תגית: אנדלוסיה

ספגטי ספרדי: צילומי הסרטים באלמירה

אלמריה, הפרובינציה המזרחית של אנדלוסיה, זכתה בכבוד עצום: לא רק שהיא ביתו של המדבר היחיד בכל אירופה, היא גם אירחה את גדולי הבמאים והשחקנים של הוליווד. בשנות ה–60 וה–70 הפך המדבר של אלמריה לאתר צילומי סרטים של מערבוני הספגטי שכבשו את העולם

ורוניקה פוקס וריצ'רד מונטית'

במהלך ביקור באנדלוסיה לפני שנים אחדות, החלטנו לבלות ימים מספר בעיר ובפרובינציה אלמריה כדי לבדוק מה יש להן להציע. בדרכנו קראנו על אתר צילומים ישן ששימש לצילום מערבוני ספגטי בשנות ה–60. בחיפושינו אחר האתר עלינו על גבעה הצופה אל עבר עיירת מערב פרוע, שנודעה כמיני הוליווד וכיום נקראת אואסיס. כאשר הגענו לראש הגבעה, נישאה באוויר מעל צמחיית המדבר בואכה אלמריה מנגינת הנושא של הסרט "בעבור חופן דולרים". לאחר רעד התרגשות קל של מי שזכה לרוץ ולראות את הסרטים האלה בקולנוע בזמן אמת, החלטנו שעלינו לגלות יותר.

ואז הגיעו הסרטים

אלמריה שוחררה מעול המוסלמים ב–1489, ולכאורה הפכה לחלק מספרד החדשה, אם כי לא באמת היתה לחלק משמעותי בממלכה. למרות תקופה של רווחה יחסית במאה ה–19, בעיקר בשל ייצוא מחצבים, אלמריה נשארה מבודדת ובעיקר ענייה. בשנות ה–50 תיאר הסופר הבריטי ג'רלד ברנן את הרעב שהכביד על חלק גדול מאוכלוסייתה.
ואז הגיעה תעשיית הסרטים, שסיפקה עבודה לניצבים, לבוני תפאורות ולתעשיית התיירות. המלונות הבודדים במחוז התמלאו בשחקנים ובצוותי צילום, כסף זרם לכלכלה המקומית, ואווירה חדשה של ביטחון כלכלי שרתה בפרובינציה.

הסיבות להגעת תעשיית הסרטים היו אופורטוניסטיות: אלמריה היתה זולה, אבל היה בה גם כל מה שקליפורניה היתה יכולה להציע, והרבה מעבר לכך: אקלים מושלם, נופים מרהיבים ומגוונים, ערים עתיקות ומבנים היסטוריים, שנעו מכפרים פשוטים ועד ארמונות פאר גרנדיוזיים של ימים עברו.

האמת היא שלא הכל היה מושלם. אדי פאולי היה עוזרו של הבמאי דיויד לין בסרט "לורנס איש ערב", והיה אחראי להעברה של ההפקה מירדן לאלמריה. פאולי עדיין מתגורר בקרבונרס, לשם הגיע בראשונה בזמן צילומי הסרט, ומספר שהחולות של מדבר אלמריה לא דמו לחולות הצחורים והצחיחים של המדבר הערבי. קבוצה של צוענים נשכרה על מנת לעשב את המדבר ולפנות ממנו כל זכר לצמחייה. שמירת הטבע והסביבה עדיין לא תפשה מקום נכבד בתרבות העולמית ב–1926, וגם לא אצל מפיקי הסרט או בקרב האוכלוסייה המקומית. הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר באותה שנה.

אלמריה היתה יכולה להתחזות בלא קושי לאתר בצפון אפריקה, ועם מעט דמיון ועבודה יצירתית גם לאתר במזרח התיכון. מה שמפתיע עוד יותר הוא שנופי האזור דומים מאוד לנופי צפון אמריקה הספרדית: צפון מקסיקו, ניו מקסיקו ואריזונה. הנופים של דיסרטו דה טבמאס, הם גם הנופים של סרטי המערבונים הקלסיים. עם זאת, במדבר באלמריה נמצא גם ארכיטקטורה קולוניאלית וחוות בנויות חימר וגם כפרים פשוטים שנראים בדיוק כמו אלה שבמערבונים.

אזור זה הוא גם בית גידול לאגבות, הקקטוסים המקסיקניים. הם נשלחו לכאן שנים קודם לכן כדי לפתח ענף חקלאי לייצור חומר גלם לחבלים. חוות האגבה לא צלחו וננטשו, אבל האגבות התאקלמו יפה, ועד מהרה מילאו את המדבר, מוכנים להפוך לחלק בלתי נפרד מהמערבונים שיצולמו כאן.

אנדלוסיה-סרטים

סרג'ו לאונה

כל היתרונות המקומיים הללו משכו לכאן ב–1964 במאי איטלקי לא ידוע בשם סרג'ו לאונה, שנשכר ליצור סרט דל תקציב, עיבוד של סרט סמוראים יפני למערבון. לאונה החליט לביים סרט שיהיה אינטרפרטציה חדשה למערבונים הקלסיים. מזל ושיקול דעת חיברו אותו לשחקן טלוויזיה בשם קלינט איסטווד ולמלחין אניו מוריקונה. המדבר של אלמריה סיפק את הנוף, וכך נוצר הסרט הראשון ב"טרילוגיית הדולרים": "בעבור חופן דולרים".

הרבה נכתב על תרומתו הייחודית של לאונה לאמנות הקולנוע. מספיק לציין שהוא לא השתמש בנופים ובמוסיקה כרקע לעלילת הסרט, אלא הפך אותם לדמויות מלאות חיים ולחלק פעיל בסרט. אלה, ביחד עם המשיכה העצומה שהיתה לו לפרצופים ולסוגי פרצופים (והטיפוסים באלמריה סיפקו לו כר נרחב לצילום), הפכו את "טרילוגיית הדולרים" למייצגת ייחודית של אלמריה באמנות הקולנוע.

הסרטים הללו זעזעו רבים בשנות ה–60, בעיקר בציבור האמריקני. הם היו אלימים וציניים ולא היה בהם כל מסר מוסרי. אך בקרב הקהל באיטליה, שהיה קהל המטרה העיקרי של הסרטים, הם התקבלו באהבה, ועוררו עניין רב בקרב האינטליגנציה הצעירה ברחבי העולם. כיום נחשבים מערבוני הספגטי לחומר בסיסי בעבור כל מי שרוצה ללמוד את אמנות עשיית הסרטים.

