תגית: איים

רומן בסקוטלנד: פסטיבלים

אין מקום אחר בעולם עם כל כך הרבה פסטיבלים כסקוטלנד, כאשר בראש הרשימה ההיילנדס והאיים. יש כמה מפורסמים יותר, כמו משחקי ההיילנדס ועוד אירועים המתמקדים במאפיינים הלאומיים של סקוטלנד.

אז זו רק טעימה, את הכתבה המפורטת (הכוללת מתכונים לדיסות שיבולת שועל) תוכלו לקרא במגזין ולקבל את כל המידע במדריך (ולתכנן איתנו טיול בסקוטלנד בעיקבות הפסטיבלים )
זאת עוד המון כתבות על ההיסטוריה, התרבות, החיים באיים, טיולים וטרקים.
שלא נדבר על הנופים המטורפים.
בקיצור אל תחמיצו!!

איים: להשתזף עם דובי קוטב

ביחס לאיים בחוג הארקטי המאכלסים יותר דובי קוטב מבני אדם, סוולברד, חלקה הצפוני ביותר של ממלכת נורבגיה, היא מקום עליז ושוקק חיים להפליא. מזכרות מהעידן הסובייטי חיות כאן לצד כלבי מזחלות, תרבות וחיי לילה מתקיימים באין מפריע כמה קילומטרים מאיילי ענק ואריות ים, והשמש זורחת גם בשתיים לפנות בוקר. סוולברד היא ארץ קסומה ובלתי אפשרית, רחוקה ומבודדת אך קרובה להפליא

ארכיפלג סוולברד (Svalbard) התת ארקטי צופן בחובו את אחת משמורות הטבע הפראיות באמת האחרונות בכדור הארץ. הטונדרה וערבות הקרח הקפואות הן ביתן של עשרות סוגי חיות שאי אפשר לראות בשום מקום אחר על כדור הארץ. ביום בהיר, ניתן לראות ציפורים צפופות פלומה מקפצות בין אניצי הדשא החומים והדלילים של הטונדרה הארקטית. בשמש הבהירה של חודשי הקיץ, העמקים היפים מחורצים בפלגים זעירים של מים מתוקים, והעשבים החומים של הטונדרה מנוקדים בפרחים עדינים בסגול, ורוד וכחול. מסביב, ניצבים הרים לבנים-כחולים מקרח, וביניהם מסתתרים שועלים כסופי פרווה, נמיות שלג, איילי צפון עצומים בגודלם, וכמובן, אלפי דובי קוטב.
קשה להאמין שלמקום המבודד והקסום הזה, הממוקם כ–1,000 ק"מ צפונית לקצה הצפוני ביותר של נורבגיה, מופעלות טיסות יומיות. נס גדול עוד יותר הוא שבעיירה הגדולה ביותר בסוולברד, לונגיירביין (Longyearbyen), חיה קהילה נורבגית משגשגת בת כ–2,000 איש הנהנים ממוסדות תרבות, פסטיבלים, בתי קפה ומסעדות טובות. האדפטציה האירופית למנות השמורות באופן מסורתי לעמים אינואיטיים (כמו בשר לווייתן, כלבי ים ולפעמים אף דובים) מצליחה להיות גם טעימה ומספקת, ולא רק מעניינת. לעומת ארצות ארקטיות קרות אחרות, אין שום מניעה מלבקר בסוולברד גם בחורף, בתנאי שאין רתיעה מטמפרטורות היורדות ל–30 מעלות מתחת לאפס.
סוולברד כבשה את הדמיון של אירופאים רבים בזכות הבידוד שלה מהעולם כולו, הפיורדים הקפואים שלה ודובי הקוטב הרבים המטילים אימה על הארכיפלג. כדי שהסביבה תוכל לקיים אלפי טורפי על גדולים ומסיביים כדובי קוטב, המערכת האקולוגית חייבת להשתמר בצורה מושלמת, ולהיות מאוזנת ככל האפשר. אולי הסיבה לכך היא שלפני המתיישבים האירופאים, לא הייתה בסוולברד כל התיישבות אנושית.
אף כי ניתן למצוא אזכורים של אי שעשוי להיות סוולברד (או גרינלנד, או האי הוולקני יאן מאיין, Jan Mayen) בספרות איסלנדית מהמאה ה–12, האיים התגלו רשמית רק בשנת 1596 על ידי וילם ברנץ (Willem Barentsz). מאותו רגע עברו 200 שנה של התיישבויות זמניות וכושלות עד שהצליחו הנורבגים להמשיך ולשהות במקום גם לאורך החורף. ב–1906 פתח ג'ון מונרו לונגייר (John Munroe Longyear) את מכרה הפחם הראשון בסוולברד, ויישב שם קהילת כורים קטנה, ממנה התפתחה העיירה התוססת לונגיירביין. במשך המאה ה–20 ניסו הרוסים להשתמש בסוולברד לכריית אנרגיה ולמטרות אסטרטגיות. באיים חיים היום כ–500 כורי פחם רוסים, בעיירה ברנטסבורג (Barentsburg), שבמרכזה ניצב פסל קטן ואפרורי של הקומרד לנין, כאילו קפאה העיירה בזמן ולא שמעה על נפילת חומת ברלין או על תום המלחמה הקרה.
בזמן המלחמה הקרה עמדה סוולברד במוקד סכסוך טריטוריאלי בין רוסיה ונורבגיה. בדומה לאיים נידחים אחרים שהלהיטו את הזירה הדיפלומטית בשנות המתיחות (איי פוקלנד, למשל), גם לסוולברד הייתה חשיבות אסטרטגית נמוכה להפליא, והשליטה עליה הייתה יותר עניין של גאווה לאומית ופחות צורך ממשי. לבסוף הוחלט כי סוולברד תהיה לאזור מפורז, והיא אכן כזו, אלא אם מחשיבים את אלפי דובי הקוטב כסוג של כוח מזוין מטעם עצמו.
אחרי פחם, תיירות היא העסק המשגשג ביותר בארכיפלג הקפוא. בקיץ מציעים המקומיים השכרת ציוד וטיולים מודרכים ללב הטונדרה, טיפוס על קרחונים ענקיים והפלגות לצפייה בלווייתנים, דולפינים, כלבי ים ואלפי ציפורים. אלו מציפות את סוולברד בעונת הקיץ ומבצעות סחרורים מתוחכמים בעודן צוללות מאות מטרים לעבר טרפן במים הקפואים, לעיניהם המשתאות של המחנאים, המטיילים והמפליגים. ניתן גם לשכור קיאק, להפליג במעלה הפיורדים עוצרי הנשימה ולחפש כלבי ים ואריות ים על משטחי הקרח הקרובים, או לחילופין לערוך ביקור במכרות הפחם הוויקטוריאניים.
בחורף כדאי להתעטף היטב כנגד הקור ולצאת למסעות סקי בערבות הקרח המרהיבות – בליווי מדריך חמוש, כמובן. אפשר גם לראות את הנופים ממזחלת רתומה לכלבים, או לצאת לספארי של ממש עם אופנועי שלג – כלי הרכב היחיד שיוכל לברוח מהר מספיק מדוב קוטב שועט. בסוף היום יוצאים התיירים מהבקתות לשעה קלה, בידיהם כוס שוקו נורבגי מהביל ומחוזק, ומרימים את מבטם לזוהר הצפוני בשמיים הבהירים, זרועי הכוכבים.
לביקור בסוולברד חיסרון בולט אחד – המחיר. הטיסות יקרות, ונדיר לראות תיירים עצמאיים, שלא במסגרת טיול מאורגן, בארץ קפואה זו. טיולים מאורגנים יכולים לעלות עד כ–10,000 דולר לאדם, לא כולל פעילויות מיוחדות כגון טיולי קרחונים או הפלגות. ולמרות זאת, המטייל העקשן באמת לא צריך לומר נואש. תמיד אפשר להצטרף למשלחת כורי פחם רוסים, להשיג דוקטורט בגיאולוגיה ולהצטרף למשלחת חוקרים, או לקפוץ על הזדמנויות עבודה אחרות – משלחות מחקר תמיד מחפשות מישהו שיוכל לעמוד על המשמר מפני דובי קוטב בשולי המחנה. כל מה שצריך זה קול חזק, ידע בתפעול נשק חם, ראייה טובה, והרבה מאד אומץ.

