ארמון שונית הסלע

0
שיחה עם ד”ר קתרין גליסון על ארמונו של הורדוס בקיסריה

"הוא גם נתן את דעתו על מקום אחד על שפת הים מתאים ביותר להכיל עיר. מקום זה נקרא לפנים מגדל שרשון. הוא התקין את תבנית העיר לפי תוכנית נהדרת, והקימה כולה על בנייניה, לא כלאחר יד, אלא מאבן לבנה, וקישטה גם בארמון מפואר ביותר וגם בניינים לטובת הציבור"

יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים,
תרגם מיוונית אברהם שליט, הוצאת מוסד ביאליק, ט"ו 331

"הוא בנה גם תיאטרון, ומצד דרום של הנמל, מאחוריו, גם אמפיתיאטרון, שהיה בו כדי להכיל המון רב של בני-אדם, ונמצא במקום שנוח להשקיף ממנו על פני הים, כך הושלמה העיר במשך זמן של שתים-עשרה שנה מבלי שנלאה המלך מן העבודות ובלי שצימצם את הוצאותיו"

יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים,
תרגם מיוונית אברהם שליט, הוצאת מוסד ביאליק, ט"ו 341

שונית הכורכר הבולטת לים ממערב לתיאטרון ולהיפודרום משכה את המשוטטים בעתיקות קיסריה מהיום שהתחילו בה החפירות. הבריכה המרובעת הגדולה שבאמצע השונית, "בריכת קליאופטרה" בפי חברי קיבוץ שדות ים הראשונים, תוארה כבריכת דגים הקשורה לדיג או כ"וילה ימית". משנת 1975 ערכו ישראל לוין ואהוד נצר שלוש עונות חפירה בקיסריה מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית. בסוף העונה השלישית נבדקה גם שונית הסלע ונתגלו בה שרידים של ארבעה חדרים, שלושה מהם מרוצפים ברצפת פסיפס. בהמשך החפירה התברר שלארמון היו כמה שלבים, היה בו חדר מדרגות בחלקו האחורי, שהוביל לקומה שנייה או להמשך הארמון. במקום התגלו גם שרידי שריפה עזה, שאולי אף החריבה את הבניין כולו.
רצפת הפסיפס בחדר המרכזי של הארמון היתה חיקוי לרצפות השיש בסגנון אופוס סקטילה, רצפות שכדוגמתן התגלו בארמון השלישי של הורדוס ביריחו. חפירות מסביב לבריכה גילו מערכת של תעלות מים, שמהן אפשר להסיק שהבריכה כנראה נזונה במקור ממים מתוקים שהגיעו לבריכה (אולי ממי התהום) ואחר כך, לאחר שהבניין כבר יצא מכלל שימוש, הוסבה לבריכה לגידול דגים ונזונה ממי ים.
נצר סבר שהארמון הזה הוא ארמונו של הורדוס בקיסריה. באותו זמן עבדה קתרין גליסון יחד עם נצר ביריחו ובהרודיון, וחיפשה במשותף עם ברברה בורל מאוניברסיטת סינסינטי שבארצות הברית אתר חפירה לימודי לסטודנטים. נצר הציע שהם יחפרו את ארמון השונית בקיסריה ויבררו את הפרטים הרבים שעדיין נותרו עלומים לגבי המבנה המפואר הזה.
החפירה הראשונה החלה ב–1990 ונמשכה שש עונות. החפירה נערכה בחסות המוזיאון לארכיאולוגיה ולאנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה, בפילדלפיה בארצות הברית, והמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, ירושלים. החפירה השתלבה בפרויקט התעסוקה לעולים חדשים, שהגיעו באותן שנים בעלייה הגדולה מברית המועצות.
בחפירות התברר שלארמון היו שני אגפים, אגף תחתון על השונית ואגף עליון על החוף. האגף התחתון נבנה מסביב לבריכה, כאשר הבריכה עצמה ניצבה במרכזו של גן נאה ששימש כחצר המרכזית של האגף התחתון. המשלחת של גליסון ובורל חפרה רק כמחצית מהאגף העליון. בהמשך חשף ספי פורת את החצי השני של האגף העליון של הארמון, וגילה שהארמון היה מקושר להיפודרום שמצפון לו. למעשה, לשני אגפי הארמון היו תפקידים שונים: האגף העליון, המערבי, המחובר להיפודרום, היה הצד הציבורי של הארמון, חלק מנוף מבני הציבור של קיסריה ההרודיאנית. האגף התחתון היה האזור הפרטי, שמור למלך ולאורחיו האישיים בלבד.
"לא במקרה בונה הורדוס את ארמונותיו במקומות דרמטיים", אומרת גליסון, "זה חלק מאופיו, להתמודד עם הטבע, עם הסביבה, על ידי השארת חותם על הנוף". בתקופה הרומית היה הטבע דבר שצריך לעצב אותו, להתמודד איתו. כך הם ראו את המונחים "חזרה לטבע" ו"אהבה לטבע". עבור הורדוס היתה בניית ארמון בתוך הים עם גן נאה במרכזו בעיקר תצוגת כוח, הוכחה שהוא יכול לעשות זאת. "בריכות מים מופיעות בכל ארמונותיו של הורדוס, בארץ מדברית זו תצוגת יכולת. להביא מים ממרחקים ואז ליצור איתם בריכת נוי גדולה מוקפת צמחייה", מוסיפה גליסון.

עיר גנים

"צריך לשים לב למכלול הגנים שבארמונותיו של הורדוס", אומרת גליסון. "התקופה הרומית היא הפעם הראשונה שמקימים גנים לנוי, לא בוסתנים שבהם מגדלים עצי פרי, ירקות ובשמים, אלא גנים למטרת הנאה". עם התפשטותה של האימפריה הרומית מזרחה התגלו לרומאים הגנים הנאים של שליטי המזרח, ומכיוון שהיתה להם יכולת תקציבית, הם החלו לבנות גנים גם לעצמם.
"הגן הרומאי ממלא פונקציה חשובה", אומרת גליסון, "אפשר לטייל בו, להלך ליד הבריכות ובין שדרות העמודים שעליהם משתרגים גפנים ומטפסים, ולשוחח. זה חלק מהמתווה התרבותי הרומי, וחלק מהחידושים שהורדוס מביא ארצה". קשה לדעת מי השפיע על מי, הרומאים על גניו של הורדוס או הורדוס על הגינון הרומי – אבל בהחלט יש הפריה הדדית בין מערב למזרח, בין ממלכת יהודה לבין מה שקורה ברומי. לא במקרה שולח מרקוס אגריפה להורדוס צוות אדריכלים ובנאים לאחר הביקור שלו בממלכת יהודה. הצוות הגיע לא רק כדי להקים ולבנות, אלא גם כדי ללמוד על פעולותיו של הורדוס. "גניו של הורדוס הם אחד המקורות החשובים ביותר להבין כיצד התפתחו גנים בעולם הרומי, ומשם התפשטו לעולם המערבי בכלל", אומרת גליסון. "מעניין שלאחר אוגוסטוס דווקא אספסיאנוס וטיטוס הם הקיסרים שבנו גנים גדולים. שניהם היו ביהודה ושניהם הכירו את מה שבנה הורדוס".
בחפירות בארמון בקיסריה התגלו הרבה מאוד ממצאים המלמדים על חיי היום–יום, בהם מכלולים נאים של כלי אוכל, מנורות שמן ועוד. הארמון היה בשימוש כמה מאות שנים, והמשיך לשמש גם בתקופה הביזנטית.  לאחר ימיו של אגריפס הראשון הוא כנראה שימש את הנציבים הרומאים של יהודה שישבו בקיסריה. אחד הממצאים המעניינים מהתקופות המאוחרות יותר הוא "באר קללות" שבתוכה התגלה אוצר של לוחות עופרת קטנים, שעל כל אחת מהם רשומה קללה. הקללה נזרקה לתוך "באר השאול", עשתה דרכה למעבה האדמה על מנת לעורר את הדמונים להתנכל למי שרשום על הלוח.
השימוש הדרמטי ביותר בארמונו של הורדוס בקיסריה נרשם דווקא בימים אגריפס הראשון, נכדו של הורדוס. במלאות שלוש שנים לשלטונו על כל ארץ יהודה הוא מגיע לקיסריה לחוג בה את החגיגות לכבוד שלום הקיסר. ביום השני של החגיגות לובש אגריפס בגד "עשוי כולו כסף מעשה אורג נפלא" ובא לתיאטרון בתחילת היום, כשקרני השמש הראשונות נצנצו על בגדיו המוכספים. תוך כדי תרועות ההמון חש לפתע המלך ברע ("הוא חש כאב בלבו ומיד ניעור בו גם מיחוש מעיים", כותב יוספוס פלביוס). כאשר התגברו יסוריו "הוא הובא בחפזון אל הארמון ונפוצה שמועה בקרב כל האנשים, שאגריפס עתיד למות בוודאי כעבור זמן קצר". ההמון לבש שק ונשא תחינות לאלוהים שישמור על המלך. "המלך שכב בחדר גבוה והביט למטה אליהם כשהם נופלים על פניהם, וגם הוא עצמו לא הבליג על דמעותיו", כתב פלביוס.
לאחר חמישה ימים נפטר המלך אגריפס הראשון, בגיל 54 ובשנה השביעית להתמנותו למלך, תחילה בגליל ואחר כך גם ביהודה. אולם בזה לא תמו העניינים בקיסריה. כשנודע על מות המלך, פשטו החיילים שהיו בקיסריה על הארמון "וחטפו את האנדרטות של בנות המלך, והביאו אותן מתוך הסכמה כללית לבית זונות והעמידו אותן על הגגות, ונהגו בהן מנהג של ביזיון כמה שיכלו, ועשו מעשים מכוערים משאפשר לספר" (יוספוס פלביוס, קדמוניות, י"ט, 343-359). לאחר מות אגריפס הראשון ממנה הקיסר קלאודיוס נציב רומאי ליהודה, שמגיע לקיסריה ומעניש את תושבי קיסריה והחיילים שהיו מוצבים בה על הביזיון שנהגו באגריפס הראשון ועל הגסות כלפי בנותיו.

מצדה – תהומות אין חקר
להזמנות לחצו כאן

Share.

Comments are closed.