לטייל באיסטנבול: העיר העתיקה

0

בין קרן הזהב וים השיש, בין איה סופיה והסוליימניה, למרגלות אחדים מהחשובים שבאתרי התרבות של העולם, יש סמטאות עקלקלות, גנים ובתי קפה שבהם אפשר לשוטט, למשש את הסחורה, להתפלא ולהתלהב. בקצרה – לבלות

בעיר העתיקה של אסטנבול שכנו שתי בירות עולם, שמשלו יחדיו יותר מ־1500 שנה. שום מבקר אינו יכול שלא לחשוב על כך, כאשר הוא מתבונן אל קו הרקיע של העיר המיוחדת, שאותו יוצרים כנסיות ומסגדים מפוארים.
מחוץ לעונת התיירות, אתרי התיירות לא יהיו עמוסים ביותר, אבל אל דאגה, לא תהיו לבד. עוד כ־3 מיליון אנשים, מקומיים ותיירים, עוברים בעיר העתיקה ביום חול שגרתי, אם כי הם ישאירו את אתרי התיירות שלווים יחסית.
אי אפשר לבקר בכל האתרים בעיר העתיקה ביום אחד. למען האמת, אין צורך בכך. איסטנבול היא מהערים שבכל ביקור אתה מגלה בה הרבה דברים חדשים, גם אם נדמה לך שאתה כבר מכיר הכל. רוב התיירים עוברים במהירות על אתרי החובה, כדי להספיק לראות את כל "מה שצריך". גישה זו אינה מתאימה לעיר העתיקה של איסטנבול. בגלל קרבתה הגיאוגרפית לקורא הישראלי, אנו ממליצים מאוד לבקר באתרים בנחת, לשוטט בסמטאות ללא מורא הזמן, ולחזור שוב. באווירה כזו, הסיור בעיר יהיה הרבה יותר מהנה.

התמצאות כללית

איסטנבול העתיקה היא עיר שצורתה כמשולש. שתי צלעות מוגנות על ידי מים: מצפון – קרן הזהב, מדרום – ים השיש. הקדקוד שביניהן הוא מקום המפגש הדרמטי של שניהם עם מיצר הבוספורוס. הצלע השלישית, היבשתית – מבוצרת בחומה, שניצבת עד היום ברוב חלקיה כמעט למלוא גובהה.
העיר העתיקה משתרעת על גבי שבע גבעות. לא פעם מכנים אותה משוררים רומנטיקנים בשם "עיר שבע הגבעות".  ההתמצאות בעיר על פי הגבעות דורשת שליטה בשטח. מי שזכה לכך, יוכל להתמצא ללא כל בעייה. מקובל למספר את הגבעות ממזרח למערב: האתרים המרכזיים בגבעה הראשונה הם ארמון טופקפי כנסיית איה סופיה, ההיפודרום  ומסגד סולטן אהמט; בגבעה השניה נמצא הבזאר הגדול; בראש הגבעה השלישית נמצאים הסוליימניה והמסגד של ביאזיט; בגבעה הרביעית – מסגד פאתיח'; בגבעה החמישית – מסגד פתיה; בגבעה השישית – קאריה ג'אמי ומסגד מיח'רימה. ששת הגבעות האלה משקיפות אל קרן הזהב. הגבעה השביעית נפרדת משאר הגבעות. היא נמצאת בגדה הדרומית של העיר העתיקה משקיפה אל ים השיש, וכוללת אתרים פחות ידועים יחסית, ביניהם מכלול המבנים של האסקי הורם.
למבקרים טריים אנו ממליצים, לשם התמצאות, להיאחז בנקודות הבאות: ידיקולה – הפינה המבוצרת של החומה, ליד ים השיש. מי שמגיע משדה התעופה בדרך הים, עובר דרך המבצר הזה.; נקודה מפורסמת אחרת היא סולטן אח'מט – המסגד הכחול בן ששת הצריחים, שסמוך אליו נמצאים האתרים המרכזיים של איסטנבול ההיסטורית. גשר גלטה – הגשר על קרן הזהב הקרוב ביותר לבוספורוס הוא אתר חשוב ביותר להתמצאות.  ליד הגשר נמצאות תחנות המעבורות המפליגות לצד האסייני של איסטנבול, לאיים ולשיט על הבוספורוס.