למידע נוסף: www.svalbard.net
טיסות יומיות יוצאות מאוסלו, נורבגיה, ללונגיירביין, משם ניתן להגיע להתיישבויות אחרות באמצעות מזחלות, אופנועים או ספינות.

צוות מטרופוליס
רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן
נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן

איים: לפני שקיעה

צבי מים יפהפיים, לגונות כחולות, בישול מקומי מסחרר, והכל תוך שמירה על הסביבה – באי הפסיפי טובלו יש כל מה שחובבי הטבע יכולים לבקש, ומעט מאוד עוני, מסיבות מפתיעות. הזדמנות אחרונה לראות את גן העדן השטוח שההתחממות הגלובלית מאיימת להטביע

האי המרכזי של מדינת טובלו (Tuvalu), ששמו פונפוטי (Funafuti), נראה מרחוק כמו סימן שאלה ענק ומתפתל. פונפוטי אינו אלא פיסת אדמה צרה המקיפה לגונה בת עשרות קילומטרים. לאורך החוף המתעקל, בינות עצי קוקוס גבוהים וחולות לבנים, שוכנים להם כפרים קטנים ובהם תושביה הפולינזים של טובלו, המקיימים חיים מסורתיים של דיג, חקלאות זעירה ובנייה.
טובלו מורכבת משלושה איים ושישה אטולים – שוניות אלמוגים טבעתיות המקיפות לגונות. אין בטובלו כלל הרים או גבעות, אלא רק חולות רכים, המתנשאים לגובה מקסימלי של 4.6 מטרים מעל פני הים. המדינה שטוחה כמעט לחלוטין, ודרך חייהם של תושביה קשורה במחזורי הגאות והשפל שנותנים ולוקחים מהם מרחב מחיה נחוץ. האיים מתפרשים על פני 676 ק"מ באוקיינוס השקט, בחצי הדרך בין אוסטרליה והוואי, אולם אלו איים קטנים ובודדים – לטובלו יש בסך הכל 25 קמ"ר של אדמה יבשה, המפוזרת ברצועות דקות ובכתמי איים על פני שטח ענק בלב האוקיינוס הגדול בעולם.
השילוב בין כמויות מזעריות של אדמה שטוחה וכמויות אדירות של אוקיינוס הולך ומתחמם עשה את תושבי טובלו מודעים במיוחד לאיכות הסביבה. בשבילם, ההתחממות הגלובלית היא יותר משלג באמצע יולי או קיץ שמשי במיוחד במוסקבה, אלא עניין של חיים ומוות. כשמים מתחממים הם מתרחבים, ולכן תופסים יותר מקום במרחב. כשמדובר על כמות המים בכוס אין להתרחבות הזו משמעות רבה, אולם כשמדברים על מיליארדי הליטרים שבאוקיינוסים, הטיפות החמות והעבות מתחילות להצטבר. יחד עם קרחונים נמסים ושטחים ארקטיים שהולכים ונעלמים, ההערכות העדכניות אומרות כי אם לא יחול שינוי דרסטי במדיניות הסביבה בארצות המפותחות, עד שנת 2100 יעלה גובה פני הים בכ–2-0.8 מטרים. לשם השוואה, עלייה של כשבעה מטרים בגובה פני הים תטביע את לונדון, לוס אנג'לס, וחלקים נרחבים מתל אביב.
עבור איים קטנטנים ושטוחים כטובלו, גם עלייה זעירה בגובה פני הים עשויה להציף את האיים ולהפוך אזורים רבים לבלתי ניתנים ליישוב. לפיכך החליטה מועצת השלטון בטובלו לעשות מעשה ולהוות דוגמא ומופת לתיירות אקולוגית ולקיימות. ראשית, החליטו השלטונות לנסות ולצמצם את התלות של התושבים במוצרים מיובאים, ולנסות, במידת האפשר, לחזור לכלכלת הדיג ולדרך החיים המסורתית של הפולינזים. לפי המסורת, בכפריה של טובולו לכל משפחה ניתנה משימה ייחודית, והקהילה כולה שיתפה פעולה על מנת להתקיים. היו דייגים, היו בוני סירות, היו חקלאים וגם אנשי מנהלה, שהתחלקו כולם בשלל ובקציר, לטובת הכלל.
טובלו התחייבה להיות המדינה הראשונה שתספק את כל החשמל שלה ממקורות מתחדשים עד שנת 2020. בהתחשב באוכלוסייתה הזעירה של המדינה, כ–75 איש בלבד, אין זו משימה בלתי אפשרית. בשנים האחרונות מתנסים התושבים באנרגיה סולרית ואנרגיית רוח, בתקווה למצוא פתרון שיאפשר את צמצום השימוש בדלק מאובנים או פחם להפקת חשמל.
אולם גולת הכותרת של המאמצים להגנת הסביבה בטובלו היא שמורת הטבע בפונפוטי. 33 קמ"ר של לגונות, אוקיינוס ושישה איים זעירים מרכיבים את שמורת הטבע היפהפייה הזו, שהוקמה לאחר שהובחנה הידלדלות ניכרת בכמות ובמגוון הדגה באיים. כיום משתכשכים במימי הלגונות סוגים שונים של צבי ים צבעוניים, במים רדודים וצלולים. ניתן לראות באיים מגוון ציפורים ילידיות וציפורי ים ייחודיות. במים מגוון דגים עצום וצבעוני, השוחים בין שוניות אלמוגים יפהפיות וסלעים המקיפים את רצועות החוף החוליות הזעירות. תיירים יכולים לערוך סיורים במקום, ולהתרשם מכל היופי שבני טובלו מנסים להציל.
המיקום המרוחק של טובלו, הן מיבשות והן מאיים גדולים אחרים, מקשה על תעשיית התיירות שלה. הטיסות מועטות יחסית, והאיים מרוחקים מכדי להגיע אליהם בספינות. התיירים שכן יצליחו להגיע למקום ייהנו מהכנסת אורחים יוצאת דופן ומאכסניות מפנקות. מוניות מים חוצות את הלגונות ומאפשרות לתיירים לראות כמעט כל חלק בגן העדן השטוח. ניתן להגיע אפילו לאיים המרוחקים ביותר, באמצעות ספינות תובלה שמובילות גם נוסעים, היוצאות אחת לכמה שבועות מפונפוטי.
הקמפיין להצלת טובלו ולעצירת ההתחממות הגלובלית, כמו גם תחזוקת שמורת הטבע והמעבר לתשתיות ידידותיות לסביבה, שואבים מהמדינה הזעירה כמות אדירה של כסף. מאחר שתעשיות התיירות והדיג מוגבלות מטעמי בידוד ושמירת הסביבה, ומאחר שקשה להסתמך על תרומות של נדבנים, נשאלת השאלה – כיצד מממנת טובלו את עצמה? התשובה מפתיעה, במיוחד בהתחשב בטבעם הפרה-מודרני של כפרים רבים: הכלכלה של טובלו מתבססת, בחלקה הגדול, על מכירת סיומת כתובות האינטרנט שלה. חברות מסחריות רבות מוכנות לשלם הרבה כסף כדי לזכות בסיומת נוחה, קליטה וקולעת כמו tv. וכך ייתכן שבטובלו, האינטרנט יהיה זה שיציל את צבי הים.

