אמסטרדם: כיבוש הים

0

אמסטרדם שוכנת במקום שבו נפגשים הנהרות אמסטל ואיי. בתקופה הרומית, שבה החלה כנראה ההתיישבות במקום, זה היה אזור ביצתי וקשה לגישה מהיבשה. לעומת זאת, מפגש הנהרות היה מעגן נוח לספינות שחיפשו מסתור מן הרוח המערבית, משום ששכן לחופה של ימת זאודר (הימה הדרומית).
גאות הים החזקה, המאפיינת את האזור, הקשתה מאוד על התיישבות ופיתוח נמל במקום. גם האדמה הבוצית לא סייעה בידי האנשים שביקשו להתיישב כאן. המתיישבים אמנם בנו בתים מכבול ואחר־כך מעץ, אך הם הבינו שכדי להקים כאן יישוב של ממש, יצטרכו להילחם באיתני הטבע. מהמאה ה־31 ואילך החלה אמסטרדם במפעל אדיר ממדים של ניקוז אדמות הביצה באמצעות תעלות וסוללות, מפעל סיזיפי שאינו פוסק לעולם.

ניקוז האדמה

מחצית מאדמתה של הולנד הייתה במקורה אדמה טובענית. ניקוז אדמות הביצה נעשה בשיטה של בניית סוללות מסביב לשטח המיועד לייבוש, המונעות חדירת מים מבחוץ. אדמה מיובשת קרויה בהולנדית "פולדר". משאבות שואבות את המים העודפים מהשטח לתעלות ניקוז, המוליכות את המים לנהרות. מכיוון שהשטח המנוקז נמוך מפני מי הים והנהרות, צריך לשאוב את המים מהשטח באופן מתמיד, אחרת יוצף שוב. המים נשאבו על־ידי טחנות רוח, שהוחלפו בעידן החדש במשאבות מודרניות.

סכרים

כדי למנוע חדירת מים מהנהרות ולמנוע את הצפת עירם, בנו תושבי אמסטרדם סכרים שחצצו בין הנהרות לאזור המיובש. העיר קמה מסביב לסכר הראשון, שנבנה על נהר האמסטל בשנת 1264. הסכר העניק לעיר את שמה, שמשמעותו – הסכר על נהר האמסטל. במקום שבו נבנה הסכר, שוכנת כיום כיכר דאם, והשטח המיובש השתרע לאורך רחוב רוקין של ימינו.

תעלות

התעלות הראשונות נחפרו במאה ה־14, כחלק מתכנית הגנה מקיפה לעיר. כיום משתרעות תעלות אמסטרדם לאורך של 75 קילומטרים והן משמשות בעיקר כעורקי תחבורה פנימיים וכמקור הנאה לתיירים. התעלות גם פותרות את בעיות הדיור לכ־3000 הבעלים של ספינות הנהר העוגנות לגדותיהן, בייחוד באזור טבעת התעלות (חראכטנחורדל), התחנה המרכזית והמזח המערבי (וסטרדוק). מעל התעלות נמתחים 1400 גשרים, מעטים עשויים מעץ, רובם מאבן וממתכת. עומקן של התעלות כשלושה מטרים, אם מתעלמים משכבת חלקי האופניים המוטלים בהן.

מתחת לגובה פני הים

אמסטרדם, כמו כל מערב הולנד, נמצאת מתחת לגובה פני הים. כדי למנוע הצפות, הוקמה שורה ענקית של סוללות לאורך קו החוף ובתוך הים. המעקב אחר גובה פני הים הוא עניין של חיים ומוות באמסטרדם. אין פלא שהוקם בה מד־מים והוא מייצג את הגובה הממוצע של המים בימת זאודר (כפי שחושב, החל ממדידות שבוצעו כבר במאה ה־17). מד המים הזה משמש בסיס מדידה למקורות המים בהולנד ובמדינות נוספות בסביבה.
ניתן לעקוב אחר גובה פני המים במעבר שבין בית העירייה למוזיקתיאטר בוואטרלופליין. בשלושה עמודי זכוכית נמצאים טורי מים. שניים מהם מייצגים את גובה מי הים בשתי ערי חוף – פליסינגן ואימאודן. המים בעמוד השלישי מראים את הגובה המרבי של פני הים באסון השיטפונות של 1953, שהגיע ל־4.55 מטרים מעל לגובה פני המים במד המים של אמסטרדם. באסון זה קיפחו את חייהם כ־1800 בני אדם.

נוסעים לאמסטרדם? הזמינו את מדריך מטרופוליס

Share.

Comments are closed.