יפו: סיור במנשייה

0

אי אפשר כמובן לסייר בשכונה שנהרסה, אולם נותרו בה מספר אתרים – מוזאון האצ"ל בתש"ח על שם עמיחי פאגלין, תחנת הרכבת ובית החרושת וילנד הנמצא כיום בתוך מתחם התחנה, מוזאון האוסף של צה"ל ומסגד חסן בק.

1. גן צ'רלס קלור
הגן היפה ורחב הידיים נמתח מהדולפינריום ועד לפאתי יפו, ומסמן את המקום בו שכנה פעם שכונת מנשייה. השכונה נהרסה בסוף שנות ה-60 והריסותיה נדחפו אל קו המים על ידי הקבלנים. ההריסות הללו, שהיוו מטרד עירוני מדרגה ראשונה, כוסו בעפר ועליהם ניטע גן צ'רלס קלור, בשנות ה-70. היום ניתן לראות כאן משפחות חרדיות וערביות שנהנות מהמתקנים הרבים לרווחת הילדים. בצפון הגן עומד הדולפינריום הנטוש, פעם מוסד תרבות ופנאי תל אביבי בו ניתן היה לראות מופעי דולפינים. ניתן ללכת מסביב לבניין ולהתרשם מאמנות הרחוב שרוססה עליו על ידי אמני גרפיטי מקומיים.

2. מוזאון האצ"ל
בלב גן צ'רלס קלור עומדת קוביית זכוכית ובה מוזאון האצ"ל. המוזאון, הקרוי גם "בית גידי", מספר את קורות האצ"ל בתקופה שבין החלטת החלוקה ועד השתלבות הארגון בצה"ל. דגש מיוחד מושם במקום על כיבוש מנשייה. לדבריו של אברהם כרמל, המתועדים במוזאון, שהיה אחד מדיירי המבנה משנת 1914 ועד למאורעות 1936, הבית נבנה בשנת 1900 על ידי יהודי עשיר מרוסיה שעלה ארצה מטעמים אידיאולוגיים, ציוניים ולאומיים. בשנת 1914 נסע בעל המבנה, ששמו אינו ידוע, לרוסיה לעסקים, ושם מצא את מותו במהלך מלחמת העולם הראשונה. הנכס עבר לידיו של ד"ר חמאמי, וזה חילק את המבנה והסב אותו לבית דירות ולעסק. במבנה התגוררו אז כמה משפחות ערביות ויהודיות. לאחר המאורעות ב-1929 עזבו את השכונה המשפחות היהודיות שהתגוררו במבנה.

3. מתחם התחנה
קויפמן פינת המרד
"התחנה" המדוברת אינה אלא תחנת הרכבת של יפו, אחד מקצוותיה של מסילת הרכבת בין יפו לירושלים שנחנכה בשנת 1892. התחנה הישנה שוחזרה על ידי עיריית תל אביב והפכה למתחם קניות ופנאי שבו בתי קפה וחנויות מעצבים. הקמת מסילת הרכבת בין יפו לירושלים נתקלה בקשיים ותלאות, אבל לבסוף נמסרה לחברה צרפתית שהקימה את המסילה ותפעלה אותה. מדי יום יצאה בבוקר רכבת מירושלים ליפו, ואחר הצהריים חזרה מיפו לירושלים. משך הנסיעה היה 4 שעות. בשנת 1913, הודות לשיפורים בקו, הצליחו להפעיל שתי רכבות ביום מירושלים ליפו ובחזרה. במלחמת העולם הראשונה הושבתה המסילה ופסיה נלקחו לסלילת מסילות חדשות שהקימו הגרמנים ברחבי הארץ על מנת לשרת את חזית הדרום.
לאחר תחילת המנדט נסללה המסילה מחדש ברוחב המקובל במסילות האירופיות. הקו התחבר לרשת הרכבות שמתחו הבריטים בים התיכון ואפשר היה להגיע מיפו לביירות בצפון או לקהיר בדרום. המסילה גם חוברה לקו הרכבת החיג'אזית ואפשרה הגעה לדמשק. לאחר קום המדינה פורק חלק מהקו והתחנה היפואית נסגרה. בתוואי של המסילה הישנה תעבור בעתיד הרכבת הקלה של תל אביב.
4. בית החרושת וילנד
מבנה 14, מתחם התחנה
המפעל של משפחת וילנד הטמפלרית עומד כיום בחלקו האחורי של מתחם התחנה. בית החרושת, שנבנה בשנת 1905 וייצר חלקים טרומיים ממלט לבנייה ולחקלאות, הוקם ליד תחנת הרכבת על מנת להקל על שינוע המוצרים. המפעל ייצר רעפים, אלמנטים לבנייה מברזל, בלוקים מבטון, מעקות, עמודי מרפסות, ריצוף, מדרגות, צינורות ועוד. המפעל הפסיק לפעול עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ונסגר כאשר בעליו גורשו מהארץ בשנת 1941 על ידי הבריטים. הצבא הבריטי הפקיע את המפעל והפך אותו לבסיס לוגיסטי.

