אבי החליט לעזוב את לימודיו ולהצטרף למשפחה ולעלות. בשנת 1957 עלו בני משפחת פרלמן לארץ, בעזרת הסוכנות היהודית, באנייה ישראלית. "התחושה הייתה ששטנו בגיגית", נהג אבי לספר. וכך, בתחילת מאי 1957, התחילה משפחתי פרק חדש בחייה, בארץ ישראל.

עינת פרלמן רוגל

יקיר ורשה

"יותר מאשר רומיאו אוהב את ג'ולייט 
יותר מאשר סוקרטס אוהב את האמת 
יותר מאשר החופש אוהב פרפרים 
יותר מאשר שופן שאוהב את הפסנתר 
אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר".
מתוך "אוהבת אותך יותר" מאת יונתן גפן

פורטרט של פרדריק שופן (Eugène Delacroix)
פורטרט של פרדריק שופן (Eugène Delacroix)

לשיר האהבה היפה שחיבר יונתן גפן אפשר אולי להוסיף שורה נוספת המתארת אהבה גדולה ובלתי מתפשרת. שופן אמנם אהב את הפסנתר אבל לא בטוח שיותר מאשר ורשה אוהבת אותו. אי אפשר לחמוק משמו של המלחין הנערץ ברחבי בירת פולין. משדה התעופה של העיר, הקרוי על שמו, ועד למחוות הקטנות והגדולות פזורות ברחבי וורשה ומוקדשות למלחין ולפסנתרן יליד פולין.

פרדריק שופן נולד בתחילת המאה ה־19, ב־1 למרץ 1810. הוא נודע בתור ילד פלא שהלחין יצירות כבר בגיל שבע, והפך לאטרקציה בסלוני החברה הגבוהה של ורשה. בשנת 1826 החל ללמוד בבית הספר למוזיקה של ורשה, וזכה להירשם במסמכי המוסד, על ידי יוזף אלסנר מנהל בית הספר, בסיכום הקצר הבא: "שופן, פרדריק, תלמיד שנה שלישית, כישרון מדהים, גאון מוזיקלי".
בטרם סיים את לימודיו, בגיל 20 בלבד, פרסם את הקונצ'רטו הראשון והקנצ'רטו השני לפסנתר שלו. למעשה הקנצ'רטו מס' 2 חובר ראשון אך בגלל שהוא פורסם מאוחר יותר נתקבע שמו כקונצרטו השני — טיימינג איז אברית'ינג. שופן סיים את לימודיו וזכה להצלחה במולדתו וגם בארצות אחרות. ב־1830 יצא שופן למסע לאיטליה, בדרך, בעת ששהה בווינה, הגיעו אליו ידיעות על פרוץ המרד הפולני נגד השלטון הרוסי. פרשנים רבים תולים בדאגה שחש כלפי ארצו ומולדתו ובחשש לשלום משפחתו וקרוביו את השינוי בסגנון המוזיקלי שעבר עליו באותו עת, ומדברים על עומק וקדרות המשתקפים בלחנים. בעקבות המצב הפוליטי שינה את תכניותיו והמשיך מווינה לפריז. בדרך שמע על כשלון המרד, ידיעה שהשפיעה עליו קשות.
שופן שהפך פליט, קבע את מושבו בפריז, לשם הגיעו גולים פוליטיים נוספים מפולין. הוא זכה להצלחה והיה אורח של קבע בסלונים הפריזאים אותם הכירה לו הברונית רוטשילד. בפאריז היו למלחין שתי פרשיות אהבים משמעותיות, האחרונה ביניהן עם הסופרת הצרפתייה החשובה ז'ורז' סאנד שהייתה מבוגרת ממנו בשש שנים ואם לשני ילדים. בן 39 שנים בלבד נפטר פרדריק שופן ממחלת השחפת. הוא נקבר בבית הקברות פר-לאשז' בפאריז, אך לבו הוחזר למולדתו והוא טמון בעמוד בכנסיית "הצלב הקדוש" בוורשה. לא רחוק מן הכנסייה בה הופקד לבו נמצא מוזיאון המוקדש למלחין. בפארק ואז'נקי מתחת לאנדרטה מרשימה שהוקמה לכבודו נערכים מידי יום א' שני קונצרטים מיצירותיו. בפארק וברחבי העיר ישנם ספסלים מיוחדים בהם מותקנים מנגנונים המשמעים את לחניו, ואחד ממעברי החצייה במרכז העיר נצבע בדוגמת קלידים כמחווה למלחין האהוב. לשמו של שופן נקשרה האשמה באנטישמיות פרועה, מקורה של האשמה זו בגברת מפוקפקת משהו שהציעה לתקשורת מכתבים של המלחין המנוח בהם הוא משתלח ביהודים. למרות שסיפור המכתבים התברר כזיוף מובהק עדיין דבק אבק מן הסיפור הזה בשולי אדרתו של המלחין הגדול, שלא באשמתו.

ורשה: העיר העתיקה

עבודת השחזור המרהיבה של העיר העתיקה שנחרבה במלחמת העולם השנייה, העניקה לוורשה את התואר אתר מורשת עולמית, והסיבוב בסמטאות העתיקות־חדישות היא חוויה מיוחדת במינה, כך גם הביקור בטירה המלכותית שהוקמה אף היא מן האפר. כיכר השוק העליזה היא אטרקציית התיירות המובילה של העיר והיא מוקפת מסעדות וחנויות מזכרות. במרכזה ניצב פסלה של הסירנקה — בתולת הים, מגנתה של העיר וסביבה פרושים כמה וכמה אתרים שראוי לבקרם.

אנדרטת המרד ובית המשפט העליון
Pomnik Powstania Warszawskiego 1944
plac Krasińskich

רק ב־1989, 45 שנים לאחר פרוץ המרד הפולני בנאצים, נחנכה בוורשה אנדרטת זיכרון לציון ההתקוממות. כישלונו של המרד וחורבנה של העיר שבא בעקבותיו לא היו הסיבות היחידות להצנעת המרד, אלא בעיקר העובדה שהמרד הונהג על ידי צבא המולדת הפטריוטי, עובדה שהייתה לצנינים בעיני המשטר הקומוניסטי. היום האנדרטה היא אחד האתרים המבוקרים ביותר בוורשה והיא מרשימה בהחלט. האנדרטה הגדולה, כמעט עשרה מטרים גובהה, צמודה למבנה בית המשפט העליון. היא עשוייה בעיקר מברונזה ומעוצבת בסגנון ריאליסטי. בחלק המרכזי של האנדרטה אותה עיצבו הפסל ווינסנטי קוכמה והאדריכל יאצק בודין, נראים הלוחמים פורצים אל הקרב בתנופה קפואה. ממול בחלק קטן יותר נראים לוחמים יורדים אל צינורות הביוב, ששימשו את המורדים לתנועה בזמן המרד (מעבר לכביש במפגש הרחובות דלוגה (Długa) ומידובה (Miodowa) נמצאים חורי ביוב אמיתיים בהם השתמשו בין היתר הלוחמים. הם מסומנים כיום בשלט קטן).

קתדרלת הצבא הפולני (אסף קוגלר)
קתדרלת הצבא הפולני (אסף קוגלר)

קתדרלת הצבא הפולני
Katedra Polowa Wojska Polskiego

Ul. Dulga 13/15
261-877-702
katedrapolowa.pl

הקתדרלה הזו היא הכנסייה הראשית של צבא פולין. בכנסייה איזכורים לקרבות שבהם לחם הצבא הפולני וקיר הנצחה לנרצחי טבח קאטין אליו נוספו שמותיהם של ההרוגים בהתרסקות המטוס בדרך לטקס הזיכרון השבעים לאירוע. בין הנספים בהתרסקות נשיא פולין קצ'ינסקי ורעייתו. עיצוב הפנים של הכנסיה מרשים ביותר, הקירות והתקרה סביב בית המקהלה והמזבח מעוטרים בעבודת פסיפס מרהיבה. ליד היציאה ניצבים שני שריונות מכונפים ששימושו את ה"הוסרים" — הפרשים בצבא האיחוד הפולני־ליטאי בין המאות ה־16 ל־18. אפשר בהחלט לדמיין איזה רושם הותיר אביר שועט על סוס כשכנפיים מזדקרות מכתפיו.

קתדרלת הצבא הפולני (אסף קוגלר)
קתדרלת הצבא הפולני (אסף קוגלר)

מוזיאון מארי קירי
Muzeum Marii Skłodowskiej-Curie Polskiego Towarzystwa Chemicznego

Ul. Freta 5
831-80-92
יוני-אוגסט:
שלישי-ראשון, 19:00-10:00
ספטמבר-מאי:
שלישי-ראשון, 16:30-09:00
דמי כניסה: 11 זלוטי (16 כולל הקרנת סרט)
en.muzeum-msc.pl

מארי קירי היא אחת מהנשים הבודדדות שזכתה בפרס נובל לכימיה, והיחידה שבעלה, בתה ושני חתניה זכו גם הם בפרס נובל. היסוד שהיא ובעלה גילו, פולניום, נקרא על שם מולדתה.
קירי (מריה סקלודובסקה יתקנו אתכם הפולנים הגאים), נולדה בבית ברחוב פרטה 16 בו בדרך כלל שוכן המוזיאון הקטן המוקדש לחייה ופועלה.
בשל שיפוצים המוזיאון מתאכסן בימים אלו מעבר לכביש ברחוב פרטה מספר 5 וכולל בין שאר הפריטים המספרים את סיפורה של המדענית הדגולה, גם מעבדת כימיה.

