אפקט פרנציסקוס

0

נדמה שהאפיפיור פרנציסקוס, שנבחר בשנת 2013, שונה מקודמיו בתפקיד. הוא מדגיש את תפקידה של הכנסייה בעזרה לעניים ומתרחק מענייני דוקטרינה הנוגעים למוסר הכנסייתי. אבל האם מדובר באפיפיור שונה מהותית שיכול לעזור לכנסייה הקתולית להפוך שוב לגורם רלוונטי בעולם של היום או בעוד שמרן בעל הרבה כריזמה?

מאיה רומן

מדי שנה בוחר המגזין אסקוויר את המתלבש הטוב ביותר של השנה. הזוכה של שנת 2013 היה האפיפיור פרנציסקוס (Franciscus), בחירה לא־אורתודוכסית לכל הדעות. הבחירה המשונה נועדה, ככל הנראה, לעורר פרסום לידיעה, אך היה בה גם ממש. לאפיפיור החדש יש סגנון לבוש ייחודי. הוא סולד מההוד וההדר שמאפיינים את התפקיד שקודמיו נהגו לאמץ לחיקם. הוא לא לובש אדום, וממעט בענידת תכשיטים. להכתרתו יצא בגלימה לבנה ארוכה וענד צלב כסף שהיה עימו עוד מימיו כארכיבישוף של בואנוס איירס. קודמו בתפקיד, בנדיקטוס ה־16 הוכתר בעודו לובש את הגלימה האדומה המסורתית ואוחז בצלב זהב חדש.
לא רק בגדי האפיפיור חדשים, נראה שגישתו לכס הקדוש משלבת צניעות, אהבת אדם ורצון עז להפוך את הכנסייה הקתולית לרלוונטית שוב, מטרה לא פשוטה.
ב־13 במרץ, 2013, הפך חורחה מאריו ברגוליו (Jorge Mario Bergoglio), הארכבישוף של בואנוס איירס לאפיפיור ה־266. קודמו בתפקיד, בנדיקטוס ה־16, התפטר חודש לפני כן בעקבות הדרדרות במצבו הבריאותי — מהלך כמעט חסר תקדים שהוביל לשינוי מהותי במאזן הכוח בכנסייה. בנדיקטוס היה גרמני שאופיין כקשוח, קר ובעיקר אינטלקטואל אמיתי. עמדותיו בנושאי הדוקטרינה הכנסייתית היו נחרצות והוא בילה הרבה מזמנו בעיסוק בשאלות של מוסר ומסרי הכנסייה. האפיפיור פרנציסקוס עתיד היה ללכת בדרך אחרת.
פרנציסקוס הוא האפיפיור הישועי הראשון. הראשון שנבחר מיבשת אמריקה ומדרום אמריקה בפרט, האפיפיור הלא־אירופאי הראשון מזה 1200 שנים, והראשון אי פעם לבחור בשם פרנציסקוס. עובדה זו אולי לא נראית מרשימה על פניה, אולם היא מעידה על היותו אדם פורץ דרך. במשך כאלף השנים האחרונות בחרו קודמיו בתפקיד שמות שהושפעו מאחד מקודמיהם. האפיפיור האחרון שבחר בשם מקורי לחלוטין היה האפיפיור לאנדוס (Landus) ששלט על הכנסייה בשנים 914-913. מאז, התווספה לכינויו של כל אפיפיור ספרה בסוף שמו. הבחירה בשם חדש לחלוטין מעידה על כוונתו של פרנציסקוס לצעוד בדרך חדשה. גם השם המסוים, פרנציסקוס, אותו בחר, מעיד על כך. הקדוש פרנציסקוס מאסיסי הוא מהקדושים האהובים והמוכרים ביותר בכנסייה הקתולית. מצד אחד מפתיע שעד כה, לא נבחר שמו על ידי אף אפיפיור. אולם, משנתו של פרנציסקוס מאסיסי לא תאמה את ראיית עולמם של רבים מהאפיפיורים שקדמו לאפיפיור הנוכחי בתפקיד.
הקדוש פרנציסקוס מאסיסי, מייסד מסדר הפרנציסקנים, נחשב למודל לחיקוי עבור מיליוני נוצרים ברחבי העולם. דמותו מושווית פעמים רבות לדמותו של ישו בכבודו ובעצמו, מכיוון שהוא עסק בעבודה הקרובה לעבודתו של ישו ובדרך הדומה לדרכו של ישו. פרנציסקוס כיבד ואף חגג את העוני. העוני היה חלק מרכזי בהווייתו, עד כדי כך שכתב כי רק עוני אמיתי ומוחלט יכול להוביל לקרבה לישו, וכי זוהי הדרך הרצויה למסדר שייסד. לצד עזרתו לעניים וצניעותו הרבה, הייתה לפרנציסקוס הערכה רבה לטבע. הוא האמין שהטבע הוא מראה של אלוהים וקרא לכל היצורים, אחים ואחיות. אומרים שהוא נהג להטיף אפילו לחיות השדה ופעם שכנע זאב לא לתקוף כפר מקומי כל עוד תושבי הכפר יסכימו להביא לו אוכל. הוא פנה לשמש כ"אח שמש" ולירח כ"אחות ירח". הוא גם ראה במחלות הרבות שמהן סבל — אחיות. תחושת האחווה העמוקה שלו נבעה מכך שהוא חשב כי הוא אינו יכול להיות רע אמיתי של ישו כל עוד אינו מאמץ לחיקו את כל אלו שעבורם ישו מת. הוא אף ניסה ליצור קשרים עם העולם המוסלמי בעת ביקורו במצרים. ביקור שהותיר השפעות ארוכות טווח — לאחר שהנוצרים נחלו תבוסה בירושלים, רק המסדר הפרנציסקני הורשה להישאר בארץ הקודש.
