סלעי הבזלת של הגולן הם חלק של אחת משכבות הבזלת הרציפה הנרחבת ביותר בעולם. מעל לכל הם ביטוי להיסטוריה גיאולוגית גועשת וסוערת., והתפרצויות חוזרות ונשנות של הרי געש. ההתפרצות האחרונה הייתה לפני 4,000 שנה — כאשר אבותינו הפרהיסטוריים כבר חיו על פני האדמה. מבחינה גיאולוגית 4,000 שנה אינה תקופה ארוכה כלל וכלל — ואולי ההתפרצות הבאה עדיין מתבשלת לה בתוך מעטפת כדור הארץ
מאיה רומן
הגולן ממוקם, מבחינה גיאוגרפית, בחלקו המערבי של חבל ארץ הבשן שרובו משתרע בתחומה של סוריה. הבשן כולל את אחת משכבות הבזלת הרציפה הנרחבת ביותר בעולם. הבזלת נוצרת כאשר מאגמה לוהטת מעומק מעטפת כדור הארץ פורצת ועולה לפני השטח, מתקררת והופכת למוצק. הבזלת הכהה שמאפיינת את נופי הגולן היא בעלת משמעות היסטורית עמוקה, נוכחותה משקפת היסטוריה גיאולוגית סוערת של אזור שהתעצב תוך כדי שינויים טקטוניים חריפים והתפרצויות געשיות חוזרות ונשנות. הצטברות שכבת בזלת כה עבה בגולן קשורה קודם כל לכך שהגולן הקדום אינו מישורי. כאשר החלו תהליכי התזוזה של הלוחות הטקטוניים, אותם לוחות המרכיבים את המעטה העליון של מעטפת כדור הארץ, לפני עשרות מיליוני שנים, החלו להיווצר בקיעים במעטפת כדור הארץ במקום המפגש של שני לוחות שכאלה. בין הבקיעים נמצא גם השבר הסורי־אפריקאי השוכן בנקודת המפגש בין הלוח האפריקאי ללוח הערבו־נובי. הגולן שוכן בחלקו המזרחי של השבר. תנועת הלוחות הטקטוניים הרימה את החרמון והרי הגלעד, ויצרה ביניהם קער גדול, מעין קערה גיאוגרפית גדולה. הקער הזה החל להתמלא במשקעים שונים — תוצרי הבלייה של ההרים שמסביב. לפני כ־5 מיליון שנים החלה הפעילות הגעשית שהובילה להתמלאותה של "קערת הבשן" בבזלת.
הפעילות הגעשית בגולן ובבשן נבעה ממספר שורות של הרי געש. אלה התפרצו מעת לעת כתוצאה של לחצים בעובי מעטפת כדור הארץ, ואחר כך שקטו לתקופה ארוכה. בין מחזור התפרצויות אחד למשנהו הלבה מתקררת ומתגבשת. אזורים שונים בגולן התפתחו בצורה אחרת בהתאם לעוצמת הפעילות הגעשית, כאשר בצפון הגולן הפעילות הגעשית הייתה פחות נרחבת מאשר בדרום הגולן. הפעילות הגעשית בגולן התקדמה ממערב למזרח, כאשר המחזור האחרון של פעילות געשית באזור הבשן התרחש לפני 4,000 שנים בלבד באזור הלג'ה שבסוריה, לא הרחק מג'בל דרוז, שהוא הר הגעש הגדול ביותר באזור. במונחים גאולוגיים, 4,000 שנים הן הרף עין ולכן יש גיאולוגים הסבורים כי ייתכן ועוד תשוב פעילות געשית לאזור.