הברביקן, שער הכניסה המבוצר לעיר העתיקה (Carlos Delgado)
הברביקן, שער הכניסה המבוצר לעיר העתיקה (Carlos Delgado)

הברביקן
Barbakan Warszawski

Ul. Nowomiejska 15/17

שער הכניסה המבוצר לעיר העתיקה הוקם כבר ב־1540, שוכלל במאה ה־18 וכמו כל העיר העתיקה הוחרב על ידי הנאצים. אם תביטו היטב בין האבנים המרכיבות אותו תוכלו לזהות קו עבה מעט יותר מהקויים האחרים. זה הסימון המציין את הגבול בין המבנה המקורי לעבודת השחזור. למרות שהשער המבוצר נבנה בתקופה יחסית מאוחרת, מבט בו ישלח אתכם למחשבות מצועפות על אבירים ונסיכות. מדובר באחד הסמלים הפופולאריים של ורשה וכמעט תמיד תוכלו לפגוש כאן תיירים המצטלמים על רקע השער, ומדריכי קבוצות מלאי סיפורים כרימון. אם תעברו דרכו לכיוון העיר העתיקה תמצאו דוכני מזכרות לרוב.

פסל המורד הקטן, דמות הילד מסמלת את כל הילדים שאיבדו את חייהם במהלך מרד ורשה (Elroy Serrao)
פסל המורד הקטן, דמות הילד מסמלת את כל הילדים שאיבדו את חייהם במהלך מרד ורשה (Elroy Serrao)

פסל המורד הקטן
Mały Powstaniec

מול רחוב podwale 19 בסמוך לחומות העיר העתיקה

אנדרטה המוקדשת לכל הילדים שאיבדו את חייהם במהלך מרד ורשה. האנדרטה היא פסל המתאר ילד קטן שלראשו קסדת מבוגר גדולה למידותיו.

פסלונים של יהודים חסידיים מחזיקים מטבע, שאמורים, כך על פי הפולקלור המעט אנטישמי, להעניק הצלחה כלכלית למי שמציב אותם בביתו (אסף קוגלר)
פסלונים של יהודים חסידיים מחזיקים מטבע, שאמורים, כך על פי הפולקלור המעט אנטישמי, להעניק הצלחה כלכלית למי שמציב אותם בביתו (אסף קוגלר)

כיכר השוק של העיר העתיקה
Rynek Starego Miasta

העיר העתיקה היא גולת הכותרת במפעל השיחזור של ורשה והיא הוכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. העיר העתיקה שוחזרה בדיוק רב, ואף על פי שזה לא נראה כך, רוב הבניינים שמקיפים אתכם הם חדשים יחסית. שימו לב שלרוב הבניינים המקיפים את הכיכר יש שלושה חלונות בכל קומה, מכיוון שעל חלון רביעי היה צורך לשלם מס נוסף בתקופה בה נבנו הבנינים המקוריים. סמוך לכיכר נמצא רחוב דוני, שבו על פי מחקרים, הייתה ממוקמת הקהילה היהודית בעיר העתיקה של ורשה: "בין כיכר השוק לחומה" על פי המקורות. הפולקלור המקומי מספר כי את שמו קיבל מהצליל: א־דוני, אותו שמעו הפולנים חוזר שוב ושוב בתפילות היהודים. במכז הכיכר ניצבת הסירנקה, בת הים, סמלה של ורשה, אוחזת מגן וחרב ומגנה על העיר. סביב לכיכר פרושות מסעדות תיירים לרוב ובתוכה ניתן לצפות במופעי רחוב ולרכוש מזכורות מהרוכלים (ביניהן פסלונים של יהודים חסידיים מחזיקים מטבע, שאמורים, כך על פי הפולקלור המעט אנטישמי, להעניק הצלחה כלכלית למי שמציב אותם בביתו). הכיכר היא נקודת מוצא טובה לשוטטות בין הסמטאות הקסומות של העיר העתיקה שאינה גדולה, כך שתמיד אפשר למצוא את הדרך בחזרה לכיכר השוק. בין האתרים הפזורים בעיר העתיקה ניתן למצוא את קתדרלת יוחנן הקדוש (Kanonia 6) אחת הכנסיות החשובות בוורשה הבנויה מלבנים אדומות ובסגנון גותי, ופעמון גדול הניצב באמצע כיכר קנוניה הקטנה (Kanonia) שהדעות חלוקות האם הוא מעניק מזל טוב למי שמשפשף אותו או למי שמקיף אותו שלוש פעמים.

מוזיאון העיר ורשה
Muzeum warszawy

rynek Starego Miasta 28-42
596-67-00
muzeumwarszawy.pl

מוזיאון העיר ורשה ממוקם במספר מבנים סביב לכיכר השוק ומציע מגוון תצוגות וסיורים. כרגע המוזיאון נמצא בשיפוצים. הפתיחה המוחדשת שלו אמורה להתקיים לקראת מאי 2017, אך גם כעת חלק מאגפיו ושלוחותיו בעיר העתיקה וסביב העיר פעילים. אתר האינטרנט של המוזיאון יספק מידע עדכני- האתר בפולנית אך אפשרות התרגום של גוגל תאפשר לכם לקרוא בו באנגלית.

הטירה המלכותית, שחזור מדוייק של הטירה שנחרבה במלחמת העולם השנייה (Mariusz Cieszewski/Ministry of Foreign Affairs of the Republic of Poland)
הטירה המלכותית, שחזור מדוייק של הטירה שנחרבה במלחמת העולם השנייה (Mariusz Cieszewski/Ministry of Foreign Affairs of the Republic of Poland)

הטירה המלכותית
Zamek Królewski w Warszawie

plac Zamkowy 4
355-51-70
אוקטובר-אפריל, שלישי-שבת 16:00-10:00, ראשון 16:00-11:00
מאי-ספטמבר, שני-רביעי, שישי ושבת, 18:00-10:00
חמישי 20:00-10:00, ראשון 18:00-11:00
23 זלוטי
ימי א' כניסה חופשית
zamek-krolewski.pl

המקום בו ניצבת היום הטירה המרשימה והמפוארת שימש כמשכן מלכות מאז המאה ה־14, עת התגורר בו דוכס מזוביה. מספר שינויים עברו על הטירה, עד שהמלך זיגמונד השלישי ואזה — בן בית המלוכה השוודי ונצר לשושלת המלוכה הפולנית, נבחר לכהן כמלך פולין בידי האצולה הפולנית. זיגמונד העביר את חצר המלכות מקרקוב לוורשה בכדי שתהיה במרכז הגיאוגרפי של האיחוד הפולני־ליטאי. קוריוז מספר שזו הייתה הסיבה הרשמית, ואילו במציאות, לעובדה שהוא שרף חלקים מהארמון בקרקוב בעת ניסויי האלכימיה שלו היתה יד במעבר. במהלך המאות ה־17 וה־18 שופצה וחודשה הטירה וחפצי חן ואמנות רבים נאצרו בה. בתחילת המאה ה־19 התגורר נפוליאון בטירה לתקופה מסוימת. לאחר מרד ורשה הוחרבה הטירה עד עפר, והמבנה המרשים לפניו אתם ניצבים כיום הוא שיחזור מדוקדק. לא רק החזיתות שופצו אלא גם החדרים. היום ניתן להסתובב בחדרי הטירה ולהתמוגג מההוד וההדר המלכותי, כמו גם מהריהוט ועבודות האמנות דוגמת ציורים של רמברנדט. הטירה היא אחת מאתרי התיירות האהובים והמבוקרים בוורשה.

עמוד זיגמונד (Dawid G.)
עמוד זיגמונד (Dawid G.)

עמוד זיגמונד
Kolumna Zygmunta III Wazy

Plac Zamkowy

מגובה של 22 מטרים משקיף פסלו של המלך זיגמונד השלישי על העיר שאותה הפך לבירה. העמוד הוקם לכבודו ב־1644 וגם הוא ניזוק על ידי הגרמנים. ניתן לראות את שרידי העמוד המקורי בסמוך ובצמוד לטירה. המלך מתואר בפסל כאשר הוא אוחז בצלב ובחרב. על פי האמונה העממית ביום שלהב החרב יטה מטה ורשה תימצא בסכנת כלייה. הכיכר המלכותית בה ניצב העמוד משמשת גם היא בית תוסס לרוכלים ומופעי רחוב.

גני הטירה (אסף קוגלר)
גני הטירה (אסף קוגלר)

גני הטירה המלכותית והארקדיה
Arkady Kubickiego i Ogrody

כניסה מ־Ul. Brzozowa
כניסה חופשית

בצידה המזרחי של הטירה משתפלים בשיפוע מתון גני הטירה. הגנים שוחזרו רק לאחרונה והליכה נעימה בהם היא אופציה מעודפת לירידה אל גדת הוויסלה. מהגנים ניתן לצפות בחזית הנאה השנייה של הטירה הצבועה לבן, בניגוד לחזית האדמדמה הפונה אל הכיכר. בתחתית הטירה, במפלס הגן התחתון, ניתן לחזות ולהלך ברחוב מקורה שנבנה בשנות העשרים של המאה ה19 השוכן בבסיס הטירה.

טיילת הוויסלה
bulwar Karskiego

בין הוויסלה לעיר העתיקה מפריד כביש שיש לחצות אותו על מנת להגיע אל גדת הנהר. החלק הזה של הטיילת שופץ לאחרונה ומאפשר הליכה נעימה לאורך הנהר, אם כי לדעת לא מעט ורשאים הרס החידוש את האופי הייחודי שהעניקה לנהר טיילת המדרגות הישנה. תוכלו להשוות בעצמכם אם תלכו לאורכה דרומה, שם תפגשו עם הקטעים שטרם שופצו ומשמרים אולי את הקסם הישן של הוויסלה.

העיר החדשה. העיר נבנתה במקור במאה ה־15 (Paolo Trabattoni)
העיר החדשה. העיר נבנתה במקור במאה ה־15 (Paolo Trabattoni)

העיר החדשה
Nowe Miasto

rynek Nowego Miasta

חדש זה עניין יחסי כמובן, מכיוון שמה שמכונה העיר החדשה, נבנתה במקור במאה ה־15. גם היא לא שרדה את ידם הרעה של הגרמנים והמבנים המרכיבים אותה שוחזרו אם כי בפחות דקדקנות היסטורית מזו המאפיינים את העיר העתיקה. רחוב פרטה מחבר את העיר העתיקה לכיכר השוק של העיר החדשה שנמצאת צפונית לה. מלבד הכיכר הנאה סיור ברחובות השכונה יפגיש אתכם בין היתר עם כנסיית קזימיר הקדוש (Rynek Nowego Miasta 2) וכנסיית ביקור הבתולה הקדושה (Przyrynek 2).

המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה
Państwowe Muzeum Archeologiczne w Warszawie

Ul. Długa 52
50-44-800
שני-שישי 16:00-09:00, ראשון 16:00-10:00
10 זלוטי
בימי ראשון כניסה בחינם
pma.pl

המוזיאון הממוקם בבניין היסטורי מציג מגוון מוצגים שנחפרו באדמת פולין, המתוארכים החל מהתקופות הפרהיסטוריות. בתצוגה מטבעות עתיקים, כלי אוכל, פריטים ארכיטקטוניים ועוד. ההסברים על המוצגים מתורגמים גם לאנגלית כך שנוח להתמצא.

מוזיאון העצמאות
Muzeum niepodleglosci

aleja Solidarności 62
826-90-91
רביעי-ראשון 17:00-10:00
10 זלוטי. ימי חמישי כניסה חופשית (ניתן לרכוש כרטיס משולב עם מוזיאון המצודה, מוזיאון כלא פאביאק ומוזיאון המאבק וההקרבה)
muzeum-niepodleglosci.pl

במוזיאון מוצגים המאבקים השונים לעצמאות של העם הפולני, תולדותיהן של תנועות פולטיות שקמו במדינה, בריתות צבאית, וסיפורן של קהילות פולניות סביב העולם. התצוגות כוללות עבודות אמנות, מטבעות, מדליות ועוד. שלוחה של המוזיאון הוא כלא פאביאק (Ul. Dzielna 24/26) שנבנה במאה ה־19 ושימש כבית מאסר למתנגדים פוליטיים. במלחמת העולם השניה הנאצים השיבו אותו לשימוש אכזרי. על אף שהופצץ חלקים ממנו שרדו והוא משמש כמוזיאון ואתר זיכרון.

פארק המזרקות ביום ובלילה. בלילה תזכו להופע מרהיב של אורות ומוזיקה וביום אפשר לשחק בין זרנוקי המים (Mariusz Cieszewski/Ministry of Foreign Affairs of the Republic of Poland)
פארק המזרקות ביום ובלילה. בלילה תזכו להופע מרהיב של אורות ומוזיקה וביום אפשר לשחק בין זרנוקי המים (Mariusz Cieszewski/Ministry of Foreign Affairs of the Republic of Poland)

מופע מזרקות מולטימדיה
Multimedialny Park Fontann

skwer I Dywizji Pancernej
849-32-86, כניסה חופשית
שישי-שבת: מאי-אוקטובר, 21:30, ספטמבר, 21:00
parkfontann.pl

למרגלות העיר החדשה על גדת הוויסלה, באגם מלאכותי קטן, מוצג המופע "מים, אור וצליל', בו מרקדים סילוני מים לצלילי מוזיקה בסיוע לייזרים. אפשר לבקר את האגמון גם ביום אבל אז המוזיקה והאורות אינם פועלים.

מסעדות

Zapiecek

Ul. Freta 1
zapiecek.eu

מדי המלצריות המצועצעים עלולים להרתיע, אבל מדובר במקום בו כדאי להיפגש עם מנת הדגל הפולנית: פירוגי — כופתאות ממולאות שחלקכם יזהו בתור קרפלך או פילמני. בתפריט מגוון כיסנים במילויים שונים, בשרים, ירקות ואף פירוגי לקינוח במילוי תות או אוכמניות. התמחור נעשה לפי "מנה לסבתא" (9 כיסנים), "מנה לסבא" (11 כיסנים) או בהרכבה אישית אז אפשר לשלם פר־פירוגי. במקום מוצעים גם תבשילים נוספים מהמטבח הפולני כמו נקניקיות, צלעות חזיר ומרקים.

Bar Pod Barbakanem

Ul. MOSTOWa 27\29
831-47-37

מילק בר סובייטי אותנטי שיעניק לכם חוויה מקורית מלאה, מבחינת העיצוב, המזון הפולני וכוח האדם שלא דובר אנגלית אבל ינסה ליצור הבנה. המחירים, בהתאם לסוג המוסד, ברצפה. מרקים ופירוגי הן המנות הפופולריות.

To Lubię

Ul. Freta 10, 635-90-23
tolubie.pl

כדאי לחלוף בבית הקפה הזה ולא רק בזכות המיקום המקורי: קומת הקרקע של מגדל הפעמונים של הכנסייה הסמוכה. בפנים תפגשו משקאות חמים, קוראסונים טריים ועוגות מדיפות ניחוחות מפתים. ניתן לרכוש במקום גם צנצנות ריבה ודבש ולהביא מתנה לחברים שנשארו בארץ.

La Rotisserie

Ul. Kościelna 12
531-60-70
rotisserierestaurant.com.pl

מצרכים טריים וייחודים אלו החומרים מהם רוקח השף המעוטר Pawel Oszczyk את המנות המוגשות במסעדה הממוקמת בבית מידות המשמש כמלון, סמוך לעיר העתיקה. המחירים ממוקמים יחסית במעלה סקלת המחירים של ורשה, אך זולים למדי בהשוואה למסעדות שף בארץ (סביב 100 זלוטי למנה עיקרית). האווירה במקום רשמית, כך שכדאי לא להגיע בכפכפים.

ורשה: מידע למטייל

מתי לנסוע
בניגוד למתינות הפולנית ולנימוס הקריר של תושבי המדינה, מזג האוויר של פולין הוא פרחח קיצוני. מיקומה של פולין במרכז שתי השפעות אקלימיות, ימית מהמערב וזאת של היבשת ממזרח, גורם לה לנוע בין חורפים קשים של 20 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ועד לקיצים לוהטים של 35 מעלות. ורשה לא שונה משאר המדינה ונהנית וסובלת גם היא מן הדו־קוטביות הזאת. כך שהיא יכולה לספק לכם חופשה מושלגת בין גגות וגנים לבנים בין דצמבר לפברואר, אז תצטרכו לעטוף את עצמכם היטב בשלל צעיפים ומעילים, או לחילופין נופש מהביל ביולי אוגוסט, תקופה בה כדאי להצטייד בקרם הגנה מהשמש, כובע ומים. לא משהו שצריך להפחיד ישראלי ממוצע, אבל אם דמיינתם חופשה אירופאית קרירה, זה בוודאי לא הזמן בשבילכם. בניגוד לישראל הקיץ הוורשאי הוא גם עונת הגשמים וסופות הרעמים, אז גם אתרי התיירות קצת יותר צפופים. כך שהעונות האידיאליות לביקור הן עונות המעבר: האביב מאוחר או תחילת הסתיו. אז הטמפרטורות נוחות, השמש נעימה ואפשר ליהנות בקלות מכל מה שיש לעיר להציע.
הגעה
אזרחים ישראלים אינם זקוקים לאשרת כניסה לפולין. טיסות סדירות וישירות בעיקר של חברת אל-על, חברת LOT הפולנית וחברת הלאוקוסט וויזאייר ממריאות משדה התעופה בן גוריון לשדה התעופה על שם פרידריק שופן הממוקם כעשרה קילומטרים מדרום לוורשה. משך הטיסה הוא כשלוש וחצי שעות. מספר קווי אוטובוס מובילים מנמל התעופה אל העיר. קו 175 פעיל בין השעות: 22:58-04:27 ומגיע אל מרכז העיר. קו 188 פעיל בין השעות:
22:58-04:27 ויובל אתכם בסמוך למרכז העיר ובהמשך גם לגדה המזרחית. ההגדה המזרחית היא גם יעדו הסופי של קו 148 שפעיל בין השעות 22:35-04:34. קו 331 מתחיל לפעול ב־06:13 ומסיים את פעילותו 17:54 ומגיע לשכונות הסמוכות לנמל התעופה . בשעות הלילה: 04:49-23:15, פועל קו N32 בין נמל התעופה לתחנת הרכבת המרכזית של ורשה. מחיר כרטיס 4.40 זלוטי (ראו תחבורה ציבורית). אפשרות אחרת היא הרכבת שתוביל אתכם היישר מנמל התעופה אל התחנה במרכז העיר, תדירותה נמוכה מעט מזו של האוטובוסים, אך היא לרוב מרווחת יותר ויכולה לחסוך פקקים. אם תעדיפו להשתמש בשירותיה של מונית, מומלץ לפנות לחברות המסודרות שנמצאות בפתח נמל התעופה. ישנן שלוש חברות להן רשיון לעבוד בתחומי הנמל: Ele Taxi,
Super Taxi ו־Sawa Taxi. תעריפי הנסיעה אמורים להיות מוצגים בבירור על שמשות הרכב. המחיר המוערך של נסיעה מנמל התעופה אל מרכז העיר הוא 40 זלוטי בממוצע.