שנות ה–60 וה–70 היו שנות השיא של תעשיית הסרטים באלמריה. מערבוני הספגטי מצאו באזור את משכנם הטבעי. יותר ממחצית מתוך 500 הסרטים שנעשו במדבר של אלמריה, היו מערבונים. ב–1970 שוב זכתה אלמריה באוסקר, כאשר "פאטון" בכיכובו של ג'ורג' סי. סקוט קטף שבעה פרסים. בסרט ייצגו נופי אלמריה את נופי סיציליה, מלטה וטוניסיה.
ב–1973, עם צאת הסרט "קונאן הברברי" בכיכובו של ארנולד שוורצנגר, צמח מאלמריה סוג חדש של סרטים, סרטי הפעולה והפנטזיה. לבסוף, בשנות ה–80, הגיעה התקופה האחרונה של סרטי הקופה הענקיים באלמריה עם "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" בכיכובם של הריסון פורד ושון קונרי.

שימור המורשת

עולם הסרטים של אלמריה החל לדעוך כאשר הכלכלה המקומית החלה לפרוח, בעיקר הודות לחקלאות המתפתחת של האזור, שהתבססה על המודל הישראלי, וסיפקה לצפון אירופה פירות וירקות חורף, שגודלו בחממות ובהשקיית טפטפות. החקלאות התעשייתית החדשה הפכה רבים מהחקלאים ובעלי החוות לעשירים מופלגים. העושר שהגיע לאזור הפנה רבים מהתושבים לאפיקים אחרים, וכך איבדה אלמריה את אחיזתה בעולם הקולנוע. סיבות רבות הובילו לדעיכתה של תעשיית הסרטים באלמריה, ואין ספק שבכך איבדה חלק מהמורשת שייחדה אותה.

יש הנאבקים להשאיר את מורשת הקולנוע באלמריה. אחד מהם הוא מנואל, הבעלים של הבר–אכסנייה–מסעדה בכפר לוס אלבאריקוקס, שבו צולמו חלקים גדולים מ"בעבור עוד חופן דולרים". אמו של מנואל היתה אחת הניצבות בסרט, והוא עצמו מארגן שחזורים של סצנות מתוך הסרט בעבור הנוער המקומי. ילדי הכפר לומדים בבית הספר על הימים בהם מפיקי הסרטים הגיעו לכפר והצילו אותו מעוני. מנואל נאבק לשמר אתרים איקוניים מתוך הסרטים ואת האספקט הזה של ההיסטוריה המקומית.

אנדלוסיה-סרטים

חתונות הדמים

אחד מאתרי הסרטים החשובים ביותר באזור הוא קורטיחו דל פריילה, בית המנזר המיסיונרי ב"הטוב, הרע והמכוער", והאתר שהתחרש בו חלק גדול מהפעילות ב"בעבור עוד חופן דולרים". באופן מקרי או לא, האתר הזה הוא גם המוקד לאחת העלילות השפלות ביותר של ספרד הכפרית בשנות ה–20, שתוארה באחד המחזות המפורסמים ביותר בספרות הספרדית, "חתונת הדמים" של פדריקו גרסיה לורקה. הבניין, דוגמה נאה לבית חווה בורגני מהמאה ה–18, ניצב עזוב, ונמצא על סף התפוררות מוחלטת בשל בעלים חסרי אחריות ושלטונות מקומיים אדישים. המיתון הנוכחי בספרד מספק לו עתיד עגום ביותר, למרות מסע הסברה נרחב ברשת החברתית "פייסבוק", בתמיכת שמות מובילים בעולם האמנות.

מצער שקולו של מנואל הוא אחד הבודדים באזור שמנסים לשמר את המורשת הזו של אלמריה. האוכלוסייה המקומית אינה מתעניינת בתולדות הקולנוע במחוז, מכיוון שהוא נתפש כפלישה של זרים, שבה הוצגו הספרדים פעמים רבות כאוכלוסייה נחותה. יתרה מכך, הפקת הסרטים באלמריה נעשתה בתקופתו של פרנקו, שספרדים רבים מנסים לשכוח. רק שש שנים חלפו מאז שערכנו תחקיר על אתרי סרטים ישנים בלוס אלבאריקוקס, כאשר בידינו תמונות מהסרטים.

אז התנפל עלינו תושב מקומי, שחשב שאנחנו מהעירייה ורצה להתלונן על מצב הכבישים. כאשר הסברנו לו את מעשינו, הוא הסתכל עלינו בתימהון מהול בחוסר אמון. כיום ניתן לומר שיש שינוי איטי בתפישה של המקומיים את תעשיית העבר של סרטים במחוזם.

המדבר של אלמריה הוא המדבר האמיתי היחיד באירופה, ורצועת החוף ההררית והשחונה היא אחד האזורים היחידים לאורך חופי הים התיכון שעדיין אינה נגועה בפעילות האדם. ואם זה לא מספיק, תמיד יש תענוג בעמידה מול דלת שבה עמד קלינט איסטווד, סלע שמאחוריו הסתתר הריסון פורד או מציאה של כמה מתרמילי הסרק, שנורו באתר של אחד מקרבות האקדוחנים המפורסמים בתולדות הקולנוע.

אנדלוסיה: גרנדה

הפרובינציה של גרנדה מגוונת בנופיה. במרכזה אזור לה וגה עשיר במטעים ובחורשות ירוקות, ממזרח מתנשאים הרי רכס נבדה שבפסגותיהם המושלגות פועל אתר סקי מצליח, ואילו בדרום שורר אקלים טרופי בחופי גרנדה ומכאן שמם – קוסטה טרופיקל (Costa Tropical)

