שקט, מצלמים

0

לאורך השנים, עשרות יוצרי קולנוע כתבו במשותף שיר אהבה לתל אביב. בצפיה בסרטים הרבים שצולמו בעיר, מגלים את פניה השונים של העיר העברית הראשונה, מתוודעים לאוכלוסיות המגוונות שמתגוררות בתחומה, נחשפים גם לצדדים הפחות נעימים שלה ומקבלים דיוקן עיר שנע בין הנוצץ למרופט, ובין המצחיק למרגש. להלן טעימה מהמגוון הגדול של סרטים שצולמו באתר הצילומים הענקי שהוא העיר תל אביב

אסף קוגלר

כל בו שלום: עליזה מזרחי (1967) / סיפורי תל אביב (1992)
נחום גוטמן לא נאם נגד הריסתה, אבל את הנאום שלא נשא הנציח בציורו, וכך גם את המבנה האקלקטי המפואר שהיה גאוות תל אביב. טראומת הריסת בניין גימנסיה הרצליה גרמה בסופו של דבר להקמת המועצה לשימור אתרי מורשת, שחילצה מבנים אחרים מגורל דומה. על חורבות הגימנסיה הוקם מגדל שלום מאיר, שעם הקמתו הפך למבנה הגבוה במזרח התיכון ובאסיה. בימים אלו שקומתו מתגמדת מול בניינים בני עשרות קומות ברחבי העיר יש חשש שאולי גם עליו יצטרכו להגן יום אחד מהריסה, אבל בימי הזוהר שלו פעלו במגדל כל בו מפואר, מוזאון שעווה, לונה פארק זעיר ואהוב — המאיר־לנד, וקומת תצפית ממנה ניתן היה להשקיף על העיר מקצה לקצה. תעשיית הקולנוע רתמה לצרכיה את הפלא ההנדסי על שלל מתקניו כבר שנתיים אחר חנוכתו כאשר מנחם גולן צילם במגדל את סרטו "999 עליזה מזרחי", במהלכו עובדת ניקיון בכל־בו מתגלה כבלשית ממולחת המסייעת בחקירת רצח. חצי יובל מאוחר יותר נבחר המגדל לשמש כאתר ההתרחשות של האפיזודה השלישית בסרט "סיפורי תל אביב" שיצרו איילת מנחמי ונירית ירון. במהלך הסרט נתקלת השוטרת תקווה, במגדל, בבעלה לשעבר שמעגן אותה כבר שנים מספר. תקווה הנואשת מנהלת מצוד אחר הגבר בתחומי הבניין ובין האטרקציות השונות שהוא מספק. היא מאתרת אותו מתחבא בין בובות השעווה במוזאון, ועוצרת אותו. לאחר שהוא מצליח להימלט היא לוקחת מספר עוברי אורח כבני ערובה, על מנת שהמשטרה תעצור אותו ותכפה עליו לשחרר אותה לחופשי, כל זאת בזמן שהממונים עליה במשטרה דורשים שתסגיר את עצמה. תקווה מתבצרת במצפה המגדל, עד לסוף שהוא מתוק ומר. היה נחמד לפטור את הסיפור הזה כדמיון קולנועי, אך גם היום ב־2018 מתמודדת נשים בארץ עם גברים מעגנים, ונדמה שבינתיים הפתרון של תקווה יעיל יותר ממה שיש לבתי הדין הרבניים להציע לאותן נשים.

רחוב שינקין: הבועה (2006)
אין דבר המצביע יותר על חוסר מעודכנות תל אביבי מאשר התייחסות לשיינקין כרחוב אופנתי. ימי הזוהר של הרחוב כמוקד תרבות צעירה וחתרנית הרבה מאחוריו וכיום הוא מתפקד כרחוב קניות חביב ביותר אך לא הרבה מעבר, בטח אחרי שהמוסדות שהיו מזוהים איתו נסגרו, או עקרו בזה אחר זה. חנות המוזיקה האוזן השלישית עברה כבר לפני יותר מעשור למשכנה המפואר מול דיזנגוף סנטר, קפה תמר שכיכב בשירה של להקת מנגו "גרה בשינקין" שהזניק את הרחוב לתודעת הציבור, סגר שעריו בין היתר בעקבות פטירתה של המנהלת המיתולוגית שלו שרה שטרן. ממש לאחרונה הצטרף לגל הסגירות והעזיבות אחד המעוזים האחרונים של הרחוב, בית הקפה אורנה ואלה. כבר בשנת 2006 כשיצא לאקרנים הסרט "הבועה" שיאו של הרחוב כבר היה מאחוריו, אבל כשרצו יוצרי הסרט איתן פוקס וגל אוחובסקי לאפיין את שלושת הגיבורים שלהם כתל אביבים מנותקים דאגו לכך שנועם (אוהד קנולר) יהיה מוכר באוזן השלישית, שיהלי (אלון פרידמן) יעבוד ב"אורנה ואלה" ושלולו (דניאלה וירצר) תהיה זבנית בחנות הסבונים "סבון של פעם" שהתפתחה מאז מהסניף ברחוב שינקין לרשת חובקת עולם בשם "סבון". השלישיה העליזה חולקת דירת שותפים, ומעבירה את ימיה בין גבולות המצולע הנתחם ברחובות רוטשילד, קינג ג'ורג', אלנבי ובן ציון. עולמם השאנן מתערער כשאשרף (יוסף סוויד), צעיר פלסטני שנועם הכיר בשירות מילואים, נוחת בדירתם. בין נועם לאשרף מתפתח רומן, ובמקביל המציאות הישראלית המסוכסכת, מפוצצת את הבועה התל אביבית שהעניקה לסרט את שמו.

 

לקריאת כל הכתבה:
מהרו והזמינו את הגיליון, נשארו גיליונות בודדים

Share.

Comments are closed.