תחבורה ציבורית
לוורשה מערך תחבורה ציבורית נוח וזמין הכולל חשמליות, אוטובוסים, רכבת תחתית ורכבת. רכישת כרטיס נסיעה מאפשרת שימוש בכל אחד מאמצעי התחבורה ושילוב ביניהם. קווי החשמלית ממוספרים מ־79-1. הקווים 39-1 הם קווים סדירים, 49-40 הם קווים שפועלים בזמנים ספציפים לאורך היום או השבוע (כקווי תיגבור בשעות העומס לדוגמא). במקרה שקו חשמלית או מטרו יושבת יחליף אותו לרוב אוטובוס שיסומן במספר קו החשמלית בצירוף האות Z. קווי האוטובוס הסדירים ממוספרים מ־399-100, הקווים הממוספרים מ־599-400 הם קווים מהירים עם פחות תחנות עצירה. קווים המסומנים במספר לצד האות E הם קווי אקספרס העוצרים במספר מצומצם מאוד של תחנות. קווי האוטובוס 899-700 הם קווים אזורים שבדרך כלל התחנות שלאורכן יהווו את קו הגבול בין שני אזורי תשלום שונים של התחבורה הציבורית בוורשה. קווי לילה יסומנו באות N בצמוד למספר, הם עוברים בשני אזורי תשלום ופועלים בשעות בהם האוטובוסים הרגילים מושבתים מ־11 בלילה ועד חמש לפנות בוקר, באזורים מסויימים ובתדירויות משתנות. אם תחנת האוטובוס מסומנת במילים:
“na żądanie” יש צורך לנופף לנהג על מנת שיעצור. ישנם שני קווי מטרו בוורשה הפועלים בתדירות של רבע שעה מהשעה חמש בבוקר ועד לשעה אחת אחר חצות ובשישי ובשבת עד שלוש אחר חצות. קו אחד חוצה את מרכז העיר מדרום לצפון, ואילו השני מקשר בין שתי גדות נהר הוויסלה.
מערכת התחבורה הציבורית כוללת שני אזורים להם תעריפים שונים. אזור אחד הוא כל מה שנכלל בגבולות העיר ורשה כולל נמל התעופה ובו נמצאים רובן המוחלט של האטרקציות התיירותיות ואילו אזור שתיים כולל את מה שנמצא מחוץ לגבולות העיר. האזורים מסומנים על התחנות. את הכרטיסים יש לקנות מראש במכונות אוטמטיות או בחנויות שונות ולזכור לתקף את הכרטיס עם העלייה לרכב (או בכניסה לרציף המטרו). התיקוף צריך להתבצע רק בשימוש הראשוני בטווח הזמן שרכשתם. אפשר לקנות כרטיסים אצל הנהג אך לקחת בחשבון שלא תמיד יהיו לו כרטיסים למכירה. מחיר הכרטיס נקבע לפי הזמן בו אפשר לנסוע אתו מרגע התיקוף הראשוני עם העלייה לרכב.
כרטיס המאפשר נסיעה של 20 דקות באזורים 1 ו־2 מחירו 3,40 זלוטי. נסיעה של 75 דקות (אזור 1 בלבד) תעלה 4,40 זלוטי. כרטיס התקף לשעה וחצי בשני האזורים מחירו 7 זלוטי. כרטיס חופשי יומי לאזור 1 מחירו 15 זלוטי, ולשני האזורים 26. עוד זמינים כרטיסים חופשיים לסופי שבוע, לקבוצות, לחודש ועוד, כשהמחיר כאמור משתנה בהתאם לזמן בו אפשרי להשתמש בכרטיס.
אופציה אחרת להתניידות בעיר היא השכרת אופניים. בדומה לתל־אופן בתל אביב, פזורות ברחבי ורשה תחנות להשכרת אופניים על פי שעה. תחלה תצטרכו להירשם באתר: en.veturilo.waw.pl ולשלם 10 זלוטי דמי רישום. לאחר ההרשמה, תוכלו לשכור אופניים. 20 הדקות הראשונות הן בחינם. זלוטי אחד יאפשר 40 דקות נוספות, 3 זלוטי תעלה השעה השנייה, 5 השלישית ושבע זלוטי לכל שעה נוספת (עד 12 שעות). מידע על פיזור התחנות (כ־160) תוכלו למצוא באתר.

מטבע
זלוטי הוא שמו של המטבע הפולני, תרגומו המילולי לעברית הוא זהוב. סימונו PLN והוא מתחלק 100 גרוש (בחולם ולא בשורוק בניגוד לגרוש שלנו, זה עם החור). שטרות הזלוטי מעוטרים בדיוקנאות מלכי פולין ההיסטורים ומגיעים בערכים של 10, 20, 50, 100 ומאתיים זלוטי. המטבעות הן בסך 1, 2, 5, 10, 20 ו־50 גרוש, ו־1, 2, 5 זלוטי. ערך זלוטי הוא מעט פחות משקל ישראלי חדש. כך שבזמן הקניות לא יהיה מסובך לחשב האם החולצה או התיק יקרים או זולים בהשוואה לארץ.

מרכזי מידע לתייר
ישנם מספר מרכזי מידע לתירים ברחבי העיר, שם ישמחו לספק לכם מידע והכוונה בנוגע לאטרקציות תיירותיות ולפינות חמד בעיר. בנוסף יוכלו לסייע לכם בהזמנת חדרים בבתי מלון, השגת מדריך ועוד.
מרכז מידע ראשון נמצא בארמון התרבות והמדע (Pl. Defilad 1, כניסה מרחוב אמילי פלטר בין אולם הקונגרסים למוזיאון הטכנולוגיה).
מאי-אוגוסט 20:00-08:00
ספטמבר 19:00-08:00
אוקטובר-אפריל 18:00-08:00

נקודה נוספת נמצאת
ב־Ul. Marszałkowska 105
שלישי-ראשון 18:00-10:00

הנקודה בעיר העתיקה ממוקמת
ב־Rynek Starego Miasta 19/21/21a
מאי -ספטמבר 20:00-09:00
אוקטובר-אפריל 18:00-10:00

גם בנמל התעופה יש עמדה בטרמינל A יציאה 2
מאי-ספטמבר 20:00-08:00 אוקטובר-אפריל 18:00-08:00
מידע אפשר גם לקבל בדואר אלקטרוני info@warsawtour.pl
או באתר: www.warsawtour.pl/en. בנקודות המידע ובמקומות נוספים תוכלו לרכוש את כרטיס Warsaw Pass שמציע כניסה לעשר אטרקציות מרכזיות והנחות. ישנם כרטיסים ל־24, 48 ו־72 שעות במחירים שנעים מ־99 ל־219 זלוטי. פרטים נוספים ב־www.warsawpass.com.

שגרירות ישראל
רח' קשיביצקיאגו
Krzywickiego St 24 02-074
5970500
publicaffairs@warsaw.mfa.gov.il

שגרירת ישראל בוורשה היא אנה אזרי
5970510, 5970531
ambassador-assistant@warsaw.mfa.gov.il
heb-secretary@warsaw.mfa.gov.il

שפה
פולנית היא השפה הרשמית בפולין. ההומוגניות האתנית של תושבי פולין הופכת אותה לשפה המדוברת בפי 98 אחוז מאוכלוסיית המדינה, ואת פולין לאחת המדינות החדגוניות מבחינה לשונית באירופה. פולנית היא שפה סלאבית הנכתבת באותיות לטיניות. לתשע מהאותיות נוספים סימנים דיאקריטיים (זנבות וגרשיים המצטרפים לאותיות), המשנים באופן ניכר את אופן הגיית האות. בנוסף ישנם גם צירופי אותיות דוגמת CH (נהגה כ־כ' רפה) או DZI (נהגה כ־ג') כך שמי שלא בקיא ברזי השפה יתקשה להגות באופן נכון את הכתוב. לאוזן דוברי העברית הצליל המתפנק מצד אחד והמתלונן מצד שני ישמע מוכר משלל מערכונים על אמהות פולניות, עם צלילי הכ' ג' וז' התדירים.

טרילוגיה ורשאית: שלשה סרטי מלחמה של אנדז'יי ויידה

פגישה מחודשת עם טרילוגיית המלחמה של אנדז'יי ויידה מגדולי במאי הקולנוע הפולנים

טום אליס

עבור העם הפולני, מלחמת העולם השנייה היא עדיין נושא מאוד אישי. המלחמה גדעה את העצמאות הצעירה אותה השיגו אחרי מאתיים שנות חלוקה בין מדינות זרות, היא החריבה את עריה (את ורשה באופן מיוחד), היא הביאה בטרפיה את מחנות ההשמדה שהוקמו ברובן על אדמת פולין, ובחסותה נטבחו אזרחיה על ידי הסובייטים והנאצים גם יחד. סיום המלחמה הביא על פולין ממשלה חלשה שחיה בחסות המשטר הסטליניסטי־קומוניסטי שנכפה עליה עד ל־1990.
סיפורה של ורשה במלחמת העולם השנייה נתפס בעיני פולנים רבים כהתגלמות גורלה הטרגי של פולין כולה. לאחר כיבוש העיר זכויות היהודים נשללו בהדרגה והם נדחקו אל הגטו. ב־1943 פרץ מרד גטו ורשה בהנהגת התושבים היהודיים. כישלון המרד הוביל לחיסול תושבי הגטו ולהחרבת בנייניו. עמידתם של היהודים מול הנאצים, פעולה בלתי נתפסת בעיני רבים, הייתה ההשראה שהובילה למרד ורשה ב־1944.
מרד ורשה הוא נושא מסובך. מצד אחד הפולנים מאוד גאים בעמידה שלהם מול הנאצים — זאת הייתה ההתקוממות הגדולה היחידה מסוגה בכל ארצות הכיבוש הנאצי. ההתקפות, למרות שהסתברו כעקרות, היו מתוכננות היטב והפגינו את אומץ הלב והתעוזה של אנשים בעלי גאווה וחוסר סבלנות לדיכוי. למרות זאת המרד הסתיים בחורבנה המוחלט של ורשה. הנאצים עברו מבניין לבניין ובאופן שיטתי שרפו את העיר עד עפר. הדבר סייע בהמשך לכוחות הסובייטים להשתלט על פולין מכיוון שעיר הבירה והמרכזים התרבותיים שלה נהרסו. ייתכן שדיכוי מרד ורשה התאים לתכניותיהם של הסובייטים, ולכן שלחו רק כוח משימה זעיר לעזרת הפולנים המורדים, שנועד בעיקר למטרות תעמולה. הכוח הצבאי הרוסי העיקרי המתין בסבלנות מחוץ לעיר עד שהנאצים סיימו להחריב את ורשה. רק אז הגיעו הכוחות הסובייטיים ושיחררו את פולין מהגרמנים.
זה גילום של ההיסטוריה הטרגית הפולנית בזעיר אנפין ובממדים מפלצתיים. טרגדיה שהחלה בחלוקת הארץ במאה ה־18. זהו סיפורו של עם הנמצא תחת עול שלטונם של כוחות חיצוניים כבירים, שלא באשמתו או בשל חוסר יכולת. עם המודע באופן מכאיב למצב הביש האופף אותו.
סרטיו של אנדז'יי ויידה מבטאים את הרוח הזאת באופן מיוחד. שלושת סרטיו הראשונים עוסקים בדמויות המעורבות במרד ורשה ומדגישים את הזוועות האנושיות של המלחמה. באופן קולע הם זכו בכותרת 'טרילוגיית המלחמה': "דור" עוסק בגאווה הפולנית הצעירה. "קנאל" בנתיב ההרס העצמי בשל הגאווה ו"אפר ופנינים" במהפכה המוסרית והפוליטית שהגיעה עם סיום המלחמה. דרך נושאים אלו בוחן ויידה את הטרגדיה האלימה של פולין בחמלה רבה וריאליזם בוטה.

