תגית: אמסטרדם

אמסטרדם: אאודה זיידה (הרובע הישן)

התיירים המגיעים לאמסטרדם דרך תחנת הרכבת שלה, המזכירה במראה שלה קתדרלה גותית יותר מאשר טרמינל רכבות, מוצאים עצמם בקצה האזור הנקרא Oude Zijde, כלומר הצד הישן. זה אינו רק הרובע העתיק בעיר, אלא גם המקום האידיאלי להתחיל לגלות את אמסטרדם. כאן אפשר לנוע מצד לצד ב"מנהרת הזמן" ולגלות את מקורותיה של אמסטרדם מלפני 700 שנה, לצפות בארכיטקטורה עתידנית ולבחון את האוכלוסייה הרב תרבותית המאפיינת את העיר כיום.
הרובע העתיק מעמיד את התייר עד מהרה מול כל הניגודים הללו, התורמים לססגוניותו הרבה. בטווח של מאה מטרים ניתן למצוא כנסייה ענקית שנבנתה בתחילת המאה ה־14, ולידה מציגות זונות בצורה פרובוקטיבית את מרכולתן הבשרנית מאחורי ויטרינות זכוכית. לא הרחק משם שוכן רובע סיני הומה, המתגאה במקדש בודהה המודרני שלו.
כדאי להתחיל את הביקור ברובע בצומת העמוס רחובות ותעלות, ממש בפתח תחנת הרכבת. עשו דרככם מזרחה בין ים האוטובוסים, החשמליות, המכוניות וכמובן אלפי זוגות האופניים, עד שתגיעו למגדל לבנים קטן הצמוד לתעלת חלדרסקאדה. זהו סכראירסטורן, חלק מחומות העיר מימי הביניים ששרד עד ימינו, למרות התפשטותה של העיר במאה ה־17. פירוש שמו, מגדל הקינה, בא לו מאגדה המספרת על נשות המלחים שעמדו כאן והזילו דמעות כשבעליהן נפרדו מהן בדרכם אל מסעותיהם בים. איזו הפתעה נעימה! במקום להפוך את האנדרטה ההיסטורית הזו מ־1480 למוזיאון מפוחלץ, נהגו ההולנדים בבינה ובהומור והפכו את פנים המבנה למסעדה משעשעת ולבר הפועל בלילה ומשתלב בסביבתו בצורה מושלמת.
מצד אחד של המגדל ניתן להשקיף אל אמסטרדם המודרנית – עיר בעלת בנייני מגורים מבהיקים בשלל צבעים, באי יאווה ובמוזיאון מטרופוליס המדהים שתוכנן בידי ארכיטקט האוונגרד האיטלקי רנצו פיאנו. אולם כדי להישאר ברובע העתיק עלינו לצעוד בכיוון ההפוך, דרך תעלת חלדרסקאדה הציורית, עד לכיכר ניומרקט, היא כיכר השוק החדש. הכיכר נבנתה במאה ה־15, והיא נחשבת ללב ליבו של הרובע העתיק. המבנה הגדול – דה ואך – שנבנה בשנת 1488, שימש בית השקילה של כיכר ניומרקט והיה למעשה חלק מביצורי העיר, אז הוא נקרא שער אנטוניוס הקדוש. גם כאן גברו המעשיות וחוש ההומור ההולנדיים, שהשכילו להפוך את המקום למכלול תיאטרון, מסעדה ומרכז אינטרנט. המסעדה נחשבת לאחת הטובות בעיר, אך לכן גם מחיריה לא נמוכים כלל. כמו כן, הכיכר משופעת בבתי קפה נעימים ובמרפסות שטופות שמש ויש גם שוק קטן וכמובן דוכן המוכר את החטיף המקומי הנפוץ ביותר – הרינג מלוח וצלופח מעושן.
מכיכר ניומרקט כדאי לפנות לזיידייק ולעבור על פני בתי עץ שנבנו במאה ה־16. כל המסעדות והחנויות בסביבה זו הן אסיאתיות ומה שהיה בעבר אזור מלחים הפך כיום ללב צ'יינה טאון של אמסטרדם. במקביל ל־Zeedijk זורמת תעלה יפה בשם אאודהזיידס פורבורחבאל, החוצה את רובע החלונות האדומים המפורסם של העיר. כדאי שתכינו את עצמכם להלם שתקבלו, משום שלא תוכלו לצעוד בסמטאות הקטנות מבלי לשים לב למאות הזונות היושבות בתאי הזכוכית שלהן ומחכות ללקוחות, ובוודאי שיהיה קשה לכם שלא לראות את הסרסורים, שיזמינו אתכם להיכנס ללייב שואו. הזונות נמצאות ברובע הזה כבר 600 שנה. במקום יורדי ים הן משרתות כיום תיירים. מעמדן השתנה מאז – 5000 מהן רשומות כעוסק מורשה, יש להן איגוד מקצועי משלהן, והפדיון שלהן מדווח לפקיד השומה.