במסיבת עיתונאים אחרי הכתרתו, סיפר האפיפיור פרנציסקוס מדוע בחר בשם הנ"ל. הוא תיאר את הרגע שלפני בחירתו ואמר כי כאשר היה נראה שהוא עתיד להיבחר לאפיפיור החדש, ידידו, הקרדינל קלאודיו הומס חיבק אותו, נישק אותו ולחש לו "אל תשכח את העניים". הלחישה הזו גרמה לאפיפיור הטרי לחשוב על פרנציסקוס מאסיסי שהיה, לדבריו, "איש של העניים, איש של שלום, איש שאהב ודאג לכל הבריאה […] איש עני שדמיין כנסייה ענייה."

איש עני וכנסייה ענייה
השם שנבחר רק הבהיר את העובדה שהאפיפיור הטרי עתיד להיות שונה מקודמיו. אחרי הכתרתו, הוא החליט לוותר על הפאר של הארמון בו התגוררו רוב קודמיו ולשכון באחד המעונות הצנועים יותר של הכנסייה, הקאסה סנטה מארת'ה. הוא הסביר את בחירתו בכך שהמבנה הצנוע יותר, אינו מבודד כמו ארמון הכנסייה המפואר והוא "לא יכול לחיות בלי אנשים". אחרי הכתרתו, במקום לנסוע ברכב השרד המפואר, הוא העדיף לשוב לוותיקן באוטובוס עם יתר הקרדינלים.
השקפת עולמו של האפיפיור פרנציסקוס הובילה אותו לביטול הבונוסים המוענקים כדרך קבע לעובדי הכנסייה עם בחירתו של אפיפיור חדש. כמו כן, אחת הפעילויות הראשונות שעשה עם כניסתו לתפקיד הייתה הקמת ועדת חקירה שתפקח על התנהלות בנק הוותיקן. המוסד לעבודות דת, המכונה הבנק של הוותיקן, היה פעמים רבות סיבה למבוכה עבור הכנסייה ופרנציסקוס החליט שהגיע הזמן להחיל רפורמה על המוסד הוותיק. הוא הקים ועדה של מומחים וכמרים בכדי שיפקחו על פעילות הבנק והחליף ארבעה מחמשת הקרדינלים שמונו על ידי בנדיקטוס (Benedictus) קודמו, לגוף המנהל של הבנק. תחת נשיאו הגרמני, ארנסט פון פרייברג, מנסה הבנק לשפר את שקיפות פעילותו, ואף שכר חברת רואי חשבון חיצונית שתסייע לו להתאים עצמו לסטנדרטים בינלאומיים. אבל חקירה איטלקית בנוגע להאשמות בהלבנת כספים — אותן הבנק מכחיש — ממשיכה, ונראה שלבנק יש עדיין דרך לא קלה לפניו. האפיפיור פרנציסקוס הבהיר שאם הבנק לא יעבור רפורמה מהותית, לא תהיה לו ברירה אלא לסגור אותו.
מעשיו הטובים וגישתו הנעימה והמקבלת לאפיפיורות הפכו אותו לאחד מהאפיפיורים הפופולריים ביותר בעשורים האחרונים. מגזין טיים בחר בו לאיש השנה של 2013 וכך גם המגזין האדווקט (The Advocate), מגזין של הקהילה הלהט"בית בארה"ב. לחשבון הטוויטר שלו יש כ־4 מיליון עוקבים ומספרם רק עולה.
חודשים ספורים לאחר שהתמנה לראשות הכנסיה, מינה פרנציסקוס מועצת קרדינלים "חיצוניים" על מנת לקדם רפורמות בכנסייה. זהו צעד בעל משקל משמעותי עבור הכנסייה. המועצה כוללת קרדינלים מארה"ב, אוסטרליה, הודו, הונדורס וקונגו והיא זכתה לכינוי ה־G8 הקדוש. "לא מדובר באנשי חצר אלא באנשים חכמים שחולקים את רגשותיי", אמר פרנציסקוס, "זוהי תחילתה של כנסייה בעלת ארגון אופקי ולא רק אנכי." הוא הסביר. ייתכן שנטייתו של האפיפיור להיוועץ בעמיתיו קשורה למסדר הישועי ממנו בא, בו נוהג ההתייעצות הינו יסוד.