גואדיקס – Guadix

סביב גרנדה, בירת הפרובינציה, ובעיקר בחלקה הצפוני, משתרע שטח רחב, עשיר במטעים ובחורשות, ששמו לה וגה (La Vega). זהו אזור פורה במיוחד המספק לגרנדה יבול רב, אך אם תיסעו בכביש A92, שיוצא מגרנדה, עובר בלה וגה וממשיך לכיוון צפון מזרח, תגלו מראות אחרים לחלוטין. אט אט ייעשה הנוף צחיח ומדברי, בעוד פסגותיו המושלגות של רכס נבדה יציצו מדרום וייצרו מראה ייחודי. המשיכו בכביש זה עד שתגיעו לעיר הקטנה גואדיקס, שבמבט ראשון לא נראית מעניינת במיוחד. לפני כאלפיים שנה היו סביב העיר מכרות ברזל, נחושת וכסף. בתקופת שלטונם של המורים העיר שגשגה, וגם לאחר הכיבוש הנוצרי מצבה היה טוב, אך במאה ה–18 הגיעה ירידתה הגדולה.
כיום גואדיקס מפורסמת בשל בתי המערה הרבים שלה, לפחות 3,000 במספרם, שתושבים מתגוררים בהם עד היום. מסורת המערות של גואדיקס החלה לפני שנים רבות, אך במקום להיעלם עם בוא הטכנולוגיה, היא התפתחה יחד עמה. את המראה המדהים ביותר תראו בחלק הדרומי של העיר, שם נמצאת שכונת המערות (Barriada de las Cuevas). בין גבעות כהות בולט צבען הלבן של כניסות הבתים, המובילות אל תוך המערה. מעל פני הקרקע, בראש הגבעות, מזדקרות ארובות קטנות, אנטנות וצלחות לוויין, וכן כל החיבורים המקשרים את בתי המערות לאספקת המים והחשמל של העיר. המערות חפורות בתוך הגבעות בגבהים שונים, כך שייתכנו באותה הגבעה כמה קומות, או כמה בתים זה לצד זה.
סעו לכיוון דרום עם הכביש המוביל לשכונה. כאשר תראו כנסייה לבנה, שנבנתה לא מכבר, עצרו את הרכב וחפשו ברגל שביל המוביל למצפה. השביל מטפס על גבעה, שמתחתיה ממש ישנן כמה מערות. המצפה יספק לכם מבט על השכונה כולה, ובמהלכו יתגלה לפתע לעיניכם מספר עצום של מערות, שיצוצו מולכם מכל פינה. כמה בעלי בתים באזור יציעו לכם להיכנס אל ביתם ולהתרשם, יש שמבקשים על כך תשלום סמלי, ויש שעושים זאת מתוך כוונה ידידותית לחלוטין.
מקום נוסף שבו אפשר להתרשם וללמוד על החיים בבתי המערות הוא מוזיאון המערה (Cueva Museo), המציג אמנויות ומסורות שונות שהתפתחו במערות של גואדיקס במהלך המאה ה–19. מוזיאון נוסף שנמצא במערה הוא מוזיאון הקדרות (Museo de Alfareria), המציג את מסורת הכדים העשירה של גרנדה. המערה שבה שוכן המוזיאון נבנתה עוד בתקופה המורית ומספר מאפיינים היסטוריים מוכיחים זאת. אחד מהם הוא הבאר, שנבנתה בשנת 1650 בעזרת לבנים של המוסלמים. מי שמעוניין לחוש את חוויית המערות על בשרו יוכל להתארח באחד מבתי המלון בתוך מערות הקיימים בעיר.
לאחר שביקרתם בשכונת המערות, שהיא ללא ספק מוקד העניין בגואדיקס, אפשר גם לערוך סיור קצר במרכז העיר. קשה שלא להבחין בקתדרלה הגדולה של גואדיקס, הניצבת בלב העיר. היא נבנתה בין המאות 18-16 במקום שבו עמד לפני כן המסגד המרכזי של העיר. משך בנייתה הארוך הביא לשילוב של סגנונות עיצוב ובנייה – בתוך הקתדרלה ומחוץ לה תוכלו לראות מוטיבים גותיים לצד אלמנטים שונים של סגנון הרנסאנס וסגנון הבארוק. לא רחוק מהקתדרלה נמצאת כיכר גדולה, Plaza de la Constitucion, וסביבה מבנה לבנים נאה, מקושט במרפסות, שכמו עוטף את הכיכר בחומה. שימו לב גם למגדל היפה בראש הגבעה שמעל לקתדרלה, המעוטר באריחים בסגנון המודחאר. מגדל זה הוא חלק מהכנסייה וממנזר סנטיאגו (Iglesia y Monasterio de Santiago) שנבנו במאה ה–16. משמאל לכנסייה תמצאו את האלקסאבה, המבצר המורי של גואדיקס שנבנה במאה העשירית ובמאה ה–11. מצבו של המבצר אינו טוב, אך סיור בו יספק מראות נהדרים על כל העיר ועל שכונת המערות.
כעשרים קילומטרים מדרום מזרח לגואדיקס לכיוון דרום נמצאת טירת לה קלהורה (La Calahorra). הטירה המסיבית, על חומותיה הגדולות, ניצבת על גבעה ומשקיפה אל עיירה קטנה בשם לה קלהורה. המרקיז רודריגו דה מנדוסה (Rodrigo Diaz de Vivar y Mendoza), בנו של הקרדינל פדרו גונזלס דה מנדוסה, הורה לבנות את הטירה עבור אשתו החדשה בשנת 1509, ועד 1512 הטירה כבר ניצבה על כנה. המרקיז הביא אדריכלים ואנשי מלאכה מאיטליה ואלה יצרו חצר פנימית אלגנטית בסגנון הרנסאנס. הסיור בטירה מתאפשר רק בסיור מודרך שאורכו כחצי שעה. הטירה פתוחה למבקרים רק בימי רביעי בשעות מסוימות. אם ברצונכם לקבוע סיור מחוץ לשעות הביקור יש לתאם זאת מראש בטלפון.

Cueva Museo
 Mon-Fri 10:00-14:00, 16:00-18:00 (summer 17:00-19:00)
Sat 10:00-14:00
Tel. 958 665569
www.cuevamuseoguadix.com
Plaza Padre Poveda

Museo de Alfareria
 Apr-Sep Mon-Sat
10:00-13:30, 16:00-20:30
Oct-Mar Mon-Sat
10:00-13:30, 17:00-21:00
Sun year round 11:00-14:00
Tel. 958 664767
San Miguel district

Castillo de la Calahorra
guided tour only
Wed 10:00-13:00, 16:00-18:00
Tel. 958 677098

Continue reading

אנדלוסיה: העיר סביליה – מרכז העיר

בירת אנדלוסיה לא נחה לרגע

מרכז העיר אנדלוסיה הוא אוסף מקסים של רחובות יפים מרוצפים לבנים וסמטאות פתלתלות. שפע של כיכרות חינניות מחברות בין הרחובות הצרים ומוסיפות למרכז העיר כמה מתחמים מרווחים יותר. בחלקו הדרומי של מרכז סביליה שוכנת כיכר העיר הגדולה, פלסה דה סן פרנסיסקו, שבמרכזה ניצב בית העירייה, ובסמוך אליה פלסה נואבה, הכיכר החדשה. מכיכר סן פרנסיסקו יוצא לכיוון צפון Calle Sierpes, המדרחוב הראשי של העיר. האזור מלא אנשים בשעות אחר הצהריים, לאחר שעת הסיאסטה, כשהחנויות הרבות נפתחות מחדש וצובעות את הרחובות. ממזרח לכיכר סן פרנסיסקו נמצאת כיכר סלבדור, שנקראת על שם הכנסייה הגדולה ששוכנת בה. ממזרח לה כיכר אלפלפה (Plaza de la Alfalfa) החיננית מלאה בתי קפה ואחריה ממזרח תמצאו את כיכר פילאטוס (Plaza de Pilatos). מצפון לכיכרות אלה משתרעת כיכר אנקרנסיון (Plaza Encarnacion) העצומה וממערב לה שוכנות שתי כיכרות חביבות ביותר, כיכר הרוזן מוויקטוריה (Plaza del Duque de la Victoria) וכיכר קונקורדיה (Plaza Concordia).