באמצע עיר החטאים הזו נמצאות למרבה ההפתעה שתיים מן הכנסיות הידועות של העיר. האאודה קרק (הכנסייה הישנה) נבנתה ב־1306 כקפלת עץ פשוטה. בשנת 1340 החלה בנייתו של המבנה הגותי הקיים בימינו, שזכה לתוספות במשך השנים. הכנסייה משמשת כיום בעיקר לאירועים חילוניים. כדי לעבור חוויה סוחפת יותר, כדאי לגשת למדרכה שמול Bananenbar אל מוזיאון אמסטלקרינג. בבית שחזיתו אינה שונה במאום מבתי התעלה השגרתיים בעיר, שוכנת כנסייה קתולית קטנה בשם Ons' Lieve Heeper op Solder, שפירושו "כנסיית האל שבעליית הגג". ואכן, בעליית הגג נותרה לפליטה מהמאה ה־71 כנסייה קתולית. לאחר שהקלוויניסטים השתלטו על העיר הם הסכימו שהקתולים יקיימו את פולחנם במסתורים, כך שאי אפשר יהיה להכיר את כנסיותיהם מבחוץ. הכנסייה פעילה גם בימינו, כולל מיסות, הטבלות וטקסי נישואין.
נמשיך לעברה השני של כיכר ניומרקט, לרחוב סנט אנטוניוסטראט, שם נמצא אזור בעל אופי שונה לגמרי, שבעבר שכן בו הרובע היהודי הישן. רבים מן הבתים היפים שניצבו כאן נהרסו כדי לפנות מקום למערכת המטרו של העיר. בזמן האחרון החל האזור להתעורר ונפתחו בו בוטיקים אופנתיים וברים. ברחוב יש אווירה נעימה, ובהחלט כמה נקודות ששווה לעצור בהן. קופישופ הציפור הכחולה הוא נחמד ביותר למי מכם שרוצה אתנחתה מן הסוג הזה, אך מי שבאמת ייהנה משיטוט ברחוב הם חובבי המוסיקה. ברחוב סנט אנטוניו יש כמה חנויות דיסקים ותקליטים נהדרות: בחנות בשם רקורדפרנד אפשר למצוא אוסף תקליטים ישנים מיוחד במינו, בג'יגנטיק נמכרים דיסקים מכל ז'אנר מוסיקלי אפשרי, ובמוסיקאט הדיסקים הם רק תוספת לכל יתר הסחורה הנמכרת בחנות – ספרים, מגזינים ישנים וחדשים, פריטי אספנות, תמונות, פוסטרים ועוד מוצרים נלווים לתעשיית המוסיקה. בקצה רחוב סנט אנטוניו נגיע לתעלת Zwanenburgwal. בצידה השני של התעלה, הרחוב משנה את שמו לג'ודנברסטראט, וזהו האזור שבו התגורר רמברנדט במשך רוב חייו. למרות שתמונותיו הידועות יותר מוצגות ברייקסמוזיאום, כדאי לבקר כאן בביתו שהוסב למוזיאון. במוזיאון זה ניתן לראות את הסדנה שבה עבד רמברנדט, את כלי עבודתו ואת הטכניקות בהן השתמש. בנוסף הוא מכיל אוסף מרשים של רישומים. ממש מתחת למוזיאון ישנו פאב־מסעדה חביב ביותר, הקרוי על שמו של הצייר המפורסם.
בצאתכם מן המוזיאון תיקלעו לשוק הרחוב הגדול ביותר באמסטרדם – ואטרלופליין. בדוכני המזכרות העמוסים בערימות חפצים חסרות ערך ניתן גם לדלות דברים מעניינים, כמו קבקבי עץ עשויים ביד, תכשיטים אמנותיים ואוספי תקליטים משנות ה־07. בקצה השוק ניצבים שני מבנים אולטרה־מודרניים ושנויים במחלוקת. הראשון, האקדמיה לסרטים ולטלוויזיה, הוא מבנה מזכוכית ירוקה ואפורה, והשני – סטופרה – הוא אולם קונצרטים ענק, משכנן של להקות האופרה והבלט של העיר, שרבים בעיר מתעבים אותו בשל ממדיו העצומים.
כדי להרגיש את אווירת הרובע היהודי, כדאי לסור למוזיאון ההיסטוריה היהודית.
מולו נמצא בית הכנסת של הקהילה היהודית הפורטוגזית, בניין מפואר הפועל גם היום כבית כנסת. בשנת 1675, כאשר נבנה, היה זה בית הכנסת הגדול ביותר באירופה. תחילה נכנסים אל חצר פנימית, שאת עיקרה תופס בית הכנסת. חוץ מבית הכנסת, שסיפור בנייתו וחייו מעניין ביותר, יש במקום גם תערוכה המציגה פריטים מההיסטוריה של הקהילה היהודית הפורטוגזית והספרדית באמסטרדם. לפני שתעזבו את הרובע, העיפו מבט בגשר היפה והציורי ביותר של העיר, בלאובורג, החוצה את נהר אמסטל. מתחתיו שטות סירות רבות, ועל גדות הנהר עוגנות ספינות נהר רבות המשמשות למגורים. כאן אפשר לקבל מושג על החיים שהיו במקום לפני 300 שנה, כאשר אמסטרדם הייתה הכוורת המסחרית של כל העולם.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