מסדר הישועים הוא מסדר נוצרי שהוקם במאה ה־16 על ידי איגנציוס מלויולה. הוא הוקם כתגובה לרפורמציה הפרוטסטנטית, והאפיפיור פאולוס ה־3 אישר אותו והסמיך את חבריו המקוריים כנזירים. חברי המסדר ייסדו בתי ספר רבים ושמו דגש על התבוננות פנימית ופיתוח שיטות לימוד יעילות. מבנה המסדר הישועי לא דרש חיים בקהילה. בניגוד למסדרים נוצרים אחרים, המסדר בנוי בצורה אופקית ולא אנכית. מבנה זה איפשר לחברי הקהילה להתערות בערים ויישובים שונים ולהיות קשובים לצרכי המאמינים בכל מקום אליו הגיעו מבלי להיות כפופים להוראות מלמעלה. הישועים הקימו מסגרות פעילות ומשלחות ברחבי העולם מסין ועד דרום אמריקה, ועזרו להעלות את מספר יודעי הקרוא וכתוב ברוב המקומות אליהם הגיעו. במאה ה־18, עם החלפתו של האפיפיור קלמנס (Clemens) ה־13 בקלמנס ה־14, איבד המסדר את תמיכת הכנסייה הקתולית הרשמית וחבריו הפכו לנרדפים. למרות הרדיפה שממנה סבלו, המשיכו חברי המסדר לפעול בסתר. במאה ה־19, החיה האפיפיור פיוס (Pious) השביעי את המסדר מחדש ברומא והוא פעיל עד היום. היום זהו המסדר הדתי הגדול ביותר של כמרים ונזירים בכנסייה הקתולית. עבודת המסדר מתמקדת בקידום צדק חברתי, זכויות אדם והשכלה גבוהה. למסדר מספר מכללות ואוניברסיטאות שהוא מפעיל. הליבה הרעיונית ברבים מבתי הספר הללו היא היותו של ישו דוגמה לחיי האדם האידיאלי, והשאיפה להתפתחות עצמית רוחנית ואינטלקטואלית. באמריקה הלטינית, ביתו של האפיפיור פרנציסקוס, עבר המסדר מספר שינויים בעקבות חברים ליברלים שפיתחו בו את הרעיון של תאולוגיית שחרור. תנועה אשר עוררה מחלוקת בכנסייה הקתולית וזכתה לגינוי מפי האפיפיור יוחנן פאולוס השני (Ioannes Paulus II).
נאומיו של פרנציסקוס מושפעים מנושאים שנובעים מתיאולוגיית השחרור שאופיינית למסדר הישועי באמריקה הלטינית. תיאולוגיית השחרור דוגלת בקריאת כתבי הקודש כהנחיה מעשית לשחרור אנשים מעוני. האפיפיור בנדיקטוס התנגד נחרצות לתיאולוגיית השחרור עוד לפני ימיו כאפיפיור, מכיוון שזיהה בתנועה השפעות מרקסיסטיות. הקריאה האלטרנטיבית של תיאולוגיית השחרור בכתבי הקודש מצביעה על החשיבות בחלוקת משאבי הארץ באופן שווה בין כל תושביה. אין פלא שתיאולוגיה זו התפשטה בדרום אמריקה והקשרים הקומוניסטיים האפשריים בה ברורים לכל, אולם רבים מתומכיה טוענים שהתיאוריה אינה מרקסיסטית בהכרח אלא פשוט מדברת על צדק ומוסר אוניברסליים. פרנציסקוס התנגד מאז ומתמיד לתפיסות המרקסיסטיות של תיאולוגיית השחרור, יחד עם זאת הוא הושפע ממנה רבות. לפני שהפך לאפיפיור, עבד פרנציסקוס, אז הקרדינל ברגוליו, בארגנטינה, אחת מהמדינות הכי סוציאליות באמריקה הלטינית. בנוסף, למרות שרוב אוכלוסייתה של ארגנטינה מזדהה כקתולית, ושכ־77 אחוז מהאוכלוסייה מצהירים על עצמם כמשתייכים לדת, רק 33 אחוז מציינים שדתם היא מרכיב משמעותי בחייהם. נראה שהתפיסה הזו של דת מסורתית, של הכנסייה כגורם מכוון של אמות מוסר של החברים בה, בשעה שאינה מכבידה עליהם, נמצאת בחשיבתו של האפיפיור פרנציסקוס עד היום.