צוות מטרופוליס

רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן
נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן

איים: מאחורי הסורגים

רוב האנשים לא מקשרים בין איים לבתי סוהר, אבל במשך מאות שנים בתי סוהר על איים – או איים שלמים שהיו לבתי סוהר – היו מקומות המעצר ואף העינויים הקשים והמבודדים ביותר בעולם. לאי יש יתרונות ברורים – ככל שהוא רחוק יותר ממקומות מיושבים קשה לברוח ממנו, ככל שהים סביבו מסוכן יותר – שורץ כרישים, גלים המכים בחוזקה במצוקי וסלעי האי, או זרמים ימיים שקשה לשרוד בהם – כך היה האי למבוקש יותר כמקום לעצור בו בני אדם

סיפורי האיים שהפכו לבתי סוהר כיכבו בספרים ולימים בסרטים. בריחות נועזות, ייאוש אינסופי. אדם מסתורי במסכת ברזל הנטוש במקום שבו איש אינו יכול לראותו, אחר מגדל ציפורים במשך עשרות שנים, ויש גם כאלה שמצליחים להימלט מהאי הנורא מכל. הסיפורים וההילה המרושעת של בתי הסוהר האלה הפכו רבים מהם לאתרי מורשת עולמית ולמוקדי תיירות. כמה מהם עדיין פעילים, דוגמת בית הסוהר בסטוי (Bastoy) בנורבגיה, שנחשב למופת של שיקום אסירים, או רייקרס איילנד (Rikers Island), בית הסוהר הראשי של העיר ניו יורק השוכן ליד מסלולי נמל התעופה לה גוארדיה. האי משמש כבית סוהר מאז 1884, ויש בו כיום עשרה בתי כלא שונים שבהם עצורים 14 אלף אסירים. צוות בית הסוהר מונה למעלה מ–10,000 איש.

סנט מרגריט, צרפת – Ile Sainte-Marguerite

מול חופי קאן, עיר פסטיבל הסרטים, ניצב האי הקטן והמיוער סנט מרגריט. לאי הצר והארוך הזה, שלושה ק"מ אורכו וכ–800 מטרים רוחבו, הובא אחד האסירים המסתוריים ביותר בהיסטוריה. האסיר, שזהותו הוסתרה ככל הנראה מאחורי מסכת קטיפה שחורה, הובא לאי בשנת 1687 בזמן מלכותו של המלך לואי ה–14. הוא נכלא במבצר המלכותי על האי, ששימש באותם ימים בית סוהר ממלכתי (אפשר לראות את התא עד עצם היום הזה). לאחר זמן מה האסיר המסתורי הועבר למבצר הבסטיליה, שם הוא מת בשנת 1703 כשהיה בסביבות גיל 45.
זהותו של האסיר אינה ידועה, וכך גם הסיבה מדוע הושם בבית הסוהר, אולם במשך השנים היו השערות רבות מדוע הוא נכלא שם. אחת התיאוריות הפופולריות, לפיה היה זה אחיו הבכור של לואי ה–14, הפכה לבסיס לספרו של אלכסנדר דיומא "האיש במסכת הברזל". אסירים מפורסמים אחרים ששהו בבית הסוהר היו עבד אל קאדר, המנהיג הרוחני והצבאי במאבק נגד הצרפתים באלג'יריה, המרקיז קלוד דה ז'ופרואה (Claude de Jouffroy), ממציא ספינת הקיטור, ואיש לגיון הזרים ואחד המפקדים הנערצים בצבא צרפת, מרשל באזין (Marshal Bazaine), שגם היה האיש היחיד שהצליח להימלט מהאי: בגיל 63 שלשל עצמו המרשל מהצוקים הגבוהים של האי באמצעות חוטים שקיבלו האסירים לקשירת דברי דואר אל סירה שהשיטה אשתו אל תחתית המצוק. המרשל ברח לאנגליה ולאחר מכן למדריד, שם חי עד יום מותו.
המבצר המשיך לשמש כבית סוהר עד למאה ה–20. כיום הוא מאכלס מוזיאון לארכיאולוגיה ימית ואכסניית נוער.

אי השדים, גינאה הצרפתית – Ile du Diable

אחת ממושבות האסירים האיומות ביותר בהיסטוריה מורכבת למעשה ממספר בתי כלא, אחד על היבשת ליד בירת גינאה הצרפתית, קאיין (Cayenne), ושלושה בתי כלא על איים השמורים לאסירים הקשים ביתר – Isle Royale, Isle St. Joseph, והאי הזעיר המכונה אי השדים.  נפוליאון השלישי הוא שהקים את מושבות האסירים בשנת 1854. עד לסגירת בית הסוהר בשנת 1953, נשלחו למאסר כאן כ–80 אלף אסירים צרפתים – פושעים, מרגלים ואסירים פוליטיים. רוב האסירים שהגיעו לאי השדים הועסקו בעבודת פרך, במחנות שבהם חטבו עצים או בבניית כביש שנקרא "כביש אפס" (Route Zero), שלא הוביל לשום מקום ונועד רק לשמש מקום עבודה לאסירי עבודת הפרך. מושבת האסירים באי השדים נודעה גם כ"גיליוטינה היבשה", בשל התמותה הגבוהה במקום עקב עבודה קשה ובעיקר רעב. אסירים שלא הצליחו לעמוד במכסת העבודה היומית לא קיבלו אוכל. על פי ההערכות, כ–50 אלף מתוך 80 אלף האסירים שנכלאו במקום מתו בו.
האסיר הידוע ביותר באי השדים היה הקצין אלפרד דרייפוס, שלאחר שהורשע בעוון בגידה ריצה תקופה של ארבע וחצי שנים באי, בין 1899-1895, ואז שוחרר. אסיר מפורסם נוסף הוא אנרי שרייר, שזיכרונותיו על בריחתו מהאי שיצאו לאור בספר "פרפר" בשנת 1968 והפכו לרב מכר ולסרט הוליוודי עתיר הכנסות.
בשנות ה–60 אי השדים, שהיה באותו זמן נטוש ומכוסה בצמחייה, קיבל חיים חדשים כאשר ממשלת צרפת החליטה להקים בגינאה הצרפתית את מרכז חקר החלל. רשות החלל הצרפתית רכשה את שלושת האיים, שהיו מתחת למתווה השיגור של החלליות. בשנות ה–80 החליטה רשות החלל לשמר רבים ממבני בתי הסוהר על האי כאתר מורשת עולמית.
אחד משלושת האיים הוא כיום מלון נופש, ושני האחרים פתוחים למבקרים.

סנט הלנה, טריטוריה אנגלית – St. Helena

האי סנט הלנה ממוקם באמצע האוקיינוס האטלנטי הדרומי, 2,000 ק"מ מחופי אנגולה שבאפריקה ו–2,900 ק"מ מחופי ברזיל. זהו אחד המקומות הנידחים ביותר בעולם. זו הסיבה שהבריטים שלחו לכאן את נפוליאון לגלות, לאחר תבוסתו בקרב ווטרלו ב–1815. נפוליאון ו–26 אנשי הפמליה שהיו עמו התגוררו ב–Longwood House, מעון הקיץ הקודם של מושל האי. נפוליאון העביר את זמנו בקריאה, גננות, והכתבת זיכרונותיו. הוא היה חופשי ללכת לאן שיחפוץ בתחום מעון הקיץ. כאשר רצה להסתובב על האי ליווה אותו אחד השומרים. נפוליאון מת על האי בשנת 1821, בגיל 51.
הגישה לאי הזעיר אפשרית רק דרך הים. במקום מתגוררים כ–4,000 איש.

קויבה, פנמה – Coiba

האי קויבה ממוקם באוקיינוס השקט, 25 ק"מ מחופי פנמה. הוא משתרע על פני 1,300 קמ"ר שהופכים אותו לאי הגדול ביותר בפנמה. בתחילה המקום, שמימיו שורצים בכרישים, אוכלס על ידי אינדיאנים, ואחר כך על ידי פיראטים. בשנת 1919 הוקמה במקום מושבת עונשין בעבור הפושעים המסוכנים ביותר בפנמה. מתנגדי המשטר הדיקטטורי של עומר טוריחוס (Omar Torrijos) ומנואל נורייגה (Manuel Noriega) נשלחו למאסר באי. קבוצות של זכויות אדם דיווחו פעמים רבות על התנאים הקשים במושבת העונשין, כולל מקרים של עינויים ורצח. אחד האסירים שנכלאו במקום, העיתונאי הפנמני ליאופולד אראגון, דיווח שהאסירים נדרשו לרוץ בין שתי שורות של שומרים שהיכו אותם באלות. מושבת העונשין נסגרה סופית בשנת 2004.
מכיוון שהאי מעולם לא פותח יש בו שטחים גדולים של יער טרופי טבעי ולא נגוע, ביצות של מנגרובים וחופים בראשיתיים. בשנת 2005 נחנכה שמורת הטבע הלאומית של קויבה, הכוללת את האי ועוד 37 איים קטנים יותר ושטחי הים המקיפים אותם. שמורת הטבע הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

אלבה, איטליה – Elba

האי האיטלקי אלבה, שנחשב לחלק מטוסקנה, הוא השריד היבשתי הגדול ביותר לאזור שבעבר חיבר בין הפנינסולה האיטלקית לקורסיקה. האי היה ידוע עוד בעת העתיקה בעיקר מכיוון שהיו בו מחצבי ברזל גדולים. בשירו האפי על מסעותיו של יאסון והארגונאוטים הזכיר המשורר היווני אפולוניוס את האי, שם נחו החיילים אחרי חלק מתלאותיהם.
אך הסיבה האמיתית לתהילתו של המקום כבית סוהר היא הסכם פונטנבלו. ההסכם שנחתם ב–1814 הגלה את נפוליאון לאי הזה בים התיכון. הוא בילה באי 300 יום עד שהצליח להימלט, לחזור לצרפת ולצאת לקרב אחרון – קרב ווטרלו.