אמסטרדם: עיר החופש

בירת המתירנות, מרכז הקסם של העולם. אמסטרדם נותנת לכל מי שמגיע אליה להיות מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. אבל הכל באלגנטיות הולנדית. אמסטרדם היפה מרצינה פנים אך גם חומדת לצון

כמטרופולין אמסטרדם היא ללא ספק אחת הקטנות ביותר, שכן אוכלוסייתה מונה פחות ממיליון איש. היא בירת הולנד, אך לא מקום מושבם של הממשלה ובית המלוכה, היושבים בהאג. היא גם לא עיר הנמל הגדולה במדינה, תפקיד זה שייך לרוטרדם, והיא אפילו לא ביתן של התעשיות הגדולות של הולנד. אבל אמסטרדם היא המרכז התרבותי וההיסטורי של הולנד, או כפי שנאמר עליה בעבר, מרכז הקסם של העולם. נראה שזהו תפקידה של אמסטרדם: מרכז קסום המושך אליו כבר מאות שנים אנשים מכל קצוות תבל. זהו המרכז שדרכו עברו כל דרכי המסחר של תור הזהב ההולנדי, בו רמברנדט חי ועבד כל חייו ושתואר על ידי המשורר הצרפתי הידוע שארל בודלר כמרכז של  סדר ויופי, שפע, שקט וחושניות.
פנים רבות לאמסטרדם. אמסטרדם הקטנה, הצנועה והמנומסת, אנשי העיר הנעימים שומרים בה על הסדר האירופי המוכר לכל. העיר שקטה. האופניים השתלטו על העיר ובכבישים תראו מעט מכוניות ואוטובוסים. גם הרכבת החשמלית כמעט ואיננה נשמעת. לא תמצאו חנויות או בתי קפה שמוסיקה רועשת בוקעת מהם, והאנשים ברחובות מדברים כולם בקול שקט, שחלילה לא יפריעו להולכים לצידם. אך יש בה באמסטרדם איזו קריצת עין, מעין שובבות שנחבאת תחת מי התעלות השלוות של העיר. אמסטרדם המוחצנת והבוטה גם היא מחכה למי שרק ידרוש. העיר היא שילוב מרענן (ותמוה למדי) בין היסטוריה רבת שנים, בית מלוכה מכובד, נימוסים והליכות ושקט מופתי ששורר ברחובות לבין מתירנות עד אין גבול. אין גבול לסמים, אין גבול לסקס ואין גבול למסיבות עד אור הבוקר. הצירופים המעניינים שניתן למצוא בה משקפים זאת היטב: במרכז רובע החלונות האדומים, בו זונות מציעות את מרכולתן, ניצבת הכנסייה הישנה (אאודה קרק) במלוא הדרה; בסמוך לכיכר רמברנדט, הגיבור הלאומי של הולנד, פועל אחד המרכזים הגדולים של הקהילה ההומו לסבית, ובדוכני שוק הפרחים העתיק של העיר, בין פקעות הצבעונים, נמכרים גם זרעי מריחואנה. וזהו רק קצה הקרחון. אמסטרדם תביא בפניכם מראות מסוג אחר, מציאות אופטימלית בעיני רבים. מילים לא יועילו – צריך לבוא ולראות.
אמסטרדם מתפרשת על שטחים נרחבים, אך האזור המעניין בו מתרכזים רוב האתרים החשובים הוא מרכז העיר. המרכז הוא קטן ומאוד ידידותי למשתמש. המדריך שלפניכם בנוי מארבעה חלקים. בחלק הראשון תקבלו מעין "מבט על", מידע גיאוגרפי, היסטורי ותרבותי על אמסטרדם. בחלק השני חמישה מסלולים המחולקים על פי אזורי העיר ומקיפים את מירב האתרים החשובים של אמסטרדם, כמו גם המלצות לבילויים נעימים "על הדרך". בחלק השלישי ארבעה מסלולים לפי נושאים. באופן טבעי, יהיו אתרים שיופיעו במדריך גם בהקשר האזור שלהם וגם בהקשר הנושא. במידה וישנה חזרה, תהיה הפנייה למסלול בו נמצאת רוב האינפורמציה. בחלק הרביעי, "חיי העיר", תוכלו למצוא מידע שימושי בכל הנוגע לדברים הבסיסים הכרוכים בטיול ובחיים בעיר – ממלונות ותחבורה ועד מועדוני לילה וקופי שופס. טיול נעים!