דור. (1955)
דור היה הסרט הראשון שביים ויידה ועוסק בעיקר בנעורים במלחמה. גיבורו הוא נער המצטרף למחתרת קומוניסטית־אנטי־נאצית הפועלת בוורשה בזמן המרד בגטו. במובנים רבים זהו סרט התבגרות. הנער, גיבור הסרט, מופיע בתחילת הסרט כילד. פעולותיו נגד הנאצים הן למעשה מתיחות ומעשי קונדס על אף שהן נובעות ממניעים פטריוטיים. בהמשך הוא מוצא עבודה ומתגייס למען מטרות הפועלים, ולבסוף הוא מוביל יחידה של נערים במאבק מול הנאצים. למרות שהמלחמה נמצאת כל הזמן ברקע, רוב הסרט מתרחש בוורשה האזרחית הכבושה.
הסרט משתמש רבות בסימבוליזם מהסוג בו דמויות אינדיבידואליות מייצגות מעמדות שלמים בחברה הפולנית. הדבר בולט במיוחד בעימות בין המורדים הקומוניסטים לבין צבא המולדת הלאומי. דבר שקשה היה לי לפספס הוא הסגנון הסובייטי הבוטה של הסרט. הוא מכיל רבים מהסמלים של הקולנוע הרוסי המוקדם — מעמד הפועלים הנבון, הבוס הקשוח והמושחת ובייחוד השימוש באישה כמנהיגת המרד — המזכירה את אימא רוסיה, מולדת הקומוניזם (בהקשר זה אפשר להזכיר את סרטו של הבמאי הרוסי פודובקין בעל הכותרת הבוטה "אמא"). ככל הנראה הדבר נבע, לפחות בחלקו, מהצורך להבטיח מקורות מימון מהמשטר השליט. ולמרות זאת ויידה הצליח לדון במאבקם של הפולנים גם בכפוף לאידיאולגיה הקומניסטית המחייבת.
דור צולם היטב עם סצנה אחת בלתי נשכחת המתרחשת בגרם מדרגות מעוקל. בנוסף מעניין מאוד לצפות בשחקן צעיר בן 20 בשם רומן פולנסקי שמשתתף בסרט. כמה מהקטעים בסרט נראים ערוכים זה לצד זה בצורה מעט מוזרה, דבר המעניק לסרט תחושה סוראליסטית, אולי יותר ממה שיוצר הסרט כיוון אליה, אבל ביחס לסרט ראשון מדובר באופן כללי בסרט טוב.

קנאל. (1957)
מחוספס זו המילה הטובה ביותר לתאר את קנאל ומיד אחר כך קלסטרופובי. רובו של הסרט מתרחש בתוככי מערכת הביוב של ורשה כאשר מספר חיילים בצבא המולדת נאבקים נואשות לסגת אל חלקים אחרים בעיר. בזמן שאנו עוקבים אחרי נדודיהם במנהרות המצחינות והבלתי נגמרות אנו מתחילים לחוש את חוסר הנוחות אותו הם חווים. חוסר הנוחות מקבל משנה תוקף כשיודעים שהתסריטאי של הסרט, ירז'י סטפן סטאווינסקי, שרד את המלחמה באופן דומה.
אי אפשר שלא להבחין ש'קנאל' הוא סרט בוגר בהרבה מ"דור", הן מבחינת התוכן והן מבחינת המבנה. העריכה המביכה נעלמה ברובה הגדול, משאירה מספר רגעים קפקאיים שנדמים מכוונים, לדוגמא כאשר מישהו רץ בפתח מעבר בביוב ומופיע מיד בצידו האחר, כאשר הדבר מדגיש את תחושת המבוך איתה הדמויות מתמודדות. הדמויות בהן עוסק הסרט כולן ייחודיות ומעוררות את העניין שלנו כצופים, יחד עם דאגה לשלומן המלווה אותנו מתחילת הסרט. הטון הקומוניסטי הבוטה נעדר גם הוא מהסרט, ככל הנראה בעקבות מותו של בולסלאב ביירוט (המנהיג הקומוניסטי הפולני ששימש גם כנשיא), מה שמאפשר לנימה יותר טבעית והומוניסטית לשלוט בסרט. האידיאלוגיה והפוליטיקה נוקו ומה שנשאר הוא מאבק מטורף לשרוד, ובעבור הדמות הראשית, זרדה, מאבק להצלת רעיו.
הסרט שונה מאוד מ"דור" גם בכך שהסרט ממוקם עמוק בתוך המלחמה וגם בנימה הקודרת שלו. הוא נפתח בסצנה מבשרת רעות, המעידה על חוסר התוחלת של מאבקם של הגיבורים. אחת השורות הראשונות בסרט היא: "הביטו בהם היטב, אלו השעות האחרונות של חייהם". הם ימשיכו להיאבק עד לרגע האחרון, מאבק אלים להישרדות, בידיעה עמומה שהדבר היחיד שמאבקם יניב הוא את השמדתם המוחלטת, בדומה לעיר ורשה עצמה.

the Courtesy of National Film Archive
the Courtesy of National Film Archive

אפר ופנינים. (1958)
איזה סרט! עלילת "אפר ופנינים" מתחילה בסוף המלחמה והוא משלים מבחינה כרונולוגית את הטרילוגיה, אך מבחינה עיצובית הוא לא יכול היה להיות שונה יותר משני קודמיו, בדרך הטובה ביותר האפשרית. היקפו של הסרט רחב וסבוך. הוא מתמקד במצבה של פולין הבתר־מלחמתית, בסטליניזציה ובתגובת הנגד אליה. בחלקו הגדול זהו סרט פוליטי, בעיקר אם לוקחים בחשבון שפולין באותה תקופה הייתה נתונה לשלטון דיכוי. עם זאת מה שמפתיע הוא שלסרט אין מסר פוליטי ברור, הן הקומוניסטים והן הלאומיים מוצגים בכבוד ובהומניות. שתי הקבוצות סובלות מפגמים דומים. לרגעים בזמן הצפייה הייתי ממש מופתע מכך שהסרט הצליח לעבור את אישור הצנזורה.
ויידה מתגלה כאן כבוגר וחזק ומפגין את מלוא כוחו בשליטה מופתית בעריכה, בצילום ובתיזמור הסצנות. כמה מהתמונות נחרטות במיוחד בזיכרון, כדוגמת הצילום שבו המנהיג הקומוניסטי משתקף דרך מראה. הסרט בכללו מצולם בצורה יפייפיה.
מומחיותו של ויידה באה לידי ביטוי גם בדמויות. התסריט, המבוסס על ספרו של ירז'י אנדרז'ג'ובסקי, שגם עיבד את הספר לתסריט קולנועי, הוא אינטליגנטי וכתוב היטב. המשחק מאופק, ועם זאת מרהיב, אמין באופן עגול ומעיר לחיים את הדמויות האנושיות והמתוסבכות מאוד. כל אחת מהדמויות נגררת אחרי מוטיבציות סותרות. אף אחת מהן לא מעוררת חיבה באופן שלם, ודווקא מסיבה זו אנחנו יכולים להזדהות איתן. לקראת סוף הסרט אנו נוכחים לדעת איך כל אחת מהדמויות נפגעה מהמלחמה ומחורבן ורשה, כיצד האירועים הללו השפיעו על חיי היומיום שלהן, כשהטראומה נוגעת בהרגלים, בפוליטיקה, בבחירת החברים, כשחייהם מלווים ביאוש שקט. לעתים רחוקות מאוד נתקלתי בעומקים חסרי רחמים כאלה בדמויות בסרטים שנעשו באותו עידן. יפה וטראגי במיוחד הוא מסעה הפסיכולוגי של הדמות הראשית.
העלילה עצמה טובה למדי, ובסרט יש לא מעט רגעים מותחים. כדרכו של ויידה הסרט מלא בסימבוליזם. מכוסיות וודקה בוערות ועד לסיומו מלא האבל של הסרט, המלווה בפולונז. סרט פנטסטי המהווה את גולת הכותרת של הטרילוגיה. 

טום אליס הוא יוצר קולנוע ועוסק בכתיבה ממסטצ'וסס ארצות הברית. Filmbalaya.com הוא אתר קולנוע עצמאי שבסיסו בסן פרנסיסקו, קליפורניה.