צוות מטרופוליס

רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן
נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן

איים: האי שלי יותר גדול

אין אולי חלום נפוץ ובלתי אפשרי יותר מאשר התקווה הפנימית שמקננת בלבם של רוב האנשים להיות הבעלים של אי בודד, פיסת אדמה מנותקת לחלוטין שהיא רק שלך. אך בין חלום למציאות עומדים בדרך כלל כמה מיליוני דולרים. עשירי העולם שסיימו לרכוש מכוניות אספנות ומטוסים פרטיים פנו כבר לפני עשורים רבים לסמל הסטטוס האולטימטיבי – רכישת אי גדול ואקזוטי ככל האפשר. אך אי אינו רק פריט יוקרתי נוסף, אי פרטי מעיד כמעט תמיד על בעליו. נסיבות רכישתו, צורתו, גודלו והטופוגרפיה שלו מספרים לנו הרבה מאוד על בעליו החדשים, האנשים העשירים והחזקים ביותר בעולם

"מה היית לוקח איתך לאי בודד?" זוהי השאלה הראשונה שצצה לרובנו בראש כאשר אנו חושבים על החלום הקסום שהוא אי פרטי, אי שיתמלא רק במה שאביא אליו, מקום בו אפשר להתחיל מחדש. האפשרויות הללו של יצירת עולם חדש ונקי משלך הן כנראה סוד הקסם של רעיון האי הבודד, אולם כאשר אנו מדברים על העולם האמיתי, על רכישת אי פרטי במיליוני דולרים, השאלה המתבקשת היא "מי ירכוש אי בודד?".
התשובה הראשונה היא כמובן רק עשירים מופלגים, ואכן רשימת בעלי האיים הפרטיים כוללת בעיקר שחקני קולנוע, זמרים מצליחים, אנשי עסקים ויורשים אמידים. ובכל זאת, לא כל שחקן מפורסם יטרח וירכוש לעצמו אי. ההוצאה הכספית, הרגולציה, הבירוקרטיה והצורך באחזקה שוטפת יניאו את כל מי שמתעניין ברכישת אי כקוריוז מלעשות זאת. יחידי הסגולה שנותרו, אלו שדבר לא יעצור אותם מלהשיג פיסת אדמה מבודדת לה יוכלו לקרוא בית, כנראה מחפשים משהו מעבר לחול רך ועצי דקל.
חלקם מעוניינים בסמל הסטטוס, וחלקם כמובן במקום חופשה מבודד שבו יוכלו לחגוג או לנפוש בהוד והדר מבלי לחשוש מאימת הפפראצי.
אין זה מפתיע שרבים משחקניה הידועים ביותר של הוליווד מתהדרים באיים פרטיים, רבים מהם בשכנות.

ליאונרדו דיקפריו, אדי מרפי, ניקולס קייג', ג'וני דפ

מה שמשותף לארבעה אלה, מלבד היותם שחקני קולנוע מצליחים, הוא שבבעלותם איים בבהאמאס, מדינה שהחליטה להרוויח מהמספר האסטרונומי של איים המקיפים אותה.
האי של קייג' הוא דוגמה קלאסית לאיי הבהאמאס. קייג' רכש את האי שלו בשנת 2006 תמורת 3 מיליון דולר. האי משתרע על פני 150 אלף מ"ר שמכילים בעיקר עצי דקל וחופים זהובים וכמעט לבנים. במרכז האי משתרעת לגונה כחולה להפליא והמקום ממלא את תפקידו כבית הנופש המושלם, רחוק מעיני העולם אך עדיין מעורר קנאה בלבבות ההמונים.
ג'וני דפ החליט לרכוש את האי שלו בזמן צילומי הסרט הראשון בסדרת "שודדי הקאריביים" שחלקו הוסרט בבהאמאס. הפיראט החביב על כולם התאהב בזמן הצילומים בשקט שמציעים האיים הטרופיים ורכש את ליטל האל'ס פונד קיי (Little Hal's Pond Cay). האי בדרום הבאהמאס עלה לו 3.6 מיליון דולר וגודלו כ160 אלף מ"ר. יש בו נמל פרטי, לגונה מחופת דקלים, שונית אלמוגים ושישה חופים לבנים. דפ מתכנן להפעיל את האי באמצעות אנרגיה ירוקה ידידותית לסביבה בלבד.

מרלון ברנדו

לא רק דפ גילה את האי שלו בעת צילומי סרט. השחקן הנערץ מרלון ברנדו רכש לו אי באיי החברה שבפולינזיה הצרפתית. האי של מי שנודע כסנדק איננו אי ככל האיים, שכן האי של ברנדו הוא אטול – הר געש ששקע והשאיר אחריו שונית אלמוגים המקיפה לגונה. אטול נוצר כאשר לאחר היווצרותו של הר געש מצטברת סביב פני הים שכבת אלמוגים המקיפה את ההר. כאשר הר הגעש שוקע, שכבת האלמוגים שנבנתה סביבו נותרת במקום וכך נוצרת מעין טבעת של אלמוגים שבמרכזה אגם של מי ים. לאטול של ברנדו קוראים טטיארואה (Tetiaroa). האי היה בעבר אי הנופש של משפחת המלוכה הטהיטית. נאמר שוויליאם בליי, מפקדה המודח של ספינת הבאונטי, שסיפור המרד על סיפונה היווה השראה ל"מרד על הבאונטי", היה האירופאי הראשון שחזה באי ב–1789 כאשר חיפש אחר צוות הבאונטי שמרד בו.
מאות שנים אחר כך, ב–1960, עבד מרלון ברנדו על הפקת הסרט בכיכובו "המרד על הבאונטי" שצולם ליד חופי טהיטי. בעודו תר אחר אתרי צילומים אפשריים נתקל ברנדו בטטיארואה והתאהב באי הקטנטן. באותה תקופה התאהב ברנדו גם במי שתהפוך לאשתו לעשור הקרוב, טריטה טריפייה (Tarita Teriipia), השחקנית הפולינזית ששיחקה לצדו ב"מרד על הבאונטי". ב–1966 רכש ברנדו את האי תמורת 270 אלף דולר. יחד עם אשתו הוא הקים באי מלון צנוע. טריטה ניהלה את המלון וברנדו בילה באי את רוב חופשותיו ומצא בו מפלט מחייו הסוערים בלוס אנג'לס. בני הזוג התגרשו ב–1972 וברנדו המשיך לנהל מרחוק את המלון באי. עם פטירתו של ברנדו ב–2004 התגלה כי לא הותיר את האי לאף אחד מיורשיו והאתר נמכר לחברת פיתוח מלונות מקומית שעתידה לפתוח במקום מלון אקולוגי מפואר שייקרא "הברנדו".

