אנטוורפן: תור הזהב הפלמי

0

לכמה רגעים במאה ה–16 הייתה אנטוורפן אחת הערים החשובות באירופה

בשנת 1400, כשהיא עודנה תחת שלטון דוכסות בורגונדיה, התגוררו באנטוורפן כ–14,000 איש ואישה. חלפו פחות מ–100 שנים, והמספר זינק ל–100,000 תושבים, והעיר הפכה לכרך האירופי השני בגודלו מצפון לאלפים, אחרי פריז. כיצד זה קרה?
לקראת סוף המאה ה–15 איבדה ברוז' את מעמדה כעיר הסחר המרכזית בפלנדריה, בעקבות שינויים גאולוגיים באזורי הסחף שחסמו את היציאה לים. אנטוורפן, בעלת גישה נוחה לנהר הסכלדה ומשם לים הצפוני, נהנתה מן ההפקר.
הנמל העירוני החל להתרחב צפונה; מאות ספינות חלפו מדי יום בסכלדה, וכ–2,000 מכולות נפרקו מדי שבוע. ללא צי סוחר משמעותי, ועם שלטון בנקאי אוליגרכי הנשלט מן החצר בבריסל, נשענה כלכלת אנטוורפן בעיקר על כסף זר והפכה לכרך קוסמופוליטי. לצד התעשיות המבוססות, כגון טקסטיל, משי וליטוש יהלומים, נוסדו מקצועות חדשים על ידי פועלים וסוחרים זרים שזרמו אל העיר. אנטוורפן הפכה לבירת תעשיית הסוכר, מושכת אליה מזקקים מוונציה ומגרמניה, קו סחר הפלפל והקינמון עם פורטוגל פרח, ובנקאים ומלווי כספים ביצעו עסקאות רחבות היקף עם הממשל הבריטי, אשר העדיף להתנער מן הבנקים הקטנים בלונדון.
כדי לתמוך באוכלוסייה הצומחת החל תהליך של פיתוח עירוני שהוביל להגירה ולצמיחה נוספת. אנטוורפן הפכה במהרה למטרופולין הכלכלי החשוב במערב אירופה. הבורסה לניירות ערך שנפתחה ב–1531 קיבעה את מעמדה, ואף היוותה מודל לבורסות של לונדון ואמסטרדם.
תקופת השפע התפתחה בד בבד עם עידן התגליות האירופי. אנטוורפן נהנתה מן הסחר הקולוניאלי הפורח עם המושבות בעולם החדש של ספרד ופורטוגל, וכן הייתה הנמל העיקרי שדרכו עברו סחורות מן האיים הבריטיים אל פנים היבשת. הקשרים הענפים עם ערי איטליה תרמו רבות לכינון מרכז תרבותי חשוב: השפעות הרנסנס ניכרו היטב באדריכלות המקומית, בית הספר לציור בראשות קווינטן מאסיס ופיטר ברויגל האב שגשג, מפעל הדפוס של כריסטוף פלנטין התפרסם ברחבי היבשת, ואנשי רוח הומניסטים כגון יוסטוס ליפסיוס ואברהם אורטליוס פרסמו כאן את משנותיהם.
ב–1556, הוריש קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לבנו פליפה השני את השליטה באימפריה הספרדית. באותה שנה הגיעה אוכלוסיית אנטוורפן לשיאה, הרציפים שקקו מפעילות ובתי אחוזה חדשים הוקמו תחת כל עץ רענן. בהערכה זהירה, נמל אנטוורפן סיפק לבית הבסבורג הכנסות גבוהות פי שבעה מכל הקולוניות שלהן באמריקה גם יחד.
אך לא לעולם חוסן. בדיוק עשר שנים לאחר מכן הגיעה הרפורמציה הפרוטסטנטית לארצות השפלה, וגל איקונוקלאזם התפשט באנטוורפן, מוקד קלוויניסטי חשוב. כנסיות רבות הושחתו, וביניהן קתדרלת גברתנו שבנייתה הושלמה לא מכבר. במקביל, המצב הכלכלי בחצי האי האיברי הידרדר, ונמל סביליה, שדרכו הגיעו סחורות רבות מן המושבות באמריקה, פשט רגל.
המהומות גברו עם פרוץ מלחמת שמונים השנים (המרד ההולנדי) בין 17 הפרובינציות של ארצות השפלה לבית הבסבורג. ב–1572 פסק לחלוטין הסחר עם הנמלים בספרד. בנובמבר 1576 פשטו חיילים ספרדים על העיר; 6,000 אזרחים נהרגו, 800 בתים עלו באש והנזקים הוערכו בסכום עתק של שני מיליון ליש"ט.
ב–1581 הכריזו כל ארצות השפלה על עצמאותן, ובתגובה שלח מלך ספרד למערכה את דוכס פרמה ופיאצ'נזה כדי להשיב למקום את השקט והקתוליות. הפרובינציות הפלמיות ציפו לתמיכה מן הנסיך ההולנדי ומבית המלוכה האנגלי, אולם העזרה לא הגיעה. האנגלים הפסיקו לחלוטין את קווי הסחר, והסכלדה, העורק הכלכלי הראשי של העיר, נסגר מצפון על ידי ההולנדים כחלק ממאבקם בפליפה השני. לאחר 18 חודשי מצור נפלה העיר לכתר הספרדי.
בין השנים 1589-1585 הצטמצמה אוכלוסיית אנטוורפן לכדי מחצית. כחלק מהסכם הכניעה ניתנו לתושבים הפרוטסטנטים שנתיים להסתלק מן העיר. רובם עברו להמבורג, לפרנקפורט ובעיקר למחוזות הצפוניים של ארצות השפלה – מהלך שסימן את ראשית תור הזהב ההולנדי של המאה ה–17 ואת הפיכת אמסטרדם לבירת הסחר העולמי החדשה.

עפר פרלמן

נוסעים לאנטוורפן? הזמינו את מדריך אנטוורפן

Share.

Comments are closed.