5. בית משפחת וילנד
מבנה 10, מתחם התחנה
מאחורי תחנת הרכבת ניצב ביתה הדו קומתי של משפחת וילנד, בית טמפלרי טיפוסי עם מאפיינים אירופיים-גרמניים. הבית לידו, המכונה הבית האדום, הוא אחד מבתי המגורים במנשייה. מעבר לו בכיכר הקטנה עומד עץ שקמה גדול – מהבודדים שעוד שרדו בתל אביב.

6. מוזאון האוסף הצה"לי
רחוב יחזקאל קאופמן פינת המרד
המוזאון שוכן במבנים שהיו שייכים לתחנת הרכבת ולשכונת מנשייה, ומציג את ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל.

7. מסגד חסן בק
רחוב יוסף לוי 1
המסגד נבנה בשנת 1916 על ידי מוחמד חסן בק, מושל יפו במלחמת העולם הראשונה. בהיסטוריוגרפיה הישראלית משמש המסגד סמל לרצון הערבי למנוע את צמיחתה של תל אביב. התיאורים טורחים לציין שהוא נבנה בעבודת כפייה (של סרבני גיוס לצבא), שחומרי הבניין נלקחו מבעלי קולנוע "עדן" שהיה בבנייה (שגם הם לא היו נתינים עותמאנים), שצריחו נבנה גבוה במיוחד על מנת שאפשר יהיה לצלוף ממנו לתוך תל אביב, ושהוא שימש עמדת תצפית וירי של ערביי יפו על תל אביב.
המקורות הערביים מדברים על הקמת מסגד שישרת את תושבי השכונה הצפונית הגדולה מנשייה. המסגד נבנה בסגנון תורכי מובהק, עם צריח עיפרון צר ומחודד ועם חלונות חור מנעול אופייניים. בניגוד לרוב המבנים ביפו רבתי שנבנו מאבן כורכר פריכה, המסגד נבנה באבן גיר חזקה וקושט ועוטר בקפדנות.
המסגד אכן שימש כעמדת תצפית וירי במאורעות שלפני קום המדינה ומלחמת העצמאות, אך הוא בוודאי לא נבנה למטרה זו, במיוחד בהתחשב בתנאים הגיאו-פוליטיים ששררו בארץ בעת בנייתו: תל אביב לא היוותה איום על יפו, ארץ ישראל היתה תחת שלטון עותמני והרעיון של מאבק להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – כמו הרעיון להקמת מדינה ערבית בארץ ישראל – היה עוד חזון לשנים הבאות שאיש לא חשב עליו ברצינות.
בשנת 1923, כאשר המתיחות בין היהודים לערבים כבר החלה לבעבע, שופץ המסגד על ידי המועצה המוסלמית העליונה כחלק מהתוכנית לשמר ולחזק את הנוכחות המוסלמית ברחבי הארץ.
לאחר קום המדינה נותר המבנה מוזנח וללא שימוש עד לשנת 1979, כאשר איש העסקים גרשון פרס ניסה לחכור את המבנה על מנת להקים בו מרכז מסחרי. התוכנית נתקלה בהתנגדויות רבות ואיחדה את תושבי יפו המוסלמים למאבק נגדה. כאשר בוטלה התוכנית החל המסגד לשמש כמקום תפילה. צריח המסגד התמוטט בשנת 1983 ובשנת 2000 שוקם וגובהו הוכפל.
בפיגוע הטרור בדולפינריום ובמאבקים נגד ההתנתקות מעזה הפך המסגד למוקד חיכוך לאומני בין יהודים לערבים.

Share.