בית העירייה – Ayuntamiento

הבניין המרשים של בית העירייה של סביליה ניצב במרכז כיכר סן פרנסיסקו, כך שחזיתו המזרחית פונה לכיכר סן פרנסיסקו וחזיתו המערבית פונה לכיכר נואבה. בתקופה ששלטו המוסלמים בעיר פעל כאן שוק מלא חיים ובמאה ה–15 נערכו בכיכר משפטי האינקוויזיציה הידועים לשמצה. כיום הכיכר זוכה לאופי משמח יותר כאתר חגיגות בחגים ובאירועים מיוחדים.
בכיכר נואבה הסמוכה שכן בעבר מנזר סן פרנסיסקו. כיום זוהי כיכר מרווחת, סביבה עצים וספסלי ישיבה, ובמרכזה פסל גדול של אדם רכוב על סוס. זהו פרננדו השלישי, הנוצרי שהצליח לכבוש את סביליה מהמורים, מעשה שבעקבותיו קיבל תואר של קדוש.
את בניין בית העירייה החלו לבנות בשנת 1527, והבנייה הושלמה שבע שנים לאחר מכן. החזית המזרחית של המבנה היא דוגמה נהדרת לפלטרסק (plateresque), אדריכלות בארוקית ספרדית. עיצב אותה האדריכל דייגו דה ריאנו (Diego de Riano), שהוסיף לה מוטיבים פנטסטיים וגרוטסקיים של פרצופים וחיות. החזית המערבית היא חלק מהרחבה שנוספה למבנה בשנת 1891 בסגנון ניאו–קלאסי מובהק. בחדר העליון של המבנה נשמרה תקרה מצוירת יפהפייה מצופה זהב, ובחדר התחתון תמצאו יצירות אמנות רבות.

מוזיאון הפלמנקו – Museo del Baile Flamenco

בסמטה צרה במיוחד, ממזרח לכיכר סן פרנסיסקו, מסתתר מוזיאון הפלמנקו של סביליה. זהו מוזיאון קטן, אך התצוגה שלו מעניינת ומלאה בקטעי וידאו, ראיונות, צילומים ישנים והסברים. מי שרוצה לדעת קצת על ההיסטוריה של הפלמנקו, על המחול ועל המוסיקה – ימצא את מבוקשו כאן. מלבד חלל התערוכות הקטן שבקומה השנייה, בקומה הראשונה המוזיאון מציע הופעות פלמנקו ושיעורי ריקוד. ההופעות במוזיאון ברמה גבוהה ומומלצות ביותר.

 Nov-March 9:00-18:00
Apr-Oct 9:00-19:00
Calle Manuel Rojas Marcos 3
Tel. 954 340311
www.flamencomuseum.com

כנסיית סלבדור – Parroquia del Divino Salvador

על בתי הקפה הנעימים של כיכר סלבדור חולשת כנסיית סלבדור העצומה. גודלה העצום של הכנסייה משווה לה מראה של קתדרלה, ונראה כניסיון של הכובשים הנוצרים להתעלות על המבנים המוריים המרשימים שהמוסלמים בנו בעיר. בעבר עמד במקום מסגד גדול, אך בשנת 1671 הוא נהרס. על יסודותיו הוקמה כנסיית סלבדור ובשנת 1712 הסתיימה בנייתה. היא נבנתה בסגנון בארוקי וחזיתה המקושטת הורכבה מלבנים ורודות. גם בפנים הכנסייה המפוארת ניתן למצוא כמה דוגמאות נהדרות לסגנון הבארוק, אם בעיצוב ואם בפסלים ובחפצי הדת.
השריד היחיד שנותר למסגד שהיה בעבר במקום הוא הפאטיו, שאליו אפשר להגיע מהדלת שבפינה הצפון מערבית של הכנסייה. את השקט והרצינות של הכנסייה מפרים הברים ובתי הקפה הרבים שפזורים בכיכר סלבדור, בהם נוהגים לבלות צעירים רבים.

Parroquia del Divino Salvador
 daily 9:00-10:00 & 18:30-21:00
Tel. 954 211679
Plaza del Salvador

בית פילאטוס – Casa de Pilatos

בכיכר פילאטוס תמצאו את בית פילאטוס, שעל שמו קרויה הכיכר. השם "בית" הוא ללא ספק המעטה בערכה של האחוזה המפוארת שתמצאו כאן. האחוזה הייתה שייכת למרקיז של טריפה במאה ה–16. לאחר שחזר ממסע של שנתיים בארץ הקודש, ונדהם מסגנון הרנסאנס שראה באיטליה, החליט לעצב כך גם את ביתו שלו. במהלך השנים הדיירים השונים הוסיפו לבית אלמנטים נוספים ושילבו בין סגנונות עיצוביים. כיום הבניין הוא שילוב יוצא דופן של רנסאנס, גותיקה ומודחאר – סגנון ארכיטקטוני שבו משולבים אלמנטים מוסלמיים ונוצריים. הפאר של מבנה זיכה אותו בשם "בית פילאטוס", מכיוון שהושווה לארמונו של פונטיוס פילאטוס בירושלים. כיום מתגוררים באחוזה רוזני מדינצ'לי (Medinaceli), אך הם מאפשרים לתיירים לבקר בביתם. לקומה השנייה של הבניין אפשר להגיע רק בסיור מודרך.

Casa de Pilatos
 Nov-March 9:00-18:00
Apr-Oct 9:00-19:00
Tel. 954 501545
www.fundacionmedinaceli.org
Plaza de Pilatos 1

בית הרוזנת מלבריחה – Palacio de la Condesa de Lebrija

דוגמה נוספת לאחוזה מפוארת מהמאה ה–16 אפשר לראות בבית הרוזנת מלבריחה, המשקף את החיים המלכותיים שהיו בעבר בסביליה. לבית המפואר חצר בסגנון מודחאר ורנסאנס וחדריו מלאים כל טוב. הרוזנת מלבריחה הייתה ארכיאולוגית, וכשעיצבה את ביתה מחדש בשנת 1914, קישטה חדרים רבים באוצרות עתיקים. הרוזנת התמחתה ברומא העתיקה, מה שמסביר את הימצאותן של העתיקות הרומיות הרבות שבאחוזה, ובהן מטבעות, זכוכית רומית ופסיפסים. רובן, אגב, נלקחו מאיטליקה (Italica), עיר סמוכה לסביליה שבה ישבו הרומאים. כדי לראות את יתר חדרי הבית, שבהם מוצגים מוריים ובארוקיים, יש להשתתף בסיור המודרך.

Palacio de la Condesa de Lebrija
 Mon-Fri 10:30-18:00, Sat 10:00-14:00
Tel. 954 227802
www.palaciodelebrija.com
Calle Cuna 8

המוזיאון לאמנויות – Museo de Bellas Artes

בחלק המערבי של מרכז העיר, בכיכר המוזיאון (Plaza del Museo), פועל מוזיאון האמנויות של סביליה, המוכיח כי סביליה הייתה המובילה של תור הזהב האמנותי בספרד של המאה ה–17. רוב היצירות המוצגות במוזיאון, השוכן במנזר עתיק, הן בנושאים דתיים ונוצריים. אוסף המוזיאון כולל ציורים ופסלים מימי הביניים ועד לתקופה המודרנית ומתמקד ביצירתם של ציירים השייכים לאסכולה הסביליאנית. החדר המרשים ביותר במוזיאון הוא זה של כנסיית המנזר, בו מוצגות יצירותיהם של ציירי הבארוק הסביליאני, ובראשם הצייר המפורסם ברטולומה אסטבן מוריו (Bartolome Esteban Murillo). זהו אחד המוזיאונים הטובים והנחשבים בספרד.

Museo de Bellas Artes
 Tue-Sat 9:00-20:30
Sun & holidays 9:00-14:30
Tel. 954 220790
www.juntadeandalucia.es
Plaza del Museo 9

Continue reading

אנדלוסיה: עשרת הגדולים

1. אלהמברה – Alhambra

ארמון אלהמברה בגרנדה הוא הדוגמה היפה והמפורסמת ביותר של אמנות מורית בספרד ואולי בעולם כולו. מכלול הארמונות הוקם במאה ה–13, ומאוחר יותר נוספו לו חדרי קבלה מפוארים, גנים מטופחים, מזרקות מים, בתי מרחץ ואינספור עיטורים. מתחם האלהמברה היה מקור לסיפורים ולאגדות רבות, וכיום הוא מחזיק בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

הקתדרלה של סביליה

2. הקתדרלה של סביליה – Catedral de Sevilla

הקתדרלה של סביליה היא הקתדרלה הגותית הגדולה בעולם והכנסייה השלישית בגודלה בעולם. היא נבנתה על בסיס המסגד הגדול שהיה בסביליה ונפגע ברעידת אדמה בשנת 1356. החירלדה, מגדל הפעמונים של הקתדרלה, הוא צריח המסגד ששרד. ברבות השנים הפך מגדל החירלדה לסמלה של סביליה.

המסקיטה של קורדובה

3. המסקיטה של קורדובה – Mezquita

המסגד הגדול של קורדובה, המשמש היום כקתדרלה, נבנה על ידי השליטים האומיים המוסלמים של קורדובה. בניית המסגד החלה בשנת 784 על ידי האמיר עבד אל רחמן הראשון, ונמשכה מאתיים שנה. עם כניסתכם אל המסקיטה יתגלה לפניכם יער מסתורי של 856 עמודי ישפה, שיש וגרניט, המקושט בקשתות לבנים אדומות.

השבוע הקדוש

4. השבוע הקדוש – Semana Santa

השבוע הקדוש, המתקיים בשבוע שלפני חג הפסחא, הוא השיא של אירועי השנה הקתולית באנדלוסיה. מאז ימי הביניים, בכל כפר ועיר בדרום ספרד נערכות בשבוע זה תהלוכות דתיות של האחוות הנוצריות. המוני אנשים משתתפים בתהלוכה, לבושים בתלבושות מסורתיות ומלווים את חברי האחוות ברחבי העיר, בעוד אלה סוחבים על גבם מנשאים עצומים, ועליהם פסלים של ישו ומריה.

רונדה

5. רונדה – Ronda

אנדלוסיה מפורסמת בכפריה הלבנים – כפרים ועיירות ציוריות שבתיהם הפשוטים צבועים בלבן בוהק. המפורסמת שבעיירות אלו, ובעיני רבים גם היפה שבהן, היא רונדה. היא שוכנת על גבעה מוקפת מצוקים, ומצוק אל טאחו הדרמטי יוצר בקע תלול באמצע העיר ומפריד אותה לשניים. לרונדה תפקיד חשוב במסורת המקומית כמרכז של לחימת שוורים.

קאבו דה גאטה–ניחאר

6. קאבו דה גאטה–ניחאר – Cabo de Gata-Nijar

בפינה הדרום מזרחית של ספרד נמצאת שמורת הטבע קאבו דה גאטה–ניחאר – אחד המקומות האחרונים לאורך חופי הים התיכון שיד אדם לא הקימה בהם מלונות וכפרי נופש. חופי השמורה נחשבים לחופים היפים ביותר בספרד, ומהחופים המרשימים ביותר בים התיכון. זוהי שמורת הטבע החופית הגדולה באירופה, והיא משתרעת על 450 קמ"ר של אזור מדברי למחצה, למעשה המדבר היחיד באירופה.

באסה ואובדה

7. באסה ואובדה – Baeza y Ubeda

אלה הן שתי ערים שכנות, בחלק הצפוני של אנדלוסיה, שלא כרוב הארכיטקטורה המקומית, ידועות במבני הרנסאנס הרבים שבהן. במאה ה–16 התיישבו אצילים רבים בערים אלו ובנו לעצמם ארמונות פאר וכנסיות מפוארות ברחבי העיר. שתי הערים קיבלו מעמד של ערי מורשת עולמית.

מוזיאון פיקאסו

8. מוזיאון פיקאסו – Museo Picasso

מוזיאון פיקאסו במלגה הוקם על ידי צאצאיו של פיקאסו בעיר שבה נולד. התצוגה המרשימה כוללת עבודות של האמן מכל התקופות ומראה את ההתפתחות והשינויים ביצירותיו במשך השנים. המוזיאון שוכן במבנה ארכיטקטוני מעניין, הכולל ארמון ישן שאליו נוספו מבנים חדשים.

הביאנלה לפלמנקו בסביליה

9. הביאנלה לפלמנקו בסביליה – Bienal de Flamenco de Sevilla

הביאנלה לפלמנקו של סביליה היא אירוע הפלמנקו הגדול ביותר בספרד. פעם בשנתיים, בחודש ספטמבר, העיר מתעוררת לחיים והופכת לחגיגה אדירה של מוסיקה ומחול. במהלך הפסטיבל מועלות אינספור הופעות של רקדנים, זמרים וגיטריסטים מרחבי ספרד בעשרות תיאטראות ואתרי הופעה בעיר.

משולש השרי

10. משולש השרי – Triangulo Sherry

יין שרי אמיתי, יין יבש עם אחוז אלכוהול גבוה (17%), מיוצר רק במשולש השרי של אנדלוסיה, המורכב מהערים אל פוארטה דה סנטה מריה וסנלוקר דה ברמדה שלחוף האוקיינוס האטלנטי, וחרס דה לה פרונטרה שבהרים. האזור ידוע בשל הבודגות הרבות שבו (מעין ברים שהם גם יקבי שרי), באווירה של פעם.

Continue reading

אנדלוסיה: מידע למטייל

מתי לנסוע

הזמן הטוב ביותר לטייל באנדלוסיה הוא באביב (ממרץ ועד תחילת יוני) או בסתיו (מספטמבר ועד נובמבר). בחודשי הקיץ החום עשוי להיות בלתי נסבל, כשבמקומות מסוימים (בעיקר בפנים היבשת ובהרים) הטמפרטורות מגיעות ליותר מארבעים מעלות צלזיוס. בעונות המעבר מזג האוויר נהדר – השמש מרבה להראות את פניה אך החום אינו כבד. עם זאת, אלה הן גם התקופות שרוב התיירים מגיעים לאזור, אז קחו בחשבון שכדי ליהנות ממזג האוויר המושלם של אנדלוסיה, תיאלצו לחלוק אותו עם תיירים אחרים. החורף בדרום ספרד אינו קר במיוחד, וגם לא מרובה בגשמים, וגם זו תקופה שאפשר לטייל בה ולעתים אף לרחוץ בים, כך שמי שמעוניין להגיע לאנדלוסיה כשאין קבוצות תיירים סביבו, וקצת חורף לא מפריע לו, גם זו בהחלט אפשרות.

הגעה

אין טיסות ישירות מישראל לאחת מערי אנדלוסיה. הדרך הנוחה ביותר היא לטוס למדריד וממנה לקחת טיסה פנימית לשדה התעופה הקרוב למלגה או לסביליה. שדה התעופה של מלגה נמצא שמונה קילומטרים מדרום מערב למרכז העיר. אוטובוס פשוט וזול, קו מספר 19, ייקח אתכם ישירות משדה התעופה אל מרכז מלגה. למי שמבכר את האפשרות היקרה יותר, מוניות יחכו לו מחוץ לטרמינלים 1 ו–2. אפשרות אחרת היא לנסוע ברכבת המגיעה למזרח מלגה או למערבה. תחנת הרכבת נמצאת מול טרמינל 2.
שדה התעופה של סביליה מרוחק עשרה קילומטרים מצפון מערב למרכז העיר. ישנו שירות אוטובוסים הניתן על ידי חברת Tussam ומספק הסעות משדה התעופה למרכז העיר ולתחנת הרכבת Santa Justa, שיוצאות כל חצי שעה. השירות ניתן מדי יום, גם בכיוון ההפוך. מוניות מחכות לנוסעים מחוץ לטרמינל.

תחבורה

שאלת התחבורה תלויה בטיול שאתם מתכננים. אם מדובר בטיול עירוני, שבו תרצו להתמקד בשתיים או בשלוש ערים בלבד, אין צורך לשכור מכונית. תוכלו להגיע מסביליה לקורדובה ולגרנדה ברכבת, או לחלופין באוטובוס, אם כי האוטובוס בדרך כלל יקר יותר ומעט יותר מסורבל. אפשר גם להשתמש בשירותיה של רשת הרכבות האירופית (פרטים באתר
www.eurail.com). רכבת מהירה בשם AVE תיקח אתכם ממדריד לקורדובה ולסביליה תוך שעתיים ורבע. רכבת Talgo מהירה תביא אתכם ממדריד לקורדובה ולגרנדה.
אם אתם מתכננים טיול יותר אזורי מעירוני, וברצונכם להגיע גם לכפרים קטנים ולשמורות טבע, אין ספק שהדרך הנוחה ביותר לעשות זאת היא לשכור רכב. בשנים האחרונות מערך הכבישים של אנדלוסיה השתפר מאוד, ונסללו הרבה כבישים מהירים ובטוחים שמקלים על הנסיעה ועל ההגעה ממקום למקום. הכביש החשוב ביותר באנדלוסיה הוא A92 – דרך חד סטרית רחבה שחוצה את דרום ספרד ממזרח למערב. היא מקשרת, יחד עם כבישים שמחוברים אליה, את כל בירות הפרובינציות של אנדלוסיה. המהירות המותרת הגבוהה ביותר, בה ניתן לנסוע רק בכבישים הראשיים (Autopistas או Autovias), היא 120 קמ"ש. מעבר לכך, רוב חוקי התנועה דומים לאלה של ישראל. ניתן לשכור רכב מבעוד מועד או במקום, אם כי מוטב לא להסתכן בכך. בשדות התעופה פועלות סוכנויות רכב גדולות כמו Avis, Hertz ואחרות. גם בערים הגדולות יש לא מעט משרדי סוכנויות שישמחו להשכיר לכם רכב.

לינה

מחירי המלונות באנדלוסיה אינם יקרים במיוחד. מובן שתלוי באיזה סוג של לינה אתם מעוניינים, אך גם במחירים לא גבוהים תוכלו למצוא אפשרויות נהדרות. בערים הגדולות (סביליה, קורדובה, גרנדה ומלגה) המחירים יהיו יקרים יותר, אך בפרובינציות ובכפרים תמצאו בתי מלון זולים ולא בהכרח פחות טובים. המחירים משתנים לא רק על פי המיקום, אלא גם בהתאם לעונה. מחירי חדר זוגי בעונת התיירות המבוקשת (בסתיו ובעיקר באביב) ינועו בין 150-70 יורו בערים, בחופים מפורסמים ובמקומות מבוקשים, בהתאם לרמה וליוקרה של המלון. בכפרים ובאזורים מבודדים יחסית המחירים ינועו בין 120-50 יורו, על פי איכות השירות שניתן. אחת האפשרויות המפנקות ביותר היא לינה באחד ממלונות רשת פראדור – מלונות ששוכנים בארמונות עתיקים ובמבנים היסטוריים, המנוהלים על ידי המדינה. בתפאורה מיושנת יפהפייה תקבלו את כל השירותים המתקדמים, ולעתים אף במחיר לא גבוה במיוחד. כדאי בעיקר לבדוק את מחירי הפראדור בערים לא מרכזיות (כמו חאן, למשל), שם המחירים משתלמים ביותר. מעבר לכך, כמעט בכל כפר או עיירה תוכלו למצוא צימרים או חדרים להעביר בהם את הלילה, חלקם בסיסיים ביותר וחלקם מעוצבים ומלאי פינוקים.

שעות פתיחה

הספרדים לא אוהבים במיוחד לעבוד, ומקדשים את שעות הסיאסטה (מנוחת הצהריים) שלהם. על פניו, שעות הסיאסטה מוגדרות מראש, אך למעשה הן משתנות מעיר לעיר ומחנות לחנות ולפעמים קשה לצפות מתי בדיוק ייסגרו העסקים ומתי ייפתחו מחדש. מסעדות בדרך כלל יגישו ארוחת צהריים עד 15:30 ואחרי כן יסגרו את דלתותיהן עד שיפתחו ב–18:30 על מנת להגיש ארוחת ערב, וכך גם מכולות וקיוסקים. אם כן, כדאי לדאוג לאכול בצהריים, כדי שלא תישארו רעבים מאוחר יותר. הספרדים נוהגים לאכול ארוחת ערב מאוחרת, ומהשעה 19:00 ועד 23:00 בלילה תוכלו לסעוד את לבכם.
לגבי חנויות, המצב קצת שונה. חנויות מסורתיות, או כאלה שקיימות כבר שנים רבות, נפתחות ב–9:00 או ב–10:00, נסגרות ב–14:00 וחוזרות לפעילות בערך בסביבות 17:00. חנויות מודרניות גדולות, בעיקר במקומות מתוירים מאוד, לא נסגרות לסיאסטה. רוב החנויות סגורות ביום ראשון, ומעטות סגורות כבר ביום שבת אחר הצהריים.

תקשורת

כדי להתקשר למספר מקומי באנדלוסיה ממדינה אחרת עליכם לחייג את הקידומת של ספרד, שהיא 34, ואז את הקידומת של אנדלוסיה, 95. אם אתם מתקשרים מספרד, הסתפקו בקידומת של אנדלוסיה בליווי המספר שאתם מעוניינים לחייג. אם אתם מתכננים לעשות שיחות טלפון למספרים ספרדיים, מוטב לקנות כרטיס SIM לטלפון הסלולרי שלכם ולהתקשר ממנו. רוב בתי המלון מציעים התחברות לאינטרנט בתשלום.

Continue reading

אנדלוסיה: חגיגות שבוע הסבל

במרכז החגים וימי הקדושים של הקתולים באנדלוסיה עומד השבוע הקדוש. למשך שבוע אחד מאות אלפים יוצאים לרחובות ומשתתפים בתהלוכות ענק, הנמשכות מצאת החמה וכמעט עד צאת הנשמה

השבוע הקדוש הוא האירוע הדתי החשוב ביותר בדת הקתולית. הוא מציין את שמונת הימים שבין כניסתו של ישו לירושלים לבין תחייתו לאחר הצליבה, שאותה חוגגים בחג הפסחא. השבוע מתחיל ביום ראשון של הדקלים, היום שישו נכנס בו לירושלים. יום חמישי הקדוש מציין את היום שאכל בו את הסעודה האחרונה עם שליחיו. מאסרו של ישו מצוין ביום שישי הקדוש, או כפי שהוא מכונה, יום שישי הטוב. בשבת הקדושה  נח ישו בקברו. ביום האחרון של השבוע, יום ראשון של התחייה, הוא היום שקם בו לתחייה מקברו, ואותו מציינים בחג הפסחא. מעצרו של ישו, משפטו וצליבתו כלולים בימי השבוע הקדוש, הנקרא גם הפסיון של ישו או הסבל של ישו.
ברחבי ספרד ובדרום אמריקה מתרחשות במהלך השבוע הקדוש תהלוכות של גברים הנושאים פסלים גדולים וכבדים של המדונה, ועושים את דרכם מבית האחווה שלהם אל הקתדרלה של העיר ובחזרה. מסורת תהלוכות המחילה האלה החלה בימי הביניים, בעיקר בעקבות המגפה השחורה, והיא נמשכת עד ימינו. התהלוכות המפורסמות ביותר בעולם הקתולי מתקיימות באנדלוסיה, והמספר הרב ביותר של תהלוכות מתקיים בסביליה בירתה.
במרכזן של התהלוכות והחגיגות נמצאות האחוות הדתיות. מדובר בארגונים פרטיים, שהוקמו לצורכי קיום פולחן ציבורי דתי. עיקר עבודת הארגונים הללו הם אירועים הקשורים לפסיון, ובהם מכים חוטאים על מעשיהם ומבקשים מחילה ציבורית. כל נוצרי שעבר טבילה יכול להיות חבר באחווה, למרות שכיום הן מוגבלות בעיקר למשפחות או ארגונים מסוימים. ברוב האחוות נשים אינן משתתפות בתהלוכה עצמה. רוב עיסוקה של האחווה הוא הכנה של הפסלים, התלבושות והמנשאים העצומים לפסלי המדונה לכבוד השבוע הקדוש.
באנדלוסיה קיימות מאות אחוות, הוותיקות ביותר נוסדו במאה ה־41, אולם רובן נוסדו במאה ה־16. ב־2010 צעדו בתהלוכות בסביליה, למשל, 60 אחוות, שעברו בתחנות מחילה ברחבי העיר במהלך השבוע הקדוש, ועשו את דרכן לקתדרלה. תשע אחוות נוספות צעדו בסוף השבוע שקדם לשבוע הקדוש, מפאת חוסר מקום.
מבנה התהלוכות קבוע: בראשן נישא צלב גדול ממדים. מאחוריו צועדים בזוגות הנאסרנוס. הם לבושים גלימות ועוטים על ראשיהם כובעים ארוכים ומחודדים המכסים את הראש והצוואר, ויש בהם חורים לעיניים. צבעי הגלימות וצורתן ייחודים לכל אחווה, הם מחזיקים נרות, ובחלקן החברים צועדים יחפים. בראש קבוצת הנאסרנוס נישא סמל האחווה, ולאורך השורות צועדים שומרים המפקחים על הטורים ועל סדר הצעידה. מאחורי השורות הארוכות של הנאסרנוס צועדים נערי המזבח, לבושים בבגדי כנסייה, לבנים בדרך כלל, ומחזיקים בידיהם נברשות קטורת.
מאחוריהם מגיע החלק החשוב ביותר בתהלוכה, הוא הפאסו. זהו פסל או קבוצה של פסלים, המורכבים על מנשא גדול מעץ או ממתכת. לאחוות רבות יש שלושה מנשאים כאלה: הראשון הוא סצנה מתוך הפסיון של ישו או סצנה אלגורית דומה, הידועה כ"מסתורין", המנשא השני הוא דמות של ישו, והשלישי הוא דמות של מרים אמו בסבלה. קיימים כמה פסלי מנשאים מפורסמים ביותר מעשה ידיהם של אמנים ידועים.
נושאי המנשאים, גברים כולם, מרכיבים על ראשיהם ועל כתפיהם מנשאי סבלים מיוחדים, וסוחבים את הפאסו על כתפיהם ועל צוואריהם. הם מוסתרים בתחתית המנשא על ידי וילון, ואינם רואים את הדרך, כך שלמתבוננים נדמה שהפסלים זזים מעצמם. ההתקדמות אטית, בתנועה מצד לצד, והמשגיח מכוון את הנושאים בקולו או בנקישות פטיש. רוב המנשאים שוקלים יותר מטון, ודרושים 24 עד 54 איש לשאתם. התהלוכה עשויה להימשך שעות רבות (יש כאלה הנמשכות 14 שעות), ובכל הזמן הזה הם אינם מורידים את המנשא מהכתפיים. מקומותיהם של נושאי המנשא מסומנים על המרכב. כל מקום משויך לחבר מסוים, ועובר מדור לדור במשפחה.
מאחורי המנשא צועדים מבקשי המחילה. הם נושאים צלבי עץ ועטויים בגלימות של האחווה, אולם כובעיהם אינם מחודדים. בסופה של התהלוכה צועד הכומר של האחווה, לבוש בבגדי פולחן. מספר המשתתפים בכל תהלוכה נע בין כמה מאות לכמה אלפים, והיא נמשכת בין ארבע ל־41 שעות. כל תושבי העיר, העיירה או הכפר צופים בתהלוכות, ומבקרים רבים מגיעים מחוץ לעיר על מנת לצפות בהן.

Continue reading

אנדלוסיה: מחווה לאור

הצבע והאור של נופי אנדלוסיה חוברים יחד תחת יד אמן

אבריסטו גרה נולד בבלס־מלגה ב־1942, והחל לצייר בגיל 10. בהיותו בן 19 הציג תערוכת יחיד ראשונה מעבודותיו באולם התערוכות העירוני בעיר, ובעקבותיה החל ללמוד ציור בבית הספר הגבוה לאמנויות במדריד. ב־0791 נבחרו עבודותיו להשתתף בביאנלה לאמנות ספרדית "לבן ושחור", והוצגו בתערוכה הספרדית הלאומית לאמנות יפה.
החל מאמצע שנות ה־80 החל גרה להתעמק בציור נופי מולדתו, והתמקד ביחסים המיוחדים בין אור וצבע ובהשפעתם על תפישתו האישית את אנדלוסיה, מחוז ילדותו. הוא פיתח סגנון ייחודי, נאיבי, המציג את פרטי הנוף: צורות ההרים, השדות, הצמחייה והבתים הנטועים בתוך הנוף, תוך דגש על האור והגוונים המיוחדים, הנוצרים בעקבות השילוב בין השמש האנדלוסית לגוני הטבע. עבודותיו הייחודיות בנושאי הנוף והאור ברחבי ספרד, עם דגש מיוחד על אנדלוסיה, זכו לתהודה רבה, והוא זכה בפרסים רבים על יצירותיו. לאחר שנישא לבת עיר הולדתו, עבר גרה להתגורר בדרך קבע במדריד.
ביולי 1995 הוצגה בראשונה במדריד היצירה המפורסמת ביותר של אבריסטו גרה, שנקראת "מחווה לאור של אנדלוסיה". בשנים האחרונות עבד על ציור קיר אחר, דומה לראשון. גודלו של ציור זה, המתאר את המחווה לאור של אנדלוסיה על גבי קרמיקה, הוא 2.80 על 4.86 מטרים. היצירה החדשה הוצגה בפעם הראשונה בתערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיו במלגה השנה.
הציור, כמו סגנונו המיוחד של גרה, זורק אלומות אור בצבעים שונים אל עבר הנופים של אנדלוסיה: רצועות חוף וערי חוף, רצועות המדבר, רצועת ההר ועמק נהר גוואדלקיביר. כל רצועה מאופיינת בצמחייה שלה, בצורת בתיה ובגידולים שצומחים בה. אלומות האור מאירות כל אחד מהמחוזות של אנדלוסיה בצבע הייחודי לו, נקטעות על ידי אלומות האור של המחוז השכן, ויוצרות ביחד שילוב של צבעי המחוזות, המתערבבים בגוונים חדשים של צבע. לציור הגדול הזה וריאציות רבות, כולל ציור תלת ממדי, שבו כל רצועה ניצבת על לוח משלה, והמבקר יכול לטייל ביניהן.
אחד המקומות המרתקים שאפשר לראות  בהם את יצירותיו של גרה נטועות בנופי מולדתו, הוא דווקא מנזר קטן ואלמוני מהמאה ה־17, מנזר הבתולה של התרופות בעיר הולדתו, בלס־מלגה. הבתולה של התרופות היא דמות קרובה במיוחד ללבו, והאמן נהג לסור ולהתפלל בכנסייה הזו בילדותו ובכל פעם שביקר בעיר. כאשר הפך לאמן ידוע, התנדב לכסות את קירות המנזר ותקרותיו בציורי קיר. במשך שנים נהג לבוא מדי קיץ ולעסוק במשך שבועות ארוכים, לבדו, בציור פרסקות על משטחי הקיר החשופים של המנזר.
ב־2007 העמידו שני בנקים ספרדיים ומחלקת התיירות של אנדלוסיה תקציב שאיפשר לאמן לעבוד שם במשך שמונה חודשים רצופים, וכך, לאחר 12 שנות עבודה, הצליח גרה לסיים באוקטובר 2007 את העבודה העצומה. ציורי הפרסקו במנזר משתרעים על 1200 מ"ר, כולם בסגנון הנאיבי המיוחד של גרה, והם כוללים מוטיבים דתיים, ציורי נוף של אנדלוסיה וציורים של הערים, העיירות והכפרים מסביב לבלס־מלגה.

Continue reading