פרנציסקוס הצליח להתחמק מהמחלוקות הקשורות במסדר הישועי עד כה, אך אין ספק שתפיסת עולמו הושפעה מהיותו חבר במסדר. אחד הפתגמים הידועים של המסדר שמיוחס למייסדו איגנציוס מלויולה, מפציר בחבריו "לחשוב עם הכנסייה". כשנשאל פרנציסקוס מהי משמעות המשפט עבורו, הוא ענה שכוונתו לא "לחשוב כפי שהיררכיית הכנסייה מכתיבה", והוסיף, "הכנסייה הזו שאתה אנו אמורים לחשוב היא בית עבור כולם, לא כנסייה קטנה שיכולה להכיל רק קבוצה נבחרת של אנשים. אל לנו להקטין את חיקה של הכנסייה האוניברסלית לקן שמגן על הבינוניות שלנו."

שחר של עידן חדש
כשבועיים לאחר הכתרתו, ביצע האפיפיור החדש אקט ראשון יוצא דופן ומרשים בכהונתו, כאשר שטף ונישק את רגליהם של עשרה חוטאים, ביניהם שני מוסלמים ושתי נשים.
זמן קצר אחר כך הגיע שוב לכותרות, כאשר בזמן טיסה לברזיל ענה לאחד מהעיתונאים ששאלו אותו על יחסה של הכנסייה להומוסקסואלים כי "אם מישהו הומוסקסואל, והוא מחפש אחר האל, ויש לו רצון טוב, מי אני שאשפוט?".
ההערה החולפת הזו נשמעה מיד מסביב לעולם. ארגוני להט"בים החלו לטפח תקוות לשינוי דוקטרינת הכנסייה ואילו ארגונים קתולים שמרנים החלו לשלוח מכתבי מחאה לוותיקן.
האפיפיור בנדיקטוס לא היה מסתבך כך. הוא נהג לשאת רק נאומים מוכנים מראש וכמעט מעולם לא דיבר בגוף ראשון. האפיפיור פרנציסקוס מזכיר את עצמו ואת ההיסטוריה המשפחתית שלו בדרשות רבות. הטון שלו יותר שיחתי ונעים. הגישה הזו מובילה אולי לבלבול מסוים בקרב בכירי הכנסייה, אבל היא כוללת לא מעט יתרונות.
בתופעה שזכתה במהרה לכינוי "אפקט פרנציסקוס", שנתיים מאז בחירתו לאפיפיור, נראה שמספר ההולכים לווידוי בכנסייה בימי ראשון ברחבי אירופה עלה משמעותית. העסקים במתחם הוותיקן פורחים. "תחת האפיפיור בנדיקטוס היה קשה למכור משהו", אמר מרקו מסקני שמוכר מזכרות מחוץ לכנסיית סנט פיטר, לניו יורק טיימס, "האפיפיור הזה מושך קהלים ענקיים וכולם רוצים להביא משהו עם פניו המחייכות עליו, הביתה."
בחג המולד האחרון דיבר פרנציסקוס על הצורך לדאוג לחלשים ולרעבים. הוא ספר כיצד ראה יום אחד אם עם תינוק רעב שבוכה בזרועותיה. האם לא רצתה להניק את הילד בשל נוכחות האפיפיור, אך הוא הפציר בה לעשות זאת למרות זאת. "היא הייתה צנועה", כך פרנציסקוס, "לכן היא לא רצתה להניק בפומבי בזמן שהאפיפיור עובר לידה… אני רוצה לחזור על מה שאמרתי לאותה אישה, כי זה מה שאומר לאנושות: האכילו את אלה שרעבים!"
בהתבטאות נוספת אמר שהכנסייה הנוכחית שמה את הדוגמה מעל לאהבה על ידי כך שחשובה לה יותר השמירה על הדוקטרינה הכנסייתית מאשר עזרה לעניים ולמקופחים. בחזונו, הכנסייה היא בית עבור כולם. ניגוד מובהק לחזונו של קודמו, שהגן באופן נחרץ על הדוקטרינה של הכנסייה ורצה ביצירת כנסייה קטנה ו"טהורה" יותר. בראיון לעיתון ישועי אמר פרנציסקוס כי "עלינו למצוא איזון חדש, אחרת אפילו הצו המוסרי של הכנסייה עלול ליפול כמו מגדל קלפים, לאבד את הרלוונטיות שלו ואת ניחוח הבשורה." הכנסייה שפרנציסקוס מדמיין, היא כמו "בית חולים בשטח אחרי קרב", והוסיף, "זה חסר תועלת לשאול אדם פצוע קשה אם יש לו כולסטרול גבוה או מה רמת הסוכר בדם שלו. אתה חייב לרפא את פצעיו קודם כל ואחר כך אנחנו יכולים לדבר על כל שאר הדברים."
גישתו זו אינה גורמת לשינוי מהותי בכנסייה, יחד עם זאת, היא משנה את הטון שלה, והיא הובילה לכך שקתולים ליברלים שחשו מותקפים בזמן כהונתם של בנדיקטוס וקודמו, ג'ון פול השני, רואים באפיפיור החדש סימן משמח במיוחד.

