זנב של דג וחרב ביד. הסירנקה

0

יצורים אגדיים הסעירו את הדמיון האנושי מימים ימימה. אחת מהיצורים הללו, משמשת כפטרונית נאמנה של ורשה כבר מאות שנים. מפגש אינטימי פחות או יותר, עם בתולת ים

אסף קוגלר
היא אפורה, משופמת, ושוקלת בין 200 קילו לטון וחצי, ועם זאת היא כנראה אמה של דמות שהסעירה את נפשם ודמיונם של נערות ומשוררים, סופרות ומלחים בתרבויות שונות מסביב לעולם. בתולת הים, דמות מיתולוגית שחציה נערה וחציה דג נוצרה כנראה במפגש בין יורדי ים שלא ראו יבשה ואישה במשך שבועות ארוכים לבין פרת הים (תחש הנהרות בשמו הרשמי) שצצה מחוץ למים לא רחוק מספינותיהם. הערפילים והדמיון שיוו לבהמה הימית איכויות שלא ניחנה בהן באופן אובייקטיבי אבל למלחים זה הספיק ואגדות וסיפורים נקשרו ליצור המיתולוגי. ביומנו של הפיראט שחור־הזקן נרשם שהוא הורה לצוותו לשוט הרחק מהאזור בו שוכנים היצורים המפתים בהם נתקל בעבר, ואילו כריסטופר קולומבוס ציין באכזבה ביומן הסיפון ב־1493 כי צפה בדמויות נשיות מגיחות מהמים אך הן לא היו יפות כפי שהן תוארו באוזניו (ובכך מאשש את התיאוריה בדבר הקשר בין בתולות הים לתחשים).
בתולת הים הראשונה הידועה מתולדות העמים היא האלה המסופוטמית אטרגטיס שלאחר שהרגה בטעות את אהובה האנושי, הטילה את עצמה בבושה לאגם והפכה ליצור שחלקו דמוי אדם וחלקו דג. בתולות ים ידועות גם בשם סירנות, והסירנות המפורסמות ביותר מופיעות באודיסיאה. על פי המסופר הסירנות היו יושבות על סלעים ואיים בים ומפליאות קולן בשיר. מלחים שחלפו בסמוך אליהן הופנטו מהצלילים וריסקו את ספינותיהם על הסלעים. אודיסאוס המחוכם שרצה לשמוע את שירתן אך לצאת ללא פגע, הורה לאנשיו לקשור אותו לתורן הספינה ואילו עליהם ציווה לאטום את אזניהם בדונג. כך הצליחה ספינתו לחלוף בסמוך לסירנות ללא סכנה והוא נהנה מזמרתן המכשפת.
הסירנות תוארו באמנות העתיקה כנשים שחציין ציפור דווקא. לאורך השנים השירה המפתה של נשות הציפור אוחדה עם גוף הדג של בנות הים ליצור מיתולוגי אחד, האיחוד בין שתי הדמויות המיתיות נובע ככל הנראה מכך שבשפות אירופיות מסויימות (צרפתית לדוגמא) סירנה משמעה בתולת ים. בת ים יוצאת יוון מפורסמת אחרת היא אחותו של אלכסנדר מוקדון, תסלוניקה, שעל פי האגדה הפכה לבת ים לאחר מותה. היא נהגה לשחות במימי הים האיגאי, ועצרה כל ספינה שנקרתה בדרכה בשאלה: "האם אלכסנדר הגדול חי". כל תשובה אחרת מ"הוא חי, מולך וכובש את העולם" הכניסה אותה לזעם נורא שהתבטא בסערה קשה שהטביעה את האניה ומלחיה האומללים.
גם ביהדות יש התייחסות לבריות משונות אלו. בפירוש על פרק י"א פסוק י' בספר ויקרא בו מפורטים יצורי המים האסורים באכילה: "וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם–שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם." מסביר הראב"ד שהכוונה במילים "נפש החיה אשר במים" היא לחיה שחציה אדם וחציה דג, כך שאם אי פעם תכננתם לסעוד בתולת ים קחו בחשבון שהיא אינה כשרה. רש"י בפירושו על מסכת בכורות בגמרא מסביר שבני הים נוצרים מזיווג של בני אדם ודולפינים והחיד"א בספרו "מדבר קדימות" מתאר את היצורים המסתוריים כך: "דג יש בים שקורין סירינ"ה מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האנייה, ואחר כך נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה".