אתרים

הסולטנים העות'מנים מן הסתם מתהפכים בקבריהם בכל פעם שדלתות ארמון טופקאפי נפתחות ואלפי התיירים מסתערים על האוצרות ושכיות החמדה שבארמון. כדי לזכות בתחושה בדבר האופן שבו התנהלו החיים בחצרות הפרטיים של הארמון, כדאי לבוא בשעריהם מוקדם ככל האפשר. אפשרות אחרת היא לבוא לבקר כאן בחורף. כדי להיכנס להרמון הנשם יש צורך לרכוש כרטיס נפרד באתר, סיבה נוספת לבוא לכאן מוקדם, משום שהסיורים בהרמון מודרכים ומספר המשתתפים בכל קבוצה מוגבל.
המצב שונה לחלוטין במוזיאון הארכיאולוגי של איסטנבול, השוכן סמוך מאוד לארמון טופקפי, מעט מתחת לו. משום מה, המוזיאון הזה אינו זוכה לכבוד הראוי לו מצדם של התיירים באיסטנבול. האוסף העצום, אחד העשירים והחשובים בעולם, שוכן בתוך מבנה שפתח את שעריו לראשונה לציבור בשנת 1891. הביקור מתחיל בחצר, שם שוכן אוסף גדול של פריטים ארכיטקטוניים ופסלים. במרכז החצר פועל בית קפה, ואפשר ליהנות כאן מספל תה מהביל בין יצירות אמנות יפהפיות.
לישראלים מעניק הביקור במוזיאון עניין מיוחד, לאור העובדה שכאן שוכנים ממצאים כמו לוח גזר, חלק מכתובת השילוח, כתובת מהחומה החיצונית של בית המקדש ופסיפס מרהיב שהתגלה בארצנו ומכונה "פסיפס אורפיאוס". לא תמיד ניתן לראות את הפריטים הללו, מכיוון שבגלל מחסור כרוני בתקציב ובכוח אדם, סגורים למבקרים חלק מן החדרים שבהם מוצגים ממצאים אלה.
אין להחמיץ את הביקור במבנה החדש של המוזיאון, השוכן קרוב יותר לכניסה. כאן שוכנים אוצרות מלהיבים של המזרח הקדום, ביניהם מימצאים חיתיים מאנטוליה, מבבל וממקומות אחרים.
המוזיאון לאמנות תורכית־מוסלמית שוכן ליד ההיפודרום במבנה בן המאה ה־16, שהיה שייך לאיברהים פשה, הווזיר הגדול של סוליימן המפואר. במוזיאון מוצג לראווה אוסף השטיחים הישנים הגדול והמרשים ביותר בתורכיה, ואולי בעולם כולו. החצר והמבנה של המוזיאון שווים ביקור בפני עצמם, מה גם שמכאן יש תצפית נאה על ההיפודרום ועל מסגד סולטן אח'מט, המכונה על ידי התיירים בשם "המסגד הכחול". מראה העמודים הענקיים בתוך המסגד והאריחים הכחולים שבו מרשים מאוד, אבל אל תשכחו לשמור כוח למסגדים יפים יותר, שאותם בנה באמנות האדריכל סינאן.
אחד המסגדים הללו, שתמיד יהיה שקט משום ששום אוטובוס אינו יכול להגיע אליו,  שוכן בסמטה צרה במרחק חמש דקות הליכה מסולטן אח'מט. כל שיש לעשות הוא לחמוק דרך קצה ההיפודרום בסמטה הפונה לעבר ים השיש, ולפנות ימינה במורד רחוב  Su Terazi התלול. עד מהרה תמצאו את עצמכם מול מסגד שבנה סינאן לכבודו של האדמירל העות'מני סוקולו מח'מט פאשה. זה איננו מסגד גדול בממדיו, אך הוא גדול מכל בחינה אחרת, אם מצליחים להתעלם משחזור  העץ הטפשי בשדריוואן (אגן הרחצה) שבמרכז החצר. בדרך כלל שערי המסגד נעולים, אך תמיד יהיה מי שיפתח את הדלת כדי להכניסכם למבנה המושלם. האריחים שבמסגד מציינים את שיאה של אמנות הקרמיקה העות'מנית, ואפשר לראות כאן גם שלוש אבנים קטנות מהכעבה במכה, המשובצות במינבאר, במיחראב ומעל פתח הכניסה.
מי שאוהב לגלות מקומות קצת פחות ידועים, יוכל להמשיך מהמסגד של סוקולו מח'מט פאשה לעבר ים השיש, כדי למצוא את הכנסייה המכונה "איה סופיה הקטנה", המתפקדת כיום כמסגד. מכאן אפשר להמשיך ברגל אל מרגלות מסגד סולטן אח'מט והחומה שמקיפה את ארמון טופקאפי. זהו אזור שעובר לאחרונה שימור ושחזור, ואפשר לגלות כאן פנסיונים איכותיים בבתים ישנים.
מה שלא יהיה, יש לשוב להיפודרום ולבקר באחת מפנינות הארכיטקטורה של העולם הקדום: כנסיית איה סופיה, שאותה בנה יוסטיניאנוס במאה ה־5 לספה"נ. הכיפה המרכזית הענקית, שנשענת רק על הקירות והקשתות המקיפות את האולם המרכזי, נדמית כאילו היא מרחפת באוויר. "גברתי עליך שלמה", אמר יוסטיניאנוס כאשר המבנה עמד על מכונו.  אל תהססו לעלות אל קומת הגלריה. כאן, הרבה יותר קרוב לכיפת הענק, ניתן לצפות מלמעלה באולם האדיר של הכנסייה וגם בפסיפסי קיר ביזנטיים ששרדו יותר מאלף שנים.