זמנים של טלטלה
בחירתו של האפיפיור פרנציסקוס לא הייתה מקרית. מזה זמן רב זקוקה הכנסייה הקתולית לשינוי והפיכה לרלוונטית למציאות המודרנית. האפיפיורים של העשורים האחרונים לא השכילו להפוך אותה למוסד מהותי ומודרני. פרנציסקוס מנסה, ללא ספק, להעיר את נתיניו ולהצית בהם מחדש את אש האמונה, דבר שמציב לפניו אתגר לא פשוט. עיקרי האתגר נובעים מכך שהקהילה הקתולית מפוזרת ברחבי העולם. הפיזור הזה מוביל למגוון דעות גדול מאוד. לעיתים תכופות, מתנגשות עמדות הכנסייה עם עמדות המאמינים בנושאים כמו אמצעי מניעה, נישואין גאים, גירושים וקבלתן של נשים לכמורה. יוצא אף שעמדותיהם של המאמינים מתנגשות אלה עם אלה. סקר שנערך לקראת סוף שנת 2014 בקרב קתולים בצרפת, ברזיל, ספרד, ארגנטינה, קולומביה, פולין ועוד, חשף שכתשעים אחוז מהקתולים הם בעד שימוש באמצעי מניעה וכשישים אחוז מאמינים שיש לתת לכמרים קתולים להינשא — עמדות מנוגדות להשקפה הרשמית של הכנסייה הנוכחית. בנוסף, גילה הסקר כי הקתולים האירופאים הם בעלי עמדות ליברליות יותר ואילו הקתולים האפריקאים נוטים להחזיק בעמדות שמרניות יותר. רק חמישה אחוזים מהקתולים בצרפת התנגדו להפלה בכל מקרה שהוא, אך 73 אחוזים מהקתולים בפיליפינים ו־64 אחוזים מהקתולים באוגנדה התנגדו להפלות ויהי מה. כמו כן, 54 אחוז מהקתולים האמריקאים ו־64 אחוז מהקתולים הספרדים תומכים בנישואים גאים, בעוד ש־98 אחוז מהקתולים שבקונגו ו־84 אחוז מהקתולים שבפיליפינים מתנגדים להם.
האפיפיור הנוכחי הולך על חבל דק. הוא לא מעוניין להרחיק אף אחד מהכנסייה, יחד עם זאת, נראה שהוא כן מעוניין לשנות את הכיוון שאליו מועדות פניה. זו הסיבה כנראה שהוא לא משנה את דוקטרינת הכנסייה, לא מכריז על שינויים מהותיים בסדרי העולם המקובלים, אלא מנסה לעודד קבלה של השונה דרך מילים ומעשים.
כך עשה כשסיים את הסכסוך שנוצר בתקופת קודמו בנדיקטוס ה־16 עם קבוצת נזירות אמריקאיות. ב=2012 מינה בנדיקטוס ה־16 שלושה בישופים לחקור חשדות הנוגעים לקבוצת נזירות ממנהיגות ועידת הנשים הדתיות. החשד היה כי הן קידמו מהלכים שסטו מהדוקטרינה הכנסייתית בנוגע לקבלת נשים לכנסייה, אמצעי מניעה ומיניות. עוד הכריז הוותיקן, כי לוועדה הנ"ל ישנן בעיות חמורות בהבנת הדוקטרינה הדתית. נטען שהנזירות קידמו "נושאים פמיניסטיים רדיקליים שלא תואמים את האמונה הקתולית". הנזירות גם הואשמו בכך שהן מבלות זמן רב מדי בעבודה כנגד עוני ואי־שוויון חברתי ולא מספיק בהתנגדות להפלות ונישואין חד־מיניים. הנהגת הועדה של נשים דתיות מייצגת כ־80 אחוז מהנזירות הקתוליות בארה"ב וההאשמות נגדן ייצרו מתח רב בין הכנסייה האמריקאית לכס הקדוש. החקירה הובילה לבסוף לקרע בין הנזירות לוותיקן ואיימה להפוך לקרע בין הקתולים האמריקאים לוותיקן. הנזירות החליטו להתמודד עם ההאשמות באותה גישה של דיאלוג ופיוס שבעזרתה הגיעו להחלטות בינן לבין עצמן, אך נראה שעד לבואו של פרנציסקוס שלא היה להן עם מי לדבר.
בזמן ביקורו בארצות הברית החליט האפיפיור ליזום ולסיים את הסכסוך. מכיוון שקבוצת הנשים הזו חולקת את אותה תפיסת עולם של הדאגה לחלש ולעני בחברה, ממש על פי תפישתו, הוא מצא לנכון לנקוט צעדים לפני הזמן שהוקצב לסיום החקירה. הוא אף ישב עם הנזירות לשיחה של שעה – מחווה מרשימה מאוד ששקולה, בעיניי תיאולוגים מסויימים, בקשת סליחה מסוייגת. נראה שהושטת היד שלו אל הנזירות האמריקאיות לא נובעת רק מאמפתיה למצבן, אלא מתוכנית פרגמטית אמיתית שנועדה לאחד את הכנסייה הקתולית ולמצבה מחדש בעולם הדתי ובעולם בכלל.