בתולה הים של ורשה על גשר Stanisław Markiewicz (Studio do)

בתולה הים של ורשה על גשר Stanisław Markiewicz (Studio do)

המפורסמת ביותר מבנות המין החמקמק היא כנראה בת הים הקטנה, זאת שהיום שוכנת לבטח על סלע בנמל של קופנהגן והונצחה באגדה קורעת הלב של האנס כריסטיאן אנדרסון. לאותה בת ים מפורסמת הייתה אחות, כך מספרים, הן נולדו שתיהן בים הבלטי. בעוד האחת שחתה לעבר דנמרק רעותה שחתה במעלה הזרם של נהר הוויסלה וזכתה להפוך לסמלה של העיר ורשה. מספר אגדות מגוללות את הקשר בין בתולת הים, סירנקה בשפת המקום, לעיר הבירה של פולין. לפי האחת בתולת הים התאהבה בנקודת הנהר הסמוכה לעיר העתיקה של ורשה והחליטה להתגורר באזור. הדייגים המקומיים הופתעו לגלות שפתאום נוצרו בנהר מערבולות, שהרשתות מסתבכות זו בזו ושהדגים חומקים מהם. הם החליטו לשים סוף לדבר ולצוד את האורח הלא קרוא שגרם לתקלות, אך כאשר זיהו את בת הים הוקסמו משירתה והניחו לה להמשיך ולהתגורר לצדם. בהמשך הם הצילו אותה מידיו של סוחר עשיר ומאז בתמורה, אוחזת במגן ובחרב, היא שומרת על העיר. גרסא אחרת קושרת בין הסירנה ובין ייסוד ורשה. על פי גרסא זו יצא יום אחד נסיך מאזוביה, האזור בו שוכנת ורשה, למסע ציד. באותם הימים האזור עוד היה מכוסה ביער צפוף וסבוך, ולא עבר זמן רב והנסיך איבד את דרכו. הוא טעה בין העצים שעות על גבי שעות עד שלבסוף נעצר לנוח בין השיחים שצמחו על גדת הוויסלה, הנהר שחצה את האזור המיוער. בעוד הוא משיב אט אט את נפשו הוא זיהה במים, בין האדוות, יצור מופלא. חציו העליון אישה יפייפיה וחציו התחתון זנב דג. הנסיך כל כך הוקסם מבת הים שבתחילה לא הבחין שהיא אוחזת קשת מתוחה ואשפת חצים, כשזיהה זאת נבהל אך מייד שם לב שבת הים לא מכוונת את החץ אליו, אלא מעיפה אותו במסלול גבוה הרחק מחוץ לטווח ראייתו. אז פנתה אליו הסירנה ואמרה שאם יעקוב אחר מסלול החץ, יגיע לבית קטן בו מתגוררים אנשים טובים שידאגו לכל מחסורו עד שישוב לאיתנו. בת הים שילחה מספר חצים נוספים וצללה בין הגלים. הנסיך מיהר ועקב אחר מסלולם ועד מהרה הגיע כמובטח לבקתה קטנה. בבקתה המטה ליפול התגורר דייג עני ביחד עם אשתו ושני ילדיו התאומים: וארס וסאווה. למרות שהיה להם רק מעט לחלוק ולמרות שלא ידעו על ייחוסו הרם של הנסיך ארחו אותו הדייג ומשפחתו בחום. בזמן שהדייג ייבש את בגדיו ואשתו בישלה לו ארוחה חמה השתעשע הנסיך עם צמד התאומים הקטנים. הנסיך היה מאושר לגלות שישנם אנשים טובים כל כך בקרב בני עמו. למחרת שעזב את בקתת הדייג על מנת לחזור לארמונו הוא חשף את זהותו האמיתית בפני הדייג. הוא הבטיח לו שהוא יקים עיר נאה במקום כפר הדייגים העלוב וימנה את הדייג העני כנציב העיר. וכך היה. העיר גדלה והתפתחה ונקראה ורשה על שם צמד התאומים שבגרו מאז וארס וסאווה. בסמל העיר הונצחה בת הים שהנחתה את הנסיך והצילה אותו.