דְזֶ'יאֵן דוֹבְרִי* ויאטנם

*בוקר טוב בפולנית

פולין היא אחת המדינות ההומוגניות בעולם מבחינת אוכלוסייה. אם תשוטטו ברחובות ורשה, מעטים כהי העור או מלוכסני העיניים שתתקלו בהם. יוצאת דופן היא הקהילה הוויאטנימת הקטנה של ורשה. זה סיפורה

מאיה קולסקי, שיחה עם גרז'ניה שמנסקה-מטושביץ', המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת ורשה

"הכל התחיל בשנות ה־50 של המאה שעברה. הסיבה העיקרית שהווייטנאמים החלו להגיע לפולין היא שיתוף הפעולה בין פולין הסוציאליסטית וצפון וייטנאם, שהיתה אז מדינה קומוניסטית. כחלק משיתוף הפעולה בין שתי המדינות, הממשלה הפולנית סיפקה לא מעט מלגות לסטודנטים וייטנאמים שהגיעו למדינה כדי לקבל הכשרה כמומחים. הם למדו בעיקר את תחומי ההנדסה, תעשיית הכרייה, ספנות ותחומי ידע מועילים אחרים. הגל הגדול ביותר של הגירת סטודנטים בעידן הקומוניסטי היה בשנות מלחמת וייטנאם, אולם רובם חזרו לארצם אחרי שסיימו ללמוד, כך ששהייתם בפולין היתה זמנית בלבד. חלקם נשארו, אפילו שזה לא אושר על ידי אף אחת מהמדינות. רוב הנשארים פשוט התאהבו בפולנים ונשארו בפולין, למרות שזה נאסר על ידי השגרירות הווייטנאמית.
המצב השתנה בשנות ה־80. סטודנטים מווייטנאם המשיכו להגיע לפולין אך מדיניות ההגירה הפכה לנוקשה פחות והשגרירות הווייטנאמית שחררה את הרסן. עד אז היה פיקוח צמוד מאד על הסטודנטים, אבל כאשר בשנות ה־80 כלכלת וייטנאם הידרדרה, הסטודנטים החלו להפנות את תשומת לבם מהשתלמות בלימודים לאפשרויות לעשות כסף. צריך לשים לב שלמרות שכלכלת פולין היתה עדיין כלכלה קומוניסטית, באותן שנים היא נפתחה קצת לעולם ורבים מהמהגרים החלו לסחור בטובין שהובאו מווייטנאם ונמכרו לפולנים. אחרי הטרנספורמציה ב־1989 התחילו להופיע השווקים הפתוחים הגדולים, שנקראו בזארים. השוק הפתוח הגדול מכולם פעל בוורשה, באצטדיון העשור, המקום בו היום עומד האצטדיון הלאומי שנבנה לאירוח משחקי היורו ב־2012. זה היה מקום מאד מעניין ורב תרבותי — וייטנאמים, תושבי ארצות ברית המועצות לשעבר, אנשים ממדינות מזרח אירופה, מאפריקה וחצי האי הבלקני, כל אלו עבדו בוורשה, ובאצטדיון ניתן היה להתפנרס יפה על ידי סחר בטובין שיובאו באופן חוקי, לצד סחורות מוברחות. וייטנאמים רבים אגרו כסף רב באותה תקופה. חלקם חזרו למולדתם, וחלקם נשארו בפולין.
באותם ימים רוב הווייטנאמים התגוררו ברובע פראגה, האזור שמסביב לאצטדיון. כילדה גרתי גם אני בפראגה, היו לי חברים וייטנאמים בבלוק ובבית ספר, ושמרתי על קשר חם אתם עד היום. כשהיינו בני שבע או שמונה הם לימדו אותי וייטנאמית, ואני לימדתי אותם פולנית. ככה למדתי איך לספור מאחד עד עשר. בנוסף לשכונת ילדותי התגוררו הווייטנאמים גם באזור שקרוב לגטו היהודי, בשיכונים סובייטים ישנים. כשהאצטדיון נסגר הדברים השתנו והוויטנאמים מצאו עבודה מחוץ לוורשה. רבים מהם עדיין גרים בעיר, אבל בחלקה הדרומי, באזורים הקרובים לדרך המובילה לקרקוב. רבים מהם התחילו לפעול בפרברי ורשה, מחוץ לעיר, בוולקה קוסובזקה למשל, שהיה בעבר כפר קטן והיום מכיל מרכזי סחר עצומים — חלקם בבעלות של סינים, חלקם בבעלות וייטנאמים, ואחרים בבעלות משותפת עם גורמים טורקיים וכדומה. כך שהאזור הכי מגוון תרבותית בוורשה נמצא למעשה מחוץ לגבולות האדמיניסטרטיביים של העיר. ובכל זאת הרכב האכולוסייה בוורשה הרבה יותר מגוון מאשר בשאר המדינה. פולין הרי מאד הומוגנית, והגיוון התרבותי הגדול ביותר שניתן למצוא בפולין הוא של נוצרים אורתודוקסים במזרח או קהילות של אוקראינים במקומות אחרים. מהגרים חדשים יחסית, אנשים שהגיעו לפולין בעשורים האחרונים, עדיין ימצאו בעיקר באזור ורשה.

מטבח פולני-אסייאתי
ההשפעה הבולטת ביותר של המהגרים הווייטנאמים היא ככל הנראה בשדה הגסטרונומי. כמו שקורה במקומות רבים בהם קיימים ריכוזים גדולים של מהגרים ממזרח אסיה, נפתחו מסעדות, ברים ודוכני מזון אופיינים. אפשר לראות שלל מסעדות וייטנאמיות בוורשה, ואף המקומות שמתוארים כ״סינים״ או ״אוריינטלים״ מנוהלים על ידי וייטנאמים. הארוחות במקומות האלו הותאמו במשך השנים לחך הקהל המקומי, כך שנוצר מטבח וייטנאמי־פולני בו תפריט שדמה רק במעט למתכונים המקוריים שהביאו עימם המהגרים: ערימת אורז, ערימת סלט כרוב וגזר (שזו דרך מאד פולנית לאכול) ומשהו עם בשר. זו כמובן לא הדרך בה הווייטנאמים אוכלים. לפני כמה שנים המצב השתנה כי כשהאצטדיון עמד להיסגר התפתח טרנד קולנרי מפתיע. בבזאר היו כמה ברים שהגישו אוכל וייטנאמי אמיתי, שיועד בעיקר לעובדים הווייטנאמים בבזאר. המקומות הללו הפכו פופולאריים מאד בקרב היפסטרים פולנים צעירים, שבילו עד שעות הבוקר המוקדמות, וסיימו את הבילוי במרק אטריות וייטנאמי באצטדיון. לאחר סגירת הבזאר נדדו חלק מהמקומות האלה לאזורים אחרים בוורשה ופרסמו עצמם כ-״המקום האותנטי מהאצטדיון, עכשיו ברחוב חמיילנה״, לדוגמא.
לבעלי המסעדות ודוכני האוכל היה קשה מאד להשיג את חומרי הגלם והתבלינים שבהם נהגו להשתמש במולדת, במיוחד את עשבי התבלין שהיו צריכים להיות טריים ולהישתל בפולין. באופן משעשע הפתרון היה לייבא את החומרים מצ׳כיה, שם מתגוררת קהילת מהגרים וייטנאמים גדולה יותר. יש קשרים מעניינים בין הקהילות הווייטנאמיות השונות בארצות הפוסט־קומוניסטיות. במדינות רבות שהיו תחת שליטה סובייטית, כמו צ׳כיה, הונגריה, בולגריה ועוד, יש קהילות מהגרים מוייטנאם שהגיעו לשם במסגרת שיתופי הפעולה בין וייטנאם למדינות הקומוניסטיות.
יש בוורשה צעירים שמתעניינים מאוד באוכל אותנטי ואקזוטי, יש אפילו בלוגים שמתעסקים בנושא. במקום הזה התרבות הווייטנאמית פוגשת את האוכלוסייה הפולנית.

משחקי היורו שנערכו בוורשה, 2012 (Mariusz Cieszewski)
משחקי היורו שנערכו בוורשה, 2012 (Mariusz Cieszewski)

חוסר השתלבות דו-צדדי
הסטריאוטיפים על וייטנאמים בקרב הפולנים חיוביים למדי. אנשים חרוצים, מרוכזים בעשיית כסף ובמתן חינוך טוב לילדיהם. הם נתפסים כקהילה סגורה, חרוצה, לא בעייתית ולא מכבידה על מערכת הרווחה. הפולנים רוחשים להם כבוד.
באופן מעניין אין הסתה נגדם ברטוריקת הימין הקיצוני, אף כי יש כיום התבטאויות רבות המופנות נגד מהגרים ופליטים — נושאים שנמצאים במרכז תשומת הלב האירופית. אפשר לראות די הרבה דוגמאות של הסתה וגזענות בעיתונות הפולנית, אבל אלה מכוונות בעיקר נגד מוסלמים, ולעתים כלפי אפריקנים. אנשי הימין משתמשים בקהילה הווייטנאמית כהוכחה שהם בעצם מאד סובלניים, כי הווייטנאמים, "בניגוד לאחרים", חרוצים ואינם דורשים דבר מהמדינה, לא בתחום הרווחה, לא בנושאי דיור.
עד היום הווייטנאמים נתפסים כחברה סגורה ומעט מסתורית — אנחנו לא יודעים עליהם הרבה, ומה שיודעים זה חיובי. כיום יש נוכחות של דור שני של מהגרים וייטנאמים במרחב הפולני. כאלה שנולדו בפולין, גדלו בפולין, ואף אימצו שמות פרטיים פולניים. זה לכשעצמו די מוזר לפולנים רבים: אדם שנראה אסיאתי מבחוץ אבל הוא פולני לחלוטין מבפנים. זו כנראה קבוצת המהגרים המשמעותית היחידה שכבר התבססה והעמידה דור שני.
במשך שנים רבות הווייטנאמים כלל לא היו נוכחים במרחב הציבורי. הם לא היו פעילים חברתית ולא הציבו דרישות. אך בשנים האחרונות המצב הזה החל להשתנות. בבחירות האחרונות למחוז המקומי בוורשה היו כשמונה מועמדים ממוצא וייטנאמי, אנשים עם אזרחות פולנית. זה אמנם היה חדשני ומדהים, אבל איש מהם לא נבחר. בשנה האחרונה הווייטנאמים ארגנו הפגנות מחאה ברחובות ורשה נגד סין, כי לוייטנאם סכסוך טריטוריאלי עם סין בקשר לכמה איים בים סין הדרומי. בהפגנות צעדו כמה אלפי וייטנאמים ברחובות ורשה. בד בבד החלו הווייטנאמים להשתתף באופן פתוח בדיון הציבורי.
כשערכתי ראיונות עם צעירים וייטנאמים בני הדור השני בפולין, רבים מהם דיברו על הרגע בו התחילו להבין שהם שונים. "כשהלכתי לגן נראתי בתחילה כמו האחרים. אבל ברגע מסויים כאשר הילדים התחילו לדבר עלי, הבנתי שאני שונה". כול בני הדור השני הווייטנאמי מתמודדים עם הנושא הזה. אפילו כאן, במחלקה לסוציולוגיה, עם אנשים שאמורים להיות מאד מודעים, היה מקרה בו פרופסור נכנס לכיתה שלי בזמן שהעברתי שיעור על המיעוט הווייטנאמי. הוא התחיל לשאול ״הו, על מה השיעור?", ואני הסברתי לו. הפרופסור פשוט הסתכל על אחד הסטודנטים שלנו ושאל: "האם אתה וייטנאמי? כי אתה נראה שונה!" אני לא ידעתי היכן לקבור את עצמי.
במדינה שלנו, אחרי היטלר וסטאלין וכל מה שקרה עם החברה שלנו, אנחנו מקרה די קיצוני של הומוגניות חברתית. התגובה אל הווייטנאמים לא חייבת להיות תגובה שלילית, של גזענות והסתה, אבל הם נתפסים באופן ברור כשונים. אפילו אם הם תופסים את עצמם כפולנים והם לא מרגישים קשורים לתרבות הווייטנאמית, הם עדיין יצטרכו להתמודד עם תגובות כמו: ״נו, אין מצב שאתה פולני, מאיפה אתה באמת?״
תוך כמה חודשים אמור לצאת סרט תיעודי של אחד מהאקטיביסטים הווייטנאמים בפולין על בני הדור השני והדרך שלהם להתמודד עם שונותם. הבמאי התרכז באנשים שעוסקים בעשייה אומנותית — פרפורמרים ואמנים מסוגים שונים. ייתכן שזו דרכם להתמודד עם העובדה שהם נתפסים כאחרים. רבים מאלו שלא פונים לאפיקים יצירתיים, לא משתלבים בכלכלה הפולנית הכללית. לרוב עורך דין, כלכלן או רואה חשבון ממוצא וייטנאמי שיסיים את לימודיו בפולין, לא יפנה לעבוד בשוק הבינלאומי או בחברות פולניות , אלא יצטרף לעסק המשפחתי. נאמר להם כל הזמן על ידי הוריהם שהם וייטנאמים ולפיכך לא ייתפסו לעולם כאזרחים רגילים, אף אם הם בעלי אזרחות פולנית. לכן עדיף שיעבדו בחברה המשפחתית. זה בטוח יותר. מבחינת שילוב הווייטנאמים בחברה נוצרת כאן בעייה משני הצדדים: ההומוגניות של החברה הפולניות והגישה של הדור הווייטנאמי הוותיק.

העתיד, פגודות ריקות?
חזרתי לאחרונה מביקור בוייטנאם, שם ערכתי ראיונות עם אנשים שלמדו בפולין בשנות ה־60 וה־70. כולם טענו שיש להם זיכרונות מצויינים מפולין. זה לא מפתיע בהתחשב בכך שוייטנאם הייתה מדינה ענייה מאד שסבלה ממלחמה, והשהייה בפולין הייתה גן עדן בשבילם, על אף שזו הייתה מדינה קומוניסטית. תנאי המחייה היו מאד שונים. כמובן שהשהייה והלימודים בפולין השפיעו עליהם מאד. כשהם חזרו לוייטנאם היה לחלקם קשה להתרגל מחדש לתרבות הווייטנאמית ולשיטה הווייטנאמית. הם הגיעו לפולין בגיל 18-17 ובילו בפולין כחמש־שש שנים מאוד משמעותיות מחייהם. מנקודת המבט של וייטנאם, הם אמורים היו לצאת לפולין, לרכוש השכלה וכישורים חשובים ולחזור למולדת. לא ניתנה לסטודנטים האלה בחירה, הם קיבלו הוראה לצאת לפולין, לברית המועצות, למזרח גרמניה וכן הלאה. נאסר עליהם באיסור חמור להתרועע עם פולנים והם ריגלו זה אחר זה באמצעות מנהיגי קבוצות ופגישות בהן היו צריכים לדווח על הפעילויות שלהם באותו השבוע. למרות זאת רבים מהם פיתחו דרכי חשיבה שונות ונתקלו בקשיים כשחזרו לוייטנאם. בשובם הם לא בחרו את העבודה שבה ינצלו את הכישורים שאותם למדו. המדינה אמרה להם לאן ללכת ומה לעשות. היום כמובן הסיטואציה שונה, כך שהווייטנאמים שהגיעו לפולין אחרי הטרנספורמציה היו מהגרי עבודה, בעיקר. תכניות ממשלתיות לחילופי סטודנטים פחתו משמעותית אחרי 1989.
בקרב הקהילה הווייטנאמית בפולין כיום, יש מחלוקת לגבי הנאמנות הפוליטית. הארגונים הרשמיים משתפים פעולה עם שגרירות וייטנאם ונתפסים כשלוחות של וייטנאם. רוב הווייטנאמים לא מעריצים גדולים של השיטה הפוליטית הישנה, אבל רובם מנסים לא להיות מעורבים בפעילות פוליטית כדי לא להסתבך בצרות. רבים מהם שוקלים לחזור לוייטנאם, מתישהו, ולכן הם נוטים לא להיות אקטיביסטים דמוקרטים נלהבים.
הקהילה משמרת את הזהות הקהילתית שלה בחגיגות ואסיפות. בראש השנה וביום העצמאות של וייטנאם למשל. יש חגיגות שמאורגנות על ידי השגרירות, כך שחלק מהקהילה משתתף באופן פעיל וחלק שומר מרחק.
כיום יש שתי פגודות בפרברי ורשה, הנראות ממש כמו פגודות מסורתיות בוייטנאם. בפגודות נערכים חגיגות וטקסים אולם המבקרים בהם הם בעיקר בני הדור הראשון. הצעירים אינם באים, והוותיקים אינם מצליחים לשכנע את הווייטנאמים־הפולנים לקחת חלק בחיי הקהילה".

זנב של דג וחרב ביד. הסירנקה

יצורים אגדיים הסעירו את הדמיון האנושי מימים ימימה. אחת מהיצורים הללו, משמשת כפטרונית נאמנה של ורשה כבר מאות שנים. מפגש אינטימי פחות או יותר, עם בתולת ים

אסף קוגלר
היא אפורה, משופמת, ושוקלת בין 200 קילו לטון וחצי, ועם זאת היא כנראה אמה של דמות שהסעירה את נפשם ודמיונם של נערות ומשוררים, סופרות ומלחים בתרבויות שונות מסביב לעולם. בתולת הים, דמות מיתולוגית שחציה נערה וחציה דג נוצרה כנראה במפגש בין יורדי ים שלא ראו יבשה ואישה במשך שבועות ארוכים לבין פרת הים (תחש הנהרות בשמו הרשמי) שצצה מחוץ למים לא רחוק מספינותיהם. הערפילים והדמיון שיוו לבהמה הימית איכויות שלא ניחנה בהן באופן אובייקטיבי אבל למלחים זה הספיק ואגדות וסיפורים נקשרו ליצור המיתולוגי. ביומנו של הפיראט שחור־הזקן נרשם שהוא הורה לצוותו לשוט הרחק מהאזור בו שוכנים היצורים המפתים בהם נתקל בעבר, ואילו כריסטופר קולומבוס ציין באכזבה ביומן הסיפון ב־1493 כי צפה בדמויות נשיות מגיחות מהמים אך הן לא היו יפות כפי שהן תוארו באוזניו (ובכך מאשש את התיאוריה בדבר הקשר בין בתולות הים לתחשים).
בתולת הים הראשונה הידועה מתולדות העמים היא האלה המסופוטמית אטרגטיס שלאחר שהרגה בטעות את אהובה האנושי, הטילה את עצמה בבושה לאגם והפכה ליצור שחלקו דמוי אדם וחלקו דג. בתולות ים ידועות גם בשם סירנות, והסירנות המפורסמות ביותר מופיעות באודיסיאה. על פי המסופר הסירנות היו יושבות על סלעים ואיים בים ומפליאות קולן בשיר. מלחים שחלפו בסמוך אליהן הופנטו מהצלילים וריסקו את ספינותיהם על הסלעים. אודיסאוס המחוכם שרצה לשמוע את שירתן אך לצאת ללא פגע, הורה לאנשיו לקשור אותו לתורן הספינה ואילו עליהם ציווה לאטום את אזניהם בדונג. כך הצליחה ספינתו לחלוף בסמוך לסירנות ללא סכנה והוא נהנה מזמרתן המכשפת.
הסירנות תוארו באמנות העתיקה כנשים שחציין ציפור דווקא. לאורך השנים השירה המפתה של נשות הציפור אוחדה עם גוף הדג של בנות הים ליצור מיתולוגי אחד, האיחוד בין שתי הדמויות המיתיות נובע ככל הנראה מכך שבשפות אירופיות מסויימות (צרפתית לדוגמא) סירנה משמעה בתולת ים. בת ים יוצאת יוון מפורסמת אחרת היא אחותו של אלכסנדר מוקדון, תסלוניקה, שעל פי האגדה הפכה לבת ים לאחר מותה. היא נהגה לשחות במימי הים האיגאי, ועצרה כל ספינה שנקרתה בדרכה בשאלה: "האם אלכסנדר הגדול חי". כל תשובה אחרת מ"הוא חי, מולך וכובש את העולם" הכניסה אותה לזעם נורא שהתבטא בסערה קשה שהטביעה את האניה ומלחיה האומללים.
גם ביהדות יש התייחסות לבריות משונות אלו. בפירוש על פרק י"א פסוק י' בספר ויקרא בו מפורטים יצורי המים האסורים באכילה: "וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם–שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם." מסביר הראב"ד שהכוונה במילים "נפש החיה אשר במים" היא לחיה שחציה אדם וחציה דג, כך שאם אי פעם תכננתם לסעוד בתולת ים קחו בחשבון שהיא אינה כשרה. רש"י בפירושו על מסכת בכורות בגמרא מסביר שבני הים נוצרים מזיווג של בני אדם ודולפינים והחיד"א בספרו "מדבר קדימות" מתאר את היצורים המסתוריים כך: "דג יש בים שקורין סירינ"ה מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האנייה, ואחר כך נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה".

בתולה הים של ורשה על גשר Stanisław Markiewicz (Studio do)
בתולה הים של ורשה על גשר Stanisław Markiewicz (Studio do)

המפורסמת ביותר מבנות המין החמקמק היא כנראה בת הים הקטנה, זאת שהיום שוכנת לבטח על סלע בנמל של קופנהגן והונצחה באגדה קורעת הלב של האנס כריסטיאן אנדרסון. לאותה בת ים מפורסמת הייתה אחות, כך מספרים, הן נולדו שתיהן בים הבלטי. בעוד האחת שחתה לעבר דנמרק רעותה שחתה במעלה הזרם של נהר הוויסלה וזכתה להפוך לסמלה של העיר ורשה. מספר אגדות מגוללות את הקשר בין בתולת הים, סירנקה בשפת המקום, לעיר הבירה של פולין. לפי האחת בתולת הים התאהבה בנקודת הנהר הסמוכה לעיר העתיקה של ורשה והחליטה להתגורר באזור. הדייגים המקומיים הופתעו לגלות שפתאום נוצרו בנהר מערבולות, שהרשתות מסתבכות זו בזו ושהדגים חומקים מהם. הם החליטו לשים סוף לדבר ולצוד את האורח הלא קרוא שגרם לתקלות, אך כאשר זיהו את בת הים הוקסמו משירתה והניחו לה להמשיך ולהתגורר לצדם. בהמשך הם הצילו אותה מידיו של סוחר עשיר ומאז בתמורה, אוחזת במגן ובחרב, היא שומרת על העיר. גרסא אחרת קושרת בין הסירנה ובין ייסוד ורשה. על פי גרסא זו יצא יום אחד נסיך מאזוביה, האזור בו שוכנת ורשה, למסע ציד. באותם הימים האזור עוד היה מכוסה ביער צפוף וסבוך, ולא עבר זמן רב והנסיך איבד את דרכו. הוא טעה בין העצים שעות על גבי שעות עד שלבסוף נעצר לנוח בין השיחים שצמחו על גדת הוויסלה, הנהר שחצה את האזור המיוער. בעוד הוא משיב אט אט את נפשו הוא זיהה במים, בין האדוות, יצור מופלא. חציו העליון אישה יפייפיה וחציו התחתון זנב דג. הנסיך כל כך הוקסם מבת הים שבתחילה לא הבחין שהיא אוחזת קשת מתוחה ואשפת חצים, כשזיהה זאת נבהל אך מייד שם לב שבת הים לא מכוונת את החץ אליו, אלא מעיפה אותו במסלול גבוה הרחק מחוץ לטווח ראייתו. אז פנתה אליו הסירנה ואמרה שאם יעקוב אחר מסלול החץ, יגיע לבית קטן בו מתגוררים אנשים טובים שידאגו לכל מחסורו עד שישוב לאיתנו. בת הים שילחה מספר חצים נוספים וצללה בין הגלים. הנסיך מיהר ועקב אחר מסלולם ועד מהרה הגיע כמובטח לבקתה קטנה. בבקתה המטה ליפול התגורר דייג עני ביחד עם אשתו ושני ילדיו התאומים: וארס וסאווה. למרות שהיה להם רק מעט לחלוק ולמרות שלא ידעו על ייחוסו הרם של הנסיך ארחו אותו הדייג ומשפחתו בחום. בזמן שהדייג ייבש את בגדיו ואשתו בישלה לו ארוחה חמה השתעשע הנסיך עם צמד התאומים הקטנים. הנסיך היה מאושר לגלות שישנם אנשים טובים כל כך בקרב בני עמו. למחרת שעזב את בקתת הדייג על מנת לחזור לארמונו הוא חשף את זהותו האמיתית בפני הדייג. הוא הבטיח לו שהוא יקים עיר נאה במקום כפר הדייגים העלוב וימנה את הדייג העני כנציב העיר. וכך היה. העיר גדלה והתפתחה ונקראה ורשה על שם צמד התאומים שבגרו מאז וארס וסאווה. בסמל העיר הונצחה בת הים שהנחתה את הנסיך והצילה אותו.

במסגרת משחקי היורו, 2012. יצרו המארגנים פסלי בתולות שכל אחת נושאת את דגל המדינה המתחרה (Wistula)
במסגרת משחקי היורו, 2012. יצרו המארגנים פסלי בתולות שכל אחת נושאת את דגל המדינה המתחרה (Wistula)

בני העיר מעולם לא זכו לראות את בת הים אבל זכו לשמוע את קול זמרתה והתמוגגו ממנו, כל בני העיר אהבו את שירתה פרט לנזיר מתבודד שגר ביער. הוא שנא את בתולת הים והאמין שהיא משחיתה את נפשותיהם של בני העיר. הוא הצליח להסית נגדה כמה דייגים בטענה שהיא מסוכנת ויש להעמידה למשפט ויחד הם יצאו ללכוד אותה. הם ארבו בסבלנות ליד גדת הנהר ובשעת חצות כשהגיחה אל מעל פני המים והחלה בצלילים הראשונים של שירה יפייפיה הם השליכו עליה רשת דייגים ולכדו אותה. הם כלאו אותה באסם תבואה עד לבוא הבוקר והלכו לישון. בת הים, בידעה שקצה קרב, פצחה בשיר אחרון, מנגינה יפה והעצובה שנשמעה אי פעם. רועה כבשים שחלף בסמוך שמע את המנגינה, הלך בעקבות הקול, פרץ לאסם, נשא את בת הים אל הנהר ושחרר אותה לחופשי. מאז לא נראתה ולא נשמעה יותר בת הים הקטנה של ורשה, אך ניתן עדיין לאתר אותה בסמלים ופסלים ברחבי העיר. כמו בנות ים אחרות גם בת הים של ורשה עברה אבולוציה עד שזכתה למראה הייצוגי הנוכחי שלה. בחותם העיר מהמאה ה־14 מוצג גבר דווקא, בעל זנב ציפור ושתי פרסות. בהמשך יוצגה הסירנה כאישה בעלת כנפי דרקון וסנפירים במקום רגליים שנראתה מטילת אימה יותר ממפתה. לדמות הנערה היפה בעל זנב הדג התגלגלה הסירנה רק במאה ה־18. מאז היא אוחזת במגן ובחרב ושומרת על עירה האהובה. תוכלו לפגוש אותה במקומות רבים בעיר. בכיכר השוק בעיר העתיקה ניצב שחזור של פסל הסירנה (המקור נמצא היום במוזיאון ורשה) שהוצב במקום ב־1885. פסל נוסף הוצב על גדת הוויסלה ב־1939. ב־2006 נוסף לפסל מגן כסף המציין את פועלו של גנרל סיקורסקי שהגן על ורשה באותה שנה בה הפסל הוצב. על חזהו של פסל נשר הממוקם באולם המרכזי של הפרלמנט הפולני נחרטה בת ים מאויירת, ובראש ארמון התרבות והמדע על פני לוחות השעון הפונים לארבעת רוחות השמיים ממוקמות ארבע בתולות ים. הסירנקה הוורשאית מתחבאת בעוד מקומות רבים בעיר ושומרת על המקומיים והתיירים גם יחד. אם תטיילו בעיר, נסו לאתר אותה, היא תופיע לא רק באנדרטאות אלא תצוץ במקומות מפתיעים כמו על גבי פנסי רחוב או סורגי שער. ואם לא תצליחו לראות אותה, נסו להאזין, שירתה הפלאית עוד נישאת ברחובות העיר.

היפייפיה המתעוררת

"פעם ראשונה בוורשה?" שאלו אותי המארחים ואנשים אחרים שדיברתי איתם במהלך השהות בבירת פולין. "לא" השבתי, "כבר הייתי כאן לפני כמעט עשרים שנה בסיור עם התיכון". הם המהמו בהתחשבות בהבינם שמדובר היה בטיול אחר לגמרי, אבל אחרי רגע עיניהם ברקו. "איך ורשה השתנתה, נכון? איך היא התפתחה. כמה מקומות נפתחו, ראית?". ובחנו לראות אם גם האורח שבא מרחוק שם לב לשינוי שעבר על העיר.
האורח בהחלט שם לב, אין ספק, הוורשאים גאים בצדק באבולוציה של עירם. מעיר מנומנמת, כמעט דיכאונית, לכזו המרוצפת בפאבים, מסעדות ומרכזי בידור. כזו שמדברים עליה כיורשת של ברלין, כבירת ההיפסטרים החדשה. היא אמנם לא יפה כמו בירות אירופאיות אחרות. פריז מפוארת יותר, לונדון מעודכנת יותר. אך דווקא הלוק הקצת מרוט, משווה לה קסם מיוחד. תערובת של גורדי שחקים חדשים, מבנים סובייטיים שבמרחק השנים איבדו את צילם המאיים ונתפסים כיום כמגניבים, וארמונות היסטוריים ששוחזרו מאפר המלחמה בדיוק מירבי.
ורשה מתייפה, אך אינה מנסה להסתיר במייק־אפ את צלקות העבר. אי אפשר להתעלם מהאלימות הנאצית, מהשמדת היהודים, מהריסת ורשה ומעשורים של שליטה סובייטית דכאנית. אבל למרות נוכחות ההיסטוריה, העבר אינו חזות הכול. ורשה חוגגת את ההווה שלה ומתבוננת בצפייה אל העתיד. או, כמו שאמר לי מיכאו פאוליק, מעצב גרפי שריאיון אתו מתפרסם בגיליון הזה: "ורשה השתנתה בעשור האחרון. היא אופטימית יותר, שמחה יותר. אנשים הפסיקו לשרוד והתחילו לחיות". תוכלו לראות אותם עושים חיים במסעדות שפרחו בכל מקום בעיר, מטיילים על חוף נהר הוויסלה, קונים בחנויות בקניון או מבקרים בגלריות האמנות. אתם, כמבקרים, מוזמנים להצטרף לאווירה החיובית האופפת את העיר. ורשה תקבל אתכם בברכה, ותושביה ישמחו לראות אתכם שמחים בשמחתם.

אסף קוגלר