שטוקהולם: המודל השוודי עדיין בסדר

0

תלי תילים של מילים נכתבו על המודל השוודי שלעיתים נקרא גם המודל הנורדי. ניסו לפצח את סוד הצלחתו, ניסו להפריך אותו וכמעט תמיד ינסו להסביר מדוע זה יכול לעבוד רק בסקנדינביה. אולם אפילו בשוודיה קם גל שמרני, ניאו ליברלי, שפעל בשמונה השנים האחרונות כדי לפורר את מודל מדינת הרווחה. איך שינויים בזכויות פנסיה קיבוציות משפיעים על תקריות אנטישמיות במאלמה, מה עושים כשאין מערכת בריאות לעשירים בלבד, ואיך השפיעו על כך הבחירות הכלליות שנערכו בספטמבר?

בעקבות ראיון עם דיוויד סטברו

חומת ברלין נפלה לפני 25 שנה, אבל קשה לנער את דיכוטומיית המלחמה הקרה מהאופן בו חושבים עד היום על כלכלה: או קפיטליזם, או קומוניזם; או ניאו ליברליזם, או סוציאליזם; מגזר פרטי גדול ורווחי, או מערך ציבורי של שירותי רווחה ענפים ומתוקצבים; יוזמה פרטית או ערבות הדדית — האחד או השני, לעולם לא ביחד.
זה ברובו מצג שווא והגזמה, כמובן. בין ברה"מ לארה"ב נמתחת קשת רבגונית של מודלים כלכליים המערבים מגזר פרטי חזק ומערכת רווחה: מבריטניה וגרמניה ועד לישראל. אולם בכל המודלים המשולבים הללו יש עדיין צד דומיננטי יותר, ולרוב כוחות ההפרטה והתחרות החופשית רומסים את הועדים, עובדי הציבור ומערכת הרווחה.

ואפשר גם אחרת.

"הכלכלה השוודית משלבת משק של יוזמה חופשית ותחרותיות גבוהה עם מדינת רווחה מתקדמת של שירות ציבורי רחב, שירותי רווחה אוניברסליים, מיסים גבוהים ועבודה מאורגנת", אומר דיוויד סטברו, עיתונאי ישראלי תושב שוודיה. זו המדינה השלישית בשטחה באיחוד האירופי, אולם חיים בה רק כעשרה מיליון תושבים. "הכלכלה שלה מאד מגוונת", הוא אומר, "יש תעשיה כבדה, תעשיה קלה, שירותים, תיירות והייטק. [זו כלכלה] מוכוונת ייצוא שהוציאה מתוכה מותגים שהצליחו מאוד בעולם כמו איקאה, H&M, וולבו, סאאב ואריקסון. המשק השוודי נחשב בעולם כמשק מוצלח ומודרני מאוד, אבל זה לא מפריע לממשלה להיות מאוד מעורבת במשק בעיקר בתחומים כמו חינוך, בריאות, דיור, תשתיות, אוצרות טבע ורווחה. רוב אנשי סגל ההוראה, החינוך, הבריאות והרווחה הם עובדים ישירים של הרשויות המוניציפליות, הדיור הציבורי הוא נרחב מאוד והמדינה עדיין מחזיקה בחלק גדול יחסית של התשתיות ומשאבי הטבע".

קצבת קיום לסטודנטים
המודל השוודי נולד לפני כמאה שנה, כשתנועת העבודה השוודית, האיגודים המקצועיים והמפלגה הסוציאל–דמוקרטית החלו לעבוד על המוסדות והעקרונות הבסיסיים שלימים יהוו את הכלכלה השוודית. "מבחינה מאקרו–כלכלית הם קידמו מדיניות של שוק פתוח מצד אחד, ומעורבות נרחבת של הממשלה והמערכות המוניציפליות במשק, מצד שני", אומר סטברו. "הממשלה השקיעה במשך עשורים משאבים רבים בתחומים כמו בנייה, שירותים ציבוריים, פיתוח תעשייתי ותשתיות. זו הייתה כלכלה קיינסיאנית — מדיניות כלכלית מרחיבה וחתירה לתעסוקה מלאה וצמצום פערים. הממשלה נכנסה לשוק באמצעות מדיניות הריבית, רגולציה, השקעות ענק ודאגה לכך שמחזורי הגאות והשפל יאוזנו כך שהאבטלה תהיה נמוכה, רמת השוויון תעלה והחברה בכללה תרוויח".

מערכת הרווחה השוודית, מסביר סטברו, נתמכת על ידי מסורת בת עשרות שנים שמותירה את כל התחומים הקריטיים לתפקוד החברה — בריאות, חינוך, דיור, רווחה, גיל הזהב — בידיים ממשלתיות. אלו לאו דווקא מוסדות לאומיים, ושירותים רבים ניתנים ברמה המוניציפאלית — עיריות, מחוזות וכו'. "עד השנים האחרונות, רוב מוחלט של בתי הספר, בתי החולים, בתי האבות וכו' היו לגמרי ממלכתיים. זה מגזר ציבורי גדול ביותר הממומן בעיקר על ידי משלמי המיסים. בעבור האזרח הפשוט זה אומר שלא משלמים כמעט על גני הילדים ואין שכר לימוד בכלל לבתי–הספר היסודיים, התיכוניים והאוניברסיטאות. בעבור ילדים אין שכר לימוד, לא צריך לקנות ספרי לימוד ואפילו הארוחות החמות בבתי–הספר כלולות. מבוגרים מקבלים מהמדינה קצבת קיום בזמן לימודיהם באוניברסיטאות, במכללות ובחינוך המקצועי. אפשר גם לקבל הלוואה בתנאים מאד נוחים. משלמים אותה בחזרה במשך עשרות שנים ע"י הורדה מהמשכורת".

"למדינה יש אינטרס לשלם על לימודי תואר ראשון, תואר שני, לימודים מקצועיים וכו'. יש גם לימודים לא פורמליים למבוגרים, לימודי ערב ומערכות כמו בתי–הספר העממיים למבוגרים שמקדמים לימודי תרבות, אומנות ומדעים למבוגרים יחד עם השלמות של השכלה תיכונית", מרחיב סטברו. "כולם מבוטחים בביטוח הבריאות הממלכתי, ובתי גיל–הזהב גם הם ממלכתיים, כך שכשמגיע השלב בו צריך לעזוב את הבית וללכת לגור בדיור מוגן, זה לא מנוהל על ידי חברות פרטיות, אלא על ידי השלטון המקומי".

המשך המאמר בגיליון שטוקהולם של מטרופוליס.

להזמנת הגיליון

Share.

Comments are closed.