מחוץ לאיה סופיה שוכן מבנה קטן יותר, הח'מאם של האסקי הוּרם, שנבנה לכבודה של רוקסלנה, אשתו השניה והאהובה של סולימן המפואר. הח'מאם הגדול, שנבנה על ידי סינאן, משמש כיום כמקום שבו מוצגים שטיחים מפוארים. הקהל יכול לנצל את העובדה כדי להתרשם (ללא תשלום) מהח'מאם המפואר.
ממש מעבר לכביש, למעשה מתחת לו, נמצאים בורות המים האדירים של קונסטנטינופול. התקרה נשענת על עמודים ענקיים, שרובם נחמסו ממקדשים פגניים באזור איסטנבול.
המסגד האדיר של איסטנבול – הסוליימניה – שצלליתו מתנשאת בראש העיר העתיקה, הוא תחנתנו הבאה. מי שכוחו ברגליו, יוכל לצעוד למקום מההיפודרום. מדובר בהליכה של כשעה, תלוי במידת העניין והסקרנות שמגלים בדרך, ובהנחה שלא עוצרים בשלב זה בבזאר הגדול (ראה פרק שווקים). בדרך עוברים אזור מסחרי הומה ותוסס, וחנויות מכל הסוגים והמינים. אין רגע דל. כדאי לעצור לרגע ליד העמוד הביזנטי המפורסם המכונה צ'מברליטאש, לחלוף על פני מסגד נוראוסמנייה, המייצג את ראשית סגנון הבארוק התורכי, ולחצות את רובע ג'אלולו – שם חשים בדופק של מרכז העיר העתיקה. לא הרחק משם נמצאת הכיכר היפהפייה שבצדה ניצב מסגד ביאזיט. בקצה הכיכר בולט השער המפואר של אוניברסיטת איסטנבול.
הסוליימניה הוא מכלול מבנים עצום, שהמסגד הוא רק חלק ממנו. רוב התיירים מסתפקים בביקור חטוף במסגד. זו טעות. חבל להחמיץ את הביקור במכלול מרשימה של מבנים יפהפיים. מי שזמנו בידו, כדאי לו לערוך סיור יסודי במבנים – במקום שבו גרו אנשי הדת, בבית התמחוי, במדרסה ובמבנים אחרים. חלק מן המבנים נמצאים בשימוש בימינו, כמו הספריה ובית החולים שבנה סינאן, המשמש גם כיום כמרפאה. בפינת מכלול המבנים נמצא גם קברו של  סינאן. בכל מקרה, גם מי שממהר, אסור לו בשום פנים ואופן להחמיץ את מראה קרן הזהב והבוסופורס מהמרפסת שבגן החצר.
מהסוליימניה אפשר לרדות ברחובות הצרים, שהם למעשה בזאר אחד גדול, לעבר אמינונו וגשר גלטה, לא לפני שמבקרים בעוד מסגד קטן ויפה, המסגד של רוסטם פשה (לא הרחק מבזאר התבלינים). גם מבנה זה הוא יצירה של סינאן. בשל חוסר מקום, בנה הארכיטקט מבנה ערמומי, הנשען על קשתות שאינן מפריעות את המעבר ברחוב. המסגד ידוע באריחיו המפוארים, המייצגים את סגנון אריחי איזניק הנודעים.
חובבי הנוסטלגיה ירצו בוודאי לראות מקרוב את תחנת הרכבת המפורסמת של האוריינט אקספרס. זו שוכנת באזור סירקג'י, והמבנה ההיסטורי הוא כיום חלק מתחנת הרכבת המודרנית. אפשר לשתות קפה או לאכול במסעדה שבמבנה ולהיזכר בימים היפים, ואפילו לצפות בקטר המקורי של הרכבת המפורסמת, שקישרה בין מזרח ומערב. הקטר ניצב בחזית התחנה.
איסטנבול העתיקה אינה מסתיימת בגזרה שבין הסוליימניה וגשר גלטה. אחד מאתרי החובה, שאסור לעזוב את העיר מבלי לבקר בו, הוא כנסיית כורה (קאריה ג'אמי). הכנסייה שוכנת בחלק המערבי של העיר העתיקה, ליד שער אדירנה. כאשר המנזר נוסד, בשנת 534 לספה"נ, הוא שכן מחוץ לחומות העיר של אותם הימים. המבנה סבל מרעידת אדמה קשה ונבנה מחדש במאה ה־12. את עיקר תהילתו חייב המבנה למאה ה־14. אז עוטרו הקירות והתקרות של מבואות הכנסייה בפסיפסים מרהיבים מאין כמותם.