דם אחד
האפיפיור שם לו למטרה לאחד את כל הנוצרים כולם. לטענתו, האלימות שמכוונת כנגד נוצרים במקומות מסוימים בעולם, כמו סוריה, מצביעה על כך שכל הנוצרים הם בעלי "דם אחד". "במדינות מסוימות הורגים נוצרים בגלל שהם עונדים צלב או בגלל שיש להם תנ"ך, ולפני שהורגים אותם, לא שואלים אותם אם הם אנגליקנים, לות'רנים, קתולים או אורתודוכסים. אלו שהורגים נוצרים לא מבקשים ממך תעודת זהות כדי לדעת באיזו כנסייה הוטבלת. עלינו להתחשב במציאות הזאת." אמר.
לא רק את הנוצרים מעוניין פרנציסקוס לאחד תחת אותה קורת גג, אלא את המאמינים באשר הם — ואפילו את האתאיסטים. אחד מחבריו הקרובים הוא הרב הארגנטינאי אברהם סקורקה, עימו כתב ספר בשנת 2011, "אודות גן עדן וכדור הארץ". הוא אף התבטא מספר פעמים על ה"קשר הרוחני החזק" הקיים בין היהודים לקתולים. השנה התעוררה מהומה קטנה נוספת משהכריז כי הוא מעוניין להושיט יד לא רק לבני כל הדתות אלא גם לאלו ש"לא שייכים לאף מסורת דתית אך מרגישים את הצורך לחפש אחר האמת, הטוב והיופי של האל". הצהרה זו פורשה כהושטת יד לאתאיסטים ברחבי העולם. דובר הוותיקן מיהר להוציא הבהרה שהגאולה האמיתית מגיעה רק מאמונה בישו ובכנסייה הקתולית ובכך למעשה הבהיר כי האפיפיור טעה — בעיה דוקטרינרית בפני עצמה.
כיאה לישועי ולחסיד של פרנציסקוס מאסיסי, מנסה האפיפיור החדש לאחד את המאמינים באשר הם גם עם העולם שבו הם חיים. השנה שלח האפיפיור אנציקליקה — (מנשר הנשלח על ידי האפיפיור לבישופים ברחבי העולם), לכל חסידי הכנסייה ובו הוא מפרט על פני 184 עמודים את חזונו לעתיד. בדבריו הוא מתאר את הניצול וההרס של הסביבה ואומר שהאפתיה, המרדף אחר העושר, האמון הגדול בטכנולוגיה, וחוסר החזון הפוליטי הם האשמים המרכזיים בהידרדרות מצבו של כדור הארץ. הקורבנות הגדולים ביותר של ההזנחה הזו הם, כמובן, העניים. פרנציסקוס הטיל את רוב האחריות על המדינות המתועשות שאינן מסייעות כראוי למדינות החלשות. הוא דבר על השימוש הרב בדלקים וניצול כדור הארץ. הוא הביע תקווה שאיגרתו תעזור להשפיע על מדיניות האנרגיה ועל המדיניות הכלכלית של מדינות ברחבי העולם, ולעורר תנועה גלובלית. האיגרת נועדה לקרוא לאנשים הרגילים ללחוץ על נבחריהם לשינוי. כמרים ובישופים ברחבי העולם קראו את האיגרת ונשאו בעקבותיה דרשות לקהילותיהם. האיגרת פנתה במובהק לכל האנשים וכל הבריאה, בקריאה לשמור על העולם, וצוטטו בה דבריהם של האפיפיור ג'ון פול השני, בנדיקטוס ה־16, הפטריארך ברתולומיאו (Bartolomeo) הראשון מקונסטנטינופול, מנהיג הכנסייה האורתודוכסית ואף דבריו של מיסטיקאי סופי מהמאה ה־19 בשם אלי אל־קווס. מבקריו מאידך טענו שאין זה מתפקידה של הכנסייה להשפיע על מדיניות או להתערב בפוליטיקה, אבל נראה שהאפיפיור טוען שאלו הם בדיוק תפקידיה של הכנסייה המודרנית.
הוויכוח הוא ויכוח תיאולוגי ופוליטי. נוצרים רבים מפרשים את ספר בראשית כמבהיר שלבני האדם ניתנה בעלות על הטבע. מן העבר השני ישנם המאמינים, כמו האפיפיור פרנציסקוס, שהכוונה בספר לא הייתה שהעולם שייך לאדם, אלא שבני האדם צריכים לשמור ולטפח את העולם. בעלותנו עליו בעיקר מחייבת אותנו לשמור ולהגן עליו. לכן גם, טוען פרנציסקוס שהתקווה עדיין לא אבדה. "בני האדם, בעודם מסוגלים למעשים הנוראים ביותר, מסוגלים גם להתעלות מעל עצמם, לבחור שוב במה שטוב וליצור התחלה חדשה." אמנם היו כבר אפיפיורים שקדמו לפרנציסקוס במודעות לסביבה, אלא שדרכו הייחודית ממסגרת את הדאגה הזו באופן שונה, ומצביעה באופן ישיר על אחריות בני האדם לנושא. נראה שעמדותיו של האפיפיור הנוכחי במגוון נושאים חברתיים וסביבתיים באופן מתמשך על קידום מתווה ברור ומאוד פרגמטי עבור הכנסייה.
הלך הרוח שמקדם פרנציסקוס מסתמך על תפישה תיאולוגית עמוקה שרואה את העולם כולו כקדוש מכיוון שהוא נוצר על ידי אלוהים. הרוע בעולם פגם במערכת היחסים שבין האדם לעולם אך עלינו לעבוד כדי לתקנה. הפירוש הזה כולל גם ראייה אחרת של ישו. הראייה הפרנציסקנית של ישו היא לא רק כאלוהים עלי אדמות אלא כאלוהים שנעשה אדם. אלוהים בצורת אדם. ראייה זו מעניקה לאדם את האפשרות לתקן את מה שלא עובד בעולם שסביבו.
ההשקפה הסביבתית שבוטאה באנציקליקה שיקפה מאפיין נוסף של האפיפיור פרנציסקוס שמטריד במיוחד ראשי מדינות מתועשות ברחבי העולם. פרנציסקוס רואה את המדינות המפותחות כמי שנושאות באשמה להרס העולם. הרעיון שהוא מציג של דאגה לטבע קשור גם בדאגה לאחר, לעני, לכל אדם ויצור. הוא משקף עמדה הגורסת שבכדי שפיתוח כלכלי יהיה מוסרי, עליו להתחשב בצרכיהם של בני האדם כגון חינוך, חירות ומשמעות, ולא רק בייצור המוני. הוא חוזר ומחבר בין מצבו השברירי של כדור הארץ והעוני. הוא אינו סבור שפתרונות טכנולוגיים יצילו את כדור הארץ או יפתרו את בעיית הרעב העולמי. הוא נשא מספר נאומים ובהם הכריז שלא ייתכן שמדינות עניות ייהפכו לספקיות של עבודה זולה ומשאבים עבור העולם המפותח. בנאום שנשא בבוליביה אמר, "בואו לא נפחד לומר זאת: אנחנו רוצים שינוי, שינוי אמיתי, שינוי מבני". עוד אמר שעלינו לדחות מערכות ש"כפו עלינו את המנטליות של רווח בכל מחיר, בלי שום דאגה לבידוד החברתי או להרס של הטבע. המערכת כיום היא בלתי נסבלת: חקלאים מוצאים אותה בלתי נסבלת, עובדי כפיים מוצאים אותה בלתי נסבלת, קהילות מוצאות אותה בלתי נסבלת ואנשים מוצאים אותה בלתי נסבלת. האדמה עצמה — אחותנו, אמא אדמה, כפי שהקדוש פרנציסקוס היה קורא לה — גם מוצאת את זה בלתי נסבל." הקהל המשולהב לא הפסיק להריע שוב ושוב.
אחרי פגישה פרטית עם אנגלה מרקל, נאם האפיפיור שוב ואמר "אם השקעות בבנקים נכשלות אז מדובר בטרגדיה, אבל אם אנשים מתים מרעב או אין להם אוכל או גישה לתרופות אז דבר לא קורה. זה המשבר שלנו היום. המשבר הכלכלי שאנחנו חווים היום גורם לנו לשכוח שהמקור האמיתי שלו הוא משבר אנושי עמוק. יצרנו לנו אלילים חדשים. הסגידה לעגל הזהב מצאה דימוי חדש בכת הכסף ובדיקטטורה של כלכלה חסרת פנים הנעדרת מטרות אנושיות אמיתיות."
גישתו האנטי־קפיטליסטית של האפיפיור לא התקבלה במחיאות כפיים על ידי כל שומעיו. שדרן הרדיו האמריקני הרפובליקאי, ראש לימבו, תקף אותו בשידור ואמר שהוא "טועה באופן מביך, תמוה ודרמטי. לימבו טען שנראה כי הכלכלה שאליה שואף האפיפיור היא מרקסיזם טהור. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהאפיפיור הדרום־אמריקאי התמודד עם האשמות על היותו קומוניסט או מרקסיסט ולכן הוא התייחס לטענות ואמר כי "האידיאולוגיה המרקסיסטית מוטעית. אבל יצא שפגשתי הרבה מרקסיסטים במהלך חיי שהיו אנשים טובים, אז אני לא נעלב [מההערות של לימבו]." למרות זאת, הוא המשיך להגן על משנתו הכלכלית "פעם הייתה הבטחה שברגע שהכוס תהיה מלאה היא תעלה על גדותיה והעניים ירוויחו מכך. אבל מה שקרה זה שכשהיא מלאה עד קצה, הכוס גדלה באורח פלא וכך העניים שוב לא זוכים לדבר. אדגיש שוב: אני לא מדבר כמומחה אלא בהתאם לדוקטרינה החברתית של הכנסייה וזה לא הופך אותי למרקסיסט."

