אנדלוסיה: חגיגות שבוע הסבל

0

במרכז החגים וימי הקדושים של הקתולים באנדלוסיה עומד השבוע הקדוש. למשך שבוע אחד מאות אלפים יוצאים לרחובות ומשתתפים בתהלוכות ענק, הנמשכות מצאת החמה וכמעט עד צאת הנשמה

השבוע הקדוש הוא האירוע הדתי החשוב ביותר בדת הקתולית. הוא מציין את שמונת הימים שבין כניסתו של ישו לירושלים לבין תחייתו לאחר הצליבה, שאותה חוגגים בחג הפסחא. השבוע מתחיל ביום ראשון של הדקלים, היום שישו נכנס בו לירושלים. יום חמישי הקדוש מציין את היום שאכל בו את הסעודה האחרונה עם שליחיו. מאסרו של ישו מצוין ביום שישי הקדוש, או כפי שהוא מכונה, יום שישי הטוב. בשבת הקדושה  נח ישו בקברו. ביום האחרון של השבוע, יום ראשון של התחייה, הוא היום שקם בו לתחייה מקברו, ואותו מציינים בחג הפסחא. מעצרו של ישו, משפטו וצליבתו כלולים בימי השבוע הקדוש, הנקרא גם הפסיון של ישו או הסבל של ישו.
ברחבי ספרד ובדרום אמריקה מתרחשות במהלך השבוע הקדוש תהלוכות של גברים הנושאים פסלים גדולים וכבדים של המדונה, ועושים את דרכם מבית האחווה שלהם אל הקתדרלה של העיר ובחזרה. מסורת תהלוכות המחילה האלה החלה בימי הביניים, בעיקר בעקבות המגפה השחורה, והיא נמשכת עד ימינו. התהלוכות המפורסמות ביותר בעולם הקתולי מתקיימות באנדלוסיה, והמספר הרב ביותר של תהלוכות מתקיים בסביליה בירתה.
במרכזן של התהלוכות והחגיגות נמצאות האחוות הדתיות. מדובר בארגונים פרטיים, שהוקמו לצורכי קיום פולחן ציבורי דתי. עיקר עבודת הארגונים הללו הם אירועים הקשורים לפסיון, ובהם מכים חוטאים על מעשיהם ומבקשים מחילה ציבורית. כל נוצרי שעבר טבילה יכול להיות חבר באחווה, למרות שכיום הן מוגבלות בעיקר למשפחות או ארגונים מסוימים. ברוב האחוות נשים אינן משתתפות בתהלוכה עצמה. רוב עיסוקה של האחווה הוא הכנה של הפסלים, התלבושות והמנשאים העצומים לפסלי המדונה לכבוד השבוע הקדוש.
באנדלוסיה קיימות מאות אחוות, הוותיקות ביותר נוסדו במאה ה־41, אולם רובן נוסדו במאה ה־16. ב־2010 צעדו בתהלוכות בסביליה, למשל, 60 אחוות, שעברו בתחנות מחילה ברחבי העיר במהלך השבוע הקדוש, ועשו את דרכן לקתדרלה. תשע אחוות נוספות צעדו בסוף השבוע שקדם לשבוע הקדוש, מפאת חוסר מקום.
מבנה התהלוכות קבוע: בראשן נישא צלב גדול ממדים. מאחוריו צועדים בזוגות הנאסרנוס. הם לבושים גלימות ועוטים על ראשיהם כובעים ארוכים ומחודדים המכסים את הראש והצוואר, ויש בהם חורים לעיניים. צבעי הגלימות וצורתן ייחודים לכל אחווה, הם מחזיקים נרות, ובחלקן החברים צועדים יחפים. בראש קבוצת הנאסרנוס נישא סמל האחווה, ולאורך השורות צועדים שומרים המפקחים על הטורים ועל סדר הצעידה. מאחורי השורות הארוכות של הנאסרנוס צועדים נערי המזבח, לבושים בבגדי כנסייה, לבנים בדרך כלל, ומחזיקים בידיהם נברשות קטורת.
מאחוריהם מגיע החלק החשוב ביותר בתהלוכה, הוא הפאסו. זהו פסל או קבוצה של פסלים, המורכבים על מנשא גדול מעץ או ממתכת. לאחוות רבות יש שלושה מנשאים כאלה: הראשון הוא סצנה מתוך הפסיון של ישו או סצנה אלגורית דומה, הידועה כ"מסתורין", המנשא השני הוא דמות של ישו, והשלישי הוא דמות של מרים אמו בסבלה. קיימים כמה פסלי מנשאים מפורסמים ביותר מעשה ידיהם של אמנים ידועים.
נושאי המנשאים, גברים כולם, מרכיבים על ראשיהם ועל כתפיהם מנשאי סבלים מיוחדים, וסוחבים את הפאסו על כתפיהם ועל צוואריהם. הם מוסתרים בתחתית המנשא על ידי וילון, ואינם רואים את הדרך, כך שלמתבוננים נדמה שהפסלים זזים מעצמם. ההתקדמות אטית, בתנועה מצד לצד, והמשגיח מכוון את הנושאים בקולו או בנקישות פטיש. רוב המנשאים שוקלים יותר מטון, ודרושים 24 עד 54 איש לשאתם. התהלוכה עשויה להימשך שעות רבות (יש כאלה הנמשכות 14 שעות), ובכל הזמן הזה הם אינם מורידים את המנשא מהכתפיים. מקומותיהם של נושאי המנשא מסומנים על המרכב. כל מקום משויך לחבר מסוים, ועובר מדור לדור במשפחה.
מאחורי המנשא צועדים מבקשי המחילה. הם נושאים צלבי עץ ועטויים בגלימות של האחווה, אולם כובעיהם אינם מחודדים. בסופה של התהלוכה צועד הכומר של האחווה, לבוש בבגדי פולחן. מספר המשתתפים בכל תהלוכה נע בין כמה מאות לכמה אלפים, והיא נמשכת בין ארבע ל־41 שעות. כל תושבי העיר, העיירה או הכפר צופים בתהלוכות, ומבקרים רבים מגיעים מחוץ לעיר על מנת לצפות בהן.

נוסעים לאנדלוסיה? להזמנת המדריך לחצו כאן
רוצים לקרוא עוד על אנדלוסיה? להזמנת המגזין לחצו כאן

Share.