במסגרת משחקי היורו, 2012. יצרו המארגנים פסלי בתולות שכל אחת נושאת את דגל המדינה המתחרה (Wistula)

במסגרת משחקי היורו, 2012. יצרו המארגנים פסלי בתולות שכל אחת נושאת את דגל המדינה המתחרה (Wistula)

בני העיר מעולם לא זכו לראות את בת הים אבל זכו לשמוע את קול זמרתה והתמוגגו ממנו, כל בני העיר אהבו את שירתה פרט לנזיר מתבודד שגר ביער. הוא שנא את בתולת הים והאמין שהיא משחיתה את נפשותיהם של בני העיר. הוא הצליח להסית נגדה כמה דייגים בטענה שהיא מסוכנת ויש להעמידה למשפט ויחד הם יצאו ללכוד אותה. הם ארבו בסבלנות ליד גדת הנהר ובשעת חצות כשהגיחה אל מעל פני המים והחלה בצלילים הראשונים של שירה יפייפיה הם השליכו עליה רשת דייגים ולכדו אותה. הם כלאו אותה באסם תבואה עד לבוא הבוקר והלכו לישון. בת הים, בידעה שקצה קרב, פצחה בשיר אחרון, מנגינה יפה והעצובה שנשמעה אי פעם. רועה כבשים שחלף בסמוך שמע את המנגינה, הלך בעקבות הקול, פרץ לאסם, נשא את בת הים אל הנהר ושחרר אותה לחופשי. מאז לא נראתה ולא נשמעה יותר בת הים הקטנה של ורשה, אך ניתן עדיין לאתר אותה בסמלים ופסלים ברחבי העיר. כמו בנות ים אחרות גם בת הים של ורשה עברה אבולוציה עד שזכתה למראה הייצוגי הנוכחי שלה. בחותם העיר מהמאה ה־14 מוצג גבר דווקא, בעל זנב ציפור ושתי פרסות. בהמשך יוצגה הסירנה כאישה בעלת כנפי דרקון וסנפירים במקום רגליים שנראתה מטילת אימה יותר ממפתה. לדמות הנערה היפה בעל זנב הדג התגלגלה הסירנה רק במאה ה־18. מאז היא אוחזת במגן ובחרב ושומרת על עירה האהובה. תוכלו לפגוש אותה במקומות רבים בעיר. בכיכר השוק בעיר העתיקה ניצב שחזור של פסל הסירנה (המקור נמצא היום במוזיאון ורשה) שהוצב במקום ב־1885. פסל נוסף הוצב על גדת הוויסלה ב־1939. ב־2006 נוסף לפסל מגן כסף המציין את פועלו של גנרל סיקורסקי שהגן על ורשה באותה שנה בה הפסל הוצב. על חזהו של פסל נשר הממוקם באולם המרכזי של הפרלמנט הפולני נחרטה בת ים מאויירת, ובראש ארמון התרבות והמדע על פני לוחות השעון הפונים לארבעת רוחות השמיים ממוקמות ארבע בתולות ים. הסירנקה הוורשאית מתחבאת בעוד מקומות רבים בעיר ושומרת על המקומיים והתיירים גם יחד. אם תטיילו בעיר, נסו לאתר אותה, היא תופיע לא רק באנדרטאות אלא תצוץ במקומות מפתיעים כמו על גבי פנסי רחוב או סורגי שער. ואם לא תצליחו לראות אותה, נסו להאזין, שירתה הפלאית עוד נישאת ברחובות העיר.

Share.

Comments are closed.