תקווה חדשה או רמאות ישנה
הרים של מאמרים נכתבו אודות האפיפיור פרנציסקוס מאז בחירתו. ב־2013 בחר בו המגזין טיים לאיש השנה ופרסם פרופיל ארוך בו הילל את מעלותיו השונות, ובעיקר את גישתו הליברלית והפרגמטית. גם המגזין סלייט הכריז שהוא ליברל בעל גישה אנטי־קונסרבטיבית מובהקת. מנגד, טען עיתון הספקטטור במאמר רחב יריעה שהאפיפיור החדש אינו ליברל כפי שהעיתונות הממוסדת מנסה לטעון. הליברלים יצרו דמות שהיא מאין פרנציסקוס פנטסטי, אפיפיור ליברלי, שלא דוחה הומוסקסואלים ומעודד שוויון מגדרי בכנסייה, בעודם מתעלמים מעדויות אודות פעולותיו הפחות ליברליות. בסופו של דבר, נטען בכתבה, עמדתו של האפיפיור הזה ברוב הנושאים הללו אינה שונה משל קודמיו, אז כיצד ניתן לקוות שהוא אכן מבשר של שינוי?
מבקריו של האפיפיור אף מוסיפים וטוענים שלא עשה מספיק בכדי לטפל בהטרדות מיניות בכנסייה ומצביעים על פרשות בעייתיות מעברו בתקופה שבה ארגנטינה הייתה תחת משטר צבאי. האשמות אלה התבררו כלא נכונות ככל הנראה, אך הצליחו להטיל דופי בתדמיתו של האפיפיור.
אז כיצד ניתן ליישב את עמדותיו השמרניות לצד גישתו הליברלית של האפיפיור פרנציסקוס? מה הוא בסופו של דבר? ככל הנראה, הוא בעיקר מאמין פרגמטי. אדם שמעוניין לייצר שינוי של ממש ולבנות כנסייה בעלת תפקיד גדול ורלוונטי יותר בעולם, ולשם כך, הוא מבין שעל הכנסייה ליצור קשר עם יותר אנשים. הסבר להתנהגותו ניתן למצוא באחת מהתקריות המעניינות ביותר בהן היה מעורב: החוק שנועד למסד נישואין חד־מיניים בארגנטינה.
בשנת 2012, עמדה ממשלת ארגנטינה לאשר נישואין חד־מיניים במדינה. הכנסייה הקתולית עמדה בפני בעיה גדולה מאוד. כלפי חוץ, הכנסייה תקפה את החוק המוצע והובילה עשרות אלפים ברחובותיה של בואנוס איירס במחאה נגדו. אולם במהלך הדיונים הסגורים של הבישופים התגלתה מורכבות גדולה בהרבה. הקרדינל חורחה מאריו ברגוליו, שכלפי חוץ היה חלק מקבוצת הכמרים שהובילה את המתקפה נגד החוק, רתח במהלך הפגישות הפרטיות הללו, וטען כי יש להביא פתרון יצירתי — על הכנסייה בארגנטינה לתמוך בנישואים אזרחיים עבור זוגות חד־מיניים. ההצעה עוררה את זעמם של רוב הבישופים האחרים, אך ברגוליו ידע כי מלחמה נגד החוק היא ככל הנראה מטרה אבודה. הוא הציע את האיחוד האזרחי כפשרה ששומרת על קדושת ה"נישואין" כפי שהם מוגדרים על ידי הכנסייה אך מאפשרת לזוגות חד־מיניים לקבל את אותן הזכויות המוענקות לזוגות נשואים. הוא חיפש את הפשרה שתשאיר את הכנסייה בתוך הדיאלוג עם החברה הארגנטינאית ולא תייצר ניכור בין השתיים. בסופו של דבר, הצביעו רוב הבישופים נגדו והובילו להפסד הראשון שלו במהלך שש השנים בהן כיהן כראש המועצה.
נראה שהאפיפיור פרנציסקוס מבין את הנחיצות במציאת האיזון המורכב כל כך בין שמירה על נאמנות לכנסייתו ותדמיתה החיצונית מול העולם, לבין הניסיון להביא לשינוי מבפנים.
האופי הצנוע שלו הופך אותו לדמות שמסוגלת לצעוד בקלות בדרך הלא פשוטה הזו ולאזן בין צרכי הכנסייה הקיימת והכנסייה העתידית שהוא רואה לנגד עיניו. במובן הזה נראה שדמותו מזכירה כמה ממנהיגיה המרשימים ביותר של הכנסייה, מפרנציסקוס מאסיסי ואף מעבר לכך. הקרדינל טימות'י דלטון, חבר במועצת הקרדינלים שבחרה באפיפיור החדש אמר לפני ההצבעה שבה נבחר פרנציסקוס כי כאשר אתה בוחר באדם להיות אפיפיור, אתה "מחפש אחר האדם שמזכיר לך את ישו הכי הרבה".

Share.

Comments are closed.