ארול פלין

למרות שכוכבי מסך הכסף המודרניים מספקים די והותר שערוריות ובונים מלונות מפוארים, אף אחד מהם לא התעלה עדיין על ארול פלין, השחקן ההוליוודי ההולל מכולם כנראה. השחקן הטזמני הכריזמטי שנודע בגילום הרפתקנים שרמנטיים מעל מסך הכסף רכש בשנות השלושים את האי נייבי (Navy Island) בג'מייקה. האי משתרע על פני יותר מ–250 אלף מ"ר. במשך שנים שימש האי כמתקן אימונים של חיל הים הג'מייקני (ומכאן שמו) עד שפלין רכש אותו, או לפי השמועה זכה בו בהימורים. פלין לא התגורר באי עצמו כמובן, אלא רכש אותו רק כדי להפליג אליו עם חבריו המפורסמים ולעגון את היאכטה המפוארת שלו בקצהו. המסיבות המפוארות שנהג לערוך לצד האי המבודד הפכו לאגדות הוליוודיות של ממש.
ארול פלין היה כנראה השחקן ההולל האידיאלי, אך גם המסיבות האגדתיות שלו לא מתחרות בזוג המשקיענים הגדולים של עולם האיים: סלין דיון ומל גיבסון.

סלין דיון

כיאה לאחת הזמרות הגדולות בעולם, גם לסלין דיון יש אי משלה. אך האי של סלין אינו באמצע האוקיינוס השקט, אלא 20 דקות מחוץ למונטריאול במרכז נהר איל גניון (le Gagnon) שבקוויבק. על האי, שגודלו 81 אלף מ"ר, ניצבת אחוזתה המפוארת של דיון שגודלה יותר מ–2,000 מ"ר. בבית הצנוע ישנם שלושה סלונים, ספרייה מפוארת, חדר אוכל מפואר עם נוף פנורמי למי הנהר המקיפים את האי אליו ניתן להגיע באמצעות גשר מורם, חדר טלוויזיה, מטבח, שני חדרי שינה גדולים, חדר ילדים, חדר משחקים, מרתף יין שיכול לשמש כחדר אוכל גותי, בריכה ובית בריכה הצמוד לאחוזה. ב–2012 החליטה דיון שהפומפוזיות והפאר אינם מתאימים לה יותר ומכרה את האי והאחוזה שעליו עבור 29 מיליון דולר.

מל גיבסון

מול דיון הדרמטית ניצב השחקן הדרמטי לא פחות, מל גיבסון. בדומה לאישיות של בעליו, גם האי שלו, מאגו (Mago Island) שבפיג'י, הוא עוף מוזר. מדובר באי וולקני ענק, גודלו 22 קמ"ר, שנרכש על ידי גיבסון בשנת 2005 עבור 15 מיליון דולר. תושבי מאגו המקוריים שפונו מבתיהם ב–1860 מחו על מכירתו של ביתם לגיבסון, אך לשווא. המקום מבודד לחלוטין ותמונות נדירות הצצות מפעם לפעם מעידות על כך שהשחקן בנה באי בית נופש צנוע.

ג'ין הקמן

אי בודד מספק הזדמנות נהדרת להקים מלון מפואר או לערוך מסיבות ענק, אבל לא כל שחקן הוליוודי שחושק באי רוכש אותו כדי לזכות בתשומת לב או כדי לנפוש בפאר ובשקט יחסי. ג'ין הקמן, למשל, החליט לרכוש אי כדי להתרחק מעיניהם הפקוחות של צלמי הפפראצי. הקמן רכש אי קטנטן מקרב איי סן חואן שבמדינת וושינגטון, לא ממש מיקום זוהר ומפתה. למרות בידודו של האי, הקמן מכר אותו לאחרונה כדי לעבור למקום מבודד וצפוני עוד יותר בבריטיש קולומביה שבקנדה.

ג'ון לנון

בדומה להקמן, גם ג'ון לנון רכש אי מרוחק שמטרתו הייתה בעיקר להתרחק מהמולת העולם המודרני. שלא במפתיע, האי של החיפושית המפורסמת מכולן אינו דומה לאף אי אחר. האי דוריניש (Dorinish), המכונה ביטל איילנד מאז שנקנה על ידי לנון בשנת 1967 עבור 1,700 פאונד, נמצא במפרץ קלו (Clew Bay) שבמחוז מאיו (Mayo County) באירלנד. מפרץ קלו נודע בכך שהוא מכיל את המספר הרב ביותר של דרומלינים תת ימיים – הן גבעות מעוגלות הנפוצות ברחבי אירלנד ומרפדות את קרקעית המפרץ. האגדה מספרת כי במפרץ קלו ישנו אי עבור כל יום בשנה. לצד כל האיים הקטנים הללו נמצא ביטל איילנד, שמלא בגבעות נמוכות מכוסות דשא ירוק.
לנון קנה את האי אחרי גירושיו מאשתו הראשונה, סינתיה. ב–1970 פגש את לנון את סיד ראול (Sid Rawle), שנודע בצהובוני בריטניה כ"מלך ההיפים". ראול היה ממארגני תנועת הסקוואטינג (Squatting), שחבריה נהגו לפלוש לבתים ריקים ולהתנחל בהם, ולנון החליט להעניק את האי שלו לראול כדי שיקים בו קומונה מנותקת שחבריה לא ייאלצו לפלוש לבתים כדי למצוא שקט ולנהל חיים רגועים יותר. 25 חברי קומונה התיישבו באי המבודד והתגוררו בו עד 1972, אז פרצה שרפה באי ואוהל הציוד של חברי הקומונה נשרף כליל. לנון תיכנן לבנות באי בית עבורו ועבור יוקו אונו, בו יוכלו להעביר את חייהם בשקט אחרי שיפרשו, אך תוכניות אלו מעולם לא יצאו לפועל. לאחר שנרצח העמידה יוקו אונו את האי למכירה בשנת 1982 והוא נרכש על ידי רועה כבשים אירי. כיום הוא מלא בכבשים ובאוהדי ביטלס מושבעים שמגיעים לבקר בו מפעם לפעם.

צ'רלס לינדברג

לא רק האי של לנון אפוף בטרגדיה. איים הינם מקום מפלט, לטוב ולרע, ולצד בעלי איים שרוצים לנפוש ולהירגע, ישנם אותם בעלי איים שפשוט צריכים לברוח. "לאקי לינדי", כפי שכונה צ'רלס לינדברג, הטייס הראשון שהשלים טיסת סולו טרנס אטלנטית, זכה לכבוד והערכה מיד אחרי שנחת עם מטוסו בפריז והשלים את הטיסה המרשימה. לינדברג הפך בן לילה לגיבור אמריקני וזכה בעיטורים צבאיים ואזרחיים. אך למרות הצלחתו הגדולה, חייו לא היו פשוטים.
ב–1 במרץ 1932 נחטף בנו הבכור, צ'רלס אוגוסטוס, כשהיה רק בן 20 חודשים. החטיפה הפכה לקרקס תקשורתי, המדינה כולה השתתפה בחיפושים אחר הפעוט, ולמרות קיום משא ומתן ממושך עם החוטפים, ב–12 במאי נמצא צ'רלס אוגוסטוס ללא רוח חיים, מספר קילומטרים מביתם של בני הזוג לינדברג. אחרי מות בנם ובמהלך משפטו של החשוד ברצח שזכה להד תקשורתי גדול החליטו בני הזוג לעבור לאירופה כדי לזכות לקצת שקט. במרץ 1938 קנה לינדברג את האי איל אילייק (Île Illiec), שגודלו כ–16,000 מ"ר, תמורת 16,000 דולר. האי הקטן והמבודד שוכן בבריטוני שבצרפת וסיפק לבני הזוג קצת שקט ושלווה, אולם לא לאורך זמן. באפריל 1939 שבה המשפחה לארצות הברית אחרי פלישתה של גרמניה לצ'כוסלובקיה. לינדברג ספג ביקורת רבה על כך שתיקשר עם המשטר הנאצי בעת שהותו באירופה וניסה לגשר בין גרמניה הנאצית לארצות הברית. ביקורת זו הובילה אותו להתפטר מחיל האוויר האמריקני ב–1941. הוא שב לשרת בחיל האוויר כעבור שנים. אחרי שגילה כי חלה במחלת הסרטן החליט להעביר את שנותיו האחרונות על חופו של אי נוסף, אך לא פרטי. הוא נפטר במאווי שבהוואי ב–26 באוגוסט 1974.

