איסטנבול: הברוק התורכי

0

יחסים מורכבים

המדינה העות'מנית נולדה על הגבול שבין ארצות האיסלם  והמדינות הנוצריות, דבר שהוליד השפעות הדדיות רבות. הרבה רעיונות מערביים חלפו ללא הד בארצות האיסלם. האמת ניתנת להיאמר, העות'מנים ביקשו בעיקר ללמוד מאירופה את אמנות המלחמה. בראשית דרכם הם אף מצאו דרכים לשכללה: במאה ה־15 כבר ידעו העות'מנים להשתמש בארטילריה למצור.
מאוחר יותר התמונה השתנתה. שתי המפלות הרשמיות של הצבא העו'תמני, שהסתיימו בחוזים של קרלוביץ (1699) ופסרוביץ (1718), נתנו ביטוי לרעיון שמודרניזציה ואולי קבלת אורח החיים המערבי, יאפשרו לאימפריה העות'מנית להיפטר מחולשותיה.
דווקא המהפכה הצרפתית מצאה מסילות ללבם של העות'מנים. זו היתה תנועה בלתי נוצרית בעליל, ודבריה הראשונים אף הדגישו את ניתוקה מהדת ומהנצרות. בעזרת המהפכה הצרפתית קיווה העולם המוסלמי למצוא את הסוד הנעלם של העוצמה המערבית, מבלי לסכן יתר על המידה את מסורתו.

הצרפתים באים

בשנת 1721 נפתחה לראשונה השגרירות התורכית בפריס. התרחשות זו הביאה באיסטנבול לגל של סגנון ומנהגים צרפתיים: גנים צרפתיים, קישוטים צרפתיים ורהיטים צרפתיים. אפילו הסולטן בכבודו ובעצמו, מגן האיסלם, בנה מחוץ לשערי הארמון שלו מזרקה בסגנון רוקוקו.

ריבוע תורכי, עיגול צרפתי

מכיוון שצורת הריבוע אינה צורה ברוקית, המסגדים מעולם לא יכלו להשיג את השלמות שאליה הגיעו יצירות ארכיטקטוניות אחרות, כמו המזרקות למשל. ההישג הברוקי הממשי הראשון באיסטנבול בא לידי ביטוי במכלול המבנים של מסגד נוראוסמנייה, ליד הבזאר הגדול (הושלם ב־1775). חכמי הדת אמנם לא התירו לשנות את קווי המתאר הריבועיים של המסגד, אך החצר דומה בצורתה לפרסת סוס, תכנון חסר תקדים. גם במראה החיצוני של המסגד נעשה ניסיון לשבור את המראה הריבועי בקשתות ענק שתומכות את בסיס הכיפה ובעיטורים רבים.
סמל הברוק התורכי, הוא המכלול של ארמון הדולמה בהצ'ה, שבבנייתו החלו בשנת 1843.

הכיבוש הברוקי

האופנה החדשה הובילה גם לעיטור מבנים ותיקים כמו ארמון טופקפי. אפילו כיפות צריחי מסגדו של מח'מט השני  עוטרו מחדש. הברוק התורכי מציין את קצו של מעיין היצירה העות'מני. מאז המחצית השנייה של המאה ה־91, לא נרשמה יצירה ארכיטקטונית עות'מנית בעלת משמעות.

רוצים לקרוא עוד על איסטנבול? להזמנת המגזין לחצו כאן

Share.

Comments are closed.