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

אמסטרדם: אמסטולדאם

המצב

בכל מקום אחר בעולם השוטרים אמורים לשלוף אזיקים. לא כאן. אמסטרדם היא, ככל הנראה, העיר היחידה בעולם המערבי שבה אפשר להיכנס ל"בית קפה" (להלן coffeeshop) הפועל
בצורה גלויה, ולרכוש מה שמכונה "סמים קלים" – חומרים המעובדים מהצמח קנאביס. אבל, אין לטעות: סמים קלים אינם חוקיים בהולנד. תושבים מיושבים בדעתם (יש כמה כאלה בעיר) לא יחייכו בסובלנות למראה מישהו שמפריח טבעות עשן מג'וינט בתור לבנק, ועל המעשנים והספקים מוטלות מספר מגבלות. למשל, אסור לבית עסק לפרסם את העובדה שהוא מוכר מוצרי קנאביס. לפיכך, עסקים אלה מסתפקים בכיתוב "coffeeshop". רבים, למען הסר ספק, מוסיפים ציור של דקל. במאגרי coffeeshop מותר להחזיק עד 500 גרם מריחואנה וחשיש (נו, באמת…) ולמכור לא יותר מחמישה גרמים בפעם אחת לשימוש עצמי. למשתמשים אסור להחזיק יותר מ־03 גרם "חומר" (באיכות ההולנדית זו כמות שיכולה להפיל גדוד של נח"לאים).

איך זה עובד?

נכנסים לכל coffeeshop, ניגשים לדלפק ומזמינים. במוסדות האיכותיים יש גם סיגריות מגולגלות, המכילות חומר טהור, או מעורב בטבק, אך בדרך כלל רוכשים חומר בתפזורת. יש סוגים שונים, ואם המוכרים גם נחמדים, הם יעניקו הסברים. בהולנד פיתחו שיטות גידול, שבהשפעת תאורת אולטרה־סגול מגבירות מאוד את ריכוז החומר הפעיל (THC).

כמה כללי זהירות

מי שלא עישן חומר הולנדי – שייזהר. החומר בישראל הוא בחזקת חציר לעומת החומר ההולנדי. עישון בלתי מבוקר, למי שאינו מורגל בכך, עלול להצטייר כחוויה סהרורית.
אם אתם מוכרחים לנסות, עשו זאת בחברת חברים. מוטב להימנע מעישון ומצריכת אלכוהול בעת ובעונה אחת. מעוגיות חשיש יש להיזהר. ההתפכחות מהן עלולה להיות תהליך כאוב. בכל מקרה, עישון או עוגיות, החזיקו כמה גושי סוכר או אוכל מתוק בקרבתכם, זה עוזר להתגבר על הביעותים.  האזהרות שנאמרו עד כאן אינן אלא דקויות ביחס לאזהרה הבאה: לעולם אל תתפתו לרכוש סמים ברחוב.

קצת השכלה

מי שרוצה לדעת קצת יותר, יוכל לבקר ב"מוזיאון החשיש והמריחואנה" השוכן באולם לא גדול במיוחד בלב רובע האורות האדומים. לא תמצאו את שמו של המוזיאון הזה ברשימת המוזיאונים הרשמית של אמסטרדם, אך הוא קיים, חי ובועט. התצוגה המעניינת כוללת המחשות רבות על גידול צמח הקנאביס, שהיה בעבר מקור לעצמתה הימית של הולנד, משום שמסיבי הצמח  ייצרו מפרשים מעולים.
גם הציירים ההולנדים נהנו מבדי קנבאס משובחים, ששמם נגזר מהצמח הזה. יש צילומים וכלים רבים הקשורים לגידול, לעיבוד ולצריכה של קנאביס. יש חדר גידול ואפשר גם להתנסות בשאיפה מתוך כלי זכוכית גדול.  כתובת:  Oudezijds Achterburgwal 130.  מי שמבקר במוזיאון יכול לוותר בשקט על הביקור במוסד הסמוך, המכנה את עצמו Cannabis College.
מידע נוסף והמלצות ל־coffeeshop ניתן למצוא באתר האינטרנט המעולה www.coffeeshop.freeuk.com המידע מובא לידיעת הקוראים ואין בו משום המלצה לצרוך סמים.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

אמסטרדם: בית מלוכה כתום

הנסיך הגרמני וילהלם, ששלט במחוז נאסאו (1533־1584) ירש בשנת 1544 ירושה מפתיעה מבן דודו שמת ערירי: אחוזות בדרום צרפת ובמזרחה, בכלל זה נסיכות אוראנז' (אוראנייה בהולנדית). באותם ימים עלה לשלטון מלך ספרד, פליפה השני, שהפך לקיסר האימפריה הקדושה ואשר שלט בין השאר גם בארצות השפלה. ב־1566 פרצה מלחמת עצמאות שארכה יותר  מ־80 שנה. וילהלם כונה "השתקן" משום שסירב לנקוט עמדה במלחמת הדת בין הקתולים לקלוויניסטים והסתלק לאחוזותיו בגרמניה.
בשנת 1578 השתלטו הקלוויניסטים על אמסטרדם בהפיכה ללא שפיכות דמים. שבעה מחוזות מארצות השפלה, שבראשן הולנד וזיילאנד, התאחדו. בראש הברית עמד וילהלם מאוראנייה בתואר מושל. הוא נרצח בדלפט ב־1585 ובנו מאוריץ ירש את מקומו.

משני צדי התעלה

הנישואין המוצלחים ביותר של בית אוראנייה־נאסאו היו של וילהלם השלישי, שנשא לאישה את בת דודתו מרי, בתו של מלך אנגליה הקתולי, ג'יימס השני. לאחר "המהפכה המהוללת" של 1600, נקראו וילהלם ומרי לכס המלוכה האנגלי, ששלט אז גם בסקוטלנד, בווילס ובאירלנד.
מותו של וילהלם השלישי (1702) זעזע את מצבו של בית אוראנייה במחוזות המאוחדים. מאחר שלא העמיד צאצאים, פרצה מלחמה על הזכות לרשת את נחלותיו, בין הצד הפריזאי של משפחתו ובין מלך פרוסיה. בהסכם שהושג ב־1732 הוחלט כי יורש העצר וילהלם הרביעי (1711־1751) יישא לאישה את אן מהאנובר, בתו של המלך האנגלי ג'ורג' השני. בעקבות פלישה צרפתית מונה וילהלם לשליט המחוזות המאוחדים ונקבע כי תוארו יעבור בירושה לצאצאיו. כך קמה משפחת המלוכה ההולנדית. משום מה, התואר המועדף על משפחת המלוכה, עד עצם היום הזה, הוא הנסיך (או הנסיכה) מאוראנייה. זו גם הסיבה שצבע החולצות של נבחרת הולנד בכדורגל הוא כתום.

מלך ללא הכתרה

המלכים ההולנדים אינם מוכתרים בטקסים דוגמת אלה של מלכי בריטניה. במקום זאת מכריזים עליהם כראשי מדינה. הטקס נערך באמסטרדם בפני שני בתי הפרלמנט ובמהלכו השליט נשבע אמונים לחוקה. מקורו של מנהג זה בטקס הכתרתו של וילהלם הראשון (1815), שנערך בניווה קרק באמסטרדם. למרות שהטקס מתבצע בכנסייה, במהותו הוא טקס חילוני למהדרין. הסממנים המלכותיים היחידים המאפיינים אותו הם הצגת הכתר, השרביט, החרב ונס המדינה.
ההמנון המושר בטקס, וילהלמוס, הוא שיר שחובר בתקופת מלחמת 80 השנה כמחווה לווילהלם הראשון. מחבר השיר היה כנראה מזכירו של וילהלם הראשון, פיליפ ואן מארניקס. אדריאן ואלריוס הלחין את השיר בשנת 1626. אמנם עד 1932 היה להולנדים המנון אחר, אך הדבר שונה לאחר שהמלכה וילהלמינה התעקשה שהשיר ינוגן בטקס הכתרתה. בדרך כלל שרים רק את הבית הראשון והשישי מתוך 15 הבתים של השיר. גם לסובלנות ההולנדית יש גבול!

ויקטוריה ההולנדית

למרות כמה שערוריות הקשורות בהם, זוכים בני משפחת המלוכה לאהדת הציבור בשל העממיות שהם מפגינים. הידועה והאהובה מכולם הייתה המלכה וילהלמינה, שעלתה על כס המלוכה בשנת 1898 ומלכה 50 שנים. הציבור הכיר לה תודה על שאר הרוח שהפגינה בימי מלחמת העולם השנייה, בעת שגלתה לבריטניה. חגיגת יום הולדתה, ב־31 באוגוסט, הפכה לחגיגה עממית ("יום המלכה"). מועד "יום המלכה" שונה עם עלייתה על כס המלוכה של בתה, יוליאנה לתאריך 30 באפריל, שהיה תאריך הולדתה של המלכה החדשה.
גם כיום, כשעל כס המלוכה יושבת המלכה ביאטריקס, ממשיכים לציין את יום המלכה ב־30 באפריל, כמחווה ליוליאנה.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

אמסטרדם: בירה, גבינה ומצב רוח

להולנדים לא צריכות להיות התלבטויות קשות באשר לארוחת הבוקר. פרוסת לחם (שיפון, למשל) ועליה חתיכת גבינה, מן המשובחות שהולנד יכולה להציע, פותרת מיד את הבעיה. ההולנדים גאים בגבינות שלהם, אותן החלו לייצא כבר במאה ה־13. טעמן המשובח, כך הם גורסים, מקורו בכרי הדשא המעולים שלהם. הקרקעות המנוקזות התגלו כאחו דשן המעשיר את חלב הפרות והופך אותו חומר גלם נפלא לייצור גבינה.