מבקרים שמסתפקים בביקורים באתרים, ישובו מכאן למחוזות אחרים בעיר ברכב, אבל מי שאוהב לכתת את רגליו בין סמטאות ורחובות, יכול בעזרת מפה עירונית לנווט את דרכו לכנסייה ביזנטית נוספת, המכונה כיום Fethiy Cami. הכנסייה החשובה שהיתה כאן – Pammacaristos – הפכה למוזיאון, אך איננו יכולים להבטיח שהשומר אכן יהיה במקום כדי לפתוח את שעריה. בכל מקרה, כדאי לנסות, גם בגלל הפסיפסים היפים שנותרו על הקירות וגם בגלל ההליכה החוייתית בשכונות הקטנות של איסטנבול, עם חנויות המכולת השכונתיות והאווירה הכפרית. מכאן צריך לבחור איזשהו רחוב, אין זה משנה איזה, ולהתגלגל במורד הסמטאות הצרות והתלולות אל שכונת בלאט, ופנר השוכנות בצד קרן הזהב. במאות ה־17 וה־18 אלה היו הרבעים היוקרתיים של איסטנבול. שכונת בלאט אף  היתה מרכז יהודי חשוב. לאחר רעידת אדמה עזה, שפקדה את איסטנבול בשנת 1894, עזבו התושבים המקוריים את השכונות, שהפכו אט אט לאזורי עוני. בכל אופן, עתה מתכננים לשחזר ולשמר 225 מבנים בשתי שכונות אלה, בסיוע אונסק"ו, כדי להחזיר למקום את פארו.
הגעתם כבר לגדות קרן הזהב? יפה. אפשר לצעוד עוד קצת במעלה קרן הזהב כדי לחזות בגשר גלטה הישן, שהועבר לכאן כדי לשמרו עד שיוחלט מה בדיוק לעשות בו. הגשר הישן, שצף על פני המים ועתה מגשר בין שני חלקי קרן הזהב, היה בעבר אחד הסמלים של העיר. אפשר לחצות את הגשר ברגל לרובע Haskoy ולבקר במוזיאון חדש לענייני תחבורה ומיכון, שפועל בתוך מבנה מספנה משופץ.
אם נמצאים כבר ליד הגשר, כדאי לתפוס מונית, או אוטובוס לרובע איופ. הרובע והמסגד הגדול  נושאים את שמו של איופ אנסארי, ממצביאי הנביא מוחמד, שהשתתף בניסיון הערבי הראשון לכבוש את העיר ומת בקרב. קברו של איופ נמצא בחצר המסגד, והוא נחשב לאתר המוסלמי הקדוש ביותר באיסטנבול. איופ הפכה למעין "הר זיתים". בכל מקום אפשרי יש בית קברות, וכל זה מצטרף יחד למין נקרופוליס עות'מני מרתק. ליד קברו של איופ הוכתרו הסולטנים העות'מנים, ועד היום באים לכאן ילדים בתחפושות, ביום שבו הם עתידים לעבור את טקס ברית המילה. בראש הגבעה של איופ נמצא קפה פייר  לוטי, שממנו יש נקודת מבט יפהפייה על קרן הזהב.
גם אזור פאתיח' הוא מקום מעניין לביקורים.  הקולייה של פאתיח' הוא בהחלט מכלול מבנים מעניין. ראוי לציון אזור צ'רשמבה, שאליו כדאי לכוון את הביקור ביום רביעי. צ'רשמבה בתורכית הוא "יום רביעי" והאזור נקרא כך משום שמדי שבוע ביום זה מתקיים כאן שוק כפרי ענק. אפשר לקנות כאן הכל, מחוט ועד שרוך נעל (ובשום אופן לא משהו מתוחכם יותר) –  חגיגה לחובבי השווקים העממיים.
נקודת מוצא נוספת לחובבי השיטוטים הרגליים הוא מסגד שהזאדה, שאותו בנה סינאן לזכרו של בנו הבכור  של סולימן המפואר. המסגד יפה בפני עצמו, אך בעיקר יפה לבקר בחצר שבה נמצאים מבני קבר מרשימים במיוחד. בשנים האחרונות סגורה חצר הקברים לרגל שיפוצים.
מהמסגד ממשיכים ברגל לעבר אמת המים של ואלנס, הנמצאת מול הבניין המודרני והגדול של עיריית איסטנבול. בצל המסגד נמצא מוזיאון קריקטורות, בתוך מבנה יפה. מכאן כדאי למצוא את השדרה הסימפטית Itfahiye, שבה חנויות קצבים וחנויות לממכר דבש, ומיני גבינה וזיתים נחמדים. כדאי לרדת במורד הרחוב, לעבור על פני ח'מאם שבו נותרו אריחי חרסינה מימיו של סינאן, ועל כן הוא קרוי  ח'מאם החרסינה.
מכאן מומלץ לטפס לרובע Zeyrek, ליד גשר אונקפני (במפות: גשר אתא תורק). בתי העץ הישנים והמסורתיים מן הסתם ישופצו בקרוב, כמו הכנסייה הביזנטית החשובה פנטוקרטור, העוברת בימים אלה שחזור. ליד הכנסייה הוקם בית קפה חדש, שממנו נשקפת תצפית מרהיבה על קרן הזהב, על הסוליימנייה ומסגד שהזאדה ועל אזור מגדל גלטה.
מי שמחפש אתרים חשובים אך מעט פחות שגרתיים, יוכל לגשת לקולייה של האסקי הורם, השוכן בשכונת האסקי )ikesaH(, מעט ממערב לרובע אקסאראי הגדול.
הקולייה הזה הוא יצירתו המשמעותית הראשונה של סינאן, והמבנים המרשימים כמו בית הספר היסודי, בית התמחוי, המדרסה – משרים שלווה שלמה.

אוכל

שוקי המזון האמיתיים של איסטנבול התנהלו בעבר בסמטאות הצרות והמרוצפות באבן שירדו בעבר אל חופי קרן הזהב, מקום שאליו הכל הגיע בסירות קטנות. הימים האלה חלפו מן העולם, ואת הבתים הסמוכים לגדות קרן הזהב מחו בולדוזרים ופינו אותם למדשאות משונות. רק האזור המסחרי שליד גגשר גלאטה ובזאר התבלינים לא איבד מאופיו. דוכני פירות וירקות יפים אפשר למצוא גם בשכונות איופ, בלאט ופנר, וגם בשדות השוק הנצחיים של רובע לאללי.

ח'מאם

הח'מאמים של העיר העתיקה הפכו בהחלט למקומות בילוי אפשריים לתיירים. הח'מאמים ההיסטוריים הם מבנים מקסימים, ואחדים מהם מתפקדים ברציפות זה 004 שנים. קרני השמש, אם תבחרו לבלות כאן ביום, יאירו עליכם מבעד לחלונות קטנים הקבועים בכיפות האולמות, כאשר תתפרקדו ותספגו חום מחדר הזיעה. אחר כך תשפכו על גופכם מים קרים מאגני השיש שבגומחות מיוחדות בקיר.
שני הח'מאמים המומלצים של העיר העתיקה נמצאים האחד ברובע Cagalolu והשני ליד Cemberlitas, והם מכונים בהתאמה הח'מאם של ג'אלולו וח'מאם צ'מברליטאש. שניהם סמוכים לשער נוראוסמנייה של הבזאר הגדול. המסג' אינו חובה, אך מומלץ מאוד להשתמש בכפפה לשפשוף יעיל יותר של הגוף. כפפות ניתנות לרכישה בח'מאם.

רוצים לקרוא עוד על איסטנבול? להזמנת המגזין לחצו כאן

Share.

Comments are closed.