שטוקהולם: שוודיה-דנמרק שלוש אפס

0

רוצים להתחבב על שוודי? ספרו בדיחה מרושעת על דנים. יריבות בת מאות שנים מתדלקת את היחסים בין שתי האומות הסקנדינוויות השכנות, ואף שהתותחים פסקו מרעום כבר מזמן, הצדדים הניצים עדיין מתכתשים בשדה אחר — מגרש הכדורגל

גשר האורסנדסברון, מעל למיצר האורסונד, מחבר את העיר מאלמה שבשוודיה אל קופנהגן שבדנמרק. הגשר נמתח על פני שמונה קילומטרים, מהחוף השוודי אל אי מלאכותי שנבנה באמצע המיצר ומשם במנהרה באורך של ארבעה קילומטרים המובילה אל האי הדני אמאג'ר. זהו גשר הרכבת והרכב הארוך ביותר באירופה, ומעבר להיותו החיבור בין שוודיה לשאר אירופה, הוא גם סמל לחיבור בין שתי המדינות הסקנדינביות הגדולות שהיו יריבות במשך מאות שנים. הגשר הוא איקון תרבות המככב בסדרת הטלוויזיה השוודית–דנית "הגשר" (שעובדה לסדרת טלוויזיה אמריקנית), ששימש כמוטיב מרכזי בתחרות האירוויזון 2013 שנערכה במאלמה, שוודיה. בקטע הסיום של האירוויזון נערך "מצעד העמים" בהשתתפות כל המתמודדים שצעדו אל הבמה על גשר גדול. גם השיר "walk me to the bridge" של הלהקה הוולשית "מניק סטריט פריצ'רס" עוסק בחווית המעבר בין שתי המדינות על גשר האורסונד מעל המפרץ.
אבל רק מי שמבין את דקויות השפה והסמלים של שוודיה ודנמרק, הדומות כל כך ובכל זאת שונות, יכול לחוש את מסך היריבות שעדיין מפעפע מתחת לפני השטח. "הגשר" נפתחת בגילוי גופה מבותרת לשניים של פוליטיקאית שוודית המונחת בדיוק על קו הגבול — במרכז גשר האורסונד. גילוי הגופה מחייב שיתוף פעולה בין המשטרה השוודית לדנית, כאשר דמויות החוקרים, החוקרת השוודית האוטיסטית והקרה מצד אחד והחוקר הדני השתיין והחמים מהצד שני, מייצגות את היחסים בין שתי המדינות ומעידות על היכולת והקשיים בעבודה המשותפת.

התחרות בין שוודיה לדנמרק החלה עוד בימי התגבשותן כמדינות עצמאיות, כאשר שוודיה התנתקה מאיחוד הממלכות הסקנדינביות בראשות מלכת דנמרק. הניתוק שימש עילה לעשרות מלחמות וקרבות בין שוודיה לדנמרק בין המאה ה–15 למאה ה–17. כל מלך חדש שעלה לשלטון, הן בשוודיה והן בדנמרק, מצא סיבה לצאת למלחמה עם היריבה הנצחית מעבר למיצר. עם שוך ימי המלחמות ביבשת האירופית הועתקה האיבה המסורתית למגרשי הספורט, בעיקר למגרש הכדורגל. לא קיימת מערכת של משחקים בין הקבוצות והליגות של שתי המדינות השכנות, אולם כאשר שוודיה ודנמרק נפגשות בתחרות בינלאומית, היציעים שואגים מלחמה.

הכדורגל הגיע לדנמרק מאנגליה לקראת סופה של המאה ה–19 והפך לספורט פופולרי. דנמרק הייתה לחוד החנית של הכדורגל הסקנדינבי. במהלך עשרים השנים הראשונות של משחקי כדורגל בסקנדינביה היו מועדוני הכדורגל של קופנהגן המועדונים הטובים ביותר. קהל הצופים ייצג בעיני הדנים "תרבות אמיתית", בעוד המועדונים בפריפריה של דנמרק וביתר מדינות סקנדינביה נחשבו בעיניהם כבעלי רמה נמוכה. דנמרק, בעיני הדנים, הייתה ארץ התרבות, בעוד ששוודיה היא הפולש האגרסיבי אל עולם הספורט המתורבת.
תרבות הכדורגל הובאה לדנמרק על ידי קבוצה סקוטית ב–1898. הסקוטים לימדו את הדנים לשחק בצורה אלגנטית, עם מסירות קצרות. באופן מסורתי משפחת המלוכה לא רק מאמצת את מועדוני הכדורגל, אלא נוכחת בכל המשחקים. שיא עונת הכדורגל הדנית היה משחקי גומלין בין מועדוני בקופנהגן למועדונים המובילים באנגליה. הקהל הדני נהר למשחקים והתנהג, כצפוי, בצורה ג'נטלמנית והוגנת. גם נשים הגיעו לצפות במשחקים והתפרעויות במשחקים היו תופעה נדירה ביותר. בשנת 1910 הותקף שופט לאחר נצחון של ליוורפול על דנמרק, ובאותה שנה הייתה מהומה קטנה במשחק שנערך נגד מנצ'סטר סיטי.

הג'נטלמניות הדנית תורגמה לדיון ער בעיתונות בעשור הראשון של המאה העשרים, האם זה מכובד להריע בקריאות עידוד לקבוצה הביתית או לצעוק נגד הקבוצה היריבה. קריאות מהצופים נחשבו בדנמרק מעשים פסולים, אירועים המאפיינים את היושבים במקומות הזולים יותר — העניים וחסרי התרבות. הצלחות קבוצת הכדורגל הלאומית של דנמרק באולימפיאדות של 1908 ו–1912, כאשר שיחקה נגד אנגליה, חיזקו את התפישה שכדורגל הוא ספורט תרבותי המחייב התנהגות מכובדת.

כאשר החלו משחקים בינלאומיים נגד היריבה המסורתית, שוודיה, משכו המשחקים האלה קהל רב. הקהל השוודי היה אמנם פרוע יותר מהקהל הממושמע מדנמרק, אבל עד מהרה ההתרגשות והיריבות עתיקת השנים החלה לפעפע גם אל היציעים הדניים. במשחקים האולימפיים ב–1912, שנערכו בשטוקהולם, הוצגה בפעם הראשונה תופעה של עידוד מאורגן. סטודנטים אמריקאים שאגו מהיציעים סיסמה שעליה התאמנו מראש: "רה — רה — ראי, יו אס איי", שאגו הסטודנטים. השוודים התפעלו ולמדו.

 

המשך הכתבה בגיליון שטוקהולם של מטרופוליס.

להזמנת הגיליון

Share.

Comments are closed.