אריסטוטלס אונאסיס

לא רק שחקנים הוליוודיים רוכשים איים: אחד מהאיים הפרטיים הידועים ביותר בעולם נקנה על ידי איל הספנות היווני אריסטוטלס אונאסיס. אונאסיס קנה את סקורפיוס (Skorpios), אי בים היוני ליד חופה המערבי של יוון, מהממשלה היוונית ב–1962 עבור 10,000 דולר. האי היה סמל הסטטוס האולטימטיבי של המיליונר המוחצן. כשאונאסיס הגיע אליו לראשונה היה האי מעין שממה, והוא ייבא יותר מ–200 סוגי עצים לאי הצחיח, לצד חול מיוחד שהביא למקום, כדי ליצור בו חוף פרטי וגן עדן פרטי משלו.
ב–20 באוקטובר 1968 נישא אונאסיס על האי לאשתו לשעבר של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי, ג'קי קנדי. נישואיה של קנדי הפכו אותה לדמות שנויה במחלוקת ולכוכבת הצהובונים. העניין בה רק גבר כאשר צלמי פפארצי הצליחו להשיג תמונות שלה משתזפת בעירום על גבי היאכטה של אונאסיס ליד החוף המלאכותי של סקורפיוס. הפרשה הכתה גלים בכל רחבי ארצות הברית והתמונות נחשבות עד היום לאחד מ"הישגיה" הגדולים ביותר של העיתונות הצהובה.
אחרי מותו נקבר אונאסיס באי והוריש אותו לבתו, שלימים נקברה גם היא במקום לאחר מותה והורישה את האי לבתה, אתינה אונאסיס.
באפריל 2013 אתינה, נכדתו של אונאסיס והיורשת היחידה להונו של איל הספנות, מכרה את האי שהיה סמל לעושר של משפחת האצולה היוונית, לאחר שהכלכלה היוונית המדרדרת פגעה גם בהונה של משפחת אונאסיס. כך עבר האי לידיה של אקטרינה ריבולוולווה (Ekaterina Rybolovleva), בתו של אוליגרך רוסי ידוע.

התאומים ברקלי

אונאסיס אינו איש העסקים היחידי שהחליט לרכוש לעצמו אי, ולמרות שהאיים של אנשי העסקים העשירים בעולם אולי אינם מלאים אבק כוכבים כמו של חבריהם השחקנים והזמרים, הם לרוב גדולים יותר, מעניינים יותר ומסתירים איזושהי מזימה מעניינת.
אנשי העסקים הבריטים סר דיוויד ברקלי וסר פרדריק ברקלי, רכשו גם הם אי למטרות מנוחה ואולי למספר מטרות נוספות. התאומים הזהים הם בעלי כמה מחברות המדיה והנדל"ן הגדולות באנגליה וידועים כקנאים מאוד לפרטיותם. הם הואשמו מספר פעמים בהעלמת מיסים ובשימוש בבנקים בינלאומיים על מנת להתחמק מתשלומי מס לבריטניה. בשנת 1993 רכשו השניים את האי ברצ'ו (Brechou), המשתרע על פני 803 דונם והוא חלק מאיי התעלה שבתעלת למנש, איים הממוקמים ליד חופה של נורמנדי. האי הוא חלק מהבייליוויק של גרנזי – אי הנחשב לשטח חסות של בריטניה אך טוען לעצמאות בכל העניינים שאינם קשורים למדיניות חוץ. מדיניות השכרת ומכירת הנדל"ן בגרנזי מתנהלת בצורה מיושנת המזכירה במובנים מסוימים את השיטה הפיאודלית הבריטית. ברצ'ו הוחכר על ידי בעליו הפרטיים מסרק (אי נוסף השייך לגרנזי), ולפי חוקי ההחכרה המקומיים משמעות הדבר כי ברצ'ו עודנו תחת שלטון סרק, אך האחים ברקלי טוענים לעצמאותו של האי, מה שיכול להקל עליהם פיננסית ולא רק להגן על פרטיותם. עד עתה נרשמו רק מספר חיכוכים משפטיים בין האחים לממשלת סרק, שנבעו בעיקר מהתעקשותם של האחים לנהוג במכוניות באי שלהם, מעשה המנוגד לחוק בסרק, אך הקרב המשפטי על השליטה באי טרם הגיע לסיומו.

דין קיימן

בניגוד לאחים ברקלי, דין קיימן, יזם אמריקני וממציא הסגווי, רכש גם לו אי אך הוא לא מעוניין לנסוע בו במכוניתו, שכן הוא מנסה לייצר שטח מחיה נטול טביעת רגל אקולוגית כלל. קיימן מתעניין מאוד באנרגיה ירוקה והמצאותיו הרבות כוללות כיסא גלגלים שיכול לטפס במדרגות וזרוע פרוסטטית המונעת על ידי מחשבה. את האי שלו, אי צפון דאמפלינג (North Dumpling Island), שגודלו 8,000 מ"ר, הוא רכש בשנת 1986 עבור 2.5 מיליון דולר. האי שוכן ליד חופי קונטיקט ובקצהו ניצב מגדלור. קיימן ידוע בניסיונותיו לפתח אנרגיות ירוקות. לאחר שרכש את האי תכנן להציב בו טורבינת רוח, אך ממשלת ארצות הברית דחתה את בקשתו. קיימן, שמיודד עם נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש, התלוצץ שיכריז עצמאות מארצות הברית וחתם עם הנשיא על הסכם שלום. למרות שעצמאות המדינה החלה כבדיחה, קיימן יצר לממלכת צפון דאמפלינג דגל, המנון, חוקה וכסף משלה. האי מהווה ניסוי מתקדם בניסיון להתקיים בעזרת אנרגיה ירוקה בלבד וליצור מקום שהינו ניטרלי פחמנית, כלומר שאיננו פולט גזי חממה או שמאזן את פליטתם על ידי שימוש בגזי חממה מסוימים. לאחרונה עברה כל המערכת החשמלית של האי להתבסס על אנרגיית רוח ואנרגיה בסולרית והתנתקה ממערכת החשמל המקומית. האי יכול לפעול בעזרת הרבה פחות אנרגיה לאחר שכל הנורות בשני בתי האי, ביתו של קיימן ובית האורחים הצמוד לו, הוחלפו בנורות לד, מהלך שהפחית את צריכת החשמל של האי ב–70 אחוז. כיום קיימן מכנה את האי "ממלכת הלד הראשונה", ולמרות שהצהרתו על האי כממלכה עצמאית הינה בדיחה, הדרך שבה מופעל האי היא התקדמות משמעותית מאוד בתחום האנרגיה הירוקה.

לארי אליסון

עם כל הכבוד לשחקנים, זמרים ואנשי עסקים, את הרשימה שלנו עלינו לסיים עם האי הגדול מכולם ששייך לגורו התוכנה לארי אליסון. הביליונר והמייסד של חברת התוכנה הענקית "אורקל" רכש בשנת 2012 את לאנאי (Lanai), האי השישי בגודלו בהוואי המכונה אי האננס מכיוון שעד למכירתו שימש בעיקר לגידול ומכירת אננס עבור חברת קסטל אנד קוק. גודלו של האי 362 קמ"ר, אין בו כמעט תושבים מקומיים או ערים, אך הוא שוכן על אדמה וולקנית פורייה במיוחד. אליסון ככל הנראה מתכוון לפתח את התיירות באי. נתוני הקנייה הרשמיים לא פורסמו, אך השמועות גורסות כי האי נקנה במחיר של בין 500 ל–600 מיליון דולר.

רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן
נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן

איים: אי משלנו

כשהייתי בת שש נהגתי לבנות מדי יום מבצר מכריות בסלון דירת הוריי בגבעתיים. אם היה עובר עליי יום קשה בגן, או אחרי כמה שעות מלחיצות במיוחד במשחקים בארגז החול, יכולתי לברוח למבצר שלי, לחתום את דלת הכניסה בסדין שהתחזה לאבן ענקית ולחלום על ערים רחוקות, דמיוניות, ארצות קסומות ובעיקר איים.
אי הוא הבריחה המושלמת. הוא יכול להיות חולי ומלא דקלים והוא יכול להיות סלע בודד המזדקר מהמים, אך לרוב הוא בעיקר מורכב ממה שאנו בוחרים לשאת עמנו אליו, הוא משלב בין הפחדים והתקוות הכמוסים ביותר של תושביו.
גם מטרופוליס מאז ומעולם היה שילוב לא רגיל. שילוב בין מגזין לספר, שילוב בין תוכן ספרותי לתיירותי, שילוב בין הכותבים והעורכים הישראלים לעמיתיהם מכל עיר שעליה כתבנו. כל גיליון ניסה לייצג את העיר שהוא מוקדש לה בצורה האותנטית ביותר. מטרופוליס נועד להעניק לנו, לישראלים, מבט לתוך הערים שבהן אנו אוהבים לטייל.
יותר מהכל, מטרופוליס הצליח הודות לשילוב הזה בין הפיכת הגיליון למסע דמיוני אל הערים עליהן כתבנו והעובדה שכל קוראינו יכולים לבקר באותן ערים. עם הזמן המגזין השתנה, הכתבות התארכו, המדריכים גדלו והבנו שאנו רוצים לחקור יותר לעומק את המקומות הגיאוגרפיים שמעניינים אותנו. ההבנה הזו הובילה אותנו להחלטה שאין צורך להגביל את מטרופוליס לערים בלבד. מטרופוליס עוסק במושגים הגיאוגרפיים שאופפים אותנו ובכל המטען התרבותי וההיסטורי המתלווה אליהם, לא רק בערים או באזורים תחומים.
בד בבד, לא רצינו לוותר על השילוב שאפיין את מטרופוליס מאז יום יצירתו: היכולת לקרוא על מקום, להעמיק בו ואז ללכת ולבקר בו. לכן החלטנו להקדיש גיליון אחד של מטרופוליס מדי שנה למושג גיאוגרפי ולשלב בין חקירת המושג הזה למקומות הפיזיים בהם ניתן לבקר ולחוות את שננסה להעביר בגיליון.
בחרנו לפתוח את המסורת החדשה הזו עם גיליון איים. הגיליון שלפניכם כולל המלצות וכתבות על יותר מ–100 איים, חלקם קרובים, חלקם רחוקים, חלקם קטנים וחלקם גדולים. הוא כולל מאמרים הדנים בשאלה מהו אי, מדוע איים מסקרנים אותנו כל כך וכתבות המספרות על מקרים יוצאי דופן שהתרחשו באיים ברחבי העולם.
אי הוא מושג מרתק כי הוא מתאפיין יותר מכל בבידודו. גיליון איים שלנו מנסה להציג איים מוחשיים ולהסביר כיצד הם מעידים על החברה שלנו ועלינו, שכן כל אי הוא בעצם תמונת מראה שלנו ושל מה שאנו מביאים אליו. בסופו של יום, מסתבר שהשאלה הנדושה ביותר שאפשר לשאול בנוגע לאי היא הנוקבת מכולן – מה אתם הייתם מביאים עמכם לאי בודד?

קריאה מהנה,
מאיה רומן ומאיה קולסקי

רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן
נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן

 

מלטה: מארץ הקודש אל לב הים התיכון

מסדר אבירי יוחנן הקדוש הוקם לפני 900 שנה. מאז הוא נע בין תפישות עולם יפות נפש לבין תורות לחימה מיליטריסטיות, עובר תהפוכות פנימיות קיצוניות, וגם מדלג מאי לאי. סיפור מסעם של האבירים מממלכת ירושלים אל מלטה הקדומה בלב הים התיכון

מסדר אבירי יוחנן הקדוש (או בשמו המלא "המסדר ההוספיטלרי העתיק של יוחנן הקדוש מירושלים, מרודוס וממלטה") חגג השנה, 2013, 900 שנה להקמתו. החגיגות נערכו בוותיקן בתחילת פברואר, אלפי מתנדבים וחברי המסדר צעדו בתהלוכה חגיגית אל קבר פטרוס הקדוש. לא פשוט לקיים מסדר נוצרי-קתולי-אצילי במאה ה-21 והחברים בו נדרשים להתאים עצמם שוב ושוב לעולם המתחדש. כיום מגדיר עצמו המסדר כגוף ריבוני שאינו טריטוריאלי, הפועל לפי אידיאולוגיה של מתן עזרה רפואית לאלו שידם אינה משגת. הם אינם לוקחים חלק בקונפליקטים, במלחמות או בהגנה על שטחים ונשבעים לנזירות, חיי עוני, טוהר וציות (ראוי לציין ש"חיי עוני" יחסיים למדי).

אך סיפורו של המסדר התחיל אחרת לגמרי.

ירושלים של המאה ה-12, בדומה לימינו, הייתה עיר במחלוקת, תחת מאבק בין הערבים שמנסים לכבוש אותה לבין האימפריה הביזנטית הנוצרית-קתולית. ב-1113, במקביל למסע הצלב הראשון במהלכו ביססה ביזנטיון את הדת הקתולית בירושלים, קיבל המסדר את תוקפו החוקי מהאפיפיור. הוא הציב אותו מעל החוק, מסדר עצמאי שאינו נתון למרות הכנסייה ושמעליו נמצא האפיפיור לבדו, וזאת כדי להבטיח את המשך קיומו ולבסס את תפקידו כמסייע לאלה הזקוקים לעזרה בתקופת מסעות הצלב. אולי הייתה זו ההחלטה החשובה ביותר עבור המסדר, שבזכותה הוא קיים עד היום.

המסדר הקים בתי חולים בממלכת ירושלים, אך עם השנים שינה מעט את הסגנון שלו והפך למסדר אבירי-נזירי ששימש כצבא הגנה לירושלים. לצערם הרב, נפלה הממלכה לכיבוש הממלוכים והמסדר עשה דרכו אל מעבר לים. בניגוד מסוים להגדרה הבסיסית העל-ריבונית של המסדר – נכבש האי רודוס. המסדר התברגן, צבר נכסים, הפך מיליטריסטי יותר ויותר ולמעשה היה לפתע מדינה עצמאית. הניסיון הראשון של העות'מאנים לכבוש את רודוס נחל כישלון מביך של מעטים מול רבים, אך ההתקפה השנייה הצליחה וההוספיטלרים שמו פעמיהם אל סיציליה וב-1530 קיבלו במתנה מהאימפריה הרומית את מלטה וגוזו.

עולם כמנהגו נוהג, אין מתנות בחינם והאבירים שקיבלו את מלטה לחזקתם נאלצו לשמש קיר מגן לאירופה ולנצרות כולה מפני האיום העות'מאני. לא ברור אם הם ידעו למה נכנסו, אבל כנראה אף אחד לא יכול היה לעשות זאת טוב יותר. העות'מאנים, שבשלב הזה שלטו באגן המזרחי של הים התיכון ובצפון אפריקה, ניהלו קרבות חוזרים ונשנים מול אבירי מלטה. הם הצליחו לכבוש את האי גוזו ללא צל של מאבק, התושבים פתחו בפניהם את השער – פשוטו כמשמעו, אך הניסיון לכבוש את מלטה נכשל בכל פעם מחדש. לפי הסיפור, השתלט צבא האבירים על ספינת המסחר של בתו של הסולטן העות'מאני ושבה את אנשיה, בינהם האומנת של בת הסולטן, זהו כנראה אחד הטריגרים המרכזיים לפרוץ המצור הגדול.

1565 היא שנת מפנה בהיסטוריה של מסדר אבירי יוחנן הקדוש ובהיסטוריה של מלטה כולה. בדומה למרד החשמונאים, ההיסטוריה מלאה בניצחון מעטים מול רבים – זה מביא רייטינג גבוה. הם היו כמה מאות אבירים עם צבא של 8,000 חיילים מלטזים שהתבצרו בעיקר באזור הנמל הגדול של מלטה: בוולטה והסביבה. מולם עמדו בגאון 40 אלף חיילים עות'מאנים עיקשים שניסו במשך חמישה חודשים להפיל את החומות. בספטמבר אותה שנה מתוארת המנוסה של העות'מאנים בציורים ופרסקאות בכל רחבי מלטה, לאחר שספגו אבדות כבדות ונמלטו עם הזנב בין הרגליים. הם כנראה למדו את הלקח, מכיוון שמאז ועד היום לא נעשה ולו ניסיון אחד נוסף לכבוש את האי הסורר.

