נורמנדי: פתח דבר

0

נורמנדי היא ארץ רחבת ידיים, 30,000 קמ"ר ועוד קצת. פי 1.5 ממדינת ישראל. מספר תושביה הוא קצת פחות מ–3.5 מיליון נפש. ארץ לא צפופה. בנסיעות לאורכה ורוחבה, ארבע שעות, חמש ואף יותר, תהיתי היכן מסתתרים תושביה?
אפשר לחלוף על פני שדות, עיירות, כבישים ואוטוסטראדות במשך שעות ולא להיתקל בנפש חיה. אך, כשנתקלתי בהם, הם תמיד נראו מאושרים. פסטיבל מקומי קטן עם עשרות מאנשי המקום מחופשים לבתולות ים, לספנים תאבי חיים, לרקדניות משנות העשרים, צועדים בסך ברחוב הראשי של העיירה, כאשר על המדרכות מאות ילדים, הורים, מקומיים ותיירים עומדים ומריעים. איש לא הניד עפעף כשכרעתי לצלם את התהלוכה ואף זרקו עליי קונפטי כשם שזרקו על כל עובר אורח אחר. פעולה שלא תעבור בהשלמה כזו עם תושבי פריז למשל.
בפרומאז'רי המקומי, מוכר הגבינות שעמד מאחורי הדלפק חייך בכל פעם ששבתי לבקש את גבינת הקממבר המעולה שמכר. הוא לא התעניין מהיכן הגעתי ולא תהה להיכן אני הולכת.
קל היה לצפות שאזור מתוייר כמו נורמנדי יהפוך המוני, ממותק, צבעוני ומזוייף. אבל האזור על תושביו אינם מתרגשים. מיליוני התיירים והמבקרים המגיעים לכאן בכל שנה הם כיום מקור הפרנסה העיקרי ומי שנשאר בנורמנדי, עושה זאת מתוך אהבה לאזור ולמורשת, ואינו מוטרד מתיירים או עוברי אורח.
יחד עם זאת האזור עובר שינוי עמוק. מספר העוזבים רב. האוכלוסייה הצעירה עוזבת לטובת הערים הגדולות, מפעלים נסגרים, ועסקי הגבינות הייחודיים שמאפיינים את האזור עומדים בפני סכנת העלמות. כל זה אולי לא מפריע לתושבי האזור אבל מעלה חשש כנראה אצל מיליוני המבקרים המגיעים לנורמנדי מדי שנה.
בכלל נדמה לפעמים שהתיירים בנורמנדי מכירים אותה טוב יותר מתושבי המקום, שלפעמים לא מתרחקים מהכפר הקטן בו גדלו. לא מעט תיירים מתאהבים במקום וחוזרים אליו פעם אחר פעם. בעתיד ירכשו לעצמם חלקם טירה קטנה בכדי לשפץ אותה אחרי שיצאו לפנסיה.
בינתיים הם מסתפקים בלחזור לאותו כפר שבו נפשו לראשונה, כי אוהבי נורמנדי אוהבים את השגרה של המקום. היציאה בבוקר לרכישת הבגט והגבינה במאפייה ובחנות הגבינות השכונתית. הצעידה הביתה לאורך כבישים צרים עם כיפת עצים וגדרות השיח העתיקות המפרידות בין שדה לשדה. אולי שחיית בוקר קצרה בים שמגיע ונסוג פעמיים ביום. קצת עבודה בחצר או בגינה או בתיקון חלון בן מאות שנים בבית. ארוחת צהריים קלה, תנומה של אחר צהריים, וארוחת ערב עם חברים אל מול הנוף.
זו שגרה שקל להתאהב בה. ממש כשם שנורמנדי היא אזור שקל להתאהב בו. לעיתים נדמה שהאזור מעפיל על האנשים שמתגוררים בו. אלה שבוחרים להישאר בו או לעבור להתגורר בו אוהבים את היכולת להיבלע בתוך הנוף הפסטוראלי, מייחלים למקום שבו החיים פשוטים יותר. חיי כפר לצד פרות ותפוחים. מי לא חושק בחופשה שכזו? מי לא חושק בחיים שכאלה? זו הסיבה האמיתית בגללה האזור כה עמוס בתיירים לאורך השנה — הוא שקט, התחוללו בו אירועים רבים ומשמעותיים ויחד עם זאת הוא מכיל עוצמות של יופי ורוגע, עד שנדמה כי מעטים הדברים שיוכלו להרעיד את הגבעות הללו שוב. עבור מי שמגיע ממדינה רועשת וחסרת שקט כמו שלנו, דומה שאין הרגשה נעימה מזו. רק היזהרו שלא להישאב לתוכו, אתם עלולים לא לצאת משם לעולם.

מאיה רומן
וידין רומן

Share.

Comments are closed.