סוגי גבינות

הגבינה ההולנדית הידועה ביותר היא גאודה (ההולנדים מבטאים זאת: חאודה), התופסת כ־60 אחוזים מכלל ייצור הגבינות בהולנד. מוצאה בעיר בשם זה, השוכנת כ־50 קילומטרים מדרום לאמסטרדם, והיא מפורסמת ביריד הגבינות שלה המתקיים פעמיים בשבוע. הגבינה עשויה מחלב מלא וצורתה כגלגל שטוח, שמשקלו עשוי להגיע אף ליותר מ־35 קילוגרמים.
גבינת אדאם מחזיקה ב־27 אחוזים משוק הגבינות בהולנד. גם היא קרויה על שמה של עיר, השוכנת כ־22 קילומטרים מצפון לאמסטרדם. הגבינה מיוצרת מחלב שמן למחצה. צורתה עגולה. לשם ייצוא עוטפים אותה בשעווה אדומה; לתצרוכת פנים – בשעווה צהובה. המקומיים טוענים שרק חלב הפרות מצפון הולנד יכול להפיק את הטעם והמרקם העדינים שלה.
גבינת ליידן, על שמה של העיר ההולנדית המפורסמת בדרום־מערב הולנד, ידועה בתיבול זרעי כרוויה (קימל), או בכמון. כשהגבינה בשלה, טעמה עשוי להיות פיקנטי, מתאים מאוד כמתאבן לשתיית בירה.
גבינת פריזלנד קרויה על שמו של מחוז בצפון הולנד, הידוע בפרותיו המנומרות בצבעי לבן ושחור. טעמה של הגבינה בשל ופיקנטי בעיקר בגלל זרעי הכרוויה ותבלין הציפורן שבה. לגבינה דרגות חוזק אחדות, בהתאם לגילה: כשהיא צעירה (6־10 שבועות), טעמה עדין ומרקמה מזכיר שמנת. ככל שהיא "מתיישנת", טעמה הופך בשל.

ומה תשתו?

הבירה, משקה מאלט ששימש בימי הביניים כארוחה שלמה וסמיכה לאיכרים מזי הרעב, הפך לתעשייה משגשגת בהולנד. ב־1323 הפך רוזן הולנד את אמסטרדם לאזור חופשי ממס על בירה. מבשלות שכר רבות נפתחו אז בעיר, שהפכה למרכז תעשיית הבירה של האזור.
אחת ממבשלות השכר שפעלו בעיר במאה ה־16 הייתה מבשלת הואיברך (מילולית: ערמת חציר), ששכנה על קו התפר של אודה זיידה (הצד הישן) וניווה זיידה (הצד החדש), בחלק המערבי של העיר העתיקה. ב־1864 רכש חרהארט אדריאן היינקן את המבשלה, שנקראה על שמו. היינקן שקד על טיב הבירה שייצר והעסיק לשם כך מומחים זרים שפיתחו שיטות ייצור חדשניות. עד מהרה עברה המבשלה הקטנה לבית חרושת בסטאדהודרסקאדה שעל גדות תעלת סינגל. בשנת  1988, עם התרחבות הייצור, ניטש המפעל באמסטרדם. חברת היינקן מייצרת בירה בשני מפעלים – בהאג ובדן בוש. בית החרושת הישן פועל עתה כמרכז מבקרים וכמוזיאון להיסטוריה של הבירה.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

אמסטרדם: בית על התעלה

לבתי התעלה באמסטרדם עיצוב ייחודי שהלך והתפתח במשך השנים כתוצאה מצרכים פונקציונליים. בתים אלה נבנו כדי לשמש את סוחרי העיר הן כמקום מגורים והן כמחסנים. לפיכך, לרוב הבתים הללו יש יציאה לרחוב, כמקובל בכל בית נורמלי, אך גם פתח אחורי לתעלה, שם עסקו בעבודות הפריקה מן הספינות והטענתן.
בגלל אדמת הביצה שעליה שוכנת אמסטרדם, נאלצו אנשי העיר לפתח טכניקות בנייה מיוחדות. יסודות הבתים בנויים בשיטה המזכירה את זו של ונציה: תקיעת כלונסאות עץ רבים המשמשים כמסד למשטח אבן ואדמה, שעליו בונים את הבית. מאז השרפה הגדולה של שנת 1452 החלו לבנות את קירות הבתים מלבנים במקום מעץ.

מחסן בעליית הגג

בגלל מצוקת השטח בעיר, הטילו פרנסי אמסטרדם מס על בתים, שאת גודלו חישבו לפי רוחב חזית הבית. זו הסיבה שרבים מבתיה של אמסטרדם צרים וגבוהים. תכנון הפנים של
הבית כלל בדרך כלל את שטח המגורים – לרוב בקומה הראשונה, ומחסן – מתחת לגג. כדי להעלות את המטען כה גבוה, פעולה קשה כשיש גרם מדרגות צר מאוד, הותקנו בחזיתות הבתים מנופי גלגלת. חזיתות הבתים נבנו בזווית נטייה לרחוב, כדי שהסחורות לא יתחככו בבית בעת העלאתן לעליית הגג. חוק שנחקק בשנת 1565 הגביל את זווית הנטייה, כדי למנוע סכנת התמוטטות. למרות זאת, בגלל שקיעת היסודות, באמסטרדם קיימים בתים רבים בעלי זווית נטייה מסוכנת. כדי לעצור את התופעה, עד עבודות השימור, העירייה מציבה קורות תמיכה.

