התמזה

0

הרומאים הקימו את לונדוניום על גדת התמזה (Thames). החל מאותו הרגע, היה לנהר תפקיד מרכזי בחיי לונדון כנתיב מסחר חשוב עד לשנות השישים של המאה העשרים, אז הפך למקום נחשק למגורים ולבילויים

במשך מאות שנים היה התמזה המפתח לחדירה צבאית או מסחרית לאי הבריטי. מסיבה זו הוקמה לונדוניום על גדת הנהר. שפך נהר התמזה אל הים הצפוני הוא בצורת משפך רחב והנהר מושפע מאוד מהתנודות הגדולות של גאות ושפל בחופי בריטניה. התופעה הזו אפשרה לכלי שיט להגיע ללונדון עם הגאות ולצאת ממנה אל הים עם השפל בקלות יחסית. הנחלים שנשפכו אל התמזה הכתיבו, למעשה, את תוואי הדרכים הרומיות שיצאו מלונדון לכל חלקי האי. רשת התעלות שנחפרה בלונדון בתקופת המהפכה התעשייתית ניצלה גם היא אפיקים שנשפכו אל התמזה, וקושרה לתעלות שהובילו אל מחוץ לעיר. גם כאשר התפתחו אמצעי תחבורה מתקדמים יותר – הרכבות והמכוניות, הותאמה רשת הנתיבים שלהם למציאות הגיאוגרפית של דרכים שהיו קיימות כבר מאות בשנים ונקבעו, למעשה, על ידי ההחלטה הרומית להתמקם על גדת התמזה.
מסוף התקופה הרומית (410 לספירה) ועד הפלישה הנורמנית 656 שנים לאחר מכן, ידוע לנו רק מעט על לונדון. שבטי הוויקינגים והסקסונים שפלשו לאזור בשנים הללו הגיעו גם הם דרך נהר התמזה. הסקסונים התיישבו ממערב לעיר הרומית, באזור הסטרנד של היום. גם הארמונות, הכנסיות ובתי הממשל של הדורות הבאים של מלכי אנגליה, נבנו כולם לאורך הנהר: וינדזור, המפטון קורט, וייטהול וגריניץ', כנסיית וסטמינסטר, בית הלורדים וקתדרלת סנט פול. חומרי הבנייה הובלו על הנהר, ובמקרה של וסטמינסטר ומצודת לונדון – הישר מנורמנדי. השיט בנהר היה בטוח ונוח באופן יחסי למסעות דרכים. עד למאה ה–19 היה הנהר גם מקור חשוב למזון. בתמזה היו דגי סלמון, דגי טרוטה (פורל) וצלופחים, שהפכו למוצרי יסוד בתפריט המקומי. לאורך הדורות, הנהר שימש גם כמקור פרנסה לסוחרים, דייגים, משיטי מעבורות, כובסות ומבריחים. לתמזה היה תפקיד מרכזי בהתפתחותה של לונדון לישות עירונית מסחרית ויצרנית גם יחד. לונדון מילאה תפקיד מרכזי בהפיכתה של אנגליה למעצמה כלכלית, מחסן סחורות אדיר ומרכז פיננסי חשוב מהמאה ה–17 ועד היום.
ישנם ציורים רבים המתארים חגיגות עממיות שנערכו לאורך הנהר ואפילו על הנהר עצמו – כאשר הוא קפא. יריד עממי שכלל דוכני אוכל, מדורות, שירה וריקודים על הנהר הקפוא, התקיים בפעם האחרונה ב–1814. מאז, הנהר לא הגיע עוד לדרגת קיפאון המאפשרת חגיגה כזו. הסיבה לכך איננה בהכרח ההתחממות הגלובלית אלא הגברת מהירות הזרימה של מי הנהר, שנבעה מפירוק גשר לונדון הישן ומהזיהום בנהר. ב–1858 כמות השפכים הגדולה שהוזרמה ישירות לתמזה גרמה לזיהום נורא ולסירחון כה גדול, עד שאפילו פעילות הפרלמנט הופסקה. "הסירחון הגדול" היה לאירוע מכונן ובעקבותיו החליטה הממשלה על בניית מערכת ביוב תת קרקעית עירונית. כחלק מאותה תכנית נבנו גדות לנהר. הנהר נעשה צר יותר ומהירות הזרימה גדלה. כתוצאה מכך, הנהר חדל לקפוא בחורף.
במאה ה–19 הייתה בריטניה לאימפריה הגדולה בעולם ושלטה בימים וביבשות. לנמל לונדון זרם עושר רב מכל רחבי האימפריה. הנמל התרחב כלפי מזרח וכדי למנוע את התלות בתנודות הגאות והשפל, נבנו בו בריכות גדולות שמפלסן קבוע והאוניות נכנסו לעגון בהן דרך תאי שיט. מזחי הנמל קיבלו שמות: מזח הודו המערבית, מזח ויקטוריה, מזח אלברט, מזח המלך ג'ורג' וכן הלאה. כרבע מאוכלוסיית לונדון התפרנסה מעסקים הקשורים לספנות. נמל לונדון היה הנמל ההומה ביותר בעולם וסביבו התפתחה תעשייה שלמה. כאשר נעשה צפוף, התפשטה התעשייה צפונה לאורך אחד היובלים של התמזה. בכל רחבי אנגליה, ובעיקר בלונדון ובסביבותיה, התפתחה רשת של תעלות להובלת סחורות על גבי עגלות רתומות לסוסים, שצעדו בשבילים לאורך התעלות. רשת זו קיימת עד היום, אך הפכה לאתר נופש ובילוי.
רצועת הנהר בין גשר הגנים הבוטניים בקיו (kew gardens) לבין גשר המרסמית' היא ממלכת החותרים והפאבים השלווים על גדת הנהר. הנהר כאן רחב ושליו והנוף כפרי ונפלא. בחלק זה של הנהר נערכת תחרות החתירה המפורסמת בין הנבחרות של אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. כל אחד מהפאבים ליד גשר המרסמית' הוא מקום מצוין לצפייה בתחרות, אך יש לזכור כי זהו אחד מאירועי הספורט הפופולריים ביותר בבריטניה ומספר הצופים על גדות נהר התמזה מגיע ל–250 אלף.

נוסעים ללונדון: הזמינו את מדריך מטרופוליס ללונדון

Share.

Comments are closed.