יפו: תחת שמי הים התיכון

0

יפו חוזרת לאופנה. לאחר שנים של דחיקה לשולי העיר הלבנה, חוזרת בבואתה האפורה לפרוח, מרכישת נכסים ועד למילה האחרונה בטרנד הקולינרי. אולם יפו היא הרבה יותר מזה. היא קשורה בטבורה להיסטוריה של הארץ הזאת, חלק בלתי נפרד מעברה ונדבך חשוב לימים שיבואו

תל אביב לא נבנתה "מקצף גל ועננה" וגם לא צמחה לה פתאום בחולות הלבנים של הארץ שטופת שמש – היא נהגתה, נבנתה וצמחה מתוך יפו, שכונה אחת מני רבות בתהליך היציאה מן החומות שעבר על יפו במחצית השנייה של המאה ה–19. רק לאחר התבססות המנדט הבריטי בארץ ישראל הופרדה תל אביב מהורתה והחלה להתפתח במהירות כצרתה של יפו. יפו הערבית מול תל אביב היהודית, כל אחת מהן המרכז האינטלקטואלי של הישות הלאומית – העברית והערבית – אליה השתייכה.

במאבק הזה תל אביב ניצחה, ויפו התרוקנה מתושביה. תוך שבועיים קמו שבעים אלף תושבי יפו ועזבו את עירם. יומיים לפני שדוד בן גוריון הכריז בתל אביב על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, חתמו נציגי 3,000 התושבים שעוד נותרו ביפו על הסכם כניעה. בעוד תל אביב עלתה ופרחה, יפו נותרה שבורה על החוף. בולדוזרים עלו על בתיה העזובים ושכונות שלמות נעלמו מן העולם. לולא כמה אמנים בראשות מרסל ינקו, שראו את יופייה של העיר העתיקה של יפו ונלחמו לעצור את הבולדוזרים, גם שרידי העיר העתיקה שקיימים היום היו נמחקים מעל פני האדמה.

יתר השכונות של יפו, שבהן התמקמו בינתיים עולים חדשים מכל העולם, נועדו לפינוי והרס. במקומן תכננה עיריית תל אביב של מרדכי נמיר ויהושע רבינוביץ', בשנות השישים ותחילת שנות השבעים, להקים על הריסות יפו עיר חדשה, מודרנית, עם כבישים מהירים רבי נתיבים המחברים את חולון, בת ים ויפו לתל אביב. אחד הכבישים המהירים היה אמור לעבור לאורך החוף ולדרוס את הנמל, והשני תוכנן לעבור ממזרח ליפו. ביצוע פינוי התושבים הופקד בידי חברת עמידר, וזו החלה בתהליך של פינוי הבתים ופיצוי התושבים. גגו של כל בית שפונה הוסר, כך שלא היה אפשר להתגורר בו – דבר שהביא להתפוררות מהירה של מבנים שהצליחו לעמוד מאה ואפילו מאתיים שנה.

כאשר התחלף השלטון בתל אביב ושלמה להט (צ'יץ') הפך לראש העיר, הוא מינה צוות שכלל את אדריכל העיר לשעבר סרג'יו לרמן לטפל בתכנון של יפו. הצוות של לרמן, שהתחיל לשוטט ביפו, ראה את יופיים של הבתים והשכונות והחליט לנסות לשנות את רוע הגזרה. צ'יץ הובא ליפו לסיור, הציץ ונפגע. בעקבות הסיור הוא שינה את התוכניות ב–180 מעלות והחליט כי יפו תישמר. וכך זכתה להינצל הארכיטקטורה של אחת הערים המקסימות לאורך חופי הים התיכון.

יפו אינה רק ארכיטקטורה. היא הייתה גם אנשים, היסטוריה ותרבות, שהרבה מהם נעלמו. ארכיון העיר יפו אבד, שמות הרחובות שונו, ורבים מהמקורות העבריים, באופן טבעי, מתמקדים בפן היהודי של יפו. מכיוון שכך אנו מכירים את יפו בצורה מעוותת. מי היה נג'יב בוסטרוס, שרחוב העסקים הראשי של יפו נקרא על שמו? מי היה סלים קאסר, אחד האנשים העשירים ביותר ביפו? מי היו האנשים שבילו בבתי הקפה המפורסמים שלאורך שדרות ג'מאל פאשה? ומי היו האדריכלים שבנו ביפו, נוסף על האדריכלים היהודים שאנו יודעים על כל בניין שבנו שם?

יפו חוזרת היום לאופנה. ערכי הנדל"ן עולים ללא הרף, בתי קפה, גלריות, מסעדות ומועדונים נפתחים בה חדשות לבקרים. הנמל חוזר לחיים כמוקד בילוי, והאוכלוסייה החזקה – היהודית – דוחקת החוצה את האוכלוסייה הערבית. מוקדי תסיסה לאומית מתפתחים ברבעים העניים של העיר, יחד עם פעילות של פשע – כל זה לצד התחדשות, שינוי וצמיחה.

סיפורה של יפו הוא חלק חשוב מתולדות העת המודרנית בארץ. היא לא עיר שחורה אל מול העיר הלבנה של תל אביב. גם היא הייתה יפה וגם מולה קצף הים ועננים הילכו מעליה בשמי התכלת. "כלת הים התיכון", כינו אותה אוהביה, "יפו היפה", קראו לה תושביה. הגיע הזמן שנכיר אותה טוב יותר. הכרה כידוע, היא חלק חשוב בתהליך הריפוי.

mendele

להזמנת המדריך הדיגיטלי או המודפס

 

Share.