גמלונים וכרכובים

בתי התעלה מיוחדים גם בקישוטיהם. הגמלון מסמל את חתימת חזית הבית בין שני שיפועיו התלולים של הגג, שנועדו למנוע הצטברות שלג. קיימים סגנונות שונים של גמלונים. גמלון משולש היה אופנתי במאה ה־15, גמלון מחורץ מזוהה בדרך כלל עם מחסנים, גמלונים בצורות של מדרגה, צדף ופעמון אופייניים למאה ה־17 וגמלון קרן היה נפוץ במאה ה־18. גם שוליהם של הגמלונים עוטרו כיד הדמיון הטובה על המתכננים וכללו, בין השאר, פסלי כרובים, ראשים ודולפינים. במאה ה־18 ירדה קרנם של הגמלונים כעיטור הבית והם הוחלפו בכרכובים בסגנון מרפסת רוקוקו במאה ה־18, או בסגנון עליית גג במאה ה־19.
בתי התעלה ידועים גם בפסלי הגמלונים המעטרים אותם. אלו תבליטי אבן, שנקבעו בחזית הבתים או על הגמלונים עצמם, המתארים פעמים רבות את משלח ידם של בעלי הבתים: חלבנים, כובענים, אופים, יורדי ים וכדומה. לעתים מתארים העיטורים סצנות של התנ"ך והברית החדשה, או חידודי לשון משעשעים. פסלי הגמלונים, ששימשו כלי לאיתור הבתים לפני שהחלו במספורם, הם כיום נכס לאומי מוגן.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

אמסטרדם: כיבוש הים

אמסטרדם שוכנת במקום שבו נפגשים הנהרות אמסטל ואיי. בתקופה הרומית, שבה החלה כנראה ההתיישבות במקום, זה היה אזור ביצתי וקשה לגישה מהיבשה. לעומת זאת, מפגש הנהרות היה מעגן נוח לספינות שחיפשו מסתור מן הרוח המערבית, משום ששכן לחופה של ימת זאודר (הימה הדרומית).
גאות הים החזקה, המאפיינת את האזור, הקשתה מאוד על התיישבות ופיתוח נמל במקום. גם האדמה הבוצית לא סייעה בידי האנשים שביקשו להתיישב כאן. המתיישבים אמנם בנו בתים מכבול ואחר־כך מעץ, אך הם הבינו שכדי להקים כאן יישוב של ממש, יצטרכו להילחם באיתני הטבע. מהמאה ה־31 ואילך החלה אמסטרדם במפעל אדיר ממדים של ניקוז אדמות הביצה באמצעות תעלות וסוללות, מפעל סיזיפי שאינו פוסק לעולם.

ניקוז האדמה

מחצית מאדמתה של הולנד הייתה במקורה אדמה טובענית. ניקוז אדמות הביצה נעשה בשיטה של בניית סוללות מסביב לשטח המיועד לייבוש, המונעות חדירת מים מבחוץ. אדמה מיובשת קרויה בהולנדית "פולדר". משאבות שואבות את המים העודפים מהשטח לתעלות ניקוז, המוליכות את המים לנהרות. מכיוון שהשטח המנוקז נמוך מפני מי הים והנהרות, צריך לשאוב את המים מהשטח באופן מתמיד, אחרת יוצף שוב. המים נשאבו על־ידי טחנות רוח, שהוחלפו בעידן החדש במשאבות מודרניות.

סכרים

כדי למנוע חדירת מים מהנהרות ולמנוע את הצפת עירם, בנו תושבי אמסטרדם סכרים שחצצו בין הנהרות לאזור המיובש. העיר קמה מסביב לסכר הראשון, שנבנה על נהר האמסטל בשנת 1264. הסכר העניק לעיר את שמה, שמשמעותו – הסכר על נהר האמסטל. במקום שבו נבנה הסכר, שוכנת כיום כיכר דאם, והשטח המיובש השתרע לאורך רחוב רוקין של ימינו.

תעלות

התעלות הראשונות נחפרו במאה ה־14, כחלק מתכנית הגנה מקיפה לעיר. כיום משתרעות תעלות אמסטרדם לאורך של 75 קילומטרים והן משמשות בעיקר כעורקי תחבורה פנימיים וכמקור הנאה לתיירים. התעלות גם פותרות את בעיות הדיור לכ־3000 הבעלים של ספינות הנהר העוגנות לגדותיהן, בייחוד באזור טבעת התעלות (חראכטנחורדל), התחנה המרכזית והמזח המערבי (וסטרדוק). מעל התעלות נמתחים 1400 גשרים, מעטים עשויים מעץ, רובם מאבן וממתכת. עומקן של התעלות כשלושה מטרים, אם מתעלמים משכבת חלקי האופניים המוטלים בהן.

מתחת לגובה פני הים

אמסטרדם, כמו כל מערב הולנד, נמצאת מתחת לגובה פני הים. כדי למנוע הצפות, הוקמה שורה ענקית של סוללות לאורך קו החוף ובתוך הים. המעקב אחר גובה פני הים הוא עניין של חיים ומוות באמסטרדם. אין פלא שהוקם בה מד־מים והוא מייצג את הגובה הממוצע של המים בימת זאודר (כפי שחושב, החל ממדידות שבוצעו כבר במאה ה־17). מד המים הזה משמש בסיס מדידה למקורות המים בהולנד ובמדינות נוספות בסביבה.
ניתן לעקוב אחר גובה פני המים במעבר שבין בית העירייה למוזיקתיאטר בוואטרלופליין. בשלושה עמודי זכוכית נמצאים טורי מים. שניים מהם מייצגים את גובה מי הים בשתי ערי חוף – פליסינגן ואימאודן. המים בעמוד השלישי מראים את הגובה המרבי של פני הים באסון השיטפונות של 1953, שהגיע ל־4.55 מטרים מעל לגובה פני המים במד המים של אמסטרדם. באסון זה קיפחו את חייהם כ־1800 בני אדם.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

אמסטרדם: הצבעוני השחור

המטיילים באביב ברחבי הולנד, שמזדמנים לשוק הפרחים של תעלת סינגל באמסטרדם, או ליריד הפרחים "פלוריאד" שליד נמל התעופה סכיפהול, אינם יכולים שלא להתפעל מיופיים של הצבעונים.
הצבעונים, פרחים הבוקעים מתוך פקעת המוטמנת באדמה, מגיחים בשלל צבעים: אדום, סגול, ארגמן, ורוד, לבן, כתום, צהוב ואפילו שחור.

מי לא יכיר אותנו

שגרירו של קיסר האימפריה הקדושה בקונסטנטינופוליס, הביא את הצבעונים להולנד בשנת 0551 לערך ומסר אותם לידי קארולוס קלוזיוס, מנהל הגנים הבוטניים המלכותיים בווינה. הצבעונים, בני משפחת השושניים, גדלים בר בארצות אסיה. שמם הלועזי, טוליפ, נגזר מהמילה הפרסית "טורבן" (כתר). בקונסטנטינופוליס טופחו זנים מופלאים של צבעונים, שפקעות מהם הגיעו לידי קלוזיוס.
קלוזיוס נאלץ לברוח מווינה בגלל אמונותיו הדתיות. הוא מצא ב־0951 מחסה באוניברסיטת ליידן בהולנד, שם טיפח את הפקעות שהיו ברשותו. משראה שהפקעות מתגברות על מזג האוויר ההולנדי הגשום והטחוב, הפך קלוזיוס את הצבעונים לתעשייה. יורשיו טיפחו זנים של צבעונים שנמכרו בכסף רב.

"טוליפמניה"

ב־1634 הפך הביקוש לצבעונים בהולנד לשיגעון. הסוחרים ההולנדים, שסחרו בכל דבר אפשרי, סחרו גם בפקעות של צבעונים. עשירי הולנד יצרו ביקוש אדיר לזנים נדירים. כדי להתעשר ממסחר בצבעונים מכרו רבים את בתיהם וחוותיהם. היו פקעות שערכן עמד על 36 שקי תירס, או 12 כבשים, או 8 חזירים!
הפופולריים והנדירים ביותר היו זנים של צבעונים שבפרחיהם הופיעו כתמים לבנים. מחקרים מודרניים הוכיחו שכתמים אלה הם תוצאה של וירוסים שהפקעות לקו בהם… הולנד, מתברר, יצאה מדעתה בגלל פרחים פגועים.
השיגעון יצא מכלל שליטה. פקעות נמכרו בעודן באדמה ולעתים עברו כמה וכמה ידיים עד שהגיעו לסוחר שהייתה לו הסבלנות לחכות שיבצבצו מן הקרקע. סוחר ממולח יכול היה להרוויח כ־60 אלף גילדנים בחודש רק מסחר צבעונים. אלא שהחגיגה לא נמשכה עוד זמן רב. באספה של סוחרי פקעות שנערכה בשנת 1637 לא הצליחה הסחורה להעפיל לרמת המחירים הגבוהה שהייתה לפני כן. הבועה התפוצצה, שוק המסחר בצבעונים התמוטט. אלפי בני אדם הפכו לחסרי כל.

מחירים בשמים

הסוג צבעוני מונה כמאה מיני בר. האדם פיתח מהם זנים תרבותיים. כיום ידועים כ־006,5 זנים כאלה, 006,2 מהם מוצעים למכירה בשוק. טיפוח זני צבעונים נעשה על־ידי ברירת צמחים שבהם התגלו תכונות רצויות למגדל. בצמחי בצל ופקעת טיפוח בשיטה זו עשוי להיות ארוך יחסית, מכיוון שמשלב הזרע ועד הפריחה עוברות כמה שנים.
שיגעון הצבעונים עוד לא חלף לגמרי מהעולם. גם כיום יש אנשים שמוכנים לשלם כסף רב תמורת פקעת נדירה. זה לא כבר קנה אדם פקעת צבעוני מזן "סמפר אוגוסטוס", בגוונים של ארגמן־לבן, ושילם בעבורה 5200 דולרים.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס