טרילוגיה ורשאית: שלשה סרטי מלחמה של אנדז'יי ויידה

0

פגישה מחודשת עם טרילוגיית המלחמה של אנדז'יי ויידה מגדולי במאי הקולנוע הפולנים

טום אליס

עבור העם הפולני, מלחמת העולם השנייה היא עדיין נושא מאוד אישי. המלחמה גדעה את העצמאות הצעירה אותה השיגו אחרי מאתיים שנות חלוקה בין מדינות זרות, היא החריבה את עריה (את ורשה באופן מיוחד), היא הביאה בטרפיה את מחנות ההשמדה שהוקמו ברובן על אדמת פולין, ובחסותה נטבחו אזרחיה על ידי הסובייטים והנאצים גם יחד. סיום המלחמה הביא על פולין ממשלה חלשה שחיה בחסות המשטר הסטליניסטי־קומוניסטי שנכפה עליה עד ל־1990.
סיפורה של ורשה במלחמת העולם השנייה נתפס בעיני פולנים רבים כהתגלמות גורלה הטרגי של פולין כולה. לאחר כיבוש העיר זכויות היהודים נשללו בהדרגה והם נדחקו אל הגטו. ב־1943 פרץ מרד גטו ורשה בהנהגת התושבים היהודיים. כישלון המרד הוביל לחיסול תושבי הגטו ולהחרבת בנייניו. עמידתם של היהודים מול הנאצים, פעולה בלתי נתפסת בעיני רבים, הייתה ההשראה שהובילה למרד ורשה ב־1944.
מרד ורשה הוא נושא מסובך. מצד אחד הפולנים מאוד גאים בעמידה שלהם מול הנאצים — זאת הייתה ההתקוממות הגדולה היחידה מסוגה בכל ארצות הכיבוש הנאצי. ההתקפות, למרות שהסתברו כעקרות, היו מתוכננות היטב והפגינו את אומץ הלב והתעוזה של אנשים בעלי גאווה וחוסר סבלנות לדיכוי. למרות זאת המרד הסתיים בחורבנה המוחלט של ורשה. הנאצים עברו מבניין לבניין ובאופן שיטתי שרפו את העיר עד עפר. הדבר סייע בהמשך לכוחות הסובייטים להשתלט על פולין מכיוון שעיר הבירה והמרכזים התרבותיים שלה נהרסו. ייתכן שדיכוי מרד ורשה התאים לתכניותיהם של הסובייטים, ולכן שלחו רק כוח משימה זעיר לעזרת הפולנים המורדים, שנועד בעיקר למטרות תעמולה. הכוח הצבאי הרוסי העיקרי המתין בסבלנות מחוץ לעיר עד שהנאצים סיימו להחריב את ורשה. רק אז הגיעו הכוחות הסובייטיים ושיחררו את פולין מהגרמנים.
זה גילום של ההיסטוריה הטרגית הפולנית בזעיר אנפין ובממדים מפלצתיים. טרגדיה שהחלה בחלוקת הארץ במאה ה־18. זהו סיפורו של עם הנמצא תחת עול שלטונם של כוחות חיצוניים כבירים, שלא באשמתו או בשל חוסר יכולת. עם המודע באופן מכאיב למצב הביש האופף אותו.
סרטיו של אנדז'יי ויידה מבטאים את הרוח הזאת באופן מיוחד. שלושת סרטיו הראשונים עוסקים בדמויות המעורבות במרד ורשה ומדגישים את הזוועות האנושיות של המלחמה. באופן קולע הם זכו בכותרת 'טרילוגיית המלחמה': "דור" עוסק בגאווה הפולנית הצעירה. "קנאל" בנתיב ההרס העצמי בשל הגאווה ו"אפר ופנינים" במהפכה המוסרית והפוליטית שהגיעה עם סיום המלחמה. דרך נושאים אלו בוחן ויידה את הטרגדיה האלימה של פולין בחמלה רבה וריאליזם בוטה.

דור. (1955)
דור היה הסרט הראשון שביים ויידה ועוסק בעיקר בנעורים במלחמה. גיבורו הוא נער המצטרף למחתרת קומוניסטית־אנטי־נאצית הפועלת בוורשה בזמן המרד בגטו. במובנים רבים זהו סרט התבגרות. הנער, גיבור הסרט, מופיע בתחילת הסרט כילד. פעולותיו נגד הנאצים הן למעשה מתיחות ומעשי קונדס על אף שהן נובעות ממניעים פטריוטיים. בהמשך הוא מוצא עבודה ומתגייס למען מטרות הפועלים, ולבסוף הוא מוביל יחידה של נערים במאבק מול הנאצים. למרות שהמלחמה נמצאת כל הזמן ברקע, רוב הסרט מתרחש בוורשה האזרחית הכבושה.
הסרט משתמש רבות בסימבוליזם מהסוג בו דמויות אינדיבידואליות מייצגות מעמדות שלמים בחברה הפולנית. הדבר בולט במיוחד בעימות בין המורדים הקומוניסטים לבין צבא המולדת הלאומי. דבר שקשה היה לי לפספס הוא הסגנון הסובייטי הבוטה של הסרט. הוא מכיל רבים מהסמלים של הקולנוע הרוסי המוקדם — מעמד הפועלים הנבון, הבוס הקשוח והמושחת ובייחוד השימוש באישה כמנהיגת המרד — המזכירה את אימא רוסיה, מולדת הקומוניזם (בהקשר זה אפשר להזכיר את סרטו של הבמאי הרוסי פודובקין בעל הכותרת הבוטה "אמא"). ככל הנראה הדבר נבע, לפחות בחלקו, מהצורך להבטיח מקורות מימון מהמשטר השליט. ולמרות זאת ויידה הצליח לדון במאבקם של הפולנים גם בכפוף לאידיאולגיה הקומניסטית המחייבת.
דור צולם היטב עם סצנה אחת בלתי נשכחת המתרחשת בגרם מדרגות מעוקל. בנוסף מעניין מאוד לצפות בשחקן צעיר בן 20 בשם רומן פולנסקי שמשתתף בסרט. כמה מהקטעים בסרט נראים ערוכים זה לצד זה בצורה מעט מוזרה, דבר המעניק לסרט תחושה סוראליסטית, אולי יותר ממה שיוצר הסרט כיוון אליה, אבל ביחס לסרט ראשון מדובר באופן כללי בסרט טוב.

קנאל. (1957)
מחוספס זו המילה הטובה ביותר לתאר את קנאל ומיד אחר כך קלסטרופובי. רובו של הסרט מתרחש בתוככי מערכת הביוב של ורשה כאשר מספר חיילים בצבא המולדת נאבקים נואשות לסגת אל חלקים אחרים בעיר. בזמן שאנו עוקבים אחרי נדודיהם במנהרות המצחינות והבלתי נגמרות אנו מתחילים לחוש את חוסר הנוחות אותו הם חווים. חוסר הנוחות מקבל משנה תוקף כשיודעים שהתסריטאי של הסרט, ירז'י סטפן סטאווינסקי, שרד את המלחמה באופן דומה.
אי אפשר שלא להבחין ש'קנאל' הוא סרט בוגר בהרבה מ"דור", הן מבחינת התוכן והן מבחינת המבנה. העריכה המביכה נעלמה ברובה הגדול, משאירה מספר רגעים קפקאיים שנדמים מכוונים, לדוגמא כאשר מישהו רץ בפתח מעבר בביוב ומופיע מיד בצידו האחר, כאשר הדבר מדגיש את תחושת המבוך איתה הדמויות מתמודדות. הדמויות בהן עוסק הסרט כולן ייחודיות ומעוררות את העניין שלנו כצופים, יחד עם דאגה לשלומן המלווה אותנו מתחילת הסרט. הטון הקומוניסטי הבוטה נעדר גם הוא מהסרט, ככל הנראה בעקבות מותו של בולסלאב ביירוט (המנהיג הקומוניסטי הפולני ששימש גם כנשיא), מה שמאפשר לנימה יותר טבעית והומוניסטית לשלוט בסרט. האידיאלוגיה והפוליטיקה נוקו ומה שנשאר הוא מאבק מטורף לשרוד, ובעבור הדמות הראשית, זרדה, מאבק להצלת רעיו.
הסרט שונה מאוד מ"דור" גם בכך שהסרט ממוקם עמוק בתוך המלחמה וגם בנימה הקודרת שלו. הוא נפתח בסצנה מבשרת רעות, המעידה על חוסר התוחלת של מאבקם של הגיבורים. אחת השורות הראשונות בסרט היא: "הביטו בהם היטב, אלו השעות האחרונות של חייהם". הם ימשיכו להיאבק עד לרגע האחרון, מאבק אלים להישרדות, בידיעה עמומה שהדבר היחיד שמאבקם יניב הוא את השמדתם המוחלטת, בדומה לעיר ורשה עצמה.

the Courtesy of National Film Archive

the Courtesy of National Film Archive

אפר ופנינים. (1958)
איזה סרט! עלילת "אפר ופנינים" מתחילה בסוף המלחמה והוא משלים מבחינה כרונולוגית את הטרילוגיה, אך מבחינה עיצובית הוא לא יכול היה להיות שונה יותר משני קודמיו, בדרך הטובה ביותר האפשרית. היקפו של הסרט רחב וסבוך. הוא מתמקד במצבה של פולין הבתר־מלחמתית, בסטליניזציה ובתגובת הנגד אליה. בחלקו הגדול זהו סרט פוליטי, בעיקר אם לוקחים בחשבון שפולין באותה תקופה הייתה נתונה לשלטון דיכוי. עם זאת מה שמפתיע הוא שלסרט אין מסר פוליטי ברור, הן הקומוניסטים והן הלאומיים מוצגים בכבוד ובהומניות. שתי הקבוצות סובלות מפגמים דומים. לרגעים בזמן הצפייה הייתי ממש מופתע מכך שהסרט הצליח לעבור את אישור הצנזורה.
ויידה מתגלה כאן כבוגר וחזק ומפגין את מלוא כוחו בשליטה מופתית בעריכה, בצילום ובתיזמור הסצנות. כמה מהתמונות נחרטות במיוחד בזיכרון, כדוגמת הצילום שבו המנהיג הקומוניסטי משתקף דרך מראה. הסרט בכללו מצולם בצורה יפייפיה.
מומחיותו של ויידה באה לידי ביטוי גם בדמויות. התסריט, המבוסס על ספרו של ירז'י אנדרז'ג'ובסקי, שגם עיבד את הספר לתסריט קולנועי, הוא אינטליגנטי וכתוב היטב. המשחק מאופק, ועם זאת מרהיב, אמין באופן עגול ומעיר לחיים את הדמויות האנושיות והמתוסבכות מאוד. כל אחת מהדמויות נגררת אחרי מוטיבציות סותרות. אף אחת מהן לא מעוררת חיבה באופן שלם, ודווקא מסיבה זו אנחנו יכולים להזדהות איתן. לקראת סוף הסרט אנו נוכחים לדעת איך כל אחת מהדמויות נפגעה מהמלחמה ומחורבן ורשה, כיצד האירועים הללו השפיעו על חיי היומיום שלהן, כשהטראומה נוגעת בהרגלים, בפוליטיקה, בבחירת החברים, כשחייהם מלווים ביאוש שקט. לעתים רחוקות מאוד נתקלתי בעומקים חסרי רחמים כאלה בדמויות בסרטים שנעשו באותו עידן. יפה וטראגי במיוחד הוא מסעה הפסיכולוגי של הדמות הראשית.
העלילה עצמה טובה למדי, ובסרט יש לא מעט רגעים מותחים. כדרכו של ויידה הסרט מלא בסימבוליזם. מכוסיות וודקה בוערות ועד לסיומו מלא האבל של הסרט, המלווה בפולונז. סרט פנטסטי המהווה את גולת הכותרת של הטרילוגיה. 

טום אליס הוא יוצר קולנוע ועוסק בכתיבה ממסטצ'וסס ארצות הברית. Filmbalaya.com הוא אתר קולנוע עצמאי שבסיסו בסן פרנסיסקו, קליפורניה.

Share.

Comments are closed.