למרות שהבזלת היא הסלע הוולקני המפורסם ביותר, היא אינה היחידה. סוגי הסלעים הוולקניים העיקריים האחראים לתצורת הנוף בגולן הם הבזלת, הסקוריה והטוף. כל האבנים הללו הן למעשה מאגמה שהתקשתה אבל ההבדלים ביניהם קשורים בצורה שבה המאגמה המותכת התקשתה ומתי. בזלת נוצרת כאשר המאגמה ממרכז כדור הארץ, סלע מותך שמתקיים בטמפרטורות של מעל אלף מעלות צלזיוס, עולה לפני השטח בעקבות הפרשי לחצים. המאגמה היא שילוב של הסלע המותך עצמו והגזים שנלכדים בו במעמקי מעטפת כדור הארץ. כאשר היא משתחררת אל פני כדור הארץ, דרך התפרצות געשית, הגזים שהעלו אותה לפני השטח משתחררים אף הם ואנו נותרים עם הסלע המותך, נטול הגזים, שנקרא לבה. אפשר לחשוב על ההבדל בין מאגמה ללבה כמו על ההבדל בין קולה חדשה לכזאת נטולת גזים שנשארה במקרר יותר מדי זמן. הבזלת נוצרת למעשה משכבת לבה שהתקררה על פני כדור הארץ. ה"חורים" שניתן לראות בתוך סלעי הבזלת, הנקראים וסיקולות, נוצרים כאשר הגז הנותר בתוך הלבה משתחרר בזמן שהלבה מתקשה.
בניגוד לבזלת שנוצרת מהתקררות איטית יחסית של הלבה, הלא היא המאגמה נטולת הגזים שהושארה במקרר, הסקוריה והטוף נוצרות בתהליכים "אלימים" יותר. סקוריה וטוף הן "פירוקלסטים" שם שמשמעו חלקיקי אש הרומז לכך שהאבנים הללו לא נוצרות כשכבה אחידה של נוזל שהתקשה אלא כתוצאה מפיצוצים שונים של מאגמה שעולה לפני השטח אך לא מספיקה לשחרר את הגזים הצבורים בתוכה. כאשר מאגמה עולה לפני השטח במהירות גדולה, הגזים שבתוכה לא מספיקים להשתחרר והיא לא הופכת ללבה. לכן, כאשר היא מגיעה לפני השטח היא עדיין מלאה בגזים וכמו קולה עם יותר מדי גזים, היא מתפרצת לכל עבר וחתיכות מאגמה ניתזות לכל הכיוונים ולא זורמות לאיטן במורד הר געש למשל. מכיוון שמדובר בחתיכות מאגמה מאוד קטנות הן מתקררות במהירות, עוד בעודן באוויר. חתיכות המאגמה הללו כוללות הרבה יותר גזים לרוב כי הם לא הספיקו להשתחרר בזמן שהסלע התקשה, מה שמוביל לסלעים מלאי וסיקולות וקלים בהרבה מסלעי הבזלת — אלו הם סלעי הסקוריה. הטוף הוא סוג עוד יותר קטן וקל של אבן וולקנית שנוצר כאשר ישנה תקופה געשית סוערת במיוחד שכוללת התפרצויות תכופות וחזקות מאוד. בתקופה שכזו החומר הגעשי הנפלט נטחן עד לאפר הודות ללחצים הגדולים שמלווים את השתחררותו לאוויר. האפר הוולקני הזה נופל לאיטו על הארץ ויכול להתלכד לאורך זמן לכדי שכבת סלע דקה במיוחד, זוהי אבן הטוף.
הבזלת, הסקוריה והטוף נמצאים בכל רחבי רמת הגולן ומעידות על סוגים שונים של התפרצויות געשיות. הנוף הזה אוצר בתוכו את ההיסטוריה הגיאולוגית ואף הפרהיסטורית של ארץ ישראל וכמו כן, כולל בתוכו הרבה מידע שיכול ללמד אותנו לא רק על גילו של האזור וכיצד הוא נראה בעבר, אלא אפילו על הכוחות המגנטיים שהתקיימו בעבר. אספנו עבורכם כמה מנקודות הנוף והתופעות הוולקניות ששווה לתור אחריהן בגולן.
הר אביטל
אחד מתוצרי הנוף הבולטים של הפעילות הגעשית בגולן הוא הר אביטל. הר אביטל הוא הר געש רדום בעל תצורה ייחודית. בזמן שהר הגעש היה פעיל המאגמה שהתפרצה ממנו יצרה חרוט בזלת שמעליו החלה להתאסף שכבה של אפר געשי שכלל סלעי סקוריה וטוף. הסלעים הללו התקשו וסתמו את לוע הר הגעש. בתחילה, הסתימה הזו הובילה למספר זרמי מאגמה שפרצו מדפנות ההר אך אלו רק סתמו עוד יותר את זרימת המאגמה מהלוע המרכזי. לבסוף, הצטברות הלחץ בתוך הלוע הובילה לפיצוץ אדיר שהעיף את כל ראש ההר. במקום נותר שקע עצום שהתמלא בלבה שייצרה שכבת בזלת עבה באופן משמעותי.
היום הר אביטל הוא מרכז הפארק הוולקני גולן וניתן לסייר בו ולצפות בתופעות הגעשיות הרבות הקיימות בהר ומסביבו.
הר בנטל
הר בנטל הוא אחיו הקטן של הר אביטל, השניים היו חלק מאותו מתחם געשי, כלומר אותן התפוצצויות געשיות השפיעו על שניהם. בדומה להר אביטל, גם בהר בנטל נוצר פקק של לבה בלוע ההר, אך הלחץ בהר לא היה מספיק בכדי לפוצץ את ראשו, או לחילופין, דפנותיו היו חלשות מספיק כדי לאפשר ללבה העצורה בו לפרוץ דרך המדרון ההר. פריצתה של הלבה דרך המדרונות הובילה להתמוטטות חציו של ההר, הלבה שגעשה החוצה, סחפה איתה את אדמת ההר ויצרה גבעות סקוריה אדמדמות שבינן לבין ההר ניצב היום קיבוץ מרום גולן.
פליאומגנטיזם
לכדור הארץ שדה מגנטי, זו הסיבה שהמצפן מצביע תמיד לכיוון צפון — הוא מסתדר לפי כיוונו של השדה המגנטי של כדור הארץ. התאוריה המקובלת כיום היא שהשדה המגנטי של כדור הארץ נוצר עקב קיומו של חומר מתכתי נוזל בתוך מעטפת כדור הארץ, שנע כתוצאה מאנרגיית החום של לב כדור הארץ ומתנועתו של כדור הארץ. התנועה הזו של החומר המתכתי מוליך החשמל גורמת להיווצרות שדה מגנטי. התנועה הזו ובעקבותיה כיוונו של השדה המגנטי של כדור הארץ, תלויה במספר גורמים וביניהם הרכב חומרי המעטפת של כדור הארץ, האנרגיה העצורה בו וכיוון תנועתו. כתוצאה מכך, כיוונו של השדה המגנטי של כדור הארץ לא תמיד היה זהה. או לפחות, כך ניתן לשער. אבל איך אפשר לחקור את כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ בתקופות קדומות מבלי לבנות מכונת זמן? ובכן, מסתבר שקיימות מכונות זמן שיכולות להעיד על כיוונו של השדה והן נמצאות ממש כאן, בגולן. מכונות הזמן האלו הם סלעי הבזלת. סלעי בזלת מתקופות קדומות לכדו בתוכם את השדה המגנטי של התקופה בה התגבשו, כך שאם אנו יודעים לתארך את סלעי הבזלת, אנו יכולים להסיק מכיוון השדה המגנטי שלהם את כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ בעת היווצרותם. כיצד? בסלעי הבזלת ישנם מינרלים מגנטיים. כאשר הבזלת עדיין אינה מגובשת, אלא לבה נוזלית, המינרלים המגנטיים חופשיים להסתדר בכיוון ש"בא" להם, בהינתן שמדובר בחומרים מגנטיים, הכיוון שבו ייבחרו להסתדר הוא כיוון השדה המגנטי אליו הם נחשפים — השדה המגנטי של כדור הארץ בתקופה בה הלבה התגבשה לבזלת. אחרי שהמינרלים מסתדרים בכיוון השדה המגנטי של כדור הארץ, הלבה מתקררת והופכת לבזלת והמינרלים מתקבעים במקומם ולא יכולים לזוז יותר. כך קורה שלסלעי הבזלת כיוון מגנטי פנימי המעיד על כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ כפי שהיה בתקופה בה נוצרו.
לחקר זה של השדה המגנטי הקדום של כדור הארץ קוראים פליאומגנטיזם. בפארק הוולקני בגולן ישנן מספר נקודות בהן ניתן לצפות בתופעה, על ידי הצמדת מצפן לסלעים הרלוונטיים. כאשר מצמידים את המצפן לסלע מחוג המצפן ינוע מהצפון המגנטי כיום אל הכיוון הקדום של השדה המגנטי של כדור הארץ. באתר אף נמצא סלע ספציפי המסומן כ"סלע הפליאומגנטיזם", המראה סטייה מאוד גדולה מהצפון המגנטי כיום לכיוון השדה קדום. יש חוקרים הסבורים כי כיוונו המגנטי של סלע הפליאומגנטיזם אינו נובע מהשדה המגנטי הקדום אלא מפגיעת ברק שהזיזה את כיוון השדה המגנטי של הסלע.
איך יודעים בת כמה הבזלת?
בכדי לנתח תופעות כמו פליאומגנטיות או כדי לקבוע את גילה של שכבת בזלת מסוימת, יש לתארך אותה. אולם, בבזלת אין פחמן ולכן גם אין בה פחמן 14 ושיטת התיארוך המקובלת למדידת תקופה קדומות באמצעות שאריות פחמן 14, אינה אפשרית. תיארוך הבזלת נעשה באמצעות אשלגן. תצורה מסוימת של אשלגן עוברת תהליך רדיואקטיבי טבעי במהלכו היא פולטת קרינת גמא והופכת לגז האציל ארגון. לכן השוואה בין כמות האשלגן לכמות הארגון בבזלת יכולה להסגיר את גילה של הבזלת. התהליך הרדיואקטיבי שבמסגרתו הופך האשלגן לארגון הוא ארוך במיוחד, זמן מחצית החיים שלו, כלומר הזמן שבמהלכו חצי מכמות האשלגן תהפוך לארגון, הוא יותר ממיליארד שנים. הזמן הארוך במיוחד הזה עוזר לתארך תופעות גאולוגיות.
הג'ובה הגדולה
ג'ובה, בור בערבית, היא תוצאה מסקרנת נוספת של הפעילות הגעשית האחראית להיווצרות הנוף בגולן. הג'ובה היא תוצאה של הדרכים השונות בהן הגזים משתחררים ומגיעים לפני השטח, בזמן ולפני התפרצות הר געש. חלק מהגזים נשמרים בתוך החומר הגעשי והשתחררותם קובעת, בין היתר, אם הוא יהפוך בסוף לבזלת, סקוריה או טוף. אך, חלק מוצאים את דרכם לפני השטח דרך האדמה. כאשר הם באים במגע עם האדמה יכולים להיווצר פיצוצים שמשנים את פני הנוף. הפיצוצים הללו הופכים משמעותיים במיוחד כאשר חלק מהמאגמה הכלואה בתוך הר הגעש משתחררת לא דרך פתחו של הר הגעש, אלא עוברת דרך סדקים בסלע ועולה לפני השטח במקום אחר. במקרה שהלבה הרותחת הזו באה במגע עם מי תהום, המפגש בין המאגמה הלוהטת והמים גורם להתקררות מהירה של המאגמה ולהיווצרות קיטור הנתון בלחץ עצום. הקיטור יוצר פיצוץ עז המותיר אחריו שקעים בקרקע, חורים גדולים, הנקראים ג'ובות. אחת המרשימות שבג'ובות הללו היא הג'ובה הגדולה שבשמורת יער אודם.
משושי הבזלת
עוד תופעה וולקנית שאחראית לתצורת נוף בגולן הם משושי הבזלת, כדוגמת המשושים הנמצאים בבריכת המשושים בנחל משושים. עמודוני הבזלת הללו נוצרים כאשר המאגמה החמה נוזלת בזרם דק ומתקררת במהירות. לאחר שהלבה מתפרצת מלוע הר הגעש היא הולכת ומאטה את זרימתה. ככל שנתרחק מהלוע זרמי הלבה יהיה דקים יותר וינועו באיטיות רבה יותר. בו זמנית, הלבה מתקררת ומתמצקת. המתח שבין זרימתה של הלבה והפיכתה למוצק מוביל לכך שלצד התגבשותה של הלבה היא נסדקת בצורה גלילית ויוצרת מצולעים. הסיבה שהלבה הופכת למשושה ולא מצולע בעל מספר צלעות אחר, קשורה בכך שצורת המשושה נוצרת על ידי כמות אנרגיה מינימלית. למרות זאת, לא כל עמודוני הבזלת הם משושים, ניתן למצוא גם מחומשים ומרובעים. אורכו של המשושה יהיה תלוי בחוזק זרם הלבה. ככל שהתפרצות הר הגעש הייתה חזקה יותר, כך הזרם שפרץ ממנו היה בעל אנרגיה רבה יותר והצליח להתפרש לאורך רב יותר לפני שיתמצק לחלוטין.