המלחמה העקובה מדם הותירה את מלטה הרוסה וכואבת, מה שנתן למסדר האבירים עוד 200 שנים של חסד במהלכן הקימו אותה מחדש, הוסיפו הוד והדר למבנים ובנו כנסיות ענק מפוארות. אך עליית כוחה של הפרוטסטנטיות באירופה הביאה להיחלשות המסדר, שהלך והתפורר עד שב-1798 נכבשה מלטה על ידי צבאו של נפוליאון ללא קרב. המצביא קטן הקומה אמנם שלט בה רק שנתיים, אך המסדר לא חזר לשלוט בה מעולם.

ההוספיטלרים התגלגלו לרוסיה, שפתחה שעריה לחברי המסדר הרופף. תחת פיקודו של הצאר הרוסי הם הצליחו להשתקם, דלתות המסדר נפתחו לכל סוגי הנוצרים ובפני מדינות מכל העולם. בהמשך עבר המסדר לרומא, שם הוא פועל עד היום תוך שהוא חוזר לעקרונותיו המקוריים; מעשי צדקה, טיפול רפואי ועזרה לנזקקים ללא קשר לדת, מעמד חברתי או מין. המסדר מירושלים שב לסדרו.

מנור בצר

נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן
רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן

איים: 7,100 אפשרויות

7,100 איים, מתוכם 800 מיושבים, מרכיבים את פסיפס הטבע, חיות הבר והמורשת שהוא הפיליפינים. בארכיפלג השני בגודלו בעולם אפשר למצוא ג'ונגלים פראיים ונופים שלא מהעולם הזה, כפרים אותנטיים לצד ערים מודרניות, חופים מבודדים ואיי מסיבות, והכל בחברת האנשים הכי נחמדים בדרום מזרח אסיה. צוות מטרופוליס מביא לכם חמישה איים שאסור להחמיץ.

בוראקאי (Boracay)

תשכחו מהחופים הרחוקים של איי תאילנד, תעזבו את רצועות החוף של הודו ותוותרו על בטן-גב יקר במאוריציוס – החוף הציורי המקורי נמצא בכלל בפיליפינים. על פני שבעה ק"מ של אי קטנטן נמתחים חופים של חולות לבנים, מי טורקיז ועצי קוקוס. בוראקאי הוא מעין פשרה בין איי המסיבות המטורפים של תאילנד והחופים השוממים של פולינזיה. ניתן למצוא בו חופים שלווים ומבודדים, לצד ה-white beach – רצועת חוף באורך של כשלושה וחצי ק"מ שלאורכה מסעדות, מועדונים ובתי הארחה. בפנים האי מסתתרים מערות יפות ויערות עבותים, בהם אפשר לבקר בטיולים רגליים מאורגנים או על גבי סוסים. ניתן כמובן להתבשל על החולות במשך ימים, אולם למעוניינים בכך מוצעים במקום שיעורי צלילה, גלישת רוח וספורט אתגרי על סוגיו.

בוהול (Bohol)

האי בוהול נמצא במרכז הארכיפלג הפיליפיני, ואם לשפוט על פי הנופים והיצורים המתגוררים בו, הוא כנראה אחד המקומות הקסומים ביותר על פני כדור הארץ. בלבו של האי נמצאת שמורת גבעות השוקולד (Chocolate Hills National Monument). זהו מישור ובו יער טרופי צפוף שנראה ממש כמו ים ירקרק. מהים הזה מזדקרות להן עשרות ומאות גבעות עגולות, מכוסות דשא רך בלבד, הזהות זו לזו כמעט לחלוטין. בעונה היבשה הדשא הרך נעלם והגבעות מקבלות צבע חום עמוק ושוקולדי, ומכאן שמן הפופולרי. מעט דרומה משם, בקורלה (Corella), ממוקם מרכז השימור של הקופיפים הפיליפיניים – פרימטים זעירים וחייזריים למראה הנמצאים בסכנת הכחדה, יצורים זעירים שגובהם נע לרוב בין 15-10 ס"מ, ולהם פה ואף קטנטנים ועיניים ענקיות. בבוהול ניתן לראות את הקופיפים בסביבתם הטבעית ומקרוב, כשהם נעים בחבורות גדולות ועליזות.

מנילה (Manila) ובאגיו (Baguio) באי לוזון (Luzon)

האי לוזון הוא האי המרכזי ביותר בפיליפינים, ובו ממוקמת הבירה – מנילה. מנילה היא שילוב משונה בין עולם שלישי ועיר בינלאומית מודרנית. האוויר במנילה מזוהם מאוד, התנועה מטורפת וקצב החיים מהיר, אולם כל זאת לצד מוסדות תרבות עדכניים, גורדי שחקים, מרכזי עסקים ומוזיאונים. למנילה יש אפילו צ'יינה טאון משלה, עם מסעדות, חנויות ובתי מרקחת סיניים שהוקמו על ידי מהגרים.

מצפון למנילה שוכנת באגיו, עיר נופש שהקימו ופיתחו האמריקנים בתחילת המאה ה=20, עד שננטשה במלחמת העולם השנייה ועברה לידי השבט המקומי – בני הקורדילרה (Cordillera). מה שהיה פעם עיירת קיט קסומה הפך לעיר בת 30 אלף תושבים, ובה חנויות מציאות שוות, מוזיאונים, מסעדות על סף הג'ונגל הסובב אותה ובתוכו, כפר מסורתי של בני הקורדילרה וכן עשרות חנויות המציעות למכירה את היצירות הפרקטיות והיפהפיות של בני השבט. באגיו מצליחה להיות בעת ובעונה אחת אנדרטה קולוניאליסטית וגם מרכז לטעימה מהתרבות הפיליפינית המסורתית.

קגיאן דה אורו (Cagayan de Oro)

מינדנאו (Mindanao) הוא האי השני בגודלו והדרומי ביותר בפיליפינים. בחלקו הדרום מערבי נמצאת הפרובינציה קגיאן דה אורו – פיסת ג'ונגל פראית ויפהפייה. נהר קגיאן דה אורו, החוצה את הג'ונגל, שוצף ורוגש במשך כל השנה, ומאפשר חוויית ראפטינג מחשלת שקשה למצוא כמותה בעולם. התיירים מוזמנים לבקר בכפרים בלב הג'ונגל, העוסקים עדיין באמנות ויצירה מסורתיות. על המקומיים נאמר שהם האנשים הנחמדים ביותר שניתן למצוא בפיליפינים, ומגוון מקומות ישמחו לארח את התייר ההרפתקן ללילה בלב הג'ונגל. במקהמבוס (Mecahambus) פועל מרכז ספורט אתגרי, שבו אפשר לגלוש באומגה בין צמרות עצי הג'ונגל, לטייל בשבילים מכוסי טחב בלב היער, ולחקור מערות פרהיסטוריות.

פוארטו פרינססה (Puerto princesa)

בלב האי הדרום מערבי המאורך פלאוואן (Palawan) שוכנת העיר והמחוז פוארטו פרינססה, בלב ג'ונגל הררי ובקרבת חופים חלומיים ומבודדים. מתחת לרכס ההרים מתפתל לו נהר פוארטו פרינססה, בן 8.2 הק"מ, אחד משבעת פלאי הטבע של העולם ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הנהר לבסוף נשפך לים סין הדרומי, אחרי שהוא מתפתל לו דרך מערכת מערות מרהיבה בבטן האדמה. מפוארטו פרינססה יוצאות סירות הלוקחות תיירים אל האיים הקטנים הסמוכים, ביניהם האי ארנה (Arena) והאי ראסה (Rasa), ובהם מרכזי שימור לצבי ים ולציפורים. פוארטו פרינססה הוא מוקד חם של תיירות אקולוגית, המציע אירוח מסורתי בג'ונגל לצד שלל חופים עוצרי נשימה ומבודדים.

למידע נוסף על דרכי הגעה, מחירים ואטרקציות נוספות: itsmorefuninthephilippines.com

נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן
רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן