התיירים המגיעים לאמסטרדם דרך תחנת הרכבת שלה, המזכירה במראה שלה קתדרלה גותית יותר מאשר טרמינל רכבות, מוצאים עצמם בקצה האזור הנקרא Oude Zijde, כלומר הצד הישן. זה אינו רק הרובע העתיק בעיר, אלא גם המקום האידיאלי להתחיל לגלות את אמסטרדם. כאן אפשר לנוע מצד לצד ב"מנהרת הזמן" ולגלות את מקורותיה של אמסטרדם מלפני 700 שנה, לצפות בארכיטקטורה עתידנית ולבחון את האוכלוסייה הרב תרבותית המאפיינת את העיר כיום.
הרובע העתיק מעמיד את התייר עד מהרה מול כל הניגודים הללו, התורמים לססגוניותו הרבה. בטווח של מאה מטרים ניתן למצוא כנסייה ענקית שנבנתה בתחילת המאה ה־14, ולידה מציגות זונות בצורה פרובוקטיבית את מרכולתן הבשרנית מאחורי ויטרינות זכוכית. לא הרחק משם שוכן רובע סיני הומה, המתגאה במקדש בודהה המודרני שלו.
כדאי להתחיל את הביקור ברובע בצומת העמוס רחובות ותעלות, ממש בפתח תחנת הרכבת. עשו דרככם מזרחה בין ים האוטובוסים, החשמליות, המכוניות וכמובן אלפי זוגות האופניים, עד שתגיעו למגדל לבנים קטן הצמוד לתעלת חלדרסקאדה. זהו סכראירסטורן, חלק מחומות העיר מימי הביניים ששרד עד ימינו, למרות התפשטותה של העיר במאה ה־17. פירוש שמו, מגדל הקינה, בא לו מאגדה המספרת על נשות המלחים שעמדו כאן והזילו דמעות כשבעליהן נפרדו מהן בדרכם אל מסעותיהם בים. איזו הפתעה נעימה! במקום להפוך את האנדרטה ההיסטורית הזו מ־1480 למוזיאון מפוחלץ, נהגו ההולנדים בבינה ובהומור והפכו את פנים המבנה למסעדה משעשעת ולבר הפועל בלילה ומשתלב בסביבתו בצורה מושלמת.
מצד אחד של המגדל ניתן להשקיף אל אמסטרדם המודרנית – עיר בעלת בנייני מגורים מבהיקים בשלל צבעים, באי יאווה ובמוזיאון מטרופוליס המדהים שתוכנן בידי ארכיטקט האוונגרד האיטלקי רנצו פיאנו. אולם כדי להישאר ברובע העתיק עלינו לצעוד בכיוון ההפוך, דרך תעלת חלדרסקאדה הציורית, עד לכיכר ניומרקט, היא כיכר השוק החדש. הכיכר נבנתה במאה ה־15, והיא נחשבת ללב ליבו של הרובע העתיק. המבנה הגדול – דה ואך – שנבנה בשנת 1488, שימש בית השקילה של כיכר ניומרקט והיה למעשה חלק מביצורי העיר, אז הוא נקרא שער אנטוניוס הקדוש. גם כאן גברו המעשיות וחוש ההומור ההולנדיים, שהשכילו להפוך את המקום למכלול תיאטרון, מסעדה ומרכז אינטרנט. המסעדה נחשבת לאחת הטובות בעיר, אך לכן גם מחיריה לא נמוכים כלל. כמו כן, הכיכר משופעת בבתי קפה נעימים ובמרפסות שטופות שמש ויש גם שוק קטן וכמובן דוכן המוכר את החטיף המקומי הנפוץ ביותר – הרינג מלוח וצלופח מעושן.
מכיכר ניומרקט כדאי לפנות לזיידייק ולעבור על פני בתי עץ שנבנו במאה ה־16. כל המסעדות והחנויות בסביבה זו הן אסיאתיות ומה שהיה בעבר אזור מלחים הפך כיום ללב צ'יינה טאון של אמסטרדם. במקביל ל־Zeedijk זורמת תעלה יפה בשם אאודהזיידס פורבורחבאל, החוצה את רובע החלונות האדומים המפורסם של העיר. כדאי שתכינו את עצמכם להלם שתקבלו, משום שלא תוכלו לצעוד בסמטאות הקטנות מבלי לשים לב למאות הזונות היושבות בתאי הזכוכית שלהן ומחכות ללקוחות, ובוודאי שיהיה קשה לכם שלא לראות את הסרסורים, שיזמינו אתכם להיכנס ללייב שואו. הזונות נמצאות ברובע הזה כבר 600 שנה. במקום יורדי ים הן משרתות כיום תיירים. מעמדן השתנה מאז – 5000 מהן רשומות כעוסק מורשה, יש להן איגוד מקצועי משלהן, והפדיון שלהן מדווח לפקיד השומה.
באמצע עיר החטאים הזו נמצאות למרבה ההפתעה שתיים מן הכנסיות הידועות של העיר. האאודה קרק (הכנסייה הישנה) נבנתה ב־1306 כקפלת עץ פשוטה. בשנת 1340 החלה בנייתו של המבנה הגותי הקיים בימינו, שזכה לתוספות במשך השנים. הכנסייה משמשת כיום בעיקר לאירועים חילוניים. כדי לעבור חוויה סוחפת יותר, כדאי לגשת למדרכה שמול Bananenbar אל מוזיאון אמסטלקרינג. בבית שחזיתו אינה שונה במאום מבתי התעלה השגרתיים בעיר, שוכנת כנסייה קתולית קטנה בשם Ons' Lieve Heeper op Solder, שפירושו "כנסיית האל שבעליית הגג". ואכן, בעליית הגג נותרה לפליטה מהמאה ה־71 כנסייה קתולית. לאחר שהקלוויניסטים השתלטו על העיר הם הסכימו שהקתולים יקיימו את פולחנם במסתורים, כך שאי אפשר יהיה להכיר את כנסיותיהם מבחוץ. הכנסייה פעילה גם בימינו, כולל מיסות, הטבלות וטקסי נישואין.
נמשיך לעברה השני של כיכר ניומרקט, לרחוב סנט אנטוניוסטראט, שם נמצא אזור בעל אופי שונה לגמרי, שבעבר שכן בו הרובע היהודי הישן. רבים מן הבתים היפים שניצבו כאן נהרסו כדי לפנות מקום למערכת המטרו של העיר. בזמן האחרון החל האזור להתעורר ונפתחו בו בוטיקים אופנתיים וברים. ברחוב יש אווירה נעימה, ובהחלט כמה נקודות ששווה לעצור בהן. קופישופ הציפור הכחולה הוא נחמד ביותר למי מכם שרוצה אתנחתה מן הסוג הזה, אך מי שבאמת ייהנה משיטוט ברחוב הם חובבי המוסיקה. ברחוב סנט אנטוניו יש כמה חנויות דיסקים ותקליטים נהדרות: בחנות בשם רקורדפרנד אפשר למצוא אוסף תקליטים ישנים מיוחד במינו, בג'יגנטיק נמכרים דיסקים מכל ז'אנר מוסיקלי אפשרי, ובמוסיקאט הדיסקים הם רק תוספת לכל יתר הסחורה הנמכרת בחנות – ספרים, מגזינים ישנים וחדשים, פריטי אספנות, תמונות, פוסטרים ועוד מוצרים נלווים לתעשיית המוסיקה. בקצה רחוב סנט אנטוניו נגיע לתעלת Zwanenburgwal. בצידה השני של התעלה, הרחוב משנה את שמו לג'ודנברסטראט, וזהו האזור שבו התגורר רמברנדט במשך רוב חייו. למרות שתמונותיו הידועות יותר מוצגות ברייקסמוזיאום, כדאי לבקר כאן בביתו שהוסב למוזיאון. במוזיאון זה ניתן לראות את הסדנה שבה עבד רמברנדט, את כלי עבודתו ואת הטכניקות בהן השתמש. בנוסף הוא מכיל אוסף מרשים של רישומים. ממש מתחת למוזיאון ישנו פאב־מסעדה חביב ביותר, הקרוי על שמו של הצייר המפורסם.
בצאתכם מן המוזיאון תיקלעו לשוק הרחוב הגדול ביותר באמסטרדם – ואטרלופליין. בדוכני המזכרות העמוסים בערימות חפצים חסרות ערך ניתן גם לדלות דברים מעניינים, כמו קבקבי עץ עשויים ביד, תכשיטים אמנותיים ואוספי תקליטים משנות ה־07. בקצה השוק ניצבים שני מבנים אולטרה־מודרניים ושנויים במחלוקת. הראשון, האקדמיה לסרטים ולטלוויזיה, הוא מבנה מזכוכית ירוקה ואפורה, והשני – סטופרה – הוא אולם קונצרטים ענק, משכנן של להקות האופרה והבלט של העיר, שרבים בעיר מתעבים אותו בשל ממדיו העצומים.
כדי להרגיש את אווירת הרובע היהודי, כדאי לסור למוזיאון ההיסטוריה היהודית.
מולו נמצא בית הכנסת של הקהילה היהודית הפורטוגזית, בניין מפואר הפועל גם היום כבית כנסת. בשנת 1675, כאשר נבנה, היה זה בית הכנסת הגדול ביותר באירופה. תחילה נכנסים אל חצר פנימית, שאת עיקרה תופס בית הכנסת. חוץ מבית הכנסת, שסיפור בנייתו וחייו מעניין ביותר, יש במקום גם תערוכה המציגה פריטים מההיסטוריה של הקהילה היהודית הפורטוגזית והספרדית באמסטרדם. לפני שתעזבו את הרובע, העיפו מבט בגשר היפה והציורי ביותר של העיר, בלאובורג, החוצה את נהר אמסטל. מתחתיו שטות סירות רבות, ועל גדות הנהר עוגנות ספינות נהר רבות המשמשות למגורים. כאן אפשר לקבל מושג על החיים שהיו במקום לפני 300 שנה, כאשר אמסטרדם הייתה הכוורת